מסתורי הגלגולים
אחת השאלות אשר הציקה ביותר בכל הדורות, ובמיוחד בדור הזה: מדוע "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו". הלא היא תמיהת שלמה המלך ע"ה בקהלת. מורנו הקדוש האריז"ל גילה לנו את אמיתת הגלגול ביד תלמידו רבינו חיים ויטאל (המהרח"ו), בדרך שמתיישבת את הלב ממש להבין ולראות את השגחת הבורא יתברך, שכולה בצדק ויושר, וכנאמר:"א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". א. מהות האדם. מהי תכלית עבודת האדם? להשלים ולהוציא לפועל את כוחות הנפש הקדושה, וזאת ע"י שיתגבר ויעמוד בנסיונות נגד נפש הבהמית שבקרבו. נפש האדם – היא החלק שניתן לו מד' יתברך לסייעו להתרוממות. הנפש מחולקת לה' חלקים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, בכללות. כאשר התינוק יוצא לאויר העולם, יש לו בחינת נפש לבד בפועל, ורוח ונשמה בכוח. וע"י עסקו בתורה ומעשים טובים, אז מתלבשים בו רוח ונשמה בפועל (יד אליהו תז). [ובמקומות אחרים בדברי האריז"ל נאמר: אם זכה האדם ומעשיו בסדר – בגיל י"ג זוכה לרוח, ואם אחר כך ממשיך להתעצם בתורה ומצוות עד גיל כ' – זוכה לנשמה]. משכן הנפש – בכבד, משכן הרוח – בלב, ומשכן הנשמה – במח. אולם כל חלק גם ממלא את כל הגוף. נשמת האדם היא נפש החיה של כל העולמות והכוחות ומלאכי עליון, שכל עלייתם וירידתם וכל סדרי הנהגתם כל רגע תלוי רק כפי נטיית מעשי האדם, מחשבתו ודיבורו בכל רגע, כן פועל פעולתו למעלה (נפש החיים שער א' פי"ט). חלקי הנשמה נמשכים כך: הנפש-מעולם העשיה, הרוח-מעולם היצירה, הנשמה-מעולם הבריאה, החיה-מעולם האצילות. אלה הם העולמות שיש לנו רשות לעסוק בהם. הגוף-מורכב מעפר. נפש שבדומם-נמשכת מרוחניות יסוד העפר. נפש הצומח-נמשכת מרוחניות יסוד המים. נפש החיה-נקראת "נפש בהמית", וכוללת תנועה והרגש, ונמשכת מרוחניות יסוד הרוח. נפש המדברת-כוללת כל המדברים בעולם, כולל גוים, ונמשכת מרוחניות יסוד האש. נפש המדברת הישראלי-זכה בכל בחינותיה יותר מכל הנבראים, הן בבחינת גופו, נפש הדומם, נפש הצומח, נפש החי, ונפש המדבר שלו. שכולם אצל הישראלי מפנימיות הזך ביותר שבד' יסודות: אש, רוח, מים, עפר. ועוד נתווסף בו נפש שכלית המשלמת את כל מדרגות הנפש שאינם אצל מדברים אחרים, ובזה נשלמת נפשו. ויחודיות האיש הישראלי, השוכן בעולם העשיה, שמקבל בתוכו רוח מעולם היצירה, ונשמה מעולם הבריאה וכו', אף שאינו שוכן שם. ומלבדו אין שום תולדה השייכת לעולם מסויים היכולה לקבל מעולם שלמעלה ממנה.
ההרצאה מבוססת עפ"י ספר "שער הגלגולים" לאריז"ל, עפ"י פירושו של הרה"ג המקובל שמעון אגסי זצ"ל. ועפ"י ספרו של הרב יעקב י. לוגאסי-"גלגולי ישראל". 1 עולם העשיה-מורכב מדומם, צומח, חי, ומדבר. - ומד' יסודות: אש, רוח, מים, ועפר. - וכן מה' בחינות: גוף-מהעפר. מחצב בחינת הקליפות שמהם נמשכים כוחות הטומאה. מחצב בחינת המלאכים השייכים לעולם הזה, הממונים על גידול הצמחים ויתר עניני עולם הזה. מחצב בחינת הנשמות על בני אדם. מחצב הספירות מאורו יתברך – אור אלוקותו המחיה את כולם. הרי שהאדם גדול מהמלאך, שמחצב הנשמות מעולה ממחצב המלאים. -א"כ מדוע המלאך לא ירד לעולם הזה כמו האדם, להתנסות בנסיונות ולקבל שכר? זאת היותו למטה ממדרגת האדם והיותו קרוב למחצב הקליפות שמהם כוחות הטומאה. אילו היה יורד לעולם הזה, לא היה יכול לעמוד בנסיונותיו, והיה נאבד לגמרי, וכמו שארע לנפילים שירדו לארץ ונאבדו. ולעומתו, האדם, להיותו מרוחק ממדרגה אחת ממחצב הקליפות וקרוב יותר למחצב הספירות שהם אורו יתברך, יש בכוחו יותר לעמוד בנסיונות העולם. יצר הטוב – הוא כח הדוחף הנמשך לאדם ממחצב המלאכים ומפתהו להטיב; ויצר הרע – הוא כח הדוחף הנמשך ממחצב הקליפות המפתהו להרע. והם כוחות נוספים לנשמתו של האדם ואינם חלק ממנה. וענין הבחירה: עצמות האדם – שהיא נשמתו – בידה הבחירה אחרי מי לנטות; האם אחר כח המפתה לטוב הנמשך ממחצב המלאכים, או לנטות אחר כח המפתה להרע הנמשך ממחצב הקליפות. מדוע המאזן בכח הלחימה שוה? כיון שהגוף (שהוא מס' 1) קרוב למחצב הקליפות (שהוא מס' 2), ואילו הנשמה (שהיא מספר 4) קרובה למחצב המלאכים (שהוא מס' 3), ולכן הכח שוה. הגוף דורש את רצונותיו החומריים בהיותו שכנו של מחצב הקליפות, והנשמה דורשת רצונות רוחניים להיותה שכנתה של מחצב המלאכים. לסיכום נקודה זו:
1.גוף | 4. נשמה 2. קליפות | 3. מלאכים -חומריות | -רוחניות.
כח הרע אינו מושרש אלא בד' כוחות הנפש הנמשכים מדומם, צומח, חי ומדבר, ושם ישנה את תערובת הרע והטוב. אולם בנפש השכלית – שבה עודף האיש הישראלי על שאר המדברים שלהם – אין אלא טוב, ולכן יכול האדם לגבור בכח שכלו ומוחו על רצונותיו ותאוותיו. מסתורי הגלגולים ביום הדין – נפשו של אדם מעידה עליו על מה שחטא, כיון שבה מושרש הרע, ודרכה האדם חוטא. מכח הרע המושרש בחלק הנפש הבא מיסוד האש, הוא הגאוה, הכעס, הקפדנות והשנאה. והרע שבחלק הנפש הבאה מיסוד הרוח – היא שיחה בטלה שהיא גם כן רוח, וכן שאר דיבורים, כגון חנופה, שקר, לשון הרע. והרע שבחלק הנפש הבאה מיסוד המים – תאוות ותענוגים, חמדה, גזל ממון חבירו, אשת חבירו, קנאה. והרע שבחלק הנפש הבאה מיסוד העפר – עצבות על הבלי עולם הזה, או עצבות הנגרמת מיסורים הבאים עליו, והוא מחמת שאינו שמח בחלקו, וכן העצלות מעבודת ד' וקיום המצוות. ב. תורת הגלגולים. (ההקדמה מובאת בשער הגלגולים להאריז"ל, הקדמה ז) דע, כי רוב נשמות ישראל באו כלולות באדם הראשון כשנברא. ונשמתו היתה קומה שלמה הכוללת בתוכה את כל נשמות עם ישראל. אולם קצת נשמות מישראל היו שלא באו כלולות באדם הראשון, וממילא כשחטא ופגם בחטאו את כל נשמות הכלולות בו, לא נפגמו אותם הנשמות המועטות שלא היו כלולות בו, ואלו נקראים נשמות חדשות, וזו דרגה א' המעולה שבנשמות. יתר הנשמות, שהם רוב ככל נשמות ישראל, באו כלולות באדם הראשון, וכשחטא – ארע פגם בנשמות הכלולות בו. אולם לא נפגמו כולם באופן שוה: -היו נשמות שרק ירדו ממדרגתם, אבל עדיין נשארו בקדושה; -והיו נשמות שבעקבות חטאו של אדם הראשון, ירדו לעמקי הקליפות ולמקום רע. אם כן, יוצא שיש ג' מדרגות בנשמות:
מדרגה א': נשמות שכלל לא באו כלולות באדם הראשון, ולא ארע להם פגם כלל בחטאו. ונשמות אלו, מאחר חורבן בית המקדש, פסקו מלבוא לעולם בתוך גופות בני אדם.
מדרגה ב': אלו הנשמות שבאו כלולות באדם הראשון, אלא שארע להם ירידה ממדרגתם מסיבת חטאו, אולם לא נפלו לקליפות ולמקום הרע.
מדרגה ג': אלו הנשמות שבאו כלולות באדם הראשון, ובסיבת חטאו נפגמו ונפלו למקום הקליפות והרע. נשמות ממדרגה א' (שפסקו לרדת לעולם אחרי החורבן) – נקראות חדשות לגמרי, ובבואם לעולם יכולות בלא טורח להשלים תיקון עצמם בכל חלקי בחינותיהם, ועולים ממדרגה למדרגה גבוה מאד כפי מעשיהם הטובים ועסק התורה. נשמות ממדרגה ב' (שבאות ויורדות לתוך גופות בני אדם) – צריכות יותר טורח ויגיעה כדי לעלות ממדרגה למדרגה, ולא תמיד יש באפשרותם להשיג כל מדרגותיהם באותו גלוגול, אלא כשגמרו להשיג מדרגה מסויימת בגלגול זה, אינם יכולים להשיג מדרגה נוספת, אא"כ ימותו ויבואו בגלגול חדש. -וזה טעם מדוע קצת צדיקים גמורים מתו בקצרות ימים ושנים, והיא להיותם ממדרגה שניה, ובשנים מועטות גמרו להשלים בחינה מסויימת ממדרגת נשמה, וזקוקים למות כדי לבוא בגלגול נוסף, להוסיף מדרגה על מדרגתם, והדבר תלוי בפרטים רבים נוספים המבוארים שם בשער הגלגולים, עע"ש. נשמות ממדרגה ג' (אותן נשמות שנפגמו בחטא אדם הראשון, ונפלו לקליפות הרע) – לאלו כשיורדים ובאים 2 בגופות בני אדם בעולם הזה, כמעט ואין באפשרותם לעלות מבחינת מדרגה מסויימת לעליונה ממנה, כגון מתיקון נפשם לתיקון רוחם, או מתיקון רוחם לתיקון נשמתם, עד שימותו ויבואו בגלגול נוסף, ובכל פעם יתקנו חלק נוסף בהשלמת עצמם. ודע, שגם במדרגה ג', יכול להיות גם מנשמות גבוהות מאד, כי הכל בהשגחת תמים דעות יתברך שמו. מדרגה נוספת של נשמות, הפחותה מכולם, היא נשמות הגרים, שגם הם היו כלולות באדם הראשון, וניתנו בגרים שנתגיירו. המשותף שבכל המדרגות שבנשמות הוא, שכולם צריכים להשלים את עצמם בשלימות הראוי, ולעלות מדרגה למדרגה. דהיינו לאחר שהשלימו בחינת נפשם, עליהם להתעלות לשלימות בחינת רוח שבהם, אח"כ לנשמה, חיה ויחידה. וכל זה ממה שרכשו מעולם העשיה, ואח"כ שוב להשלמת נפש רוח נשמה חיה ויחידה ממה שיש להם מעולם היצירה וכיו"ב עד רום המדרגות. כיצד יזכה אדם לשלימות חלקי נשמתו? (הדברים כאן מיוסדים על דברי האריז"ל בספר "שער המצוות" פרשת עקב). לשלימות נפשו – אדם זוכה ע"י קיום מצוות מעשיות שבתורה, כגון תפילין, ציצית, סוכה, לולב וכו'. לשלמות רוחו – זוכה ע"י עסקו בתורה שבעל פה, כגון הלכות ותלמוד. לשלמות נשמתו – ע"י לימוד סודות ורזי התורה. (עפ"י גירסת שער הגלגולים הקדמה יא, ועע"ש גירסאות אחרות). החלק שבו מתקשה האדם ביותר להשלימו, הוא חלק הנפש, כי בו מושרש הרע. אולם אחר שתיקן נפשו בשלימות, יכול להתעלות בלא טורח מרובה לתיקון רוחו ונשמתו וכו' (שער הגלגולים דף מ"ה, בני אהרן). במה נענש האדם בפגמו את חלקי נשמתו? כל הנזקים וההפסדים הבאים על ממונו של אדם, זהו מפאת פגם נפשו באותו זמן (בעש"ט). היות ורוח היא בחינת דיבור, כאשר יחסי העולם אליו בדיבור נאה ומכובד, ובפרט יחס הקרובים אליו, כגון אשתו, זהו מפאת שלימות רוחו. וכאשר דיבורי העולם עליו לרע, כגון לשון הרע, בזיונות, שהוא בגלל פגם ברוחו (בעש"ט). הנשמה משכנה במוח, שהיא מקום ההולדה והסיבה לבניו וזרעו של אדם. וכאשר אין בזרעו של אדם דופי, מורה הדבר על שלימות נשמתו. וכאשר חס וחלילה, רואה פגם או חולי ונזק בבניו וזרעו, הוא מפאת פגם נשמתו (בעש"ט). למה ברא ד' רע בעולם? כדי שיהא מקום לנסיון, ולתת שכר ועונש לצדיקים ולרשעים. מהו עונש החוטאים? או יסורים בעולם הזה, או עונש הגיהנם והגלגול, ועוד מיני עונשים. מהו עונש הגלגול? שנפש החוא לאחר פטירתו, נכנסת שוב, או בדומם, או בצומח, או בחי, או במדבר, הכל לפי חטאו. (סיפור הגר"י פתייה זיע"א בספרו רוחות מספרות על התימניה הזקנה שאכלה תאנה, וברכה עליה בורא פי האדמה, והתגלה לה החלום דודה שנפטר והתגלגל בתאנה, ולא תוקן כדבעי מחמת ברכתה שהיא רק בדיעבד...). מסתורי הגלגולים מהו העונש הקשה יותר, גיהנם או גלגול? גלגול. היות ועונש הגיהנם הוא שלב אחרון קודם הכניסה לגן עדן, לכך הנפש מעדיפה גיהנם שהוא גמר תיקונה (ועוד שכאן יכול ליפול מכל המדרגות ח"ו). צער הגלגול - קשה מאד לנפש לרדת לדרגה פחותה מערכה. ועוד, שנפש האדם זקופה, וצער איום הוא לה להיות בגוף ההולך על ארבע (אם מתגלגלת בחיה). ועוד, שאף שהאדם אינו יודע מצבו וגלגולו הקודם, אולם הבהמה יודעת שהנפש שבקרבה היתה קודם נפש שבתוך אדם המדבר, וירדה והושפלה לירד לתוך גוף בהמה. (בהמה "מעלת גרה" – שמעלה את הנפש שגרה בה ע"י השחיטה; ובדגים-מגולגלים צדיקים, ולכן עיכולם קל יותר. ולכן בשר שור כ"כ קשה לעיכול, שאותיות פר-הן דין, כידוע. ואוכל טמא, המתגלגלים בו טמאים, ומורידים נפש האדם האוכלם תהום). וברור שככל שהאדם יורד למדרגה נמוכה יותר, ענשו קשה יותר. ואם כן, הגלגול מאדם לדומם הוא הקשה ביותר. אדם שנתגלגל בדומם, כגון בעפר, ישאר בדומם זמן כפי עוונו וכפי שנגזר עליו, ואח"כ יעלה לדרגת צומח, כי יצמח מהאדמה צמח ובו תתעלה נפשו מדומם לצומח. הצעד הבא, יאכלהו בעל חי את אותו צמח, ויעלה מן הצומח לחי. ואח"כ יבואו בני אדם וישחטו את החי ההוא ויאכלוהו, ויעלה לדרגת מדבר. אכן, אפשר לעלות ב' מדרגות יחד, וכגון שאדם אוכל את הצומח ואז עלה ב' מדרגות – מצומח לאדם. וגם יתכן, שאדם אוכל ירק עם מעט עפר שבו, ואז נתקנה הנפש המגולגלת באותו עפר שהוא דומם – ישר לאדם. יש גלגולים שנחשבים לאמצעיים: -כגון המגולגל במלח, י"א שנחשב לצומח, וי"א שנחשב לאמצעי בין דומם לצומח. וכן המתגלגל באדני השדה, שהיא מין חיה הקשורה לאדמה, זהו גלגול אמצעי בין צומח לחי; וכן המתגלגל בספוג – נחשב לאמצעי בין דומם לצומח; וכן האלמוגים – נחשבים אמצעים בין דומם לצומח. והמתגלגל בקוף – נחשב לאמצעי בין בהמה לאדם. המתגלגל במים-נחשב למתגלגל בצומח, ולכן נקראים מים-מים חיים. אמנם תיקון והעלאה בדרגה ע"י אכילה, אינו אמור בכל אדם, אלא דוקא בתלמיד חכם וירא שמים שמכוין באכילתו ובברכותיו. אבל הרשע או עם הארץ, לא די שאינם מעלים את הנפשות המגולגלים, אלא אדרבה, מורידים ומשפילים אותם למדרגה תחתונה. וכך הם פני הדברים:
עם הארץ-אינו יכול לתקן ולהעלות את המגולגל בשום דרגה. לכן אסור לעם הארץ לאכול בשר, כיון שאינו מתקנו ומעלהו למדרגת אדם, אולם צומח מותר לו, כי זה אין לתבוע מנו עד כדי כך למה אינו מעלה ב' מדרגות. אמנם בשבת, מותר לעם הארץ לאכול בשר, לפי שיש לו תוספת נשמה, ומגיע הוא למדרגת נשמה שיש לתלמיד חכם בימות החול. ותלמיד חכם העוסק בפשטי התורה – יש בכוחו להעלות את המגולגל מדרגה אחת בלבד, כגון מדומם לצומח, או מצומח לחי, או מחי למדבר בלבד. תלמיד חכם העוסק בספר הזוהר ובחכמת הקבלה, יש בכוחו לתקן ולהעלות את נפשות המגולגלים אף בג' מדרגות בבת אחת, כגון מדומם לאדם. 3 נפשו של רשע המגולגלת במאכל – לאדם צדיק שאוכל בקדושה, אינם מזיקים לו, ואדרבה הוא מתקנם (החזו"א זיע"א היו נשמות מתגלות אליו ומתחננות אליו שיתפלל עליהן ויתקנם). אולם בסתם אדם, יכולים להזיקו ויתגברו עליו ויחטיאוהו, ובפרט כשהמגולגל הוא רשע גמור, מסוכן הוא לאוכלו. (ובעיקר כיון שחטא אדם הראשון היה באכילה, הכוחות החיצוניים מתחזקים בטעם. ולכן, יש מגדולי ישראל הצדיקים שהיו מערבבים כל המאכלים ביחד, כגון עוגה עם דג הרינג, כדי שלא יורידום כוחות הרע המגולגלים באוכל...). מסופר בגמרא על רבי יוחנן כהן גדול, שנהפך ונעשה צדוקי (ע"י שניסה להעלות נשמות השבויות בין הקליפות, וכו'. והתגלגל באליעזר בן דורדיא, שנולד בדיוק במדרגה שאליה התדרדר, כדי שמשם יתקן...). וכן מצויה תופעה כזו אצל בני אדם שבפתע פתאום בא עליהם איזה מאורע וממירים דתם, והוא מסיבה זו. לכן, כדי להנצל מסכנה זו, צריך לאכול בכוונה נכונה – להברות גופו לעבודת ד', ובפרט בברכות הנהנין לפני מה שאוכל, ושומר פתאים ד'. וכמובן לאכול בתכלית הכשרות ! ג. חיבוט הקבר. חטא אדם הראשון, גרם שכל נשמות ישראל יתלבשו ברע, גם נשמות הצדיקים, אף שאין בהם רע מצד עצמם. ולכן כולם נענשים בחיבוט הקבר. בעונש חיבוט הקבר, נפרד חלק הטומאה המתלבש בנשמתו עקב החטא. אולם אין עונש חיבוט הקבר שוה בכולם. הרשעים נענשים בחיבוט קשה עד שיפרד חלק הרע מנפשם, ואילו הצדיקים די להם בחיבוט קל, מחמת שמעצם עסקם בתורה ובמצות, ובקבלת היסורים והכנעתם את עצמם, כבר הפרידו בחייהם חלק הרע מנפשם. משא"כ הרשעים, שאדרבה, ע"י תענוגים בעוה"ז מקשרים יותר הקליפה בגופם ונפשם. הטעם לצורך במיתה, כיון שהרע –קליפה וזוהמת הנחש -הנדבק באדם כתוצאה מחטאו הינו העדר השפע והחיים, וכל מטרתו לסלק החיות, היפך הקדושה-שכל תוצאותיה חיים ושפע וטוב. ולכן כשמת האדם, בא הרע על סיפוקו בהתעכל בשר האדם ובהנטל ממנו כל השפע והחיות שהיה בו עד שנהפך לעפר, ובזה אין לרע עוד מקום להאחז בו ונפרד ממנו. צדיקים שלא מתו מחמת חטאם, אלא מחמת חטא אדם הראשון בלבד, הם לדוגמא: בנימין, ישי, כלב ולוי, ויהושע בן נון. האפשרות להנצל מעונש חיבוט הקבר, הוא הדר בארץ ישראל, ובנוסף לכך נקבר בערב שבת משעה ששית ואילך (חסד לאברהם), וכן סעודה רביעית של מוצאי שבת, כי קדושת השבת מפריד ממנו הקליפה בלא צער חיבוט הקבר. אמנם אין משהים את הנפטר בליל ששי לצורך קבורה אחר חצות היום. וענין חיבוט הקבר, כי אחר מיתת האדם ואחר שנקבר, תכף באים ד' מלאכים ומשפילים קרקע הקבר, ומעמיקים אותו למטה, ונעשה חלל הקבר כשיעור קומת האדם הנקבר שם. ואז מחזירין נפשו בגופו כמו בחייו. והטעם הוא, לפי שהקליפה עדיין דבוקה וקשורה עם הנפש ועם הגוף ואינה נפרדת מהם, ולכן צריך שיחזרו בגופו ביחד. ואז המלאכים הנ"ל אוחזים בו כל אחד מקצה, ומנערים אותו מן האבק הנדבק בהם, עד שנפרדת מהם הקליפה ההיא לגמרי, ולכן נקרא חיבוט הקבר. ועל כן צריכים המלאכים להעמיק את הקבר, כדי שיהיה מקום חלל לנערו ולחבטו. מסתורי הגלגולים ד. עיבור נשמה. ענין עיבור נשמה, היינו שמתעברת נשמת נפטר באדם חי, ואינה נכנסת בו תכף בעת לידתו כגלגול נשמה, אלא נכנסת בו באמצע חייו, וכן יוצאת ממנו קודם פטירתו. נשמת אדם מתעברת באדם לב' סיבות: א. נשמת צדיק שחסרה בשלימותה מתעברת בנשמת אדם חי כדי להשלים את חסרונה, ותושלם במצוות שיעשה אותו האדם החי. ונכנסת בו מגיל י"ג שנים ואילך, שאז הוא חייב במצוות, ולכן בעשותו המצוות כראוי, גם נפש הצדיק שחסרה בשלימותה נשלמת גם היא, ואם כן זה עבור צורך המתעבר. ולכן סובלת בצער ויסורים, וצריכה לישב בעל כורחה באותו אדם זמן קצוב עד שלימות תיקון חסרונה, ובפטירה ביחד עם האדם החי. ב. והסיבה השניה לעיבור-לצורך המעובר. כלומר, נשמת הצדיק המושלמת, שלצורך עצמה אינה זקוקה להתעבר, מתעברת בנשמת אדם חי כדי לסייעו ולחזק כוחו בתורה ומצוות, ושיזכה שתזדכך נפשו כדוגמת ערך נפש הצדיק שמתעברת בו, וע"י כך תוכל לעלות נפש האיש ההיא לעולם הבא כמדרגת אותו נפש צדיק המתעברת בו. וכיון שאינה באה לשלימות עצמה, רשאית לצאת מאותו אדם כאשר יישר בעיניה ובבחירת עצמה. חסרון המצריך עיבור בלבד, כגון שביטל מצוה שאינו חייב בה כשאינה מזדמנת לידו, כגון שלא קיים מצוות פדיון הבן כשלא זכה בבכור, או כגון שלא קיים מצות גיטין כשלא הוצרך לגרש את אשתו. באפנים אלו נצרכת הנשמה להתעבר בלבד בגוף אחר שיוצרך לקיים מצות אלו, ובזה ושלם חסרונה. (שם הקדמה יא). עיבור נשמה מצוי בכל אדם, רק מי שאינו שם ליבו על דרכיו אינו מרגיש בזה. אולם הזוכה ושם לבו על דרכיו, זוכה לנצל את עיבור הנשמה שבקרבו להתעלות בעבודת ד' (צדקת הצדיק רלט). אם אדם מתחזק במצוה, כגון בגמילות חסדים, זוכה שנשמת צדיק שאחז באותה מצוה תתעבר בו לסייעו, בין שכבר נפטר, בין ששניהם בחיים. כמו שכתוב אצל דוד ויהונתן (ש"א יח, א):"ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד", ואף ששניהם היו באותו דור. ורבינו חיים ויטאל זצ"ל תלמיד האריז"ל היתה מגולגלת בו רוחו של רבי עקיבא. ואמר לו האריז"ל סימן לזה, כי בכל עת שהוא רואה קיבוץ עם להרוג איזה אדם, הוא מתעלף, לפי שנפשו זוכרת הצער שסבלה בזמן שנהרג ר' עקיבא, וכן הוא האמת. גם נתן לו סימן אחר, כי בהיותו בחור, היה לו חשק גדול ללמוד בפרקי רבי אליעזר. והטעם הוא, לפי שהיה רבו של רבי עקיבא. ה. אפני הגלגול וסיבותיהם. (ע"פ שער הגלגולים הקדמה יא). תכלית האדם לשלימות תיקונו – להשלים עצמו בה' בחינותיו: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. ולעלות מדרגה לדרגה ולהשתלם, וזה ע"י ריבוי עסק התורה ושלימות כל המצוות. (הקדמה י"א בני אהרן וע"א). אמנם נצרך לגלגול רק לצורך השלמת נפש רוח ונשמה, שבהם עיקר אחיזת הרע באדם. אבל אחר שזכה להשתלם בהם, לצורך שלימות החיה ויחידה אינו צריך לטורח גדול כגלגול, אלא ישתלם ע"י עיבור או בדרכים קלות יותר, כי זוכה לסייעתא דשמיא לתקן בנקל (שם). 4 ויש ב' אופני גלגול: א. שגופו הראשון שחטא, כלה ואובד מן העולם, ולא יקום בתחיית המתים – והיינו על עבירות שאינו קם בתחיית המתים, כגון מלוה ברבית, או על חסרון קיום מצוות עשה, ונפשו מתגלגלת בגוף חדש. ב. שנפשו נכנסת לגוף אחר בעל נשמה אחרת בתורת אורחת מעת לידתו, ונשארת שם עד שימות אותו גוף אחר, וסובלת עמו ככל יסוריו וצעריו, ואינה מתלכלכת מעוונותיו של אותו בעל הגוף השני [ובקיום מצוותיו, מתרבים זכויותיה ונשלם תיקונה]. והיינו על כל עברת לא תעשה שבתורה, ורק שאין דינה חמור שאינו קם בתחיית המתים. אדם שלא נשא אשה (והיינו כדת משה וישראל), גופו אינו קם בתחית המתים, וכלה ואבד לגמרי, וניצוצות נשמתו שתוקנו באותו גוף, יעברו לגופו החדש שבגלגול הבא שבו קיים המצוה לשאת אשה (בני אהרן עמ'' קא). ואם נשא אשה ולא זכה לבנים, גופו יקום בתחיית המתים בדרגה רוחנית מועטת, ועיקר רוחניות נשמתו תהא תוך גופו החדש שזכה לקיים מצוות פריה ורביה (שם). אכן אם נשא אשה ומת בלא בנים, והוא תלמיד חכם ובעל מעשים טובים, היות ותולדותיהם של צדיקים מעשים טובים (כמו שנאמר:"אלה תולדות נח, נח איש צדיק היה בדורותיו"-תולדותיו-מעשיו), נחשב לו כדין אדם שמת והשאיר בנים. (וכ"ש אם השאיר תלמידים – שהם כבנים). אבל אם לא נשא אשה כלל, גופו כלה ונאבד, וכל מצוותיו ותיקוני ניצוצות נשמתו, יעברו לגוף אחר שיתגלגל בו. וכדוגמת חזקיהו המלך שלא נשא בתחילה אשה, ואמר לו הנביא ישעיה שלא תהיה לו תקומה בתחיית המתים. אכן כל מצוה שאדם קיימה אי פעם וביטלה בגלגול הבא, אינו חוזר ומתגלגל עליה. אולם נענש על שלא קיימה [ובן עזאי שלא נשא אשה כלל, זה בידעו שכבר קיימה בגלגול שעבר]. (אמנם אנו איננו יודעים כלל על מצבנו בגלגול הקודם, על כן עלינו להתאמץ בכל המצוות). וכן אם נפטר קודם גיל י"ג שנה, שאז זמן חיובו במצוות, אע"פ שלא קיים מצוות פריה ורביה או שאר מצות, קם בתחיית המתים, ואינו בכלל שום עונש, ואפילו נפלים קמים בתחיית המתים (שם בני אהרן עמ' קב). ולענין מצוות עסק התורה, בתורה ישנן ד' דרכים הנקראות פרד"ס, וצריך לטרוח ולעסוק בכולם עד כמה שיד שכלו מגעת, ויבקש לו רב שילמדהו. ואם חסר אחד מארבעתם ולא טרח בו כפי כוחו, יתגלגל עליו. וכל אדם חייב כפי כוחו, ועל זה נאמר: אחד המרבה ואחד המעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים. והממעיט (אין הכוונה בממעט ח"ו, אלא) שכשרונותיו מועטים ומשיג מעט בעמל רב, ולעולם הבא יזכה כאילו השיג הרבה. ולימוד שלבו מושכו ביותר ללמדו, אף אם רואה הרבה מפריעים עליו, כיון שלבו נמשך אליו בחשק נמרץ, זה סימן שהוא הנצרך לו לגלגולו הנוכחי (שבט מוסר). ופרד"ס – פירושו: פשט – מקרא, רמז – משנה, דרוש – תלמוד, סוד – קבלה. (ע"פ מוהרח"ו בפי' פרקי אבות ביאור המשנה כל העוסק בתורה לשמה). מסתורי הגלגולים ובאיכות כל מצוה ומצוה, חייב אדם לקיים כל מצוה במעשה, דיבור ומחשבה. מעשה - היינו הקיום המעשי שבמצוה, כגון ציצית, תפילין, סוכה וכיוצא. דיבור – הינו לימוד הלכותיה של המצוה במשנה, בגמרא ובפוסקים. מחשבה – היינו שיחשוב בעשותו המצוה שעושה אותה לשם מצות ד', ולצאת ידי חובת המצוה, ולא כמתעסק וכמצות אנשים מלומדה. ועוד לצורך שלימות המצוה, צריך גם לקיימה ללא פניות שכר, ועוד יותר מזה בחשק ובשמחה (בני אהרן עמ' קג). וכל פרט הנזכר לעיל, אם לא קיימו, יבוא בגלגול. פעמים מתגלגלים צדיקים גמורים, לצורך הדרכת ותיקון בני דורם. מספר הגלגולים: אדם רשע שהתגלגל פעם ראשונה, שניה ושלישית, ולא הועיל כלום בג' גלגוליו, נכרת לגמרי מעמו. (וי"ל שע"ז נאמר:"על שלשה פשעי דמשק, ועל ארבעה לא אשיבם"). וזו שכתוב "לבלתי ידח ממנו נידח"-תירץ הרב בני אהרן, שהנכרת לגמרי הוא החלק הרע שבנפשו, וחלק הטוב ניתן לבניו שיוולדו לו או לאנשים אחרים שהם משרשו. אולם לגבי עצמו, צריך עיון אם נשאר ללא גוף שיקום בתחיית המתים. אולם אדם שמתקן בגלגוליו ואפילו קצת – יתגלגל אפילו אלף דורות, כיון שיש התקדמות בתיקונו, וכל גלגול מתקן מעט עד שיתקן לגמרי. קימה לתחיית המתים-באיזה גוף? ומאחר וכל נשמה נחלקת לכמה חלקים וכמה ניצוצות, ובכל פעם מתקן האדם חלק מנשמתו בגוף נפרד, כל הגופות שפעלו לתיקון הנשמה – יקומו בתחיית המתים, וכל גוף יקח לעצמו חלקו. וכפי מה שתיקן מנשמתו באותו גוף, כן יהא חלקו ואשרו בעולם התחיה (שער הגלגולים עמ' נה). אמנם, אם על כל עברה ועברה צריך גלגול, אם כן, מתי ינוח האדם, הלא לעולם לא יגמור, שהרי אי אפשר בכל פעם שלא יחטא? האדם בכל גלגול נוסף רק מתקן, היות ומה שמתוקן אצלו מגלגולים קודמים אינם יכולים שוב להתקלקל, ולכן בכל גלגול נוסף מוסיף לתקן עוד חלק מנפשו, עד שמסיים תיקונו. ואף צדיק שנתקן מושבו בגן עדן, צריך תיקון נוסף כדי להעלותו לגן עדן עליון יותר, והכל לטובתו ולרצונו. ואדם שחטא, וחוזר בתשובה, תשובתו מועילה לו להנצל מהגלגול ומיסורי עולם הבא. והיינו אם עשה תשובה כפי המבואר בדברי האריז"ל על כל חטא וחטא ותיקנו בשרשו, ניצל מהכל. וב"מגילת סתרים" כתב הגאון רבי יהודה פתייה זצוק"ל: כלל העולה מדברינו הוא זה, כי השב בתשובה צריך כמה תנאים, והם אלו:
א'. צריך שישוב מיראה או מאהבה, ולא ישוב מחמת היסורים שבאו עליו.
ב'. שיעשה תיקון על כל עון ועון אותם תיקוני העוונות שכתב האריז"ל בשער רוח הקודש. (אמנם בדור הזה אסרו גדולי הדור את הצומות, כי ירדה חולשה לעולם בדורות האחרונים. ולימוד התורה בעסק רב ולשמה, ומעשה המצוות בשמחה, ווידוי התשובה, והאמונה התמימה חרף כל הנסיונות, אלו יעזרו).
ג'. שאחר שישוב בתשובה, יעסוק בתורה ובמצוות שלא על מנת לקבל פרס.
ד'. שאם הוא עוון שבין אדם לחבירו, צריך שירצה את חבירו עד שימחול לו. ואם קיים ארבעה תנאים אלו, מובטח לו שהעוון נעקר לגמרי. רק אם הוא עוון שצריך לבוא עליו יום הכפורים – צריך לבוא עליו גם יום הכפורים כו'.
מהו הטעם שישנו יהודי שמזלו להוולד במשפחה דתית המדקדקת במצוות, ואחר שנולד במשפח הרחוקה משרשי היהדות? כל ישראל היו במעמד הר סיני. כלומר, כל הנשמות העתידות להוולד ולא היו עדיין בגוף ובשר, גם הם התייצבו במעמד מתן תורה (זוה"ק). ואם כן, כל ישראל קבלו וראו וזכו להיות במעלה הנפלאה ביותר בתחילה, וכולם התחילו בשוה מהמדרגה הגדולה ביותר שברוחניות. אלא שהאדם עצמו במשך חייו קלקל, החל מעברה קלה ונגרר לעברה חמורה, עד שירד למצבו הירוד ביותר, ולכן תיקונו לבוא ולהולד במקום ירוד, ומשם לתקן. והוא – החוטא – הוא הגורם לעצמו להיות נגזר עליו להוולד במקום ירוד, כדי שמשם יעלה. וזהו תיקונו דוקא, כי הוא בבחירתו, הרע מעשיו והוצרך לזאת. ולעומתו, מי שלא הרע מעשיו בגלגוליו הקודמים, אין מוטל עליו העול הזה להתחיל מחדש ממקום ירוד, אלא להתחיל רק ממקום שחסר לו לשלמותו ותו לא. מדוע נולדים אנשים במצבים שונים, עשיר או עני, בריא או חולה, וכדומה? אדם צריך להתנסות כדי להשלים תיקונו בכל מיני אפני נסיון, ובכולם צריך לצאת מושלם. פעמים בעושר, פעמים בעוני, וכן בחולי או בבריאות. שכולם נסיונות לאדם כיצד יתמודד איתם לעבודת ד'. ולכן מצבי האדם מתחלפים ומשתנים. אדם שהיה עשיר בגלגול הקודם ולא נהג כראוי, צריך לבוא גם בגלגול זה עשיר ולתקן בעושר מה שקלקל בעושר. או כמו כן, אם היה עני בגלגול הקודם וקלקל, כגון שגנב בגלל עניו וכיוצא, צריך לבא שוב עני ולתקן בעניות מה שקלקל בעניות. וכן בבריאות, וכן בחולי (ע"פ הסברו של החפץ חיים). (סיפור שני האחים, שאחד היה עני, והשני עזר לו. ומשהעשיר, שכח את טובת אחיו. ואחיו שהעני, גורש מבית זה שהעשיר, ומת מרעב וצער. התגלגלו עבור זה, הפעם שלא כאחים, ושוב נכשל וקיבלו בבושת פנים ובסלידה, ונכשל בתיקון. וכל זה הסביר לו אדמו"ר קדוש, ולא רצה לראותו עוד...). ו. אשה בדין גלגול. (ע"פ שער הגלגולים הקדמה ט'). אדם שלא זכה בבת זוגו האמיתית בגלגול זה, זו סיבה לפעמים לחזור ולהתגלגל (שם עמ' עז). אדם שזכה בבת זוגו האמיתית בגלגול זה, וחטא בחטא המצריך גלגול וחזר להתגלגל, יבוא יחידי בגלגול בלא בת זוגו. ופעמים כשיש לו זכות מיוחדת, מחזירים את בת זוגו עמו לצרכו שלא יהיה יחידי, ואף שזכה לה כבר בגלגול קודם. נשים - אינן בדין גלגול בדרך כלל, אלא תיקונן בגיהנם בלבד. והטעם, היות והקב"ה חפץ חסד ורוצה בתיקון בריותיו, ואשה אין לה מצות עסק התורה, וגם אינה חייבת בכל המצוות, וא"כ הגלגול לא יתן לה הרבה אפשרות לתיקון. ולכן נגמר דינן בגיהנם בלבד (בני אהרן עמ' עח). מסתורי הגלגולים ז. קרבה משפחתית, ידידותית, רב ותלמידו, בתורת הגלגול. (ע"פ שער הגלגולים הקדמה יו"ד). ידוע שנשמות ישראל נדמו לאילן שיש בו שרשים, ענפים ועלים, וכן היא חלוקת הנשמות. ישנם שורשים גדולים, וכל שורש ושורש נחלק לניצוצות רבים. ואנו, בני האדם המתהלכים עלי ארץ, יש בנו ניצוצות של נשמות בלבד. וכמו שבאילן ישנם ענפים המרוחקים זה מזה, וישנם הקרובים זה לזה, וכן בעלים, כן הוא בנשמות בני אדם – ישנן בני אדם שהם מאותו שורש אולם לא מאותו ענף, וישנם קרובים ביותר, והם מאותו ענף, וכן ביוצא בזה.
א) קרבת אב לבנו. אבות ובנים, אין זה מחייב שיש ששרשי נשמותיהם מאותו ענף, ויכול להיות שהם נשמות המרוחקות זו מזו במחצבם העליון. ואדרבה, רוב הבנים אינם מאותו שורש נשמת אביהם. ובכל אופן, אב המוליד בן, נותן חלק מנשמתו אל בנו, וכן האם, ואותו חלק נעשה כמין לבוש אל נשמת הבן המסייעו ומדריכו בדרך טובה. וכל השפע הניתן לאותו בן, הוא דרך אותו לבוש לנשמתו הנמשך לו מהוריו. ובכח ההורים להמשיך לבנם נשמה ממקום גבוה, לפי זמן עונתם. וד' דרגות זמנים הן: הראוי ביותר-ליל שבת אחר חצות, ואחריו במעלה-ליל שבת לפני חצות. ואחריו במעלה-יום חול אחר חצות, ואחריו במעלה-יום חול לפני חצות, שאז נמשכת לבן נשמה ממקום נמוך ביותר. [ליל טבילה הוא מדרגת ליל שבת]. היוצא: עצם הנשמה, אם ממקום גבוה או נמוך, נמשכת כפי עיתוי העונה. ולבושי הנשמה שאינם מעצם הנשמה, נמשכים כפי מחשבת הטוהר של ההורים. (שער המצות פרשת יתרו). וזה מתבטא כך: בן זה, מחמת לבושו הגס הנמשך לו מהוריו מחוסר כוונה טהורה, הרי הוא שקוע בחומריות. אולם מפאת נשמתו ממקום גבוה מסיבת שנתעברה בעתוי מעולה, הרי שתוכו חסר סיפוק ומנוחה על אף כל הצלחותיו המדומות, ובקלות יתעורר לחזור בתשובה ולהתאים את לבושו לנשמתו, אולם יצטרך לעבור על כך נסיונות קשים ומרים. ולעומת זאת, כאשר הנשמה ממקום נמוך מפני העתוי הפחות במדרגה, ולבושיה מעולים ועדינים מפני הכונה הנכונה והטהורה, זה מתבטא בילד קשה תפיסה-על כל פנים בענינים הרוחניים-וזה מפאת שנשמתו ממקום נמוך, אולם לסיבת מלבוש נשמתו העדין והמעולה, ימשך לדברים שבקדושה ויחפוץ אך טוב, ולבסוף יהא ירא שמים. לכן, כשחטא הבן, והוא מסיבת שהמשיך לו אביו לבוש רע מסיבה הנ"ל, אביו נענש עליו. אבל אין האב יכול לתקן חטאי בנו (שם). אך הבן-יכול לתקן חטאי אביו, והוא ענין "ברא (בן) מזכה אבא". וע"י שעוסק בתורה ומצוות, מעלה ומתקן את אביו, ומעלהו מגיהנם לגן עדן (שם). (סיפור בנושא שנהרג האבא בתאונת דרכים בלוס-אנג'לס, והבן ראה את אביו בחלום בב"ב לפני בחינה בגמרא שאביו מעולם לא למד, כיון שלא היה דתי. ובחלום למדו ביחד, וגילה לו האב, שהורשה להכנס לישיבה של מעלה כיון שבנו יושב שישיבה של מטה..., מהרב דוד אורדמן שליט"א).
ב) קרבת רב לתלמידו. אכן, בין רב לתלמיד יש השפעה נפשית. הרב נותן חלק מנשמתו לתלמידו, ובין רב לתלמיד-שלא כמו אב ובנו-אין נפרד אותו חלק שנתן לתלמידו מהתלמיד, ונשאר בו לעולם ועד. ולכן חמור כבוד רבו מכבוד אביו, שרבו נותן לו חלק מנשמתו-מתנת עולם ועד, ואילו אביו אין מתנתו מחלק נשמתו לעולם ועד.
ג) קרבת אח לאחיו. וכשם שלוקח לבוש וחלק לנשמתו מאביו ואמו, כן לוקח מאחיו הגדול (שער המצוות פרת יתרו פירוש ב').
ד) קרבת אדם לבת זוגו. אדם שהוצרך להתגלגל מחמת חטא, פעמים שבת זוגו באה לעולם בגלגול לצורך זיווגו, אם יש לו זכות מיוחדת. והסימן לכך שזכה בבת זוגו האמיתית, אם חייהם בנחת וזיווגם בנקל ועולה יפה. אכן, אם עד שנשא את בת זוגו הלך לו בקושי גדול ע"י מריבות וקטטות, אך לאחר שנשאה חיו בשלום ובהשקט, זה מורה שזהו זיווגו האמיתי. כי אל"כ, לא היו חיים בשלום ובשלוה לאחר נשואיהם. ומה שעלה לו בקושי ובקטטה לשאתה, זהו משום שנתגלגל עבור חטאו, והוצרך שבת זוגו גם תתגלגל לצרכו. ולכן, כיון שהיא מצידה לא נתחייבה בגלגול ורק נתגלגלה עבורו, יש מקטרגים ומפריעים ביניהם עד הנישואין.
ה) קרבה ידידותית. פעמים ב' חברים או ב' אחים שונאים זה את זה, או מקנאים זה בזה. והוא בטבעם ללא סיבה המחייבת את השנאה או הקנאה. הטעם לכך הוא היות ושניהם משורש אחד, ולשניהם אותה מטרת תיקון, וכל אחד חושב שחבירו חוטף את שלימותו ממנו. ואף שהם אינם יודעים זאת, מזלם מרגיש בזה, ולכן נגרמת השנאה והקנאה. ואילו היו יודעים אמת זו שאינם אלא משלימים אחד את השני, וכל אחד מועיל בשלמותו לשלימות חבירו-היו אוהבים מאד זה את זה. ויש הבדל בין צדיק מגזע צדיקים לצדיק שאינו מגזע צדיקים. כי צדיק שאינו מגזע צדיקים, אין טבעו באמת ליתן חסדים ולעשות טובות, אלא שהוא צריך לשבור מידותיו. אבל צדיק בן צדיקים, טבעו להיות בעל חסד ונותן (אורות הגר"א). [וזה מלמדנו דרך אגב מהו צדיק!]
מה באתי לתקן?
יש ב' סימנים כדי לדעת מה היה קלקול האדם בגלגולו הקודם, והם:
א'. עברה שנכשל בה בגלגולו הנוכח הרבה פעמים.
ב'. עברה שנפשו חושקת מאד לעשותה, וזאת מפני שנפשו הוטבעה בעברה זו בגלגול קודם (אורות הגר"א עמ' קלח). וכדי לדעת על איזו מצוה נתגלגל כדי לקיימה בגלגול זה: מצוה שיצר הרע תקיף מאד איתו שלא לקיימה, זהו סימן שנתגלגל כדי לקיימה. ומאידך, אם יש לו חשק גדול לקיימה, אזי ידע שעל מצוה זו נתגלגל (שבט מוסר). ולענין לימוד התורה, במה ידע אדם להשקיע עיקר כוחו בלימוד, בפשט, רמז, דרש או סוד? מסתורי הגלגולים [בודאי שצריך ללמוד הכל, אלא השאלה במה להשקיע רוב כוחו, שהרי חייב אדם למלא קודם כריסו בש"ס ופוסקים, ורק אח"כ לעסוק בסוד]. במה שנפשו חושקת ביותר, זהו סימן שזה תיקונו בגלגול זה. וכן כשרואה מאידך קשיים רבים בתחום לימוד מסויים, זהו סימן המחזק לידע את עיקר תיקונו. כי כיון שזה תיקונו, לכן חשקו גדול בזה, ולכן היצר מנסה להפיל עליו קשיים גדולים כדי שיאבד תיקונו (שבט מוסר). ומעשה דומה לזה מספרים על מוהר"ם אלשיך, שרצה מאד לעסוק בחכמת הקבלה. ואמר לו האריז"ל, שכיון שבגלגול קודם היה גדול בחכמת הקבלה, ולא בא בגלגול זה כי אם להשלים עצמו בחלק הדרש, לכן שימשיך להשקיע כוחותיו בדרוש ולא בקבלה, כי זהו תיקונו. (שם) [אבל לנו שאין את האריז"ל, נלך לפי חשק הנפש, וכמו שאחז"ל: אין אדם למד, אלא במקום שליבו חפץ]. וצריך לדעת שאדם שבא לתיקון מסויים, ואכן רואה שנפשו חשקה באותו דבר לקיימו, ניתנו לו הכלים המאפשרים לקיים את יעודו ! לדוגמא, אדם שיש לו כשרונות טובים לתורה, עליו להשקיע את כשרונותיו לעמל תורה. וכן אדם שבטבעו אהבת חסד, אות הוא כי ענין זה שייך לשורש נשמתו. וכן בשינוי מצבים בחיים, מחייבים שינוי בעבודה. למשל, כשאדם במצב טוב והכל מתנהל כפי רצונו, עליו להתחזק ולהאמין שהכל מכוחו יתברך ולהודות לו. וכשמצבו חושך ואפלה-יבין שאז עליו להתחזק ולדעת שרצון ד' שיתגבר לחלץ עצמותיו מעצבות ונפילה. וכן כל מצב ומצב של האדם, ידע האדם שהדרישה ממנו לעבוד ולהתאמץ בהתמודדו עם אותו מצב. דוגמא נוספת: אדם שהוא בטבעו רגזן ובעל תאוה, עבודתו להתגבר על כעסו או על תאותו, ולהשקיט עצמו מהם בכל יכולתו. ולעומת זאת, אדם שיש לו תכונות חיוביות, כגון שהוא בעל מידות טובות, נחתן, רחמן, לא בעל תאוה, צריך לנצלן לעבודת ד', לעבדו מתוך מידותיו הטובות ולהיות בעל חסד ורחמים עם הבריות וכיוצא. אסור לדחוק את השעה. אמנם אין לדחוק את השעה בתיקון האדם, גם בדבר שצריך תיקון, שיש להמתין לזמן הקצוב, ואחר שאתה עושה מה שביכולתך, אין לך להתאמץ ולדחוק את השעה גם בעניני רוחניות. וע"ז אמר שלמה המלך ע"ה החכם מכל אדם "עת לכל זמן ועת לכל חפץ". אכן, כשאדם משתדל לעשות מה שעליו, כבר משמים יש לו סייעתא דשמיא, ומכוונים אותו לתקן את כל פרטי תיקונו. ובדור יתום זה, העיקר היא כוונת הלב והכנעתו, והתלהבות והשתוקקות של האדם בעבודת הבורא יתברך, ובשלימות נפשו, שאז הקב"ה יחוס עליו ויורהו הדרך הטובה אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה. תיקון לדור. וכתב בספר "שומר אמונים": ודע, שכמו שיש לאדם הפרטי ענין מסויים שעליו לתקנו, כמו כן הוא באופן כללי – כל דור בכללות יש עליו לתקן במיוחד דבר מסויים. 7 וביחס לדורנו, כתבו צדיקי הדור, שעיקר מה שנדרש לתיקון הדור הוא חיזוק האמונה והקדושה (וכמ"ש "בא חבקוק והעמידה על אחת: צדיק באמונתו יחיה" – יחיה ממש !). אמונה - להתרחק מכל מיני מינות וחקירות וספרי חיצונים, ולהתחזק באמונה תמימה ופשוטה בהשגחתו יתברך בעולם. וכ"כ ב"שומר אמונים", שכן גילו מן השמים לנשמה אחת שזה תיקון האחרון לנשמות הנדחות רבות בשנים. קדושה – לשמור גדרי הצניעות, וליזהר מפגם הברית ומכל טומאות העריות. והאחריות הכבדה בזה היא על הנשים לשמור על הלבוש הצנוע וההנהגה הצנועה. ואדרבה, כמה שרואה אשה שהדבר כבד וקשה עליה – צריכה לדעת – שמלבד שזהו תיקונה הפרטי שעל זה נתגלגלה, זהו גם תיקון הכללי של הדור כולו, ובשמירתה הרי שגורמת תיקון לעצמה ולדור כולו. ובאי שמירתה – גורמת קלקול לעצמה ופגם לכל הדור כולו. הרגשות הקשורות לגלגול הקודם. מלבד שיש קשר ישיר בתופעות מידות וטבעים של האדם בגלגולו הנוכחי ממה שהיה לו בגלגולו הקודם, כמו כן, פעמים מתבטא הקשר בין גלגולו הקודם לנוכחי בהרגשות כמו פחדים סמויים. ויותר מזה, פעמים אף מתבטא בחיצוניות גופנית ממש. (שומר אמונים). וכמו שמסופר בספר "תורת נתן" מדברי האריז"ל לתלמידו מהרח"ו: "גם ציוה לי בענין הסרת הסכין מן השולחן להזהר מאד להסיר אותו לגמרי, ולא יספיק לכסותו בלבד, ובפרט אני שהוא משורש קין שהוא מסוד כלי זין. גם אמר לי, כי עתה בגלגול זה אני מתקן את יובל שהוא משורש נפשי, לוטש כל חורש נחושת וברזל, מצד הגבורות. ואיני מתקן אותו כראוי, ולכן לפעמים כשהסכין בידי, אני חותך ידי ואצבעותי בלי מתכוין, או ע"י כל כלי ברזל". "גם אמר לי מורי ז"ל כי לפי שאני משורש קין, שהוא סוד תגבורות הנקרא אש, לכן אני מתפעל מאד ומתבהל מאד מראית המים, כי האש בהכנסה תוך המים, נכבית ומתבטלת. וגם לפי שהמזיקין יצאו מתולדת קין כנודע, לכן אני מתפחד מאד מן המזיקין". "גם אמר לי, כי קין הוא בסוד ציור ומעשה, והבל הוא הבל העליון של הפה, שהוא דיבור, ולכן שורשו של הבל הם דרשנים ודברנים. אבל אני להיותי מן קין, איני דברן ובעל דברים, ואין לי כל כך כח הדיבור כמו שיש לי בציור מלאכות מעשיות".
מהו טעם היסורים הפוקדים את דורנו?
רוב אנשי דורנו הינם שאריות הנשמות שעברו כבר גלגולים רבים ולא השיגה ידם להשלים תיקונם. ובהיות שאנו בדור הקרוב לסיום תיקון הדורות, הנקרא "עקבתא דמשיחא", נתאספו בתורת "הזדמנות אחרונה" אפשרות לתיקון קצר ומועיל, ולצורך כן הוצרכנו לנסיונות רבים בפיתויי היצר, וכן ביסורים רבים שהמה גם נסיונות לשמירת מצוות התורה, והתערמו כל הנסיונות הרבים בזמן קצר יחסית לאותן נשמות שניתן להם הזמן הקצר לתיקון. ובגלל הפתויים והנסיונות יתקצר ויזדרז תיקונם במהירות לסיבת קושי העמידה בהם (שומר אמונים). ט. העון ותיקונו בגלגול. האריז"ל גילה שרוב אנשי דורו מגולגלים מבהמות וחיות. והסימן לזה הוא בני אדם שהם עזי פנים ואין להם בושה, כבהמה...(חסד לאברהם). מסתורי הגלגולים והמדבר לשון הרע – מתגלגל באבן, שהיא דוממת ושותקת, לכפר על לחישתו של בעל הלשון. וכן מצינו בבלעם הרשע שחטא בלשונו לקלל את ישראל ונתגלגל באבן דומם, ולאחר מכן בא להיתקן ונתגלגל בנבל הכרמלי, וכשחטא גם נבל בלשונו, כשחרף את דוד המלך ע"ה, מזלו ראה שנכשל בתיקונו, לכן נאמר בו:"וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן", כלומר, שהיה לאבן כדי להיתקן ונכשל בתיקונו. והמאכיל נבלות את ישראל ומכשילן, מתגלגל בעלה האילן, וענשו – שהרוח מכה ומטלטלת העלה לכאן ולכאן, ויש לו צער מזה. וכשנשלם זמנו לשהות בעלה האילן, נעקר העלה מהאילן, ונובל ונופל לארץ. וזה דוגמת מיתה וכרת אצלו, שנעקר מן העולם. וזה מרומז בפסוק "כי תהיו כאלה נבלת", מדה כנגד מדה – כשם שהוא האכיל "נבלות" לישראל, תהיה נשמתו "נובלת" ונופלת לארץ. והמזלזל בברכות הנהנין, מתגלגל במים. שכמו שהוא לא מדקדק בברכות הנהנין ומברך על כל דבר "שהכל", שהוא פוטר הכל – יענש להתגלגל במים שברכתם שהכל. החוטא בנדה – יתגלגל באשה גויה. והחוטא תמיד בעיניו ומסתכל בעריות – יתגלגל בעוף הנקרא "ראה", שרואה למרחוק. אמנם כל אלו, אם עשו תשובה הראויה, כפי המובא בדברי האריז"ל, נצולים מגלגולים ומן הגיהנם. ומדרגות הקלקולים הן (מן הקל לחמור יותר):
א. הפוגם במצות עשה.
ב. הפוגם במצות לא תעשה.
ג. הפוגם בחייבי כריתות ומיתות בית דין.
ד. הפוגם בחילול ד'. וכמו כן, כל אחד מד' מדרגות אלו נחלק לפרטים שונים, כגון אם נעשה בשוגג או במזיד או במרד. ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שנזכה כולנו, במיוחד דור יתום זה, לתקן את כל אשר צריך תיקון, ולבוא לפניו יתברך, נקים ומתוקנים, ו"לתקן עולם במלכות שדי", אמן, כן יהי רצון.
22/06/2014 08:35