פקס באישון לילה
ערב לפני האסיפה המכריעה ישבו הרב יוסי ואשתו, והתלבטו כיצד להביא את כל חברי הקהילה המודרניים להפנים את החשיבות בהיצמדות להלכה הצרופה ● היה זה בתקופה בה הרבי זצ"ל כבר לא היה איתנו, והרב יוסי התגעגע לימים בהם יכול להתקשר למזכירות הרבי ולקבל תשובה מיידית
השעה שש וחצי בבוקר. המניין הראשון בבית חב"ד בצפון קרוליינה הסתיים הרגע. הרב יוסי גרונר, שליחו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, ישב מול מכשיר הפקס וקרא בעיון את הפלט שהגיע אליו לפני שעות ספורות. הוא הרגיש שכל מילה ממוענת ישירות אליו, למרות ששמו לא התנוסס בתור הנמען.
מחשבתו סקרה ביעף את כל הסיפור של הדילמה הנוכחית: בתחילת שליחותם במקום, ייסדו הוא ורעייתו בית ספר יהודי לשעות אחר הצהריים. חלפו שנים ולפתחו החלו לזרום בקשות כי יפתח בית ספר של ממש.
על פניו, נשמע הרצון טוב ויפה. בית ספר יהודי נוסף לא היה בכל הסביבה, אלא אם כן לוקחים בחשבון מוסד שהיה ספק רפורמי ספק קונסרבטיבי. הרב יוסי כתב על כך לרבי. הוא היה בטוח כי הרבי יברך על צעד שכזה.
תשובת הרבי הייתה יותר ממפתיעה. הרבי השיב שלא לפתוח, היות שהדבר יגרום למחלוקת ולפירוד וזהו לא ענינה של ליובאוויטש.
הוא וגם ההורים קיבלו את התשובה השלילית באכזבה רבה. אחד מהם, אדם תקיף וחסר עקבות, כתב בעצמו מכתב נוקב לרבי – וזכה למענה זהה לזה שקיבל הרב יוסי. כך המצב בעיר נשאר כפי שהיה.
שנתיים נוספות חלפו, במהלכן נסגר בית הספר הלא אורתודוקסי. כעת הדרך נראתה פנויה להקים בית ספר בדרכי שלום כפי שהורה הרבי. השלוחים פנו שוב אל הרבי כשהם מפרטים את המצב החדש, והרבי הורה להם להתייעץ עם מזכירו הראשי, הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב. הרב חדקוב, אישיות חינוכית מהשורה הראשונה, הסביר להם עד כמה חשוב שבית הספר שייפתח יתנהל בדרכי נועם, שכן זוהי דרכה של ליובאוויטש.
בית הספר היהודי האורתודוקסי קם והיה לעובדה, והצלחתו דיברה בעד עצמה. בכל שנה נוספו תלמידים והורים מרוצים למשפחת בית הספר. כמובן, שהדבקות באהבת ישראל הייתה הנר הראשי שלרגלי ההנהלה.
עם השנים, פנו אל השליח יהודים דומיננטיים, חלקם תורמים קבועים של בית הספר ובפיהם בקשה "צנועה". רוממות הפלורליזם בגרונם והם מעוניינים לחשוף את תלמידי בית הספר למגוון דעות – כולל אלה שאינן מייצגות את היהדות הנאמנה. הם רצו שהאווירה הרוחנית בבית הספר תהיה פשרנית ופתוחה.
מיותר לציין שהדברים לא היו מקובלים על הרב גרונר. מאז ומתמיד השתדל להנחות – בהצלחה – כי בית הספר יצטיין בקבלת השונה באורך רוח, אך בתנאי שההלכה היהודית תישמר במלואה. כעת, התנאי הזה לא עלה בקנה אחד עם בקשת הפלורליסטים.
לאחר לבטים ומחשבות, הוחלט כי הדרך הטובה ביותר לפתור את הקונפליקט תהיה באמצעות אסיפה. ערב לפני האסיפה המכריעה ישבו הרב יוסי ואשתו והתלבטו כיצד להביא את כל חברי הקהילה המודרניים להפנים את החשיבות בהיצמדות להלכה הצרופה. היה זה כבר בתקופה בה איננו רואים את הרבי ושומעים את קולו, והרב יוסי התגעגע לימים בהם יכול להתקשר למזכירות הרבי ולקבל תשובה מיידית.
כעת, שעות ספורות לפני האסיפה, הוא יושב לפני מכשיר הפקס וקורא פלט אקטואלי, צילום משני מכתבים של הרבי. הראשון שבהם עסק במוסד חינוכי ובקונפליקט שנוצר בניהולו, ובו מדגיש הרבי כי יש לקחת בחשבון ראשונה את טובת התלמידים.
עיניו של הרב גרונר אורו. כעת יש לו נתון מעולה להשתמש בו באסיפה הגורלית, שמתקיימת בעוד שעות ספורות!
ואכן, באסיפה הוא דיבר על כך שפתיחות שאינה במקום עשויה לבלבל את התלמידים ולגרום להם לתהיות מיותרות. הטיעון צלח את שבט הביקורת ורעיון הפלורליזם נדחה אפוא וירד מסדר היום.
שאלה אחת נותרה בלתי פתורה: כיצד בעצם הגיע המכתב למקום הנכון בזמן הנכון? בתחילה חשב הרב יוסי, שאביו, הרב יהודה לייב גרונר, ממזכיריו של הרבי, שלח לו את המכתב, משום שידע על הבעיה בה הם נתונים.
אולם האמת שהתבררה הייתה שונה לגמרי: זמן מה קודם לכן שוחח הרב יוסי גרונר עם ידידו הרב שלום יעקב חזן וסיפר לו על אחד היהודים בעירו. הרב חזן, שערך באותה תקופה ספרים ממכתביו של הרבי, הגיע למכתב שנשלח לאדם שנשא שם זהה לשמו של אותו יהודי. זה היה המכתב השני בצילום שהגיע לפקס בצפון קרוליינה. הצילום הונח בכיסו של הרב חזן מזה זמן רב ובכל פעם הוא דחה את הרגע בו ישלח את הפקס. "אינני יודע מה גרם לי לקום לפתע בשלוש לפנות בוקר, למהר אל משרדי ולשלוח לך את הפקס שהזנחתי זמן רב כל כך", אמר הרב חזן.
את התשובה לכך השלים לו הרב יוסי גרונר. "הרבי רצה שהמכתב הסמוך, הראשון בצילום, יגיע אליי בדיוק באותו בוקר"...
