רעיון לפרשת השבוע "בְּהַעֲלֹתְךָ"

"וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ● למה ירדה הנשמה לעולם? ● מה הקשר בין מסע חיינו, לבין הֶעָנָן אשר כִּסָּה את הַמִּשְׁכָּן? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "בְּהַעֲלֹתְךָ"

מסעם של ישראל במדבר סיני אל עבר ארץ ישראל – נמשל למסע הרוחני האישי שיעשה כל יהודי בחייו הפרטיים, מסע התיקון והשיבה של נשמתו אל מקור האמת, אל המקום הטהור והנקי, אשר ממנו ירדה אל העולם.

"אֱלֹקַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא, אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי, וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי, וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי" (השכמת הבוקר נוסח ספרד). כאשר רוצה האדם לבקש להבין את הסיבה, שלשמה נולד לעולם, עליו לחפש תחילה את החיבור אל נשמתו (הצד הרוחני הטהור שבו), להבין כי יוכל להגיע אל התשובות, רק אם יבחר להתנתק מן השעבוד אל החומר, לקדש את תאוותיו.

מרגע שיחליט בתוך עצמו, כי הוא אכן חפץ לדעת מהי הדרך אל האמת, כי הוא אכן נכון לצאת אל המסע הרוחני של חייו, עליו לפנות אל הקב"ה ולבקש את עזרתו, להתחנן בפניו, שיאיר את עניו, ויוליכו בדרך הנכונה. לאט לאט יתחולל השינוי, והאדם יתחיל לחוש הבדל בחייו, יתחיל לחוות חוויות רוחניות חדשות – זהו תחילתו של התיקון – תחילת הגילוי של מסע חייו האמיתי.

"כָּל יְמֵי, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן - יַחֲנוּ"
"הֶעָנָן" – אלו הם הקשיים והניסיונות והמניעות שיופיעו לפתע בחייו - הכוחות, המנסים לעקב אותו במסע התשובה הרוחני, המהווים עבורו את כוח התנגדות. תפקידם של הניסיונות, הצרות, והמניעות, לנסות לייאש את האדם, ולגרום לו לעצור את המשך ההתקדמות במסע, להביא אותו למצב החניה ("יַחֲנוּ").

"שכל מי שיש לו יגיעות וטרחות יותר בתחילת ההתקרבות להשם יתברך, דהינו שיש לו מניעות רבות וגדולות, כגון מאביו, ואשתו, וחותנו, או משאר בני אדם, שמונעים ומעכבים אותו מאד, ומניעות מחמת ממון, ושארי מניעות ועיכובים ובלבולים... והוא צריך להתייגע ולטרוח מאד לשברם, כל אלו היגיעות והטרחות שיש לו בתחילת ההתקרבות, הם טובה גדולה להאדם, כי על ידי זה זוכה אחר כך לקבל הרבה קדושה וטהרה... להתקרב להשם יתברך" (ליקוטי מוהר''ן - חלק א - קפ"ה).

בפועל הקשיים הללו נוצרו לטובתו של האדם, כדי כשיתעלה מעליהם, ויגבור על כוח ההתנגדות שמציבים בפניו, כי רק כך יוכל באמת להמשיך ולהתפתח – בדומה להוספת משקולות בחדר הכושר, שרק כאשר גוברים על משקלן, ניתן לפתח טוב יותר את השרירים (מעלים בכוח ההתנגדות כדי להתפתח). העולם הזה, עולם החומר, הוא בעצם סוג של "חדר כושר רוחני", כוח התנגדות גדול לנשמה, הבא לאפשר לה להתפתח בו.

"עַל פִּי ה' יַחֲנוּ, וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ, אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ ..."
"למה זה ירדו נשמותיהם לעולם הזה... להלחם כל ימיהם עם היצר, ולא יכלו לו, ותהי זאת נחמתם ...לשמח לבם בה', השוכן אתם, בתוך תורתם ועבודתם" (תניא, ליקוטי אמרים, פרק לה).

הקב"ה שולח לאדם את ניסיונותיו, בהתאם למעשיו ולדרגה הרוחנית שהשיג, ובהתאם לרצונו להמשיך ולפתח את עולמו הרוחני. היצר הרע השוכן באדם (כוח ההתנגדות הפנימי לקדושה) בנוי כך, שיהיה חזק יותר מכוח הרצון של האדם להתעלות מעל תאוותיו, ועל כן - הדרך היחידה לגבור על היצר הרע, הוא לדבוק בנפש האלוקית הפנימית, לבחור ללכת בדרכו של הקב"ה ובהנהגותיו.

זו הכוונה ב"וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ" - שכדי להצליח במסע החיים בעולם הזה, צריך האדם, לפני הכל, לבחור לנוע בו "עַל פִּי ה'", ורק כך יצליח להתקדם אל השלב הרוחני הבא בחייו.

"וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן, יָמִים רַבִּים ... וְלֹא יִסָּעוּ"
"אלה שיודעים הדרך (שכל יהודי יודע מה נדרש ממנו לקיים), רק שיש מניעות שמעכב בעדם לעשות את הראוי" (מלבי''ם - תהילים פרק כ"ה). ללב האדם יש את יכולת הבחירה החופשית, וביכולתו להימשך אחר נפשו הבהמית ותאוות החומר, לא לרצות לתקן, ולגרום בכך כי מסע חייו יתארך, או אפילו ייעצר. אולם, האדם יכול גם לבחור להתקדם מהר יותר, בכך שבוחר לכוון את ליבו אחר נשמתו האלוקית, מבין מיד איכן טעה, ולוקח על עצמו מיד תיקון.

"וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן, מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר, וְנָסָעוּ"
"האדם, מכח היותו נברא, הוא מוגבל ויש לו מניעות. כשהוא זוכה להגיע לנקודה הפנימית ביותר של עצמו, שהיא נקודת האלוקות השורה בלבו - מתגלה אצלו הרצון האמיתי, ואז - ''אין דבר העומד בפני הרצון'', כי לקב''ה אין מונעים כלל" (בלבבי משכן אבנה – ד, פרק יז). כאשר בוחר האדם להתעלות, להתמודד לתקן, יגיע השלב בו יעלה הענן מעל משכנו הפרטי (מעל ליבו), יוסרו המניעות מעליו, ויוכל האדם לשוב ולראות בבהירות את המשך מסלול חייו, ולהתקדם במסע, אל עבר התחנה הרוחנית הבאה.

"השם יתברך נותן רשות להזמין לו מניעות, אבל הוא יתברך בעצמו מסתיר את עצמו כביכול בתוך המניעות. ומי שהוא בר דעת, יכול למצוא את השם יתברך בתוך המניעות בעצמן. כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל, כי בתקף המניעות בעצמן נסתר השם יתברך, ועל ידי המניעות בעצמן דיקא, יכולין להתקרב להשם יתברך" (ליקוטי מוהר''ן - חלק א – קטו).

דווקא במקום בו קשה לאדם ביותר, איכן שייצרו הרע גובר ומקשה עליו, שם חבויה גם צמיחתו הרוחנית הגדולה ביותר. זו למעשה דרך ההנהגה האלוקית בעולם, וידו המכוונת של הקב"ה. היכן שקשה לאדם ביותר, שם גם טמון התיקון הגדול של חייו, שם הוא ימצא לבסוף את החיבור האמיתי אל הקב"ה, וזו הדרך היחידה אל אושרו. על כן, לא יעזרו ניסיונותיו לעקוף את הקשיים, ולמצוא לבעיותיו פתרונות רק בדרך הטבע, אלא עליו לתקן עצמו תחילה, וכל עוד ולא יתקן, הכאב רק ילך ויגבר.

התיקון תמיד ימצא במקום בו כוח ההתנגדות הוא הגדול ביותר, איכן שסובל האדם וחש שכביכול ואינו מקבל את המגיע לו - ביחסים עם האישה, הבעל, הבוס, החבר... במידת הכעס, התאווה, העצלות, הגרגרנות, נהנתנות היתר, רדיפת כבוד, בעניינים של הפרנסה, בריאות, משפחה...

מרגע כשימצא בתוך עצמו את כוחות הנפש לתקן, יוותר לאחר, ייתן מעצמו באהבה ויגלה את מידת ההשפעה בחייו, אז יוכל גם לגבור על הקשיים, ויגלה לשמחתו, כי בעצם היו צרותיו רק אשליה, ובפועל לא היו אלו קשיים כלל ("כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל"), אלא הכל היו דמיונות שהגה מתוך מוחו.

מרגע שמכניע האדם עצמו לקב"ה, גובר על יצרו ובוחר בדרכו, מקבל האדם את הכוח להתעלות מעל פחדיו – ואז יכול לשוב ולנוע קדימה, ולהתקדם במסע חייו.

"כי תכלית ירידת הנשמה לזה העולם, הייתה לעשות לבושים לנשמה, והלבוש לכל רמ''ח איבריו ושס''ה גידיו הרוחניים, הם בקיום רמ''ח מצוות עשה ושס''ה לא תעשה, ועל כן אנו אומרים: אשר קדשנו במצוותיו, כי עשיית המצווה תקדש הנשמה, ותלבישה באור חדש, שבאותו הלבוש תתלבש בגן עדן התחתון" (ספר חמדת ימים - חלק ג – מה).

נשמתו של האדם הורדה, שלא ברצונה, אל גוף חומרי, המלא בתאוות ויצרים, והורחקה ממקור האמת ומכס הכבוד. הדרך היחידה לשוב היא על ידי יציאה למסע בגוף החומרי ובעולם של פיתויים חומריים. הנשמה בגוף החומרי צריכה לקדש את החומר, ולא לדרוש אותו לעצמה בתאווה. רק באמצעות הבחירה החופשית, שניתנה לה, יכולה הנשמה לבחור בתיקון ובתשובה, לעמוד בגבורה בניסיונות, ולנצח על הרצון לקבל הכל לעצמה בלבד.

לא ניתן לעשות את המסע ללא הכוונה, ועל כן צריכה הנשמה לצאת אל המסע, ולקחת עמה גם את ספר ההוראות, שנתן לה הבורא - תורת ישראל, אשר שם מצויים כל ההנחיות כיצד לעבור את המסע בשלום, איך להשתמש בחומר בקדושה, ולגבור על האויב שהוא למעשה היצר הרע ותחבולותיו.

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה - קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ"
המסע הרוחני מהותו לגבור על הנפש הבהמית, ולהפוך כל תאווה מכוח משעבד וממכר, למהות חדשה של קדושה – לצקת רוחניות בכל מחשבה, בכל דיבור ובכל מעשה, ולהקדיש בכך לקב"ה כל ייצר ותאווה חומריים.

"וַיְהִי בִּנְסֹעַ" - בעת ההתקדמות במסע התשובה, מתחנה רוחנית אחת לשנייה, כאשר מצייד האדם עצמו באור התורה ("בִּנְסֹעַ הָאָרֹן"), אז אין האויב, היצר הרע, יכול עוד להכשילו ("וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ"), והוא כמו נס מפני אור התורה ("וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ"), כמו צל הנס מפני האור.

"גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה, עָשָׂה הָאֱלֹקים" (קהלת פרק ז). בכל עת שיתקדם האדם במסע ויעלה בקדושה, יחוש כי קשה לו יותר ויותר, וכיצד מנגד לעלייתו מתחזקים בו גם כוחות היצר הרע והמניעות (כמו מטען רוחני המכביד ומקשה להתקדם במסע). עניין זה הוא חלק מהתוכנית האלוקית, והמטרה שישמר בתוך האדם האיזון הפנימי בין הקדושה שבחר להוסיף לעצמו, לבין כוח ההתנגדות.

מנגנון זה מבטיח כי תשמר לאדם הבחירה החופשית, ולכן המשך התקדמותו במסע אל עבר גילויים חדשים, וחוויות רוחניות גבוהות יותר, יהיה תלוי רק ברצונו להמשיך ולגבור על ההתנגדות הפנימית הזו.

"דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי, מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי... חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי, וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ" (תהילים פרק קיט)
החיים הם בחירה חופשית, כל שעל האדם לעשות הוא להחליט לתקן את עצמו ולגבור על ייצרו הרע, תוך שהוא בוחר לזנוח את מנהגיו המקולקלים, ומסגל לעצמו הנהגות חיים חדשות של נתינה באהבה.

ההוראות להצליח במסע נמצאות בהישג יד לכל דורש, הן ניתנו בגלוי לכל עם ישראל בהר סיני, כתדרוך לפני היציאה לדרך (הנהגות התורה והמצוות). קיום ההוראות במדויק והשמירה עליהן, יבטיחו לאדם כי ייהנה במהלך מסע חייו בעולם הזה, יעבור אותו בשלום, ישלים את תיקונו, ויזכה לחיי לנצח נצחים בעולם הבא.

רק כך תוכל הנשמה לסיים את המסע בכבוד, לשוב חזרה לבסוף אל בוראה, ולקבל את כל השפע השמור לה בעולם העליון. כך נוכל כולנו להשלים את יעודנו בעולם הזה, ונזכה כי יתגלה תיכף ומיד משיח צדקנו, וניגאל כולנו, בגאולה האמיתית והשלמה, במהרה בימינו ממש.