אין נסתר מנגד עיניו

מזכיר הישיבה עמד כשידיו רועדות, מול רוח הנבואה של הרה"ק מליובאוויטש זצ"ל שנגלה לנגד עיניו ● האשה, שרצתה לרצוח את העובר שבבטנה, ניסתה "לעבוד" על הרבי, והציגה את עצמה כמישהי שמתעניינת עבור חברתה ● איך זה נגמר?

מזכיר הישיבה החב"דית בארץ ישראל נכנס אל משרדו לאחר היעדרות קצרה. ראשית חכמה, מיהר לעבור על הודעות המזכירה האלקטרונית, לבדוק שמא מישהו חיפש אותו בדחיפות. ההודעה הראשונה במזכירה הייתה מאישה בשם זהבה. "אבקש לחזור אליי בדחיפות".
 
המזכיר היה בטוח כי מדובר בטעות. הדוברת לא הזדהתה כעובדת משרד ממשלתי או לחילופין כמזכירה במפעל שסיפק סחורה לישיבה. גם לא עשה רושם שמדובר באימא שרוצה לרשום את בנה לישיבה.
 
למרות זאת, החליט המזכיר לחזור למספר הטלפון שהשאירה ולראות מה רצתה. המזכיר הציג את עצמו וזהבה החלה לדבר בצפיפות. היא לא התקשרה בשבילה אלא בשביל חברתה שרה. המזכיר החל לשער כי האישה רוצה ברכה מהרבי מליובאוויטש זצ"ל וניסה להסביר בעדינות כי זו לא הכתובת הנכונה לכך. לשם ברכה, צריך ליצור קשר עם מזכירות הרבי בניו-יורק. אך היא המשיכה בביטחון. "אני מחפשת את חב"ד. אתה חב"ד נכון?". לזה הוא היה חייב להסכים.
 
היא המשיכה אפוא להסביר את בקשתה, הצנועה כהגדרתה. "חברתי שרה אמורה ללדת בעוד כמה חודשים. היא כבר אימא לשני ילדים, והמחשבה להיות אימא לשלושה מאוד מלחיצה אותה, בעיקר מסיבות כלכליות. היא מבולבלת מאוד ושוקלת ברצינות רבה להמית את העובר".
 
המזכיר המשיך להקשיב בנימוס. "ניסיתי לשכנע אותה לבטוח בקדוש-ברוך-הוא שמפרנס את העולם כולו ובוודאי יסייע גם לה, אך ללא הועיל. ברגע של אמת היא אמרה לי שרק אם הרבי מליובאוויטש בעצמו יתקשר אליה ויברך אותה – היא תשתכנע. אני מאמינה שבטח תוכל לארגן שיחת טלפון כזו. נכון?".
 
זה ממש לא היה נכון. "ראי, הרבי עסוק מאוד ואין מדרכו להתקשר בטלפון לאנשים".
 
זהבה התאכזבה. "אם כך, מה ניתן לעשות?", תהתה בקול.
 
המזכיר הסביר לה כי היא יכולה לשלוח פקס ולבקש ברכה מהרבי כי חברתה תשתכנע מדבריה הנכונים ותאמין במי שזן ומפרנס לכול. "ייתכן מאוד", הוסיף, "שהרבי גם יברך בלידה קלה, וזה עוד יותר ירגיע את חברתך".
 
זהבה הרהרה ברעיון. היא הבינה שזו האפשרות היחידה. "האם תוכל לשלוח עבורי פקס כזה?", שאלה.
 
לזאת הסכים המזכיר בחפץ לב. הוא הזדרז לשלוח את הפקס לרבי ולהפתעתו קיבל תשובה מהירה מאוד. גם תוכנה של התשובה היה מפתיע ולא שגרתי. הרבי שאל האם זה נכון שאנשים ניסו לדבר עם האישה ברצינות ולא הצליחו? הרבי הוסיף וברך "אזכיר על הציון" (הציון הוא מקום קברו של חמיו של הרבי – הרבי הקודם מליובאוויטש).
 
המזכיר התקשר לזהבה והקריא לה את התשובה. תגובתה לדברים הייתה מבולבלת מאוד. "למה הרבי מתכוון? מדוע הרבי שואל אם דיברו איתה ברצינות? הרי אני בעצמי דיברתי ושכנעתי והיא עומדת בשלה! מדוע מטיל הרבי ספק ברצינות דבריי?".
 
דממה השתררה לרגע על הקו. המזכיר לא ידע מה מצופה ממנו לומר כעת. כיצד נכון להמשיך את השיחה? לו עצמו היה ברור כי כל מילה של הרבי משמעותית ומדויקת. סימן שאלה הוא סימן שאלה וספק הוא ספק. האם יסביר לאישה כי כנראה לא דיברה מספיק ברצינות עם חברתה?
 
זהבה נאנחה עמוקות ופתחה בווידוי מפתיע. "אינני זהבה. אני בעצמי שרה, זו שעומדת ללדת. אני לא יודעת כיצד הוא ידע... אכן, איש לא שוחח איתי ברצינות על המצב". המזכיר שתק בהלם. "הרבי פשוט נביא!", נשבר קולה של שרה.
 
ארכו לשרה כמה רגעים כדי לחזור לעצמה. "שוב וכתוב בבקשה לרבי, כי אני מקבלת על עצמי להתחזק בביטחון בקדוש-ברוך-הוא וללדת בשעה טובה ומוצלחת, ואני חוזרת ומבקשת את ברכותיו הנאצלות".
 
המזכיר שלח לרבי פקס נוסף כשידיו עדיין רועדות מגילוי רוח הנבואה שאליו נחשף. תשובתו של הרבי לא איחרה מלהגיע. הרבי הזכיר את מאמר חז"ל ממסכת סנהדרין, "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא", וביקש למסור לאישה שבהחלטתה היא קיימה עולם מלא, שהשם זיכה אותה בזכות גדולה והוא ישלח לה בריאות ונחת.