זכיתי במתנת חינם: קרבתו של הרבי

הפקידים נדהמו. בעוד כל יהודי צרפת נמנעים מלחתום את זהותם היהודית, מגיע לכאן יהודי ומבקש במפגיע לשנות את זהותו האורתודוקסית ולכתוב ברורות "הלאום: יהודי" ● הרבי אמר: "אני יהודי ואיני בוש על כך" ● הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק, כותב על האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל

ביום ב' באייר ת"ש נכנסו כוחות הנאצים לצרפת במבצע מיוחד שסיים את תקופת המלחמה המדומה שבין גרמניה וצרפת. הצבא הגרמני הבקיע דרך מערך ההגנה הצרפתי על נהר המאז. המערכה הסתיימה בכניעת הצבא הצרפתי, והיטלר ימ"ש הפך לאדון יבשת אירופה.

בהיכנסם לפאריס הודיעו הגרמנים בפקודה על רישום מדוקדק של כל התושבים. המטרה הייתה ברורה, כך הם יכולים להשליט סדר ולדעת מי נמצא ומי מסתתר. אלפי החיילים של הוורמאכט התפרסו ברחובות עיר הבירה וחילקו דפי משאל חובה לכל התושבים.

יהודי צרפת נבוכו. בדפי הרישום היה על התושבים לציין ברורות את הדת, הגזע והלאום. יותר מכול ידעו היהודים מהי מטרת הצורר – לסמנם, לנשלם מרכושם ובעתיד גם לגרשם מן הארץ ולהורגם נפש.

חשבו היהודים וטיכסו עצות מה לעשות. היו שסברו כי מותר לשנות מפני דרכי שלום ולא לציין את ההשתייכות היהודית. אפס, אברך צעיר שחי במקום, חתנו של הרבי מליובאוויטש, סבר אחרת. לכל מי ששאל אותו הורה ברורות: אסור להתבייש ביהדות, לא ניזוקים מהאמת היהודית.

היה זה כ"ק מרן האדמו"ר רבי מנחם מנדל מליובאוויטש זי"ע, שחי באותה תקופה בצרפת שהייתה תחת כיבוש הנאצי אך המשיך בשלו בעבודת הקודש ובהפצת תורה כבימים ימימה.

משפקדו הנאצים את מעונו של הרבי ותשאלו ותיחקרו את הרבנית אשת חבר ע"ה, נקטה הרבנית בחכמה וציינה תחת הלאום את המילה 'אורתודוקסים', דהיינו אדוקים ודתיים, רק לא ציינה כמובן שהם יהודים, כדי למנוע כל סכנה.

הרבי, שלא היה באותה עת בבית, חזר הביתה בשעת ערב מאוחרת וגילה מה כתבה הרבנית. לשמע הדברים, קם ויצא מהבית.

לפליאת הרבנית להיכן הוא הולך, אמר הרבי: "אני יהודי ואיני בוש על כך. אני הולך למשרד הרישום של הגרמנים לתקן את הטעות ולהצהיר על יהדותי".

תוך כדי דיבור כבר היה הרבי במורד הרחוב, רץ כל עוד נשמתו בו לתקן את ה'טעות', שעלולה אולי להוביל אותו ואת משפחתו לאסון.

הפקידים נדהמו. בעוד כל יהודי צרפת נמנעים מלחתום את זהותם היהודית, מגיע לכאן יהודי ומבקש במפגיע לשנות את זהותו האורתודוקסית ולכתוב ברורות "הלאום: יהודי".

•

וכך היה דורש כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע את הכתוב בפרשתנו: "זאת חוקת התורה", ולכאורה למה נכתב חוקת התורה, והיה לו לומר חוקת הפרה. אלא מרמזת לנו התורה שמצווה, כל מצווה, יש בה עניין של חוקה והיא כנגד כל התורה.

ביאור הדברים: מובא בליקוטי תורה מהאדמו"ר הזקן בעל התניא, שהמילה חוקת מתקשרת לשורש חקיקה. יש שתי צורות של כתיבה, בדיו על קלף וחקיקה באבן. ההבדל ביניהן הוא פשוט: כשאדם כותב בדיו על נייר, הרי הוא מחולל התחברות בין שני דברים זרים – הדיו והנייר. אמנם, כשאדם חוקק באבן וחורט מילים, הרי שהאותיות הן לא דבר זר, אלא חלק בלתי נפרד מן האבן.

זו החקיקה. היא מסמלת את ההתקשרות וההתחברות ללא כל אפשרות להפרדה. לכן מוגדרות המצוות כחוקים, "חוקי ה' ותורותיו", כי הקשר הטהור בין הקב"ה ליהודים הוא קשר עליון של חלק אלוק ממעל, והוא לא מונע על ידי שכל ורגש, אלא ע"י קיום המצוות, שבזה מראים את החיבור בין ישראל לקב"ה. חוקה חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה.

לכן נקטה התורה דווקא בלשון חוקת התורה, ללמדנו כי מצוות ה' הן חוקים שמחברים בין היהודי לקב"ה, בקשר בל יינתק שאין עמו פירוד כלל. וזה שאמרו חז"ל והביאו ברש"י הקדוש: "לפי שהשטן ואומות העולם מונים את ישראל לומר מה המצווה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה".

נמצאת למד כי חוקה היא ההבדל שבין אומות העולם לישראל. שאילו אומות העולם מנסים להבין את המצווה, אולם עם ישראל מחובר ללא אפשרות הפרדה.

•

רבה של פאריס, הגאון רבי שמואל יעקב רובינשטיין זצ"ל בעל 'שארית מנחם', שפעל בשנות השואה בנושאי הלכה, כשרות, חינוך, התרת עגונות ועוד, היה כל ימיו מספר על אותם ימים של החיים בצל הנאצים.

וכך סיפר הגאון: "בחודש תשרי תש"א פנה אליי הרבי מליובאוויטש ושאל אותי עד כמה צריך מסירות נפש להידור מצווה. התפלפלנו הלוך וחזור, ובסופו של דיון אמרתי לפניו כי להידור מצווה אין כל עניין במסירות נפש.

"אבל הרבי לא ויתר. בערב חג הסוכות הוא נכנס אליי עם שני אתרוגי יאנווע מהודרים. הוא צלח את הגבול לאיטליה וחזר עם האתרוגים המהודרים עליהם מברכים בליובאוויטש. הרבי הסביר כי דווקא בימים אלו של צוק העיתים ומלחמה יש עניין להדר במצווה עוד ועוד.

"מסירות הנפש שהוכיח הרבי מליובאוויטש בשנים ההם", שיבח הגאון לימים, "להתעקש לשמור על זהות היהודית גם בימים של תוהו ובוהו, היא דוגמא למסירות נפש לכל יהודי".

בדבריו ביאר הגאון את הכתוב על מרדכי היהודי, "איש יהודי היה בשושן הבירה", ולכאורה מה הדגש הכתוב בשושן הבירה, וביאר, כי יש שהם יהודים בביתם ויש שמפגינים יהדות בבית הכנסת. אמנם, מרדכי היהודי הפגין יהדותו ברחובות העיר. הוא לא בוש ביהדותו. איש יהודי היה בשושן הבירה.

זה היה הרבי מליובאוויטש זי"ע, שזכיתי במתנת חינם לקרבתו המיוחדת והנחני כל הימים לעמוד על המשמר ולחבר את נפשות ישראל לאביהם שבשמיים.