החלטת רובינשטיין מחוררת כגבינה שוויצרית

השבוע היכה שופט הבג"צ רובינשטיין את הציבור החרדי בתדהמה, כשבחר לשלול את קיצבת הבטחת ההכנסה מן האברכים ● אך מעיון בהליך קבלת ההחלטה, עולים ליקויים מטרידים ● לדוגמא, האם מותר לאברכים לעבוד?

לפני כשבוע היכה הבג"צ באמצעות פטישו, בעצמה אכזרית ומשתלחת על ראשם של אלפי אברכים ובני משפחותיהם. למרות הפגמים המשפטים שהיו בדרך בה התקבלה ההחלטה, ועל אף ההתעלמות בנימוקים הנלווים להחלטה – מעובדות בפועל, העונים לטענות אלו, בחר בג"צ – הערכאה השיפוטית הגבוהה בישראל, שלא לעשות משפט צדק.

פסיקת הבג"צ המורה על ביטול זכאותם של האברכים מלקבל אבטחת הכנסה לא היה בה מן החידוש או מן השוני מהאופן הקונסיסטנטי לפיו הוא קובע את פסיקותיו, למעט פסיקות חריגות יוצאות דופן לטובה, אולם, בפסיקה זו נפל גם פגם משפטי מהותי ובסיסי, המעלה תהייה כבדה גם על הלגיטימיות המשפטית בה התקבלה ההחלטה.

שכן, חרף העובדה שלפסיקה המדוברת, קיימות השלכות רחבות על כל אחד ואחד מנשואי העתירה ובני משפחתו, לא הוזמן איש מהם, או אי-מי מטעמם להציג את טענותיהם ומענותיהם בנושא, בפני השופטים, בעוד שאת הצדדים העותרים, ייצגו שלל גופים וארגונים, שחלקם מונע מעיקרון הלחימה בדת ובמייצגיה.

זכות זו של הגשת תגובה ומענה והעלאת טיעון נגדי, היא אחת מאבני היסוד של שיטת המשפט בישראל ובעולם.

מותר לאברכים לעבוד?

נקודה נוספת. בנימוקים לפסיקה בוחר הכותב להתעלם מכך, שעל אברכי כולל המקבלים תמיכה מהמדינה נאסר להתפרנס במקביל שלא בשעות הלימוד (מה שלא נאסר על הסטודנטים), ושמלגות הקיום של הסטודנטים גבוהות יותר משל אברכי הכוללים. זאת מלבד העובדה שלמלגות הסטונטים נלווים שלל הטבות מהמדינה במגוון מישורים, כשהקריטריונים הבסיסיים לזכאות המלגה, קלים בהרבה.

רבים ממסלולי הלימוד האקדמיים, לא נועדו וכמובן גם אינם מכשירים לתעסוקה. לעומת זאת, רבים טובים מלומדי הכוללים הופכים דווקא בעקבות התמדתם וידיעותיהם, לנושאי משרות תורניות; רבנים מקומיים, רבני ערים, ראשי ישיבות ופוסקים.

רובינשטיין גם בחר להתעלם מהעובדה, שהמלגות הניתנות לכלל האברכים, סבלו משחיקה מתמדת לאורך השנים ולאחרונה כידוע, אף קוצצו בצורה נרחבת. בדיוק מהסיבות הללו, נדרשה מלגת הבטחת ההכנסה, לאותם 15% האברכים, שיזכו לתוספת קטנה למלגה המקוצצת בלאו הכי לכלל האברכים בארץ.

השופט שכח, או שמא בחר שלא לזכור את העובדה שהמדינה הגבילה את הבטחת ההכנסה עבור האברכים ל-5 שנים בלבד בשנתונים הנמוכים, כאשר בשנה החמישית מותנית המלגה בכך שהאברך יעבור הכשרה מקצועית בשנה זו. אגב, גם אז, סכום המלגה מקוצץ באותה שנה, במקביל לכך שיותר לו להתפרנס במשרה חלקית, בניגוד ליתר אלפי האברכים שנאסר עליהם.

נקודה אלמנטרית חושבה ונוספת ממנה התעלם השופט היא חסמי התעסוקה הקיימים במדינה עבור הציבור החרדי. רק בימים אלו נעשים הצעדים הראשונים, לצמצם ולמנוע חסמים אלו, אולם עד להסרתם הסופית, עוד ארוכה הדרך.

ועדיין לא הזכרתי את חשיבות ערך לימוד התורה בפני עצמו, ואת האקסיומה לפיה מדינת ישראל היא המדינה היחידה של העם היהודי המתיימרת גם להציג את עצמה כמדינה יהודית. ככזו, קשה עד בלתי נתפס להבין את מלחמתו של האיש באנשים שלומדים את התורה של העם היהודי.

קשה להתעלם מהעובדה שפסק דין זה ניתן בעיצומם של ימי העומר, לקראת חג מתן תורה. בשעות הקרובות יהודים מכל העולם, יחפשו עני ת"ח הגון, לזכות באמצעותו בסגולתו של ר' חיים פלאג'י שכרוכה בתרומה של 104 שח. עד היום אזרחי המדינה זכו לקיים זאת  באופן משותף (1,040 שח) כל חודש.

ייתכן, וזה סוג של לימוד זכות, שכבוד השופט אליקים חפץ שבני ישראל יהדרו יותר ויתנו זאת ישירות לאותם עניים מהודרים שמוזהרים אנו כי מהם ומבניהם תצא תורה, ולא באמצעות המנגנון הבירוקרטי של המדינה.

היום בו יישום הפסיקה אמור להיכנס לתוקף בפועל, הוא ה- 1 בינואר, הלא עשרה בטבת העברי – יום צום ותענית המוכן ומועד לפורענות. ואנו, אין כוחנו, רק בפיותיהם  של לומדי התורה ומעתירים בתפילה. שככל הנראה, רפה קולם מעט בזמנים האחרונים. ובכלל זה, סביר להניח, גם קולו של לומד הדף היומי כבוד השופט, אליקים רובינשטיין.

לפני מספר שעות קיבלנו יחד את התורה מחדש, אולי לאחר חג כה נעלה ומרומם, יפנימו השופטים הנכבדים, חובשי כיפה קובעים עתים לתורה, וגם כאלו שאינם, את הפגמים והליקויים שבהליך קבלת ההחלטה.