מבט לפרשת השבוע "בחוקותי"

כח התורה ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר מדוע הפרשה פותחת בעמל התורה: יהודי, שזוכה לעמול בתורה הקדושה, זוכה לקיים תורה בכל מצב, וממילא זוכה לברכות האמורות בפרשה ● פרשת בחוקותי

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותיי תשמרו ועשיתם אותם" (כו, ג).

התורה מונה שלוש לשונות: "בחוקותיי תלכו"- לשון ראשונה, לאחר מכן "מצוותיי תשמרו"- לשון שנייה, והלשון האחרונה- "ועשיתם אותם". למעשה, כל הלשונות - המשמעות היא אחת: ללכת בדרך התורה. מדוע אם-כן משלשת התורה בלשונה? רש"י עומד על הקושיה ומבאר: אם "בחוקותיי תלכו", וז"ל: יכול זה קיום המצוות, כשהוא אומר "ואת מצוותיי תשמרו" וגו', הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים "אם בחוקותיי תלכו", שתהיו עמלים בתורה" עכ"ל. והשאלה: האם לימוד תורה הוא לא חלק מקיום המצוות, למה צריך לצוות על עמל התורה בנפרד משאר המצוות?

בתורה נאמר: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". אפשר היה לחשוב, שכל מטרת לימוד התורה היא על מנת לקיים מצוות. אבל מי שכבר יודע את כל התורה כולה, פטור מלימוד. ה"אור- החיים" הקדוש מבאר למה עמל התורה נקרא חוקה, כי גם דברים שכבר למדנו פעמים אחדות, והם ידועים לנו, יש מצווה ללמוד אותם. ומוסיף ה"אור-החיים", וז"ל: "כי חפץ ה' בעסק התורה חוקה חקק ותמצא שאמרו ז"ל (קהלת רבה ג, י), כי לטעם שילמד האדם תורה בחשק תמיד, גזרה חכמתו יתברך, שיהיה אדם לומד ושוכח". כלומר: יש תכלית, שיהודי יעמול בתורה גם כשהוא יודע לשמור את מצוות התורה. פשוט, שמי שאינו יודע לשמור שבת, חייב ללמוד כדי לדעת לשמור שבת כהלכתו. החידוש הוא, שגם מי שיודע צריך לעמול בתורה, לחזור, לשנן, לחדש.

הגמרא במסכת קידושין (ל, ב): "תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא- נימוח, ואם ברזל הוא- מתפוצץ".

לימוד תורה, עמל בתורה, נותן ליהודי את הכוחות להילחם ביצר הרע. התורה מגנא ומצלא. אדם, שמקבל על עצמו עול תורה, מעבירים ממנו עול דרך ארץ. מי שעמל בתורה, זוכה להתגבר על היצר, ובנוסף לקיים את מצוות התורה.
 
לפי זה מובן השילוש בפסוק: הפסוק פותח בעמל התורה, כי יהודי שעמל בתורה - זוכה להתגבר על היצר, וע"י זה:
א) הוא יידע לשמור את מצוות התורה. 
ב) יהיו לו גם כוחות לקיים את התורה.

וכך מסביר רבנו יונה את המשנה באבות (ד, ה): "הלומד על מנת לעשות, מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות". אדם שמתעמק בלימוד, חוזר ומשנן ומפלפל כדי להגיע לאמיתת הדברים, על מנת לנהוג על פיהם. וממשיך רבנו יונה: אף אם לשם כך הוא טורח הרבה ומתעמק זמן מרובה, ולכן עלה בידו להשיג דבר מועט בלבד. מכל מקום נחשב הדבר ש"לומד על מנת לעשות", כי העמל שלו היה לשם שמים. יהודי כזה זוכה, שמספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות".

לאור דברים אלה מובן גם הסדר בפסוק: תחילה צריך עמל בתורה - "אם בחוקותיי תלכו", וההמשך: "ואת מצוותיי תשמרו" - תדעו לשמור לקיים מצוות, וההמשך: "ועשיתם אותם", יהיה לכם כוח לקיים תורה, כי זכות העמל תעמוד לכם מול היצר הרע.

היסוד, שלמדים מכאן, שראשית הדבר הוא עמל התורה. בספרא כתוב ביתר שאת: "מלמד, שהקב"ה מתאווה, שיהיו ישראל עמלים בתורה". לכן התורה פתחה בעמל התורה לפני קיום התורה.

עמל התורה הוא, כביכול, תאוותו-יתברך. כי העמל הוא היסוד לתורה הקדושה.