גיל העולם - קוסמולוגית בראשית

למי שמקבל את מסורת התורה כאמיתית, סתירות בין תורה ומדע הרי הן מן הנמנע. לפי השקפת התורה, בורא העולם הוא נותן התורה, ולא ייתכנו סתירות בין התורה ובין תמונה אמיתית של העולם, שאליה גם המדע חותר. אבל במקרה דנן, גיל העולם, כאשר הסתירה היא בולטת, יש להניח שקרתה כאן אחת משלש השגיאות הבאות:

המדע, דהיינו האופן שבו הבנו את הטבע, היה מוטעה (דבר הקורה לעתים תכופות).
לא הבנו כראוי את כוונת התורה (גם זה יכול לקרות).
אין כל סתירה הגיונית. הופעת המחלוקת נובעת מחוסר דיוק בהגיון1.

בא ונבחן את שלש האלטרנטיבות הנ"ל ליישוב סתירה זו:

1. האם ישנה אפשרות שהתיאוריות וההשערות המדעיות מוטעות?

כשהמדע "מוכיח" משהו, מתקבל הרושם שמדובר בוודאות גמורה, כמראה עינים ממש. האמנם? האם מישהו רואה שהעולם הוא קדום או עתיק יותר מ-6000 שנה? מה שרואים הן תופעות מסויימות שמדענים מסבירים אותן כעתיקות יותר. המדע מתפתח ומשתנה, ולכן אינו מוחלט. מבט בשינויי תפיסת המדע מן המאה ה-17 ועד היום, מוכיח שהתיאוריה שהתקבלה כ"אמת" בעבר, הודחה והוזנחה עם התפתחות הטכנולוגיה והמכשור.

כותב פרופ' סטיבן הוקינג (פיזיקאי, מגדולי המדענים במאה ה-20):"כל תיאוריה פיזיקלית, היא ארעית תמיד, במובן זה שהיא רק בגדר השערה: לעולם אי אפשר להוכיח אותה. אין זה משנה כמה פעמים יעלו תוצאות הניסויים בקנה אחד עם איזו תיאוריה, לעולם איננו יכולים להיות בטוחים שתוצאות הניסוי הבא לא יפריכו את התיאוריה. לעומת זאת, אפשר להפריך תיאוריה בכך שאנו מוצאים אפילו תצפית יחידה המנוגדת לניבואיי התיאוריה"2.

אחת מהנחות היסוד של תצפיות מדעיות, מבטא אבי מדע הגאולוגיה צ'ארלס לאיל כאשר טוען: "מעולם לא פעלו כוחות שונים מאשר בהווה, ובאותה עוצמה כמו היום". – הנחה זו, על אף היותה הגיונית, אך אינה ניתנת להוכחה. והסיבה היא, שאנו משערים באקסטרפולציה לזמנים שמעבר לזמן התצפיות המדעיות שנערכו בפועל בכמאה השנים האחרונות.

א. השיטה הנפטוניסטית.

דוגמא לכך, אנו רואים בימים מלוחים. אדמונד האלי (1656-1742, אסטרונום וחוקר טבע בריטי), היה אולי הראשון שניסה לתת לחישוב גיל העולם גושפנקה מדעית, בתחום המדע הריאלי. הוא ערך חישובים על זמן קיום האוקיינוסים, על סמך הנחה, כי המלח שבהם הובא אליהם ע"י הנהרות, שזרמיהם שוטפים אותו מן הסלעים. הוא הניח כי מידת היבוא היתה בדרך כלל שווה במשך כל הזמנים. הוא ומדענים אחרים, חישבו כמה מלח מגיע בכל שנה אל

_____________________

1. שלשת אלטרנטיבות אלו בהקשר לכל סתירה המתגלה בין תורה ומדע, מובאות במאמר של ד"ר סנפורד ארנוף, גיל העולם, Challenge, עורכים הרב אריה כרמל ופרופ' סריל דומב, פלדהיים, ירושלים, 1978; יהדות ומדע כחכמות משלימות, יהודה לוי, הוצאת עולם הספר התורני, ירושלים ה'תשנ"א.

2. ס. הוקינג, קיצור תולדות הזמן, ת"א 1989, עמ' 19.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית יד

הים, וכמה שנים דרושות כדי להגיע לריכוז כזה של מלחים. זו דרך אחת לקבוע בני כמה הימים, ומכאן בן כמה העולם.

ב. קביעת גיל העולם ע"י חישוב רטרואקטיבי.

שיטה נוספת להשערת גיל היקום היא לפי הערכת מהירות ההתרחבות של היקום. מחקרים אסטרונומיים מראים שהגופים השמיימיים הרחוקים מאיתנו, כשמהירותם גדלה ביחס קבוע למרחקם מאיתנו. תצפית זו מורה על יקום מתרחב. כאשר מחשבים "מלבר למפרע" – חישוב אחרונית, מוצאים שלפני כ-15 בליון שנים כל החומר היה מרוכז בנקודה אחת, והיווה את "אטום בראשית", והיינו תיאורית "המפץ הגדול" המבוארת לעיל בפרק ב'.

אמנם, כל החישובים מבוססים על הנחות שאיש לא הוכיח את אמיתותן. מומחים לדבר, נאלצים להודות, שכל התיאוריות, אם כי הן מפתות, "הן מושתתות על הנחות שרירותיות המשוללות כל יסוד"3.

כגון הופעת הסטייה של הקווים הספקטרליים לכיוון הקצה האדום של הספקטרום ("סטייה לאדום"). סטייה זו מוסברת בהנחה, שהגוף המקרין מתרחק מאיתנו. עקרונית יכולים גורמים אחרים, מלבד מהירות הנסיגה, להביא לסטייה זו. כרגע אין הם נראים כסבירים, אבל מדען השולל אפשרות זו יחטא בפזיזות יתר.

בנוסף, החישובים הפשוטים מבוססים על מהירות קבועה. אבל הנחה זו רחוקה מן המציאות. השפעת גודל המסה ביקום על תנועות החלקיקים שבתוכו, היא שאלה תאורטית חמורה, וקיים קושי רב באישור מסקנות בנושא זה3א. משל למה הדבר דומה: לרכבת העוברת בדרכה בתחנה מסוימת במהירות של 50 קמ"ש, האם רשאים אנו – שואל ד"ר פקר – לקבוע על סמך נתון זה בלבד, לגבי מהירותה בשעה שיצאה מהתחנה הראשונה? האם מותר לנו לקבוע באיזו מהירות היא תיסע בתחנה הבאה? על אחת כמה וכמה שאסור לקבוע על סמך נתוך זה, מאיזו תחנה היא יצאה כלל.

אולם המסקנה המוחלטת היחידה שניתן להסיק מחישובים מעין אלה הוא, שאין העולם קדמון, ומן ההכרח הוא שיש לו ראשית, שכן אם בתופעות טבע עוסקין, הרי בהכרח שהחשבון "מלבר למפרע" מסתיים בנקודה מסויימת4.

ג. חישוב על סמך קרינה רדיואקטיבית.

דרך אחרת, מתוחכמת יותר, היא פיתוח של שעונים רדיואקטיביים. ידוע שחומרים רדיואקטיביים מתפרקים בקצב איטי לאורך מליוני שנים. כשבודקים את כמות האורניום הרדיואקטיבי בתוך סלעים עתיקים כיום, ביחס ליסודות הכימיים שהם יוצרים, אפשר לדעת כמה אורניום היה בהם והתפרק. בדרך זו מסיקים בני כמה הסלעים ובן כמה העולם.

הנחתו היסודית של חוק הדעיכה הרדיואקטיבית היא, שלכל גרעין רדיואקטיבי מסוג מסויים, סיכוי קבוע ומוגדר להתפרק במשך השניה הבאה, ללא תלות בתנאי הסביבה (כגון, מספר הגרעינים הרדיואקטבים בסביבה) או במשך חייו הקודמים. מכאן, שמספר הגרעינים הרדיואקטיבים מסוג מסויים, מתפרקים ביחידת זמן, מתכונתי למספר הגרעינים שמאותו הסוג הקיימים באותו רגע.

_____________________

3. ראה מאמרו של ד"ר פקר, "מדע" כרך ו', חוברת 2, עמ' 10.

3א. יהדות ומדע כחכמות משלימות, יהודה לוי, הוצאת עולם הספר התורני, ירושלים ה'תשנ"א.

4. אבולוציה ויהדות, אברהם קורמן, ת"א, תשס"ב, עמ' 185.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית טו

זמן מחצית החיים של חומר רדיואקטיבי הוא הזמן הדרוש להתפרקות של מחצית מספר הגרעינים בממוצע. כגון זמן מחצית החיים של אורניום מצוי הוא 9 10 x 4.5 שנים. ושל פחמן 14 כ-5,730 שנה5.

אך האם אפשר לסמוך על שיטה זו, תהא נשענת על תצפיות מדוקדקות עד כמה שתהא?

בעיה אחת טמונה ביסוד השיטה: היא נזקקת לאין-ספור הנחות יסוד. למשל, יש להניח שגוש החומר הרדיואקטיבי התחיל ביחס מסויים של מרכיבים, ועל יסוד היחס הנוכחי, וידיעת קצב ההתפרקות, אפשר לחשב את זמן המצב המקורי, דהיינו מתי נוצר הגוש. למעשה החישובים מורכבים הרבה יותר. אבל בקיצור, חישובים אלה מורים על גיל של כ-15 בליון שנים ליקום.

אין זה פשוט כלל להניח שבהמשך 20 מליון שנה או שני בליון שנה דבר לא השתנה בעולם, ואין ידוע בפועל מה היה יחס המרכיבים בצורתו ההתחלתית של החומר.

למשל, הנחה כי ריכוז פחמן 14 באויר לא השתנה במשך השנים, כבר הופרכה ע"י האנס סוואס (מאוניברסיטת קליפורניה). ב-1971 ע"י מחקר בטבעות הגידול השנתי בעצי סקוויה עתיקים שגילם כ-4000 שנה, הוא מצא כי יש סטיות ושינויים מהותיים בריכוזי פחמן 14 באויר.

איזוטופים רדיואקטיביים בעלי זמן מחצית החיים של 9 10 שנים ומעלה, עשויים לשמש לקביעת גילים גאולוגים של כדור הארץ וכוכבי הלכת6. אמנם, בל נשכח, שהאורניום והרדיואקטיביות ידועים פחות ממאה שנה, כך שלא עקבו אחרי תחום זה זמן ממושך כדי להסיק מסקנות נמהרות. דבר נוסף, ריכוז הסופי של האורניום יכול להימדד באמצעות הטכנולוגיה (זוהי בדיקת פחמן 14), אולם אין ודאות באשר לריכוז ההתחלתי. אפשר רק לשער מה הוא היה. אך יש אפשרות של היווצרות מתמדת של חומר רדיואקטיבי בהשפעת הקרינה הנכנסת מהסביבה שמכניסה אי-ודאות נוספת לניתוח, ושוב להיכנס למעגל הקסמים שאין מוצא ממנו של הנחות שאינן ניתנות להוכחה.

ידועה במיוחד השיטה לקביעת גיל הארכאולוגי בעזרת פחמן 14. בצומח ובחי המקיימים חילוף חומרים עם הסביבה, ישנו אחוז קבוע וידוע של האיזוטופ הרדיואקטיבי הזה. מרגע מותו מביאה הדעיכה הרדיואקטיבית להתמעטותו ההדרגתית ולירידה בכמות הקרינה הרדיואקטיבית הנפלטת. מדידת הרדיואקטיביות האופיינית ל C146 נותנת אפוא אפשרות לקבוע (בדיוק של עד כדי 10%) את הזמן שעבר מאז נפסק חילוף החמרים בחי או בצומח הנבדקים7. אמנם ברור שבשיטה זו אי אפשר לשער בודאות ביותר מכ-5,000 שנה, זמן מחצית החיים של פחמן 14. מעבר לזה אנו עוסקים באקסטראפולציה, ואין אנו לוקחים בחשבון אפשרות ראלית ביותר, כי בעבר פעלו גורמים שונים, אשר עלולים היו להשפיע על ריכוזים וקצב פירוק, ולשנות את התוצאות בצורה דרסטית. אך טבעי הוא להניח, כי בשעת בריאת העולם פעלו כוחות שמחוץ לטבע המוכר לנו היום, כוחות אשר אין לנו היום דרך לעמוד על מהותם או לחקור אותם 8.

_____________________

5. האנצקלופדיה העברית, כרך ל', ערך רדיואקטיויות, עמ 530-531, עע"ש.

6. האנציקלופדיה העברית, שם עמ' 540-542; וכרך כז, ערך פחמן, עמ' 580.

7. האנציקלופידיה העברית שם עמ' 540.

8. צבי עינבל, על "פחמן 14", אל המקורות. וע"ע בספרו של ד"ר ג'רלד שרדר "המדע והא-ל", הוצאת כתר, ירושלים, 2001, פרק 3, עמ' 68 והלאה.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית טז

זאת ועוד, חישובים המתבססים על קרינה רדיואקטיבית, מתבססים על הערכות ולא על בדיקות יסודיות של כמויות החומר המצוי שהתהוה כתוצאה מהתפרקותו של חומר רדיואקטיבי. אולם גם ביחס להערכה המקסימאלית (אפילו אם נניח שהחומר המצוי הוא תוצאה של התפרקותו של חומר אחר כבד ממנו):

"הגילאים המופלגים ביותר שנקבעו בשיטה זו בסלעים קדומים הם כ-3.5 מיליארד שנים – במקרים אחרים עד כדי 5 מליארד שנים; אף יש יסוד להנחה, שערכים אלה הם מופרזים, ושאין הם קובעים אלא את הגבול העליון"9.

כלומר, לפי חישוב זה נמצא שכדור הארץ נוצר לפני כ-5 מיליארד שנה.

אמנם, אם נתייחס לבדיקות שנערכו, שאף הן מבוססות על הערכות בלבד, נקבל תמונה אחרת לחלוטין.

"על סמך חישובים מהימנים כאלה, נקבע גילם של פגמאטיטים במאניטובה (קנדה), בקרליה (גבול פינלאנד-רוסיה), בנורבגיה וברודזיה ל-2.2-2.4 מיליארד שנים"10.

ד. לענין ממצאי מאובנים:

בעקבות מדידת גיל באמצעות מחצית החיים של פחמן רדיואקטיבי 14 C של אלפים רבים של מאובנים מן החי והצומח, כולל עצמות "אנשי המערות" "הקרו-מניון", "האדם הניאנדרטלי" כו' ואחרים, כולם מראים גיל צעיר מאד של כמה אלפי שנה בודדים, לעומת מאות אלפי שנה עד מליוני שנה שיוחסו להם קודם לכן. גם מדידות של פחם, נפט וגז טבעי מוליכות לאותו גיל11. [וע"ע להלן ב (2) בנושא זה].

א"כ אי אפשר לשלול את האפשרות שדינוזאורים היו קיימים לפני 5750 שנים, והתאבנו תחת קטכליזמות טבעיות (כגון המבול בזמן נח) בתהליך של כמה שנים, במקום של מליוני שנים, בנוסף על כך שאין לנו דרך למדוד או קריטריונים לחישוב תחת תנאים בלתי ידועים כאלה.

ואף אם נניח שהזמן שהתורה מציבה לגיל העולם, הוא קצר מדי ליצירת מאובנים (אע"פ שקשה להבין איך אפשר להיות כה החלטי בזה), אנו עדיין מוכנים לקבל את האפשרות שהאלקים ברא מאובנים כמות שהם, עצמות או שלדים (מסיבות השמורות עמו), בדיוק כשם שהיה יכול ליצור יצורים חיים, את האדם בשלימותו, וחומרים מוכנים כמו נפט, פחם, ויהלום, בלי תהליך אבולוציוני12.

ה. גאוכרונולוגיה.

מדע העוסק בקביעת גיל הסלעים החוזרים לתחילת התהוות כדור הארץ. המדע כולל שיטות המניחות שתהליכים שאנו רואים היום, תמיד היו בקצב זה מתחילת בריאת כדור הארץ. בין התהליכים ניתן להזכיר מרבצי חול, טיט וגיר, יצירת סלעי בזלת וכדומה. בנוסף יש חוקים גאולוגיים מסודרים, שכאשר אנו משתמשים בהם, נותנים לנו סולם זמן שלם – הנקרא טור גאולוגי. גיל הסלעים בכל שכבה תואם בדרך כלל לממצאים העצמאיים של טכניקת

_____________________

9. מתוך דברי פרופ' לזואולוגיה - משה אבנימלך ופרופ' לייבוביץ', "האנציקלופדיה העברית", כ"י, עמ' 85.

10. פרופ' אבנימלך ופרופ' ליבוביץ', שם.

11. בעל פרס נובל: Libby W.F. (1952) Science, 116, 677.

Meyer, R. & H.E. Suess (1955) Science 121, 488.

Berger, R & Libby W.F. (1969) Radiocarbon 11, 201

12. Rabbi M. M. Schneersohn, A letter on Science & Judaism, Challenge, A. Carmell & C. Domb, Feldheim Pub., Jerusalem, 1978.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית יז

הרדיואקטיבית הנ"ל. כולם מצביעים על גיל של כ – 4 – 5 בליון שנים של כדור הארץ13.

אמנם כנ"ל יש כאן התבססות על השערות והנחות רבות. כמו כן נפט במעבה האדמה, נוצר ע"י תהליך טבעי. לעומת זאת הצליח חוקר צעיר לפני כ-30 שנה, ליצור נפט בכ-30 דקות!

במאיץ חלקיקים שבלוס אנג'לס הצליחו מדענים ליצור פרוטון בחלקיק השניה, שגילו בעצם התהוותו כ-31 10 שניות (כבן 25 10 שנים)!

לסיכום נושא זה, נכון שלפי שיטות מדידה מסויימות העולם נראה עתיק, אך מי יבטיח שהנחות שבבסיסן נכונות? המדענים אינם יודעים שהנחות אלו נכונות, אלא שאין להם הנחות טובות יותר. העובדה שגירסת התורה שונה, מעידה שישנן דעות אחרות, והיא מורה שיש עדיין מה לבדוק ולחקור. אולי פעלו אז כוחות אחרים? אולי התנאים ששררו אז בכדור הארץ היו שונים? ואולי נברא העולם בצורה כזו שמלכתחילה היו בו סלעים עתיקים ושאר ממצאים מסוג זה? כאמור, איש המדע רואה תמונה חלקית בלבד של המציאות, ולפיכך השערתו אינה אמינה יותר מכל השערה אחרת14.

המסקנה היחידה שניתן להסיק מחישובים אלו, היא שהבריאה נוצרה בזמן מסוים. מסקנה זו היא מוחלטת, לעומת הקביעה על אורך הזמן, הבנויה על השערה בלבד. העובדה שעדיין קיימים בעולמנו חומרים מקרינים, מוכיחה בעליל שאין העולם קדמון. אלמלא כן, מכבר לא היה בנמצא כל חומר רדיואקטיבי, שזמן קיומו (=פירוקו), אף שהוא גדול, הוא מוגבל15.

האמת תיאמר, שלא כל החוקרים מתעלמים ממתן תשובה על שאלות אלו. אחדים הודו בפה מלא, כמו גאון פיזיקאי ובעל פרס נובל, דה ברולי, כשאמר:"אם נשלח את דמיוננו חפשי, נוכל להניח הנחה לאמור: בראשית הזמן, אחרי צו אלוקי ידוע "יהי אור", יצר האור – שבתחילה היה לבדו בעולם – לאט לאט בגיבוש מתקדם והולך, את העולם החומרי, אשר הודות לעצם האור אנו יכולים לראותו היום"16.

והיטיב להגדיר זאת פרופ' מילני (קוסמולוג בריטי, ופרופסור למתימטיקה באוקספורד): "אין אנו יכולים לומר, מה היה מצב הענינים בשעת אפס, כי במעשה האלוקי של הבריאה אין עדים ואין מסתכלים לאלקים". הוא אף מתוודה "אע"פ שגם עלי עברו זמנים שלא האמנתי, תמיד הבראתי מהם. אני מאמין גם מאמין, שהעולם הזה נברא בידי א-ל כל יכול"17.

2. אולי לא הבנו כראוי את כוונת התורה?

אנו מונים היום לפי המסורת ה' אלפים תשס"ג שנים (5763) לבריאת העולם. אמנם ליתר דיוק, אנו מונים 5763 שנים מבריאת אדם הראשון, ועוד ששת ימי הבריאה. [ומעניין שבמילה "בראשית" מופיעות האותיות "בא' תשרי" – יום בריאת האדם]. אמנם האם ששת ימי הבריאה הם ששה ימים כפשוטו של מקרא, או שיש כאן עומק וכוונה נסתרה? אנו נראה שאכן שנוי הדבר במחלוקת בין המפרשים.

____________________

13. אהרון ווכט, ראש מחלקת חומרים, תאימס פוליטקניק, לונדון, במאמרו: Genesis & Geology, הובא בספר Challenge, A. Carmell & C. Domb, Feldheim Pub., Jerusalem, 1978.

14. 'בין מדע לדת', מנוף – המרכז למידע יהודי, תש"ס, 2000.

15. אבולוציה ויהדות, אברהם קורמן, ת"א, תשס"ב,, עמ' 189.

16. "פיזיקה ומיקרופיזיקה", עמ' 97.

17. "הקוסמולוגיה החדישה" של מילני, עמ' 58, ועמ' 160. מובא ב"בריאת העולם" לאהרן ברט, עמ' ז.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית יח

א. ונתחיל בכך שאין התורה מגדירה את היחס הזמני בין הנקודה "בראשית ברא אלקים", לבין הנקודה "והארץ היתה תהו ובהו". אנו נוטים לחשוב ששני זמנים אלה צמודים זה לזה. אולם ישנו הסבר אחר. הרב ישראל ליפשיץ, בעל "תפארת ישראל" (פירוש מפורסם על המשנה), טוען שההיפך הוא הנכון, וחז"ל לא כך הבינו את המקרא18.

הם דרשו את הכותב "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" (ולא כתוב 'יום ראשון' כבשאר הימים: יום שני, יום שלישי וכו'), והסיקו ממנו, שהיו עולמות לפני עולמנו ושד' בנה עולמות והחריבם19.

בהצביעו על המאובנים ששרדו שמהחיות הקדומות (שתחילת גילוים היתה בימיו) מסביר הרב ליפשיץ, עד כמה גילויים אלה מחזקים את אמונתינו בחכמי הלתמוד. הם אמרו לפני מאות בשנים, שהיו עולמות שקדמו לנו, ועכשיו המדענים מאמתים את טענתם על ידי גילוי שרידים של החיות שחיו בהם.

לפי הסבר זה, הפסוק הראשון בתורה מדבר על בריאת השמים והארץ, ששימשו כבמה לעולמות שאליהם התייחסו חז"ל. ."תהו ובהו" שבפסוק השני בא כתוצאה מחורבן העולם שקדם לנו. לפי הסבר זה, המאובנים, שאנו רגילים לראות בהם סתירה לסיפור התורה על הבריאה, מתגלים כמאמתים את מה לימדונו חז"ל, דהיינו שהם מעידים על העובדה שהיו עולמות שקדמו לעולם הזה. הסבר זה, זכה לשבח מפי הרב שלום מרדכי שבדרון , מהרש"ם, (מגדולי הפוסקים בדור שלפנינו)20.

אכן, כשאנו מתבוננים בכך שהמאורות ניתלו ביום הרביעי לבריאה (חגיגה דף י"ב), אנו מבינים את שאמרו חז"ל (שם) שאי אפשר להסביר על 'ערב ובוקר' במובנם הידוע לנו היום, כיון שעד ליום הרביעי, לא היו שמש, ירח וכוכבים מאירים ברקיע השמים. דיון מעמיק המביא את הדעות השונות בנושא הכרונולוגיה התורנית, כפי שניסחו אותה מפרשי התורה, הובאה ע"י הרב אלי מונק בלימודו האטימולוגי המקיף על הפרק הראשון שבספר בראשית21.

הוא מסכם את ניתוחו של הכרונולוגיה התורנית, כאשר אומר:"אין הסכמה בין הדעות המקובלות (של מפרשי התורה), בהקשר להגדרת "יום" בשבעת ימי בראשית"22. פרופ' נתן אביעזר23, נקט כי ששת ימי בראשית, אינם זמן של 144 שעות, אלא שש תקופות מיוחדות בהתפתחות העולם, מתחילת הבריאה ועד הופעתו של האדם. וכתב שדעה זו מקובלת על מפרשי תורה רבים, מחז"ל ועד המפרשים במאה הזו24.

______________________

18. הרב ישראל ליפשיץ, דרוש אור החיים, מודפס אחרי סנהדרין במשניות "יכין בועז".

19. בראשית רבה, ג, ז.

20. הרב שלום מרדכי שבדרון (מהרש"ם), תכלת מרדכי, בראשית ב.

21. א. מונק, "שבעת ימי בראשית", ירושלים, פלדהיים, 1974. וע"ע באנצקלופדיה המקראית: תורה שלימה, הרב מ. מ. כשר, כרך א, עמ' 84-88.

22. שם, עמ' 50; וכן עיין בספר Challenge, הרב א. כרמל, ופרופ' סריל דומב, הוצאת פלדהיים, ירושלים, 1978.

23. פרופ' נתן אביעזר, In the Beginning, KTAV Pub. House, Inc, Hoboken N. J., 1997, p. 2

24. והיינו עפ"י כרמל ודומב שם, עמ' 124-140; ומונק שם.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית יט

ב. התלמוד25 מביא את הנאמר במעשה בראשית, שהאור נברא ביום הראשון, שנאמר (בראשית א):"ויאמר אלקים: יהי אור, ויהי אור...ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". ומקשה על קביעה זו, שהרי כתוב (שם):"ויתן אותם אלקים ברקיע השמים", וכתוב (שם):"ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי"! ומתרץ (שם) בשם חכמים: הן הן המאורות שנבראו ביום הראשון, ולא נתלו עד יום ד'.

וכ"כ רש"י (שם, יד): "מיום ראשון נבראו (המאורות), וברביעי צוה עליהם להתלות ברקיע. וכן כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום הראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו. הוא שכתוב "את השמים"-לרבות תולדותיהם, "ואת הארץ"-לרבות תולדותיהם".

וכן על הפסוק (שם, כה):"ויעש אלקים את חית הארץ למינה, ואת הבהמה למינה, ואת כל רמש האדמה למינהו, וירא אלקים כי טוב", פירש רש"י: ויעש – תקנם בצביונם, בתיקונן ובקומתן. [ופירוש צביונם: לרצונם, שאם היו שואלים אותו מתחילה אם היה רוצה להיות נוצר כן, היה מתרצה להיות כן; ובקומתן-שעמדה כל קומתן מתחילה, שפתי חכמים שם].

גם בתשובת ד' לאיוב (לח, ד-ח) מתואר מעשה בריאה חד פעמי, מתוכנן ומדוד, כאשר צבא השמים פורץ ברינה.

עד כאן תיאור מהלך הבריאה. ומה לגבי התהליכים הפרטיים? כיצד התרחשו הצעדים הללו? האם כל צעד הביא את הבא אחריו, או שכל צעד היה פעולה עצמאית ונפרדת בתהליך הבריאה?

נראה ששאלה זו היא יסוד למחלוקת השנויה בין שני תנאים במדרש26:

רבי יהודה אומר:"ויכולו השמים והארץ"-בזמנן, "וכל צבאם"-בזמנן.

אמר לו רבי נחמיה: אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם", מלמד שבו ביום נבראו, בו ביום הוציאו תולדות.

אמר לו (ר"י): והא כתיב:"ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", "יום שני" וכו'.

אמר לו ר' נחמיה: כמלקטי תאנים הן, כל אחד ואחד הופיע בזמנו. ר' ברכיה על זו של ר' נחמיה אמר:"ותוצא הארץ"-דבר שהיה פקוד בידיה.

הרב מאיר ליבוש (המלבי"ם) מסביר את דעת ר' נחמיה, כפי שנתמכה על ידי ר' ברכיה, שהבריאה עצמה התרחשה כולה בהתחלה, כשכל היצורים נבראו במצב פוטנציאלי, ומעברם מהכוח אל הפועל התרחש בנקודות זמן שונות, כמסופר במקרא. לפי זה נראה היה שבמשך ששת ימי הבריאה התרחש רק תהליך מהיר של התפתחות או "תולדות". לתהליך כזה ולסיומו הפתאומי מוצאים רמז בקטע התלמודי האומר:"בשעה שברא הקב"ה את העולם, היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי (צמר), עד שגער בו הקב"ה והעמידו27.

ג. לעומת זאת, כתב בספר 'לאן': "שיניים, בבני אדם, הן סימן ודאי לגיל מסוים. בכל זאת לאדם הראשון היו כל שיניו החל מן הרגע הראשון. משמעות הבריאה היא כי העולם התקיים מן הרגע הראשון במלוא התפתחותו. לאדם הראשון היה מיד עצים שאת פירותיהם יכול היה לאכול. אבל עצי פרי חייבים להיות מאובקים קודם כל ע"י דבורים, ודבורים זקוקות לכוורות על כל אביזריהן. הנך מבין אפוא שמשמעות הבריאה היא כי כל דבר יצא לפועל ללא מרווח זמן.

לעצים יש בגזעם מספר טבעות קונצנטריות, כשכל טבעת מצביעה על שנת חיים. אילו היה האדם הראשון מנסר עץ, היה מוצא טבעות בתוכו. הבריאה כללה הכל. כשם שלאדם הראשון היו עצי פרי בשלים ברגע הראשון, כך היו גם בעולם עצים בוגרים המיועדים לחטיבה שנבראו באותו זמן.

_____________________

25. חגיגה דף י"ב.

26. בראשית רבה, (יב, ד).

27. חגיגה (יב ע"א).

גיל העולם קוסמולוגית בראשית כ

אזי כל החיות והחרקים והחיידקים נבראו, כולל אלה הזקוקים לגזעים רקובים 'ישנים' וסלעים 'ישנים' מתפוררים, למגורים או להספקת צרכי מחיה. לכן מובן מאליו כי היו בעולם חומרים 'עתיקים' מיד עם ראשיתו, כולל צמחיה ופגרי חיות המכילים פחמן 14 וסלעים המכילים עופרת. בנוסף, כל הבסיס של המדידה הרדיוקרבונטית נשען על ההשערה הבלתי מוכחת כי כמות הרדיוקרבון באטמוספירה היתה שוה בכל תקופות ההסטוריה. השערה זאת אינה אלא ניחוש. נוכחות הרדיוקרבון מיוחסת לקרינה קוסמית, וכמות הקרינה הקוסמית תלויה בעוצמת השדה המגנטי של כדור הארץ. הוכח כי, באלפים השנים האחרונות, פחתה צפיפות השדה המגנטי של כדור הארץ ב-65%. ההסטוריה של המגנטיות של כדור הארץ מראה עד כמה הפכפכה היתה התנהגות השדה המגנטי, והופכת בכך את מדידת הזמן הרדיוקרבונטית חסרת ערך לגבי תאריכים קדומים מאד. בנוסף, התגלה כי קרינה קוסמית מייצרת רק קרבון מונוקסאידי רדיו-אקטיבי, שאיננו פעיל בקרב אורגניזמים חיים; לכן אינו יכול להימצא בתוך המערכות שלהם אלא באמצעות תהליך מסוים, בו הופך לקרבון דיאוקסאיד. תהליך זה יכול להיות תלוי בגורמים משתנים. בקטרית הקרקע אוליגוקרבופילוס יכולה להפוך קרבון מונוקסאידי לקרבון דיאוקסאיד; אם בקטריה זאת מצויה פחות באזורים מסוימים, כמות הקרבון הרדיו אקטיבי ביצורים חיים תהיה פחותה באזורים אלה.

-אם כן, כל ענין המדידה הרדיוקרבונטית לא רלבנטי"28.

ד. וב'מכתב מאליהו' כתב:"כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ". ימים אלו היו קודם גמר הבריאה שאז הבחנת הזמן היתה אחרת. אולם התורה ניתנה לנו לפי הבחנתנו אנו, שבא משה והורידה לארץ, וזה גדר "דברה תורה כלשון בני אדם", שמדברת לפי הבחנתנו בגשם וגדרי מקום וזמן שלנו. וכל מה שמסופר בתורה מענינים קודם גמר הבריאה, הוריד לנו משה על פי ד' במושגים שיש לנו הבחנה בהם. כמו שמסבירים לעיוור את אשר לא יראה על ידי ציורים מחוש המישוש וכדומה, כן מורידים לנו אותו הענין הרוחני בצורה גשמית שיש לה שייכות מה בדרך דמיון לענין הרוחני, ועל ידי זה יוכל להתפס לנו עד כמה שאפשר.

והרמב"ן29 כתב: "ודע כי הימים הנזכרים במעשה בראשית, היו בבריאת השמים והארץ ימים ממש מחוברים משעות ורגעים, והיו ששה בששת ימי המעשה, כפשוטו של מקרא. ובפנימיות הענין יקראו ימים - הספירות האצולות מעליון, כי כל מאמר פועל הויה תקרא יום, והיו ששה, כי לד' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח [וההוד, כי כל] וכו' (היינו שש ספירות מחסד עד יסוד), והפירוש בסדר הכתובים בזה נשגב ונעלם, ודעתנו פחותה בו מטיפה מים הגדול".

וביאר הרב דסלר שכוונת הרמב"ן שבפשוטו של מקרא, שמוסבר לנו לפי הבחנתנו, נבין ימים ממש משעות ורגעים. אבל לפי עצם הענין, דהיינו פנימיותו הינהו הבחנה אחרת לגמרי – הבחנת ששת הספירות שהם ששה גילויים בהנהגתו יתברך; ורק בשבילנו נכתב בצורת ששה ימים. ומה שייכות ששה ימים לרמוז על ששה הגילויים – זה נשגב ונעלם, כדברי הרמב"ן.

ובספר הבהיר לר' נחוניה בן הקנה שואל: מדוע כתוב "כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ", לכאורה צ"ל 'בששת ימים עשה' וכו'? ותירץ: מלמד שכל יום יש לו כחו. פירוש: כל יום ויום הוא עצמו בריאה נפרדת, ולכן אמר כי ששת ימים וכו' הימים עצמם נעשו אז. ומלמד שכל יום ויום יש לו כחו היינו תוכנו –גילויו, שאז נוצר ענין הגילוי המיוחד המוסבר לנו בתורה בשם יום פלוני, והמרמז על ענין אותו גילוי. הרי מבואר ששת הימים הם ששה כחות וששה גילויים שעל ידם נעשו שמים וארץ. עע"ש30.

____________________

28. 'לאן' , הרב א. מילר, אלול תש"ס.

29. בראשית (א, ג).

30. ספר מכתב מאליהו, הרב א. א. דסלר, ח"ב, עמ' 151, תשמ"ז, 1987.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית כא

והוסיף הרב דסלר:"בריאה, כאשר מגדירים אותה, היא מחוץ לעולמנו ומחוץ למסגרת מחשבותינו. אם הזמן מצוי רק כמודל במחשבותינו, אזי פעולת הבריאה היא על כרחה לא-זמנית:"מעל הזמן". כל פעולה לא-זמנית מתורגמת במסגרת מחשבותינו כרצף זמן אין סופי. זוהי הסיבה מדוע הבריאה מובנת ע"י מדענים כתהליך של אבולוציה מתמשך לבליוני שנים.

כיון שהבריאה אינה מתבצעת בתוך מערכת הזמן, צריכים אנו להבין מדוע התורה מתארת את הבריאה כתהליך הנמשך ששה ימים. התשובה היא שהתורה רוצה ללמדנו שיעור בערכים יחסיים. לכל דבר יש ערך, רק ביחס לתוכנו הרוחני. מסות פיזיות עצומות, ומרחבי חלל וזמן עצומים הם בעלי ערך קטן, אם תוכנם הרוחני הוא קטן. כל העולם הגשמי קיים כתשתית לחיים רוחניים של האדם; זהו המילוי הרוחני של העולם. כאשר אנו מבארים את הבריאה הלא זמנית במושגים של זמן, התורה מקטינה במכוון את אמת-המידה הזמנית, ביחס לזו המציגה עצמה לפני המדען, כדי להורות לנו את היחס הבלתי חשוב של הבריאה הגשמית ביחס לגדלות הרוחנית של האדם"31.

3. האם יתכן שהסתירה בין התורה למדע כולה מדומה?

גדולי החוקרים וגדולי התורה תמימי דעים בדבר, שלא תיתכן סתירה של ממש בין תורה למדע. ויתר על כן, יש למדע ייעוד מרכזי. אחז"ל:"הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם" (בראשית רבה א, א). וכך כותב הרב משקלוב בשם הגר"א:"ובכדי להבין ולהשיג את חכמת התורה הכלולה באור החכמה העליון נחוץ ללמוד גם את שבע החכמות הצפונות בעולם התחתון, עולם הטבע"32.

וכן כתב בעל החתם סופר:"כי כל החכמות הן רקחות וטבחות לתורה, והמה פתחים ושערים לד'". ובהמשך מסביר מדוע בכל זאת צריכים להקדים לימוד התורה ללימד החכמות, כמו שפסק הרמב"ם33.

ומאידך נצטט מדברי שני גדולי המדענים מחוללי המהפכה של המדע המודרני.

כתב אלברט איינשטין:"כעת, אע"פ שתחומי הדת והמדע כשלעצמם קבועים הם בבירור, בכל זאת קיימים ביניהם יחסים ותלות הדדית חזקה. את המדע יכולים ליצור רק אלה, החדורים במלואם שאיפה לאמת ולהבנה; אך המקור לכך נובע מהספירה הדתית"34.

ומקס פלאנק כתב:"לעולם לא יכול להיות שום ניגוד אמיתי בין הדת והמדע, כי האחד הוא ההשלמה של משנהו. כל איש רציני ובעל מחשבה מבין שיש להכיר את היסוד הדתי בטבעו ולפתחו כדי שכל כוחות הנפש שלו יפעלו יחד מתוך שיווי משקל והרמוניה מוחלטת. ובאמת לא היה זה מקרה שהוגי הדעות הגדולים ביותר בכל הדורות היו גם בעלי רוח דתית עמוקה"35.

א. המדע אינו טוען שהעולם קיים כ-15 מליארד שנים. טענה כזו היא מחוץ לתחומו. המדע רק טוען, שאם אנו מניחים שחוקי הטבע הקיימים היו קיימים תמיד, אז גיל העולם הוא כך וכך. אבל על פי ההסבר של התורה, העולם נברא ואיתו חוקי הטבע, לפני 5763 שנים וששה ימים, ובזה נשללת ההנחה הלא מדעית של המדענים שחוקי הטבע היו קיימים תמיד, ועל פי זה ביססו את השערתם לענין גיל העולם36.

_____________________

31. הרב א. א. דסלר, Collected Essays & Notes (dupl.), London, 5719, no. (33)

32. הרב הלל שקלוב, קול התור, (ה, ב).

33. דרשות חתם סופר, קיב ע"ב, דרשה לפ' בשלח.

34. Albert Einstein, Out of My Later Years, NY 1950, p. 26.

35. Max Planck, Where Science is Going, p. 168

36. יהדות ומדע, יהודה לוי, הוצאת העולם הספר התורני, ירושלים ה'תשנ"א, עמ' 121.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית כב

מושגים של אמת.

אכן, כדי לענות על הסתירה הנראית, יש לבדוק את הטרמינולוגיה שבה משתמשים התורה והמדע. פרופ' סנפורד ארנוף37 מוכיח כי האמת כפי שמוגדרת במסגרת התורה, אינה אותה אמת המשתמעת במדע. דבר זה, ירשה לנו לקבל כל פירוש על התורה, המקובל על דעת אחד או כל חכמינו, בלא לטעון שהתיאוריות המדעיות הן חלשות ויוכחו בעתיד כאינן נכונות.

כדי להגדיר את המושג אמת כפי שמשתמש בו המדע, תחילה צריך להבין מהו מדע. מדע חפץ להבין את העולם, כאשר הבסיס הוא נסיונות ותצפיות בלבד; דברים אשר "מחוץ לעולם", כנבואה (אלקים מדבר עם אדם) אינם מותרים להיכלל בדיון המדעי. כל דבר שאי אפשר למדוד או לצפות בו הוא חסר משמעות מבחינה מדעית. אמנם שים לב שאין זה אומר שנבואה אינה אמיתית; הטענה היא רק שנבואה אינה יכולה להכלל במדע.

[וזאת בניגוד לדעה שאין שני סוגים של אמת. דעה זו מאמינה במה שפ. פראנק קורא "פילוסופית בית הספר"38, דהיינו אמת אחת אבסולוטית].

מושגים רבים התורה, הם חסרי משמעות במדע. דוגמא לכך הוא עצם המושג של בריאת חוקי הטבע והיקום. היו ששה ימי בראשית, אשר במהלכם חוקי הטבע הופרו. אנו יודעים זאת כי העולם נברא בעשרה "מאמרות"39. לומר שחוקי הטבע פעלו בשלימותם במשך ששה ימים אלו יסתור זאת, שאל"כ מה כל כך משמעותי בעשרה מאמרות אלו? כאשר הבורא אמר אחת ממאמרות אלו, שעל ידן נברא העולם, זה מייצג הפרה של חוקי הטבע40.

כיון שאי אפשר להוכיח בצורה נסיונית אם היו כאלו הפרות, ומה היה טבעם, אי אפשר לדבר על הפרות כאלו במסגרת המדעית. מאידך גיסא, חייבים אנו לומר בהשקפה תורנית שהבורא ברא את העולם בששה ימים, או ב-144 שעות, כאשר שעה היא אותה שעה המוכרת לנו. במשך ימים אלו, חוקי הטבע בודאי היו קיימים, חוץ מן ההפרות להם. כך הם פני הדברים, כיון שדברים פיזיקלים הידועים לנו, הם בעלי משמעות רק במסגרת המדעית. בלי חוקי הטבע לא היה העולם נראה כמו שאנו מכירים אותו, אלא עולם חלומי אחר. התורה מדברת על כוכבים, ירח, נהרות, צמחים, ובעלי חיים. כל אלו נצרכים למושגים מדעיים כדי לתארם.

כלומר, האמת היא בעלת משמעות איכותית שונה במסגרת התורה, והמדע. המדע כולל תיאוריות, אשר אפשר לאשר ע"י נסיונות ותצפיות. התורה כוללת נבואה, אמונה ומסורת. האמת שבנבואה אינה אותה אמת שיש בטבע, כגון בהנץ החמה.

פתרון הבעיה.

מזוית הראיה של המדע, תיאור מעשה בראשית בתורה צריך להיות נלמד כתיאור סמלי. וההוכחה לכך היא כך: לפי התורה, הבורא ברא את כל הבריאה, גם את חוקי הטבע. חסר משמעות הוא לדבר על בריאת חוקי טבע במושגים של חוקי טבע. זה מראה שהבריאה מבחינה חמדעית הוא מושג חסר משמעות. ואכן, חכמינו ז"ל העלו את השאלה מדוע התורה

______________________

37. מתוך מאמרו של פרופ' ס. ארנוף, Challenge, הרב אריה כרמל, ופרופ' סריל דומב, הוצאת פלדהיים, 1978, עמ' 150-163.

38. פ. פראנק, בספרוIn Modern Science & Its Philosophy , Collier, N. Y., 1949, p. (100)

39. (חגיגה י"ב).

40. דבר זה בהחלט לא מקובל על כולם. כיון שאפשר בהחלט להבין שהבורא פועל ביקום בתוך וע"י חוקי הטבע. ראה לדוגמא בספר Challenge, N. Lamm, The Religious Implications of Extra-terrestrial Life, p. 384; & A. Carmell, Freedom, Providence, & the Scientific Outlook, p. 336)

גיל העולם קוסמולוגית בראשית כג

צריכה לספר לנו כלל את מעשה הבריאה. התשובה היא שהכוונה לא היתה לתת לנו מושגים מדעיים, אלא מושגים מוסריים, דהיינו שאלקים הוא הבעלים והשולט בעולם (עיין לדוגמא רש"י בראשית א, א).

כאשר המדע אומר שגיל העולם הוא רב מאד, אין זה סותר את התורה, כיון שהמדע מניח שחוקי הטבע תמיד פעלו. דבר זה אינו יכול להיות מוכח ע"י מדידות מדעיות, ולכן מבחינה מדעית אין הוא נכון או שיקרי. ואשר על כן אינו יכול לסתור דבר. ואם כן, אפשר להאמין ולקבל גם את אשר אומרת התורה, וגם את שטוען המדע כאחד.

בא ונדגים זאת בצורה ברורה: נניח שאדם הראשון חטב עץ, והגיע למסקנה, כגון ע"י ספירת הטבעות, שהעץ בן 5,000 שנים. אמנם מאידך גיסא, הוא ידע שהעץ נברא שלשה ימים לפני שהאדם נברא. האדם היה עומד כאן לפני סתירה גלויה בין העדות התצפיתית, ובין מה שאמר לו הבורא:

תשובה (1) שלנו (שהתיאוריות וההשערות המדעיות מוטעות) היתה טוענת ששיטת ספירת הטבעות אינה שיטה נכונה לצורך קביעת גיל העץ. אולי העץ קיבל את 5,000 טבעותיו ברגע או בכמה שעות, כתוצאה מאירוע יוצא דופן.

תשובה (2) (אולי לא הבנו כראוי את כוונת התורה) היתה טוענת שאורכו של "יום" היה במשך 5,000 שנים.

תשובה (3) (שהסתירה בין התורה למדע כולה מדומה) היתה טוענת שבמשמעות מדעית, העץ "באמת" הוא בן 5,000 שנים, על אף הנבואה – דהיינו שאלקים דיבר עם אדם. אבל בעת ובעונה אחת, גם הנבואה היא אמיתית, על אף העובדה המדעית. כדי לסלק את הדו-משמעות שבנושא, נסביר כך: "גיל" העץ היה 5,000 שנים, אע"פ שנוצר לפני שלשה ימים. בריאה היא מושג בעל משמעות בתורה, אבל חסר משמעות מדעית. "גיל" כמושג מדעי מוגדר ביחס לטבעות העץ ולא ביחס לבריאה. ועל כן אין סתירה בין שני "הגילים".

המבוכה נוצרת במוחות בני האדם עקב הנטיה להשוות בין אמת התורה ואמת מדעית, כאשר אנו שוכחים כיצד מגיעים לאמת בכל מסגרת. - אמת מדעית היא תוצרת של תיאוריות שנבנו ע"י האדם המבארות ניסויים ותצפיות; אמת תורנית מבוססת על נבואה, אמונה ומסורת. ולכן אין סתירה בין תורה ומדע.

וא"כ למסקנה בנידון דידן, המדע אינו יכול להכחיש את העובדה שהעולם וחוקי הטבע נבראו לפני 5763 שנים וששה ימים, כיון שבריאה שכזאת היא חסרת משמעות בתחום מושגי המדע. אי אפשר לדבר במסגרת המדע על הזמן כמושג שנברא עם הבריאה – יש מאין, כיון שדבר זה חסר משמעות במסגרת זו (כי איזו משמעות יש לפני בריאת היש, לפני שיש מושג של זמן? כי "לפני" פירושו "לפני כן בזמן"). מאידך גיסא, התורה אינה יכולה להתכחש לעובדה שהעולם נראה כבן 15 בליון שנים, כיון שזמן שהוא מדידת פרק זמן, הוא מושג בעל משמעות במסגרת המדע, אבל לא במסגרת תורנית (כאשר מדברים על הבריאה). כל מושג פיזיקלי המוגדר בתחום המדע, לא יכול שמשמעותו תהיה נמשכת מחוץ למסגרתו מבלי לשנות את הגדרתו הבסיסית.

ב. היום הקוסמי.

כתב הרב שמעון שוואב41:

אנו יכולים להניח בביטחה, שמשמעות "יום" במעשה בראשית בתורה, הוא פרק זמן של 24 שעות. לפי זה ההלכה מגדירה את ה'יום' כזמן שבין שקיעה אחת לשקיעה הבאה אחריה, לפי אותו מקום על כדור הארץ. וכן הוא לענין שבת – היום השביעי, הרי הוא בן 24 שעות.

_____________________

41. הרב שמעון שוואב, "בן כמה היקום",Challenge, A. Carmell & C. Domb eds, Feldheim Pub., Jerusalem, 1978.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית כד

כיון שציווי שמירת השבת – היום השביעי – הוא לזכר בריאת בראשית בששה ימים, נראה בפשטות שששת ימי בראשית היו ימים רגילים במובן המקובל. כל נסיון מחוכם להסביר את ימי הבריאה כשש תקופות של זמן בלתי מוגדר, מוציא את משמעות המקרא מפשוטו, וגוזל מן היום השביעי את משמעותו הקדושה. [אמנם עיין בדעות חלוקות שהבאנו בנושא זה]. וצריך לזכור שדורות רבים מספור קיבלו מסורת זו באמונה פשוטה הבוערת בלב האומה היהודית.

אמנם יש לשאול, מה פירוש "יום", כאשר לא ניתלו המאורות עד היום הרביעי לבריאה? מה פירוש התורה כאשר היא מתארת את היום האחד, השני, והשלישי של הבריאה? איך אפשר לתאר זמן כאשר כדור הארץ הוא מסה חשוכה ובלתי מוגדרת? מתי התחיל היום הראשון ומתי הסתיים? ובודאי יש זמן שונה לערב ולבוקר בכל נקודה על פני כדור הארץ, ולא "ערב ובוקר" קבוע לכל כדור הארץ? האם קיים מושג "זמן אבסולוטי" בצורה עצמאית לשמים ולארץ? האם "זמן" אינו אלא ביחס לאובייקט (עצם) ואירועים הקשורים לאובייקט זה?

חז"ל אומרים לנו בבראשית רבה שזמן אכן היה קיים לפני שהאדם מדד זמן לפי הופעתם או העלמותם של מאורות השמים. דבר זה מוביל אותנו לשאלות נוספות: האם משמעות הדברים ש"זמן" היה קיים לפני כל שאר הבריאה, או שהזמן נברא עם הבריאה? אנו נזקקים למצוא אירועים שקרו בפרקי זמן קבועים בתהליך הבריאה, כדי שאלו ישמשו לנו כ"שעון קוסמי", שיראה את תחילת וסוף כל "יום קוסמי". אמנם האם "היום הקוסמי" של בראשית היה שווה ליום שאנו מכירים על כדור הארץ, או לא?

בא ונחפש הבהרה בנושא עם אורות החיפוש העצומים של חז"ל: מתוך האין המוחלט, כל היקום והארץ נקראו לקיום. משמעות "שמים" הוא היקום בכללותו על כל הגופים השמימיים41א. רק ביום הרביעי, נראתה השמש בשמים והפכה למווסתת הזמן.

המאמר השני בבריאה היה "יהי אור" – על איזה סוג של אור מדובר? התורה לא מזכירה איזה שהוא מקור שממנו נבע האור. אכן, יש לומר שאור זה היה אור במובן הפשוט של המילה. כמו שאר ברואי בראשית, שעליהם נאמר בתהלים (קמ"ז): "ויעמידם לעד לעולם, חוק נתן ולא יעבור". אור זה היה ממשי באופן שהשתלב עם המציאות הפיזיקלית הראלית של היקום, וגילוי פעולותיו היה מורגש כתופעה פיזית.

אור וחושך.

נאמר בבראשית (א, ד)"וירא אלקים את האור כי טוב; ויבדל אלקים בין האור ובין החושך". בתחילה אור היה מעורב עם החושך (רש"י שם). "חושך" זה לא היה רק חסרון האור, אלא חושך שנברא41א, שטבעו אינו ברור. [וע"ל בפ"ב – המפץ הגדול – שבררנו נושא זה; ובנספח א' בסוף הפרק].

כשהאור מופיע לראשונה, היה עדיין מעורב עם החושך. מצב זה נקרא "ערב" שפירושו עירבוב אור וחושך. לאחר שהבורא הבדיל בין האור ובין החושך, האור האיר בתפארתו השלימה. הפרדה זו נקראת "בוקר".

התורה משיכה (שם, ה) "ויקרא אלקים לאור יום, ולחושך קרא לילה; ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד". כאן יש לנו הגדרה ברורה של היום הראשון של הבריאה. הוא מתחיל כ"ערב" – כאשר האור מעורב עם החושך, עד שהחושך נעלם, ואור-הבריאה מאיר בזוהרו עד שגם הוא נעלם. כלומר, יום הבריאה הראשון שווה לזמן שנצרך לאור-הבריאה להופיע, ולהאיר במקצת ושוב בחזקה, עד שנעלם.

שאלתנו: מהו גיל העולם? התשובה: העולם בן 5763 שנים, ועוד ששת ימי הבריאה. כאשר הגדרת יום של בריאה ע"י התורה הוא מזמן שמופיע אור-הבריאה עד שמופיע שנית. זוהי יחידת זמן הנקראת ע"י הבורא "יום אחד". כאן יש "מערכת זמן קוסמית" הנבראת ביחד עם היקום. כחלק מן היקום, מערכת זו ממשיכה כל זמן שהיקום קיים!

_____________________

41א. עיין במפרשים עפ"י פסיקתא ר. 46. (41ב) הגר"א בסידורו, בברכות קריאת שמע.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית כה

ועל כרחך, היום השביעי אורכו כששת ימי בראשית, היום השביעי ג"כ מתחיל בהופעתו של אור-הבריאה, ומסתיים בהעלמו. אמנם, כיון שהבורא גמר את מלאכת הבריאה בסוף ששת ימי בראשית, יום השביעי היה יום רגיל במשמעות הידועה לנו, השווה לסיבוב אחד של כדור הארץ סביב לצירו. דהיינו יש כאן שתי מערכות המשתלבות זו בזו: כל פעם שכדור הארץ סובב, אור-הבריאה מופיע, עד שסיבוב אחד של כדור הארץ נשלם; ואז מופיע שנית באותה צורה, עד סוף הימים.

וכאן יש להזהיר. ברור שמה שהאדם אינו יכול לראות, אינו יכול "להופיע". משמעות דברינו ב"הופעה", היא שאירוע אמיתי קורה ביקום בקביעות, אשר חושי האדם שלנו אינם יכולים לקלוט, נכון לזמן הזה. ואעפ"כ, התורה מודיעה לנו שאכן אירוע כזה קורה בקביעות ברורה.

א"כ לסיכום: מצאנו שאורך הזמן היומי שלנו על פני כדור הארץ, יכול להיות מוגדר ע"י שתי שיטות:

א) סיבוב כדור הארץ;

ב) הופעת אור-הבריאה.

שתי מערכות אלו של זמן נמצאו בסינכרוניזציה מאז היום השביעי, השבת הראשונה שבבריאה.

שעון קוסמי.

אמנם לפני שבת בראשית, כאשר הבורא עדיין היה עוסק בתהליך הבריאה, אין לנו שום הכרח לומר שסינכרוניזציה זו כבר אירעה. במשך זמן הבריאה, כאשר מערכת הזמן של האור הגנוז (חגיגה דף י"ב) – "השעון הקוסמי" פעלה בקביעות כפי שהיא פועלת היום. יכול היה כדור הארץ להסתובב הרבה יותר מהר סביב לצירו. משמעות הדברים, שבזמן שאור-הבריאה ירשום יום אחד, כדור הארץ היה יכול לרשום ימים רבים.

וא"כ נוכל להציע כי:

א) משך זמן של ששה ימים רגילים על פני כדור הארץ [כיום],

ב) ובליונים של שנים שהמדע טוען ששיער, הכל קרה במשך ששה ימים רגילים.

ולכן אף אם המדע יוכיח את התיאוריה לגיל העולם של בליוני שנים, לא תהיה זאת סתירה לתורה. בליונים של שנים (על פני כדור הארץ) בפרק זמן של הבריאה, שוים לששה ימים רגילים היום (על פני כדור הארץ).

שתי מערכות של זמן.

לפי זה, מושג הזמן כיום מבוסס על הסינכרוניזציה של שתי מערכות זמן אלו, כאשר ההתאמה ביניהם התחילה ביום השביעי של הבריאה. במשך זמן הבריאה השעון הקוסמי הבלתי פוסק של האור הגנוז רשם ששה ימים. שעון זה שומר לעולם על אותו קצב. אולם המדענים מודעים למעבר הזמן עפ"י השעון השני, דהיינו בדרך המקובלת של סיבוב כדור הארץ פעם אחת סביב לצירו ביממה, וסיבוב אחד של כדור הארץ סביב לשמש בשנה של 365 יום וכו'.

בליוני השנים שמדענים משערים מבוססים על ההנחה ששיגרת הזמן שאנו צופים בה כיום, היתה קיימת תמיד. מוח האדם, כל זמן שלא הואר ע"י הגילוי האלוקי, לעולם אינו יכול להכיר בעובדה זו שעד לפני כ 5760 שנים "השעון השני" היה כמעט לא סדיר בגלל העובדה שהבורא בעצמו היה מזיז את ידי השעון. מאז הבריאה יש מודד אבסולוטי אחד המראה את הזמן, דהיינו הופעת אור-הבריאה, אע"פ שאינו נראה.

מהירות תהליך הבריאה במשך ששת ימי הבריאה נשארת בלתי ידועה לעולם. וכל דבר שאינו ידוע הוא מחוץ לתחום ותיאור המדע. דבר זה נתגלה לעם ישראל ע"י הבורא (חגיגה דף י"ב). לכן, כרגע, המדע אינו יכול אלא למנות בליוני שנים. אמנם, בליוני שנים אלו אירעו במשך זמן של ששה ימים רגילים (על פני כדור הארץ). אין סתירה בעצם בין הדברים.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית כו

המאורעות בזמן הבריאה אפופי מסתורין. אמנם, מקובל בידינו שאדם הראשון אכן ראה את אור-הבריאה במשך 36 שעות (12 של יום הששי, ו-24 של יום השבת), עד שנגנז42א. כאשר האור נראה בשמים, הוא חי זמן של יום-בריאה אחד. בצד הכרה זו, יכול היה גם לראות אלפי זריחות החמה ושקיעתה, תקופות קיץ וחורף וקרח, שינוי יבשות, טיט המשתנה לסלעים, מאובנים מתאבנים מבעלי חיים שמתו וכו'. כל זה אכן יתכן.

כולנו חווינו דרוגי זמן שונים. לדוגמא, חוויית החלום שנמשכת זמן ממושך, כאשר השעון שבצידי המטה מראה שעבר אך זמן מועט מאד. כיון ששני דרוגי הזמן מוכרים ע"י חלקים שונים של המודעות שלנו, לא מתגלה בזה סתירה.

בגמרא42 ניתן לנו תיאור של זמנים ביום הששי של הבריאה, ע"י רבי יוחנן בן חנינא:

היום הששי היה בן שתים עשרה שעות.

שעה ראשונה – הוצ1בר עפרו,

- שניה – נעשה גולם,

- שלישית – נמתחו אבריו,

- רביעית – נזרקה בו נשמה,

- חמישית – עמד על רגליו,

- ששית – קרא שמות,

- שביעית – נזדווגה לו חוה,

- שמינית – עלו למטה שנים וירדו ארבעה,

- תשיעית – נצטווה שלא לאכול מן האילן,

- עשירית – סרח,

- אחת עשרה – נידון,

- שתים עשרה – נטרד והלך לו (מגן עדן).

משמעות הדברים שכל הסיפור הנכלל בבראשית פרק ב', אירע במשך כמה שעות ביום הששי של הבריאה. דהיינו החיים בגן עדן, קריאת שמות לכל היצורים החיים, בריאת חוה, זיווגם, ילידה, פיתוי הנחש וחטא חוה ואדם הראשון, והגירוש מגן עדן, כל זה קרה בין חצות ושעה 6 אחר הצהרים ביום הששי לבריאה.

לאור הסבר מערכת הזמן הנ"ל, נוכל להבין דברי האגדה המובאת בגמרא ביתר קלות. ואדרבה, אגדה זו מחזקת את הדברים.

כאשר יום הששי לבריאה הסתיים, הבורא נח, כלומר הוא פסק מלברוא בבת אחת. באחידות, ובעת ועונה אחת, כל התנועה בעולם הואטה. מאותו רגע ואילך, כדור הארץ החל לסובב על צירו באיטיות כזו, שסיבוב אחד תואם בדיוק ליחידה אחת של הופעת אור-הבריאה.

אזהרה.

המדע מתפתח במהירות. תיאוריות מודרניות של היום, יכולות להיות בגדר של אמונות טפלות בעוד שנים ספורות. מדע המחר יכול להתעלם מכל בליוני השנים האלה שהמדע היום לא יכול להסביר אחרת. אבל כל זמן שהמדע דובק בתיאוריות העכשוויות כנוחות ביותר להבארת מסתרי היקום, אנו יכולים להצביע על פתרון אינטלקטואלי אפשרי, כדי למנוע את המכשולים בדרך לאמונה.

____________________

42. סנהדרין (דף ל"ח עמ' ב').

42א. וע"ע בספר בני יששכר, חנוכה, בזה.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית כז

לסיכום: הבורא ברא יקום הנראה כבן בליוני שנים. התורה מגלה לנו את סוד הבריאה בששה ימים. שש פעמים אור-הבריאה הופיע ונעלם, אבל אירועים על פני כדור הארץ היו יכולים להתרחש בקצב מהיר מאד. כאשר נסתיימה בריאת שמים וארץ, כדור הארץ החל לנוע במהירות התואמת לאור-הבריאה.

כיצד ניתן להבין את הפסוק המתאר את אלקים שקידש את "יום השביעי"? התשובה (האפשרית עפ"י הנ"ל): יום על כדור הארץ (=סיבוב אחד מסביב לצירו) נעשה תואם ליום מקודש - עם אור גילוי האלקות. זו היתה פעולת הבריאה האחרונה ע"י הבורא, שהחליט לסיים את מלאכת היצירה ע"י פעולת "קידוש" הזמן. כל שבת אנו- העם היהודי בכל הדורות – מעידים על אמת זו. ע"י כך נעשנו עדים חיים לבורא בבריאה.

מדוע ברא הבורא עולם עתיק בששה ימים?

גם חז"ל שאלו מדוע לא ברא אלקים את העולם בפעם אחת, ובמקום, חילק את תהליך הבריאה לעשרה שלבים, או עשרה מאמרות? התשובה הידועה בפרקי אבות (פ"ה): "אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות". משנה זו יכולה להתפרש כך: אם עולמנו היה יוצא לכלל מציאות בצורה פתאומית כשם שהוא נראה לנו כיום, הכרת הבורא הנצחי היתה כל כך איומה, עד כדי שלילת הבחירה החופשית מאיתנו. הקירבה הגדולה של הבורא היתה מאפילה על כל מחשבותינו ורגשותינו. לא ניתן להעלות על הדעת חטא, לא היינו יכולים להיות צדיקים או רשעים. שכר ועונש היו מן הנמנע. רק עקב העובדה שהעולם נוצר מאי-סדר גמור למצבו המושלם היום ע"י רצף של שלבים של התפתחות הדרגתית מחומר חסר צורה למערכת מסודרת להפליא, מותירה לנו מקום לבחירה חופשית בין טוב לרע. הבריאה בעשרה שלבים עוזרת "להסתיר" את הבורא מאחורי הבריאה (עולם – מלשון העלם כנודע). הבורא כל כך רחוק מן התודעה שלנו, שצריך מעשה של אמונה כדי לפתח בתוכנו את ההכרה במציאות הבורא. התחלת הבריאה נדחקה כל כך לרקע, עד כדי להותיר לנו בחירה חופשית ולבחור בין קבלה או אי-קבלה של הרצון האלוקי. ובחירה היא זכות-הבכורה היקרה ביותר של האדם!

לפי זה, עולמנו נוצר רק לפני 5763 שנים וששה ימים. אנו יודעים שכל הבריאה קדומה רק חמשה ימים לבריאת האדם. הכרה זו של קירבת הזמן מעוררת יראה. לכן, עלה ברצון הבורא ליטוע במוחנו את הרושם שבליוני שנים מפרידים בין ההווה ובין תחילת היקום הרחוקה. מרחק עצום יש אם כן, בין הבריאה הדרמטית ובינינו. זה משאיר מקום לבחירה חופשית, זכות-הבכורה שלנו לבחור בין טוב לרע.

דרכי החיים הרוחניים והמיתה הרוחנית עתה לפנינו, "ובחרת בחיים"!

ג. תיאורית היחסות וגיל העולם.

בשנת 1915 פירסם אלברט אינשטין תיאור של הטבע שחשף עובדה מדהימה: קצב מעבר הזמן אינו זהה בכל המקומות. שינויים בכבידה (G) ושינויים במהירות (V) שאנו נעים בה, משנים למעשה את קצב זרימת הזמן שלנו. חוק היחסות אומר לנו שזרימת הזמן במקום בעל כבידה גבוהה או מהירות גבוהה היא למעשה איטית מאשר במקום אחר, שבו הכבידה או המהירות נמוכות יותר.

לפי תורת היחסות יוצא, שגילאי היקום שלנו הם רבים לאין ספור, כל גיל נכון למקום שהמדידה נערכת בו. אילו היינו יכולים להציב שעון קרוב ל"אטום-הבריאה", אפשר היה למצוא שוויון בין "שעון בראשית" שהיה מתקתק רק ששה ימי בראשית בני 24 שעות, בעוד ש- 15 מיליארד שנים ארציות היו חולפות!

כי הנה אנו יודעים כי אין כל דרך אפשרית שלאותם ששת ימי בראשית היתה נקודת מבט ארצית, משום שבשני הימים הראשוניים לא היתה הארץ כמו שאנו מכירים אותה, אלא "והארץ היתה תהו ובהו..." (בראשית א, ב).

טעות שכיחה עושים מי שבוחנים את קוצר גילו של היקום לפי התורה יחסית לגילו של היקום לפי תגליות הקוסמולוגיה: הם משקיפים על היקום ממקום ספציפי, במקום לבחור

גיל העולם קוסמולוגית בראשית כח

מסגרת ייחוס המקיפה לגבי כל ששת ימי בראשית. השעון של בראשית מתחיל עם בריאת היקום, ומוסיף לפעול עד בריאת האנושות. הוא חייב לזהות את מעבר הזמן היחסי לא בין מקומות מסויימים ביקום, אלא בין רגעים ביקום בשעה שהיקום התפתח מן המפץ הגדול.

מיד לאחר המפץ הגדול היה היקום כולו פלסמה חמה מרוכזת, שהאנרגיות שלה כמעט זהות בכל מקום. מעבר הזמן היחסי בין כל מרכיבי היקום היה שונה אך במקצת, אם בכלל. אבל עם התפשטותו והתקררותו של היקום, התפתחו בו כבידות ומהירויות מקומיות שהיו ביניהן הבדלים עצומים, והיו גם הבדלים עצומים בין הקצבים של זרימת הזמנים המקומיים העצמיים (local proper times). כדי שנוכל להבין את לוח זמן ששת ימי בראשית, עלינו לזהות את מסגרת הייחוס האחדותית של היקום מתחילתו.

האורות שאנו רואים בשמים מקורם באנרגיה המשתחררת במהלך תגובות גרעיניות המתרחשות בכוכבים ובגלקסיות. אבל יש עוד מקור של קרינה קוסמית, מקום הקיים מאז בריאת היקום. מדובר בקרינה שהיא שארית, מעין הד, של המפץ הגדול. קרינת הרקע הקוסמית הזאת ממלאה את כל היקום, מבלי להיות קשורה למקור מסויים כל שהוא. את הקרינה הזו גילו בשנת 1965 ד"ר ארנו פנזיאס וד"ר רוברט וילסון, והיא מקור הקרינה היחיד הקיים ביקום מאז הבריאה, ועד היום שהיקום מלא אותה. תדירות קרינת הרקע הקוסמית יוצרת את הבסיס לזמן הקוסמי העצמי (cosmic proper time), והיא השעון התורני של ספר בראשית43.

בזמן המפץ הגדול, כל היקום הנראה שלנו היה ארוז בתוך נקודה מזערית של מרחב. מאז, התפשטות היקום וההתמתחות של המרחב הסיעו את 'שולי' היקום למרחק של מיליארדי שנות אור. להתמתחות העצומה הזאת של המרחב מאז המפץ הגדול יש השלכות מכריעות על השעון הקוסמי שלנו. גלי הקרינה שהתפזרו במרחב מימי הבריאה ואילך, התמתחו, התפשטו, באותה פרופורציה שהיקום התפשט44.

למשל, כשהוכפל גודלו של היקום, המרחק בין פסגות הגלים (ומכאן הזמן בין תקתוקי שעון היקום) גם הוא הוכפל כשהגל התמתח עם היקום המתפשט, ובהתאם שעון היקום יראה כי הזמן יחלוף במחצית הקצב המקורי שלו. ההתמתחות הזאת של גלי האור האטה את תדירות השעון הקוסמי – מתחה את הזמן הנתפס בין תקתוקי השעון הזה – פי מליון מליונים. "דבר זה חל גם כל הקצבים העצמיים של האירועים כפי שניתן לראות עם יישום הרצף של פרמטרי מתיחת הזמן של לורנץ" (Lorentz time dilation factors)45. "אלה הם ערכים המעוגנים היטב בפיזיקה"46.

____________________

43. מושגים על זמן קוסמי עצמי יחסית להתפשטות היקום ולגילו הנתפס, הוצגו בכתבי עת יוקרתיים, כגון :

J. Levy-Leblond, The Unbegan Big Bang, Nature 342, 1989, p. 23; Idem, Did the Big Bang Begin?, American Journal of Physics 58, 1990, pp. 156-159; A. Grunbaum, Pseudo-Creation of the Big Bang, Nature 344, 1990, pp. 821-822, M. Harvit, Cosmic Curvature & Condensation, The Astrophysical Journal 392, 1992, pp. 394-402.

44. Peebles, Principles of Physical Cosmology, Princeton University Press, Princeton 1993, p. 96.

45. פיבלס, לעיל, עמ' 96.

46. C. Misner, K. Thorne & J. Wheeler, Gravitation, W. H. Freeman, San Francisco, 1971, pp. 659, 776.

גיל העולם קוסמולוגית בראשית כט

כדי למדוד את גילו של היקום, אנחנו מביטים אחורה בזמן. מנקודת המבט שלנו ואגב שימוש בשעונים ארציים, הפועלים בקצב שנקבע ע"י התנאים השוררים כיום על כדור הארץ, אנחנו מודדים גיל של 15 מיליארד שנים. וזה מדוייק מנקודת המבט המקומית שלנו. התורה מאמצת את נקודת המבט הארצית הזאת, אבל רק לזמנים שאחרי אדם הראשון. השעון התורני לפני אדם הראשון אינו שעון הקשור למקום אחד ויחיד כלשהו. זהו שעון המביט קדימה בזמן, מן הבריאה ואילך, והוא מקיף את היקום כולו; זהו שעון אוניברסלי שכונן לקרינה הקוסמית ברגע של היווצרות החומר. תקתוקו של מורה-הזמן הקוסמי הזה, כפי שהוא נצפה בימינו, הוא איטי פי מליון מליונים מתקתוקו בראשית הדרך. ההתמתחות של הקרינה פי

מליון מליונים מאז ה"בהו" היא שגרמה ליחס הזה של מליון-מליונים – לאחד, בתפיסת הזמן הזאת.

 

כשהשעון הקוסמי הזה רושם מעבר של דקה אחת, חולפות באותה העת על כדור הארץ מליון מליוני דקות. משמעות הדברים, שההתמתחות של תפיסת הזמן הקוסמי לפי פקטור של מליון מליונים, החלוקה של 15 מיליארד שנים למליון מליונים, מצמצמת את 15 מיליארדי השנים האלה לששה ימים!

 

ספר בראשית והמדע צודקים כאחד. כאשר שואלים אם חלפו ששה ימים או 15 מיליארד שנים לפני הופעת האנושות, התשובה הנכונה היא "כן".

ההתאמה בין הזמן התורני ובין השעון הקוסמי, ניתנת לבדיקה. התורה לא רק אומרת לנו שחלפו ששה ימים מבריאת היקום ועד בריאת אדם הראשון, אלא גם מתעדת את אירועי המפתח שהתרחשו בכל אחד מן הימים ההם. עלינו לזכור עובדה זו כשנפנה להשוות יום אחר יום את האירועים המתוארים בספר בראשית, ונראה עד כמה הם נאמנים לתגליות המדע המקבילות להם. אפילו ספקנים מושבעים, יגלו שההתאמה היא רבה מכדי שנייחס אותה לפרי המקרה ותו לא47.