ימי השובבי"ם - ימים מסוגלים לתיקון עוונות
איתא בספרים, הימים מסוגלים לתשובה לתקן מדת היסוד. ומתחיל בפרשת שמות, ואולי הרמז דאיתא בגמרא אין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וגדולי עולם עוררו את בני ישראל לתשובה, כתיב בהתחלת השעבוד שהתוודו השבטים לפני יוסף שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך וכתיב שם ויבך יוסף בדברם אליו, הוא לא חטא ובכה וחזר בתשובה עמהם ועי"ז היה התשובה שלימה, ועי"ז היה לבני ישראל הכח להחזיק את עצמם בגלות מצרים. וכאן בסוף השעבוד כתיב וישב משה אל ד' פרשו ששב בתשובה בחטא העגל והוא היה נקי לגמרי רק הצדיק ששב עורר אותם לעשות תשובה והכניס בהם הרהורי תשובה, וג"כ כאן וישב משה אל ד' ששב עם כל בני ישראל ובזה נתעורר הגאולה, ולימד זכות על בני ישראל בטענו למה הרעות כדאיתא בגמרא על ואשר הרעותי שנתן הקב"ה פתחון פה ללמד זכות על בני ישראל על אשר ברא היצר הרע, וזה היה הלימוד זכות ממשה רבנו ע"ה והזכיר הלשון למה הרעות וכו'. והפרשה תחלתו תשובה וסופו תשובה ולכן הזמן מסוגל לשוב בתשובה ותקנו חכז"ל ענין שובבי"ם... (בית ישראל)
ועל פגם הברית תקנו קדמונינו ז"ל להתענות ולעשות תשובה בימי פרשיות של שובבי"ם, כידוע מספה"ק. והנה הגם שנתמעטו כעת כח הדורות בעונותינו הרבים ואינם יכולים לעשות סיגופים ותעניות כראוי, עם כל זה מי שנוגע יראת ה' בלבבו צריך להתאמץ בכל יכלתו ולעשות תשובה על זה החטא כי גדול הוא מנשוא. ובפרט בימי פרשיות של שובבי"ם המסוגלים לכך. ומהראוי לומר ברכת "תקע בשופר גדול" בכוונות הראויים כמבואר בסידור האר"י ז"ל, גם ה"יהי רצון" הכתוב שם קודם חתימת הברכה, והכל ביראת ה' וברעותא דלבא. ועיקר התשובה הוא על ידי תורה ותפלה וצדקה, כל אחד ואחד לפי יכולתו, ובפרט בלימוד תורה שבעל פה ולברר הלכה בליבון ובירור יפה בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות להוציא בולעם מפיהם. בסוד חיל בלע ויקיאנו (איוב כ, טו) וזהו עיקר התיקון של פגם הברית. כי לימוד תורה שבעל פה בכוונת הלב וביראת שמו יתברך הנכבד והנורא, וכל שכן מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש ועל ידי תשובה כראוי מאסף ומייחד כל חלקי הטוב והניצוצין קדישין למקורן ולשורשן לה' תתאה, ומייחד אותה בבעלה, ולאשר שאחר כוונת הלב הן הן הדברים לזה מייחד לבא לפומא, היינו ה' עילאה לה' תתאה שהם בחי' לב ופה כביכול. (אוהב ישראל)
שובבי"ם מורה על עליות נצוצות מקליפה מסטרא אחרא. וסטרא אחרא הוא עשו, ועשו נקרא אדרת שער ונקרא עשתי עשרה יריעות עיזים כי זה שאנו מעברין השנה מחמת הי"א יום ששנת החמה יתירה על ימות הלבנה ובאמת זה הוא תענוג גדול להבורא ברוך הוא כשהנצוצות יש להם עליות, למשל כשהבן הרחוק בא אל אביו אז יש לאב יותר תענוג כמבואר ברבותינו ז"ל (סנהדרין צט) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים עומדין. וזהו הרמז כשנכנס אדר כשעולין הנצוצות מסטרא אחרא הרמז במלת אדר מלשון אדרת שער כשהנצוצות יש להם עליות להכנס בקדושה מרבין בשמחה וזהו מעברין חודש אדר בשביל י"א יום הרמז בעשתי עשרי יריעות עיזים כנ"ל גם כן מורה על עליות נצוצות להכנס בקדושה והמבין יבין. (קדושת לוי)
חודש זה שבט מסוגל לתקן עון קרי והוצאת ז"ל בפרשת השובבי"ם שהם בחודש זה כי יוכלו להכניס גם כל ניצוצות המתפזרים על ידי תאוות זרות אל הקודש, וקבלתי דבשבט אשר מצוי ענין מקרה לילה וראיית קרי יותר מבכל השבטים ודעל כן עמוס שהיה משבט אשר אמר פרשת הלא כבני כושיים דכולה נאמרה על ענין זה שעל ידי נראה שחרות וכיעור כבני כושיים, וסוף ונגש וגו' ודורך ענבים במושך הזרע וגו' והיינו כידוע בסוד עת אשר שלט האדם באדם דהשליטה הוא ממש אבר באבר, וכפי תוקף המקום בקדושה כן לעומתו תוקף הקליפה הסובבתו ובכל דבר שהוא מקודש בו ביותר בו בדבר הוא התגברות היצר עליו וכמ"ש (סוכה נ"ב) כל הגדול יצרו גדול היינו באותו דבר שגדול, ועל כן במקום החסרון שם הוא המעלה גם כן לכשיתוקן החסרון ויתגלה המעלה שבו משרשו, וזהו ראש השנה לאילנות וחנטת הפירות להיות מזריע זרע עושה פרי למינהו ולא לבטלה, וזהו תיקון הנפש. (מחשבות חרוץ)
גלות מצרים הי' לתקן קלקול הברית כמו שכתבתי במקו"א על מה שנתגלגל הגלות על ידי מכירת יוסף ולכך אחר יציאת מצרים שתיקנו הברית בקושי השעבוד זכו לאור תורה. ולכך פרשיות שובבי"ם מתחלת גלות מצרים עד אחר מתן תורה מיוחד לתיקון הברית. והוא בחודש שבט שנברא באות הצדי"ק כמ"ש בס' יצירה וט' מתחלף בצ' בארמי לרוב כמו שכתוב בהגהות הערוך והוא כטעם אמרו צדיק כי טוב. דהפוגם נקרא רע כדאיתא בזוהר ואמרי' בשבת (עז) דכך הוא סדר ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא בודאי מאחר שבדברים הטבעיים יסד הש"י כך ודאי כך הוא עיקר הרצון וכמו שאמרו מקום שבעלי תשובה עומדים כו' הגם דחלילה לומר אחטא ואשוב ולעשות כן בבחירתו משום דאין מספיקין. מכל מקום מעצמו נעשה כן דאין אדם צדיק בארץ וגו' אפי' יוסף הצדיק אמרו זכרונם לברכה (סוטה לו) דיצאו י' טפין ע"פ ויפוזו וגו' ואפילו ישי אבי דוד שמת בעטיו של נחש אמרו ז"ל בעוון מלא כו'. וכן יסוד בנין בית דוד ומשיח בפרץ הי' מקודם ער ואונן חשוכא. וכך הוא הסדר והעם ההולכים בחשך ראו אור גדול מופלג ממי שאינו הולך בחושך. ובכל מקום חושך דכתוב היינו חשכות מאור תורה ולא בצרות עולם הזה לבד. וכן אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל הוא ע"י חושך זה שהוא עטיו של נחש דעשו הרשע שפגע בכך ירך יעקב כנודע. ותיכף כשהגיע חס ושלום לכך ושב ורפא יקו לאור, (יומא פז.) כההוא דמטא זרזפא דמיא ארישיה אמר כו' מאשפות ירים אביון. (צדקת הצדיק)
