מעלת הכהונה

איציק החליט לגייר את הגויה שהוא יוצא עמה, ולשאת אותה לאשה כדת משה וישראל ● הבעיה היתה שהוא כהן, ולכהן אסור לשאת גיורת ● שליח חב"ד בספרד ניסה להסביר, אבל זה לא הלך עם הצעיר העקשן ● ואז הגיעה הוראה מהרבי: לתאר לו את מעלות הכהונה... האם זה עזר?

באחד מבתי חב"ד הרבים בספרד צלצל הטלפון. בקשתו של הצעיר מעבר לקו הייתה לא שגרתית. איציק כהן שמו, אחד מבני הקהילה המקומית, הכיר צעירה גויה ובדעתו להינשא לה. בקשתו התמימה מהרב, שליחו של הרבי מליובאוויטש זצ"ל, הייתה לגייר אותה.
 
גיור לשם נישואין אף פעם אינו מבורך. במקרה הנוכחי הוא היה לגמרי בלתי אפשרי, משום שלכוהן אסור לשאת גיורת. הרב הסביר זאת לאיציק בנועם, אך ההסבר לא התקבל באוזניו. הוא התחנן למצוא איזה שהוא פתרון. הוא הסביר לרב שהם 'מאורסים' כבר חמש שנים ומתכננים לאורך כל הזמן הזה שהיא תתגייר והם יינשאו. כל ההסברים שהרב ניסה להשתמש בהם כדי לבונן אותו לא הועילו. הצעיר היה עקשן באופן מיוחד.
 
החליט הרב לנסח מכתב לרבי, בו פרט את המקרה. הוא ציין שהוא אובד עצות וביקש את ברכתו הקדושה של הרבי להצליח למנוע מהבחור לעשות צעד אסור.
 
הרב לא ציפה למענה כתוב, ודאי שלא טלפוני. הוא ידע מניסיונו, כי פעמים רבות נמנע הרבי מלענות בדרך המקובלת, אך בכל מקרה מברך ופועל ישועות. לכן הוא הופתע מאוד לקבל כעבור כמה ימים שיחת טלפון לא שגרתית מאת אחד המזכירים של הרבי. "הרבי ביקש להסביר לאותו צעיר עד כמה גדולה מעלת הכהונה, וכי לכהן הזכות והכוח לברך אחרים, אפילו גדולי ישראל. מי שאינו כהן, צדיק גדול ככל שיהיה, אין לו זכות כזו. ברגע שהכוהן נושא אישה האסורה לו הוא מחלל את הכהונה ומפסיד את הזכות הגדולה".
 
כעת הרב היה רגוע. הוא היה בטוח כי בכוחו של הרבי, הכול יבוא  על מקומו בשלום. באותו ערב הוא הזמין את איציק אל ביתו. איציק הגיע ידידותי ונינוח, בטוח שהרב מצא היתר שיאפשר לו לקדם את עניני החתונה. הוא ממש לא חשב שהסיפור עם הרב יהיה כזה מסובך...
 
כאיש מתורבת ומנומס, הוא לא קטע את דברי הרב שהרצה לפניו על מעלה עלומה ששמה 'כהונה'. הוא תלה מבטו באחת התמונות התלויות מולו והמתין שהרב יסיים. מבחינתו, עם כל הכבוד למעלת הכהונה – הוא על הגויה שלו לא מוכן לוותר. שנים של קשר ממשי ומוחשי לא תרדנה לטמיון בגלל עניין מעורפל בעיניו, חשוב ככל שיהיה.
 
לא רק איציק היה עקשן. גם הרב היה נחוש במטרתו. לא ייתכן שתשובת הרבי תהיה לשווא, אמר לעצמו שוב ושוב. גם לאחר שאיציק כבר עזב את ביתו המשיך הרב לקמט את מצחו בניסיון למצוא מוצא.
 
מהיכרות עם משפחתו של איציק ידע כי שיחה עם ההורים לא תועיל. היא יכולה רק להזיק. שמא, המשיך הרב המסור לחשוב, כוונת הרבי שאדבר עם הצד הנוסף בסיפור – עם הגויה? ככל שהרהר ברעיון המשונה, הוא הלך ומצא חן בעיניו. זהו המוצא היחיד לממש בו את ברכת הרבי.
 
הרב לא התעצל. הוא בירר את פרטיה של הגויה ומיהר להזמינה לפגישה במשרדו. היא הגיעה בשמחה גלויה. גם היא הייתה בטוחה שהעניינים זזים. הרב מצדו גם קיווה שהפגישה הזו תזיז עניינים, אך לכיוונים אחרים לגמרי.
 
"כמה זמן את מכירה את איציק?", שאל אותה.
 
"חמש שנים". השיבה, מנסה להבין מה זה משנה.
 
"אכפת לך ממנו?", הפתיע אותה בשאלה לא צפויה.
 
איזו שאלה? היא החלה לפרט כמה עמוק הקשר ביניהם ושבעצם אין דבר בעולם שלא תעשה למענו. היא חשבה כמובן, שהרב רוצה לראות עד כמה היא מוכנה להקריב למען איציק כדי להתגייר ולכן לא חסכה בתיאורים ודוגמאות לגודל נכונותה למענו.
 
בינתיים שלף הרב ספר מהספרייה. היה זה שולחן ערוך מתורגם לספרדית. הוא הקריא לה משם מה מעמדו של הכוהן ביהדות ואת ההלכה האוסרת עליו לשאת גיורת. "עם כל הכאב, אסור זה אסור!".
 
הרב בחן את פניה, שעדיין לא הביעו מאומה והמשיך: "כששמעתי מאיציק על המקרה שלכם, פניתי לרבי גדול. הוא אמר לי שאם איציק יינשא לך הוא יפסיד את כל הזכויות הגדולות של הכהונה".
 
הבחורה הייתה כנה ואמיתית. היא חשבה רגע ופרצה בבכי. "אם בגללי הוא יסבול ויפסיד, אני מוותרת על נישואיי עמו. טובתו ואושרו חשובים לי מאוד". היא יצאה ממשרדו של השליח בתחושה קשה אך נחושה.
 
לא הועילו לאיציק כל הפצרותיו ותחנוניו. הגויה האמינה בכתובים היהודיים והחלטתה הייתה איתנה. "אני עושה זאת לטובתך".
 
חלפה תקופה בה התאושש איציק מהכאב ומצא לעצמו בת זוג יהודייה כשרה...