האדם - עולם קטן
.jpg)
האדם - עולם קטן.
א) הנה הבריאה עצומה, בליונים של כוכבים במערכת גלקסיות מדהימה, א"כ אע"פ שאנו מבינים שהעולם משפיע על האדם, אבל (א) מדוע שתהא בכלל הקבלה בין מבנה העולם למבנה האדם, ו(ב) כיצד יכול האדם להשפיע על כללות הבריאה?
ב) האדם הוא בריאה רוחנית – גשמית, ומקובל בידינו שכל איבר ופריט ממבנה האדם תואם לבריאת העולם. – כיצד?
- והבריאה היא מבנה במרחב וזמן – מהי ההקבלה לאדם שבזה?
ג) אמנם כיון שהאדם הוא גם בריאה רוחנית, לכן גם מקבילה בריאתו כנגד העולמות הרוחניים - כיצד?
ד) ולא רק שיש כאן הקבלה רוחנית ופיזית למבנה, אלא גם מצד תכלית בריאת האדם – מהי?
ה) ונוסף על כך יש יחסי גומלין בין האדם לכללות הבריאה. הכיצד?
ו) זאת ועוד, בנין המשכן וביהמ"ק גם היא מקבילה מצד א' לבריאת העולם, ומאידך לבנין האדם. – האיך כל זה מתקשר?
א. אלו הן ממטרות הרצאה זו, ובעזהי"ת נתחיל בהבנת חשיבות האדם בבריאה. הנה אע"פ שנאמר: "כי אראה ֹשָמֵיך מעשה אצבעותיך, מה אנוש כי תזכרנו", כלומר האדם נראה לכאורה כיצור כל כך קטן כנגד עוצמת הבריאה ואיתני הטבע, נאמר בתורה (בראשית א, כו): "ויאמר אלקים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים, ובבהמה ובכל הארץ" וגו'. "בצלמנו" – בדפוס שהכין הקב"ה לאדם. "כדמותנו" – להבין ולהשכיל. ומטרת האדם לשלוט בכל הארץ ובכל אשר עליה.
א"כ מוכח מכאן בפשטות שהאדם הוא תכלית הבריאה, שע"י הנשמה האלקית שבו, והשכל וההבנה שניתנו בו, יש בו הכח לשלוט בכל היקום, להבין סודות הבריאה הפיזית והרוחנית עולמות תחתונים ועליונים. וממלכתו לא רק מוגבלת לכדור הארץ, אלא נאמר על גורמי השמים השמש ירח וכוכבים, שהם לא רק (בראשית א, יד) "להבדיל בין היום ובין הלילה", אלא בעיקר "והיו לאותות ולמועדים ולימים ולשנים" – כלומר כבר בבריאתם מטרתם העיקרית לצורך תכלית הבריאה – האדם, כדי שיוכל לקבוע מועדים מיוחדים בשנה.
א"כ האדם הוא תכלית ונזר הבריאה! ולפי"ז משתנה כל המבט על האדם. ולכן כיון שהוא נזר הבריאה, כל כוחות הבריאה, רוחניים וגשמיים מכונסים בו. ולכן שייך לדבר על יחסי גומלין בין הבריאה, לאדם שהוא תכלית הבריאה.
· ולפי"ז כיון שיש באדם נשמה אלקית, וגוף קרוץ חומר, הרי שהנשמה דומה לבוראה, והגוף דומה לעולם התחתון והעליון (ארחות צדיקים שער היראה), וכמו שיתבאר להלן בעזהי"ת.
ב. ובא ונוסיף עוד אלמנט יסודי, והוא ענין המשכן, ובית המקדש, שנראה מיד את נחיצותו.
הנה המשכן שהיה במדבר וביהמ"ק, ובו לוחות הברית וקודש הקדשים, כרובים, מזבח, מנורה שלחן ועוד, משכן זה מטרתו היתה לשמש:
(א) מצידנו כמקום תפילה והתקשרות לקב"ה,
ו (ב) הבאת קרבנות לד', קרבן מלשון התקרבות לד',
ו (ג) מצד הקב"ה, מקום להשראת שכינתו יתברך בינינו.
כלומר המשכן הוא מקום המפגש בין האלקות לבין האדם. לכן גם מצד ההגיון מובן מה שמסרו לנו חז"ל שצריך המשכן לסמל גם את העולמות הרוחניים מחד גיסא, ומאידך גיסא גם את האדם והבריאה הפיזית (כי הרי בא לכפר על העבירות שבהן נמשך האדם אחרי החומר שבברי אה הפיזית).
וכך אומר הזוה"ק (ח"ב קס"ב:): סוד המשכן שהוא אברים וחלקים כולם עולים לסוד האדם כמו שבמצוות התורה. ומאידך גיסא אומר (ח"ב רלא:) מעשה המשכן הוא כנגד מעשה בראשית.
ג. והנה ידוע שיש לנו בבריאת מרחב – זמן ד' כיוונים, ובבריאה הגשמית יש ו' כיוונים, האם יש כיוון שביעי? מדוע שיהיה כיוון שביעי? כיון שבזמן מצינו שיום השביעי שבת הוא קדושת הזמן, א"כ קדושת המקום היא – בפנימיות האדם, במקום שמתקשר האָני עם הקדושה והרוחניות, ובכך משלים האדם את הבריאה הפיזית ונותן לה את תכליתה – רוחניות האדם, וקדושתו.
- וחז"ל גילו לנו ששבת אינה סוף השבוע, אלא היא מרכז הזמן וקדושתו, ֹשֶיְמֵי א' ב' ג' – שייכים לשבת שעברה, וימי ד' ה' ו' – שייכים לשבת הבאה, וכל השבוע יונק מן השבת.
- ובבית המקדש: כנגד הנר האמצעי שבמנורה כנגד שבת המלכה, וג' נרות מכאן, וג' נרות כאן.
- וכנגד זה בבריאה: שבתאי צדק מאדים – מימין, חמה – באמצע, ואח"כ נוגה כוכב לבנה – משמאל, והשמש כמלכה, כנגד השבת שהיא המלכה.
- ובאדם עצמו, הרי שז' נקבי הראש הם כנגד ז' קני המנורה, האזנים, עינים, נחירים והפה.
- מה מובנו?
יש בנו ז' נקבים, האזנים, עינים והאף, הרי הם חושים המקבלים אינפורמציה מן הבריאה,
- אמנם האם האדם אחרי מה שקיבל מן הבריאה, התעלה והתקדש והזדכך ע"י זה, האם אינו מקשיב ללשה"ר, ואינו רואה דברים שאסורים, או להיפך ח"ו?
- ההוכחה לכך תהא כשנשמע את דבריו של האדם, שם ניכרת קדושתו, האם השפיעו עליו חכמתו ובחירתו בטוב.
- לכן שפה בגימטריא שכינה, שאם זכה להתקדש, הרי הוא זוכה להשראת השכינה. וממילא מגיע למטרת הבריאה: "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם", לא רק בביהמ"ק תשרה השכינה בקודש הקדשים, אלא בליבו של כל או"א מאיתנו תשרה השכינה.
ד. ובא ונתבונן ביתר עומק לרגע בבריאה הרוחנית, הנה האדם מהווה סוד עמוק וכמוס, נברא נפלא שאין דומה לו בכללות הבריאה, לא בעליונים ולא בתחתונים.
ידוע ופשוט הוא שהחלק המתגלה של האדם והנראה לעיני הבשר שלנו, אינו כי אם ציור חיצוני גרידא של הרבה רבדים שמהם נבנים שלימות שיעור קומתו ש 'בשר האדם - לבוש הוא' (זוה"ק ח"ג ע"ו) ולא האדם עצמו, כמו שנאמר "עור ובשר תלבישני" (איוב י'), ואת מי הלביש, אם לא את הנפש העליונה שהיא היא עצם האדם, כי האדם הוא בנין מיוחד בנוי בשלש קומות: הגשמי, הנפשי והרוחני.
שצורת האדם היא כצורת הבריאה (זוה"ק ח"א צ:), ולכן נקרא "עולם קטן" (מדרש תנחומא פ' פקודי אות ג', ועוד) (ס' עצות והדרכות).
הנה באדם ה' חלקי נשמתו, נרנח"י, והם מלמטה למעלה: נפש בהמית שהיא בדם ומשכנה בכבד, רוח שמשכנה בלב ומדברת מן הפה, נשמה שבמוח שמשפיעה קדושה, חיה שבה כח ההבדלה, ויחידה שלה ניתן כח השיפוט.
וה' חלקים אלו כנגד ה' עולמות: עשיה (שבתחתיתו עוה"ז), יצירה (עולם המלאכים), בריאה (עולם הנשמות), אצילות (אצל ד'), ושורש העולמות.
זה כנגד התגלות אור משם ד' ית"ש י ק ו"ק בכל עולם, בעולם כתר – קוצו של יו"ד, באצילות – יו"ד, בבריאה – ה"א, ביצירה – וא"ו, בעשיה – ה"א אחרונה משם ד'.
ובגוף האדם: תפילין כנגד קוצו של יו"ד, ראש וצואר –כנגד יו"ד, ה' אצבעות – כנגד ה"א, גוף כנגד וא"ו, ה' אצבעות יד שניה – כנגד ה"א.
· והנה נשמת האדם א"כ גדולה מנשמת המלאכים (שהם מעולם הבריאה) וחופנת את כל הבריאה מן התחתונים ועד העליונים, ולכן דוקא על ידה מחשבותיה ומעשיה, מִיתָקנים כל העולמות.
והנה האדם כשהוא ברחם אמו – הרי הוא כירך אמו, כחלק בלתי נפרד ממנה, כנגד שורש העולמות.
- אחר הלידה מתנתק מאמו, אבל עדיין צריך לה למזון גשמי – יונק ממקום בינה – כנגד עולם הבריאה.
- וכן זקוק למזון רוחני – חיוך וחום נפשי – כנגד זיו השכינה, כנגד אצילות – חכמה.
· ואח"כ מתחיל לדַבֵר – כנגד הרוח – עולם יצירה,
- ולבסוף מתחיל להניב פירות – מעשים טובים, כנגד עולם העשיה.
· והאדם בתוך בריאת המרחב – זמן, בליל שבת – בשירת בואי כלה – מקבל נפש,
- בברכו את ד' המבורך – זוכה לרוח,
- ובפרוס עלינו סוכת שלומך – נכנסת בו הנשמה.
· וביום השבת, אור של יום השבת גדול פי מליון משל ליל שבת. לכן בשחרית,
- בנשמת כל חי – מקבל נפש,
- בעמידה – רוח,
- בקדושת תפילת שמונה עשרה באי"ה – נשמה. (הגרב"צ מוצפי שליט"א).
ה. ולענין מבנה גוף האדם, דומה בנין גופו לכל העולם. (שבגוף האדם המכונה המשוכללת ביותר בעולם. מערכות רבות ומורכבות בצורה מדהימה).
- עשה לו גלגולת הראש, כמו רקיע השמים שעל הרקיע הזה.
- תקרה – חיך עליון של הפה, כדמות הרקיע שמעלינו.
- וכמו שמבדיל הרקיע שעלינו בין מים עליונים למים התחתונים, כן גם חיך עליון של פה מבדיל בין ליחת הפה לליחה שבראש ובין הליחה שבקרום העליון.
- וכמו שהאלקים שִיכֵּן שכינתו הקדושה בשמים העליונים ֹשֶקֵרָה על המים, ככתוב (תהלים קד ב) "המקרה במים עליותיו", כך שיכן את נשמת חיים והדעת ובינה בקרום המוח של הראש הנקרם על המוח ועל הליחה.
וראה והַבֵן (שכן) האמת, כי אם יקרע קרום המוח או יִנָקב, מיד ימות האדם על אשר בו שוכן רוח חיים.
- וכמו ששיכן הא-ל יתברך שכינתו במערב, וכמו שמצינו גם בביהמ"ק שקדש הקדשים במערב, כן שיכן את המוח אחורי הראש על האזנים, ושיכן בו את נשמת חיים על המוח.
- וכמו שנעשה אויר בין רקיע ובין הארץ, ובה מנשבת הרוח, כן נעשה בגוף האדם החזה והגויה, ומן הריאה תצא נשמת הרוח בחללו של הגוף.
- וכמו שרקע הארץ על המים, כן קרם ומתח קרום הבשר שעל הכבד ועל הבטן והמעים ועל הטחול.
- וכמו שעשה מתחת לארץ תהומות וטיט ורפש, כן עשה באדם הקרב העליון והמעים שמקבלים המאכל והמשתה.
- וכמו ששורצים מן הרפש והטיט שרצים ורמשים למיניהם, כן נשרצים במעי האדם מרפש השמרים של מאכל ומשתה שרצים ורמשים תולעים וכו'.
- וכמו שעשה מקוה מים בעולם, כן עשה מקוה מי רגלים, היא שלפוחית השתן.
- וכמו שעשה אדני הארץ למטה ממנה, כן עשה יסוד כל בנין הגוף את עצמות העצה מזה ומזה ושתי ירכים.
- וכמו שעשה אבנים מְפוּלָמֹות המושקעות בתהום אשר מביניהן המים יוצאים, כן עשה שתי הכליות לצאת ולעבור מביניהן מתוך גידיהם מי הרגלים אל השלפוחית,
(וגם לחלוח הזרע עובר ויוצא מביניהן אל ביצי הערוה). כו'.
- וכמו שהתהום קורא אל תהום, (בכח המשיכה – הגרביטציה), ככתוב (תהלים מב ח) "תהום אל תהום קורא", כן קוראת הקיבה למעים להקבילם שאר מאכל ומשקה, והמעים קוראים אל גידי הכליות, שהם כצינורות להקבילם מי רגלים, המתמצים ונפרדים מן המאכל במעים ללכת לשלפוחית כו', והמעי קורא למעי הקיבה לקבל את הצואה.
- וכמו שעשה האלקים נהרות להשקות העולם, כן עשה בגוף האדם ורידים המושכים את הדם להשקות את הגוף.
- וכמו שיש בעולם מים צלולים ועכורים, מתוקים ומלוחים ומרים, כך באדם, מעיניו – יוצאים מים מלוחים,
מנחיריו – יוצאים מים קרים,
ומגרונו – מים חמים,
ומפיו – מים מתוקים,
ומאזניו – מים מרים,
ומי השתן – הם מרים וסרוחים.
- בעולם יש רוחות קרות וחמות, כן באדם, כשפותח פיו ונופח – אז הרוח חמה, וכשסוגר פיו ונופח – אז הרוח קרה.
- רעמים בעולם – קול באדם.
- ברקים בעולם – האדם פניו מאירות כברק.
- מזלות בעולם, כן שרטוטים ביד האדם ובתואר פניו.
- וכמו שעשה הא-ל יתברך עופות ודגים וחיות ובהמות תמימים ורחמנים מלעשוק זה את זה, ויש שהם אכזריים וטורפים ובולעים זה את זה, כן עשה גם בני אדם טובים ורעים.
- בעולם יש אילנות ועשבים טובים ורעים, יש שלרפואה ויש לסמי מוות, כן יש בני אדם טובים ורעים.
- וכשם שיוצאים מצד דרום והוא צד ימין של העולם החום וטללי ברכה וגשמי ברכה, כן יֵצא מצד ימינו של אדם החום מן המרירה התלויה בכבד, וכן יֵצא לחלוח הדם מן הכבד שבצד ימינו של האדם.
- וכמו שיוצאת הרעה לעולם מצד צפון העולם, כן יֵצא הקור מצד השמאל של אדם, מן הטחול ומן המרה השחורה השוכנת בטחול בתוכו. וממנו יֵצא כל חולי רע.
- וכמו שעולים עננים שהם כעשן מן הארץ ומעלים המים מן התהומות אל אויר הרקיע להמטיר על הארץ, כן עולה עשן מקרב העליון ומעלה לחלוח אל הפה ואל הראש, ומאותו הלחלוח העולה מן הקֶרב יזלו הדמעות וריר הנחירים ורוק הפה.
- וכמו שברא בעולם הרים, כן ברא בגוף האדם שכמי הכתפים, וקשרי הזרועות, והארכובות על ברכים וקשרי הקרסולים, ושאר הקשרים של כל האברים.
- וכמו שברא בעולם אבנים וצורים חזקים וקשים, כן ברא באדם השינים והמלתעות כו'.
- וכמו שברא בעולם אילנות קשים ורכים, כן ברא באדם עצמות קשות ורכות.
- וכמו שברא בעולם ארץ עבה וקשה, לַחה ורכה, כן ברא באדם הבשר – כנגד הארץ הרכה, והעור – כנגד הארץ הקשה.
- וכמו שבאילנות ובעשבים יש שעושים פרי וזרע ויש שאינם, כך בני אדם יש שמולידים ויש שאינם.
- וכמו שמצמיח עשבים מן הארץ, כך מצמיח האדם שער הראש והזקן.
- וכמו ששורצים חיות ורמשים ביער ובארץ, כך שורצים בראשו של אדם ובשערו .
- וכמו שברא האלקים בעולם הַתְלִי ונטהו ברקיע ממזרח ועד מערב מקצה אל קצה, והכוכבים והמזלות כו' אדוקים בו, כך ברא בגוף האדם את המוח הלבן אשר בתוך עמוד השדרה, והוא נטוי מקצה מוח הראש ועד עצם העצה, וי"ב הנתחים והצלעות וכל אברי הגוף אדוקים בו מִפֹה ומִפֹה.
(ולכן היה במשכן בצד דרום וכן בצפון עשרים קרשים, ואצלם העמוד שבמזרח. וקרש המקצוע שאמה ממנו היה שייך לצד צפון, הרי כ"ב, ונחלקו לי"א ע"י שבריח העליון ותחתון נחלק לשנים, וכל בריח חבר י"א צלעות, והבריח התיכון חיבר את כולם בחוט השדרה המחבר את כל הצלעות ועומד בתוכם כו', מלבי"ם על פ' תרומה ברמזי המשכן, עע"ש).
- וכמו שיש בשנה שס"ה ימים, כך יש באדם שס"ה גידים (אורחות צדיקים שם).
ו. וכ"ז לענין מבנה גופו אבל הרי אמרנו שמצד הנשמה הרוחנית הרי היא דומה לבוראה, שכמו שהאלקים עליון ומושל על האדם ועל כל העולם למעלה ולמטה, כן האדם בעת שיעשה רצון בוראו, (שאז מִתְדמה לבוראו). כגון אליהו הנביא שנשבע שלא יהיה טל ומטר כי אם לפי דברו (מ"א יח, מ), והוריד אש (שם יח לו-לח, מ"ב א י-יב), והרג נביאי הבעל (מ"א יח מ), והֶחֱיה המת (שם יז יז- כד), וגזר על אלישע להחיות פי שנים ברוחו (מ"ב ב ט-י, ועיין סנהדרין מז א, חולין ז ב, ארחות צדיקים שם).
וכמו שהאלקים יודע אחור וקדם, ונותן לחם לכל בשר, ומשלם גמול טוב ורע, ועושה בנין עולם, כן האדם נתן לו האלקים חכמה, ומכלכל בני ביתו, וגומל טוב ורע, ובונה, זורע, מייסד וכו'.
ז. ובקיצור, אדם מחד גיסא מלשון אֲדָמָה, שאנו קרוצי חומר ודומים לבריאה הפיזית, ומאידך מלשון אֶדְמֶה לעליון, שהאדם יכול להגיע לרמות רוחניות גבוהות מאד ולהתדמות לאלוקות.
וכן אדם = א – דם – יש בנו ב' אספקטים,
א – אל"ף מלשון אלוף – אלופו של עולם,
דם – "כי הדם הוא הנפש" – הנפש הבהמית החיונית של האדם המסמלת את כוחות הבריאה הפיזית.
אמנם האדם נברא עם רמ"ח איברים. מדוע? כי התורה נבראה תתקע"ד דורות לפני הבריאה, שנא': "דבר ציוה לאלף דור" – לדור כ"ו אחרי בריאת העולם. א"כ האדם נברא עם רמ"ח איברים, כיון שבתורה יש רמ"ח מצוות עשה, ושס"ה לא תעשה כנגד שס"ה גידים, כדי שגופו יתאים לכל התורה. והקב"ה בדק כל מצוה רמ"ח פעמים, לראות שאין אף א' שאינה תואמת זל"ז, ושלא תהיה סתירה בין זה לכל הבריאה ולבריאת האדם.
ח. בא ונתבונן עתה מה יכולים אנו ללמוד מן הבריאה הפיזית ומן המשכן כלְקָחים רוחניים?
הנה בבריאה השמש מאירה בקרניה, ומפיצה חיים ואור וויטמנים לכל ברואי עולם, והכל בחינם.
מכאן נלמד דברים רבים, מהם:
(א) לדעת ולהעניק לזולת בלי בקשת גמול, כגון פני האדם הם "רשות הרבים", אם אנו עצובים – הרי שזה משפיע על כל רואה אותנו, עלינו ללמוד ולשמוח, שהצדיק מפנים את רגשותיו,וצהלתו על פניו.
(ב) להכניס אורחים, שהרי אנו כולנו אורחים בעוה"ז ונותנים לנו את הדברים החיוניים ביותר בחינם.
(ג) כגון המבורג, קוקה קולה, מים ואויר, הרי שכמה שהדבר יותר נצרך לא עולה כלל.
- ונלמד מזה ברוחניות שכמה שהדבר יותר נצרך לרוחניותינו, הרי שהוא צריך להיות יותר מצוי.
- מהו החשוב ביותר ברוחניות?
התבוננות בבריאה וראיה שיש בורא עולם, מנהיג לבריאה, וכמו שאמר איוב "מבשרי אחזה אלוק", וכמו שאמר דוד המלך ע"ה נעים זמירות ישראל: "השמים מספרים כבוד אל, ומעשה ידיו יגיד הרקיע", ועוד "מלא כל הארץ כבודו".
וגם התבוננות בהשגחה פרטית בחיי כאו"א.
(ד) יש בבריאה דומם, צומח, חי ומדבר, ר"ת דצמ"ח.
- מדוע ברא הקב"ה דברים כל כך שפלים בבריאה? אחז"ל: "איוה הקב"ה להשכין שכינתו בתחתונים",
כלומר גדולת הבורא ניכרת דוקא כשמשכין שכינתו בין האלמנטים הנמוכים ביותר שבבריאה.
- ודוקא כאן משחק האדם תפקיד חשוב ביותר, בהיותו צוֹרֵך דומם צומח וחי, הרי שמעלה אותם לדרגת אדם, כי על ידם נבנה דם האדם, ואם משתמש בהם לצורכי רוחניותו, ומתקדש ומזדכך ומתעלה על ידם, הרי שהאדם הוא המקשר בין רצון האלקים לבין הבריאה הפיזית.
(האריז"ל: בין דומם לצומח – אלמוג, בין צומח לחי - חיה בשם אבני השדה המחוברת בטבורה לקרקע, בין חי למדבר – קוף, בין מדבר לאלקות – האדם היהודי העוסק בתורה ומצוות הרוחני).
- זאת ועוד, בהיות האדם שולט בכל הכוחות שבבריאה, ומתבטל לפני הבורא ית"ש, וכמ"ש: "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת לד' אלקיך, לא תעשה כל מלאכה" כו' (שמות כ, ט-י),
הרי שהשליט את הבורא ית"ש על כל הכוחות שבבריאה, שניתנו ברשותו, הרוחניים והפיזיים.
- לכן, יש לאדם פוטנציאל לרומם את כל הקוסמוס דרך עבודתו ברוחנית.
כי אותם כוחות רוחניים שבבריאה, טמונים גם באדם, ודרכם יכול האדם להשפיע על כל הבריאה, לטוב או למוטב.
כל אדם הוא אישיות מורכבת, ויש לו יחודיות של צירוף של מידות טובות וגם שאינן טובות, וכוחות וכישורים.
ואתה משתמש בהם לפי בחירתך, ולפי הערכת מצבים, והגדרת מטרות, ושליטה עצמית.
ולפי"ז תשפע על כל הבריאה. כיון שהנשמה שניתנה בך היא עצומה וגדולה מכל הבריאה הפיזית, ובד בבד גם יש עלינו את האחריות להשתמש בכוחות אלו נכון.
ט) ולסיום בא ונראה כמה הַקְבלות נפלאות בין הבריאה והמשכן, והאדם.
- כגון בריאת השמים מקבילה במשכן לכיסוי עורות העזים המכסים את המשכן. (ובאדם כתב הזוה"ק – העור המכסה את הגוף).
- רקיע – מבדיל בין מים עליונים למים תחתונים, מקביל לפרוכת שבקודש הקדשים, (ובאדם – לחיך העליון המבדיל בין ליחת הפה לליחה שבראש ובין הליחה שבקרום העליון).
- כינוס המים למקוה הים, מקביל לכיור הנחושת, (ובאדם – לשלפוחית השתן).
- בריאת האור מסומלת במשכן ע"י עשיית המנורה, (ובאדם אור הנשמה, והרְאִיָה) – אורחות צדיקים שם).
- כוכבים בבריאה, מסומלים במשכן ע"י קרסי הנחושת (זוה"ק ח"ב רכט.) , (ובאדם – שרטוטים שביד הם כנגד המזלות).
· ומהמשכן יש הרבה להתבונן וללמוד, כגון ארון הקודש מידותיו 21/2 X 11/2 X 11/2 אמות. כולם אמות שבורות, ללמד ללומדי התורה שיהיו ענוים ולבם נשבר בקרבם, כמ"ש חז"ל (סוכה דף כ"א): אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמו שאינו (האדמו"ר מסאסוב).
ולכן ארון הקודש אינו מן המדה, שלא תפס מקום בביהמ"ק.
· וכן בביהמ"ק היו החלונות צרים בפנים, ורחבים בחוץ, להראות שמשם יוצאת אורה לעולם.
ומכאן ילמד האדם שהאור הרוחני נשמת אלקים שבו היא היא זו המאירה באמת וזנה אותו (עי' גמ' ברכות י.), כי בבריאה הפיזית, הטבע מתבטל בפני צלם אלקים, ברוחניות. ואידך זיל גמור. (ע"ע במלבי"ם על פ' תרומה, ובספר שבעים כוחות הנפש להגר"א, וע"ש שע' כוחות הנפש כנגד ע' אומות העולם, עע"ש).
