1. בצופן התנכ"י מופיע בספר במדבר כ"ט, בדילוגים שווים של 80, המשפט: "נספו בצונמי, י"ד טבת".
2. פרשת השבוע בו אירע האסון, פרשת שמות, מזהירה מפני הטמאה בעבודה זרה של כל אלהי אומות העולם, כאשר בני ישראל שלא שמעו לצו האלקי, נספו עם המצריים במכות מצרים!
3. י"ד בטבת, אמצע חודש טבת, שולט בו כוכב שבתאי עפ"י ספר יצירה, וכבר מנשבות הרוחות של שבט, שעפ"י ספר יצירה האטותיות השולטות בו הן "צ" ו"ב" (-אות השולטת בכוכב שבתאי), וכמו שאומר הקוד התנכ"י בצורה מפתיעה "בצונמי"-אותיות צ"ב.
ויש לנו ביסוס ארוך טווח בקשר שבין אותיות החודשים בספר יצירה לבין אסונות,
תאונות, פיגועים, ולהבדיל הצתחות בכל רחבי העולם.
4. ספר "שושנת יעקב" שנכתב לפני מאות שנים, ומחברו היה מקובל מפורסם דאז, כותב כי אם חל ליקוי בחודש חשון (כבשנה זו), יש להיזהר עד סוף התקופה (עד חודש ניסן) מפני אסונות טבע במים, ומפני מלחמות במערב.
5. הר"ן – רבינו נסים", מגדולי רבותינו הראשונים כותב כי אם רעידות אדמה ואסונות טבע מתרחשים, צריך להסתכל על המפה, ואם הכיוון הוא בכיוון ארץ ישראל, (ובמיוחד שגם ישראלים נפגעו), יש להיזהר כאן בארץ הקודש, ולשדרג את מעשנו על פי הצו האלוקי.
6. חודש טבת הוא אחד מן החודשים שכתבו עליו ספרי הקבלה שניתן לשטן, והוא "טבת" - "חסר טובות", ועלול לאסונות, וכמו שבתאריך זה כבר קרתה רעידת האדמה בתורכיה, וגם באירן.
7. הרב יצחק כדורי, המקובל האלקי, כבר הזהיר את הציבור הישראלי, כמו שנכתב בכתבה בידיעות אחרונות לפני כשבועים מפני אסון טבע בהודו והאיזור, ושישראלים לא יהיו שם.
8. "בצונמי" – ראשי תיבות "בצום וממון (צדקה) נגאל יחדיו!" – כלומר לערוך מאזן נפשי בין אדם למקום, בין אדם לעצמו, ובין אדם לחבירו ע"י צום, הענקה לנצרכים ברמה של כלל ישראל ולפרט, ולהתאחד – זו הדרך לצאת מהמשבר הנוכחי, ומפני איום עתידי חס וחלילה.
