מבט לפרשת השבוע "בהר"

זקן ויושב בישיבה ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר מדוע פסח ושבועות זכו לחיבור מיוחד על ידי ספירת העומר, מה שלא מצאנו בין החגים האחרים ● וגם: מדוע סופרים את הימים שעברו, ולא את הימים הנשארים

"וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה" (כג, טו).

ספירת העומר מאחדת ומקשרת את שני הרגלים, חג פסח וחג שבועות ליחידה אחת. סופרים כמה ימים עברו מקרבן העומר שהוקרב בפסח עד קרבן שני הלחם שיוקרב בחג שבועות.

למשל: יהודי סופר היום עשרים יום לעומר. הכוונה היא שמאותם חמישים יום של הספירה, כבר עברו עשרים יום, ועליו לחכות עוד שלושים יום עד שיגיע ליום הנכסף יום מתן תורה.

המפרשים עומדים על הענין. לשם מה יש צורך לקשר את שני החגים ולעשותם לחטיבה אחת. למה דווקא שני החגים האלו זכו לחיבור. למה לא סופרים בין חג סוכות לפסח, או משבועות לסוכות.

שאלה נוספת. מדוע סופרים כמה ימים עברו מקורבן העומר ולא סופרים כמה ימים עוד נשאר לחג מתן תורה, לשני הלחם.

על השאלה הזו עונים, שיהודי בימי הספירה צריך לעבוד על המידות. לכן בימים האלו מתחילים לקרוא פרקי אבות. לכל שבוע יש משמעות בעבודת ה', חסד, גבורה, תפארת וכו', וכן בכל יום מאותו שבוע.

עם ישראל ביציאת מצרים היה במ"ט שערי טומאה, ואחרי עבודה גדולה הם זכו להגיע למ"ט שערי קדושה. לכן סופרים מה כבר עברנו, איזה מידות רכשנו כבר. כמו אדם שלומד גמרא והוא סופר את הדפים שהוא כבר זכה ללמוד.

ואולי לכן דווקא החגים האלו חוברו ע"י הספירה כדי לעבוד על המידות, כדי להגיע לתכלית קבלת התורה הקדושה, צריך קודם לעבוד על המידות.

בפסח חגגנו את יציאתנו לחרות. אבל אין אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. דרך ארץ קדמה לתורה. כל מהות יציאת מצרים היא כדי שעל ההר הזה תעבדו את האלוקים. אבל כדי לזכות לתורה, יש צורך בהכנה גדולה בעבודת המידות.

היום, לפני שלוש שנים, בני יצחק ידידי'ה נ"י נכנס בעול תורה ומצוות.

הקב"ה נגלה לישראל בקריעת ים סוף כאיש מלחמה. מהמילה איש למדו חז"ל : "בן שלוש עשרה למצוות". וכך מבאר רבי עובדיה מברטנורא את דברי התנא: באבות כת' "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם. וגבי שכם כתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ולוי באותו פרק בן שלוש עשרה שנה היה וקרי ליה איש".

כלומר הקב"ה נראה לישראל על הים "כאיש" כאדם צעיר. ואכן כך מתאים לביטוי שנאמר בשירת הים "ה' איש מלחמה". מי יוצא למלחמה, אנשים צעירים. לעומת זאת במתן תורה ה' נראה לעמו כ"זקן ויושב בישיבה".

מה הענין שאנחנו למדים מהשינוי של הקב"ה בין קריעת ים סוף לבין מתן תורה. אולי יש כאן רמז לדרך חיים. גם כשאתה צעיר ומסוגל לצאת לקרב, כוחותיך במותניך, תכין את עצמך לתכלית. להיות זקן ויושב בישיבה. כל החן והיופי הכוח והזמן שיש לך בני הצעיר, הכל מיועד למטרה הנכספת להיות זקן ויושב בישיבה.

לכן סופרים ומחברים בין שני החגים האלו בלבד. ללמד שכל מטרת הגאולה היתה כדי להגיע לקבלת התורה.

לכן גם תמיד צריך לראות מה כבר זכית ללמוד, לאיזה דרגות הגעת, כאשר השאיפה האמיתית להיות בן עליה. מי הוא שזוכה לעלות במעלות התורה והיראה, מי שסופר, שיודע שלכל יום יש משמעות. בכל יום צריך להשיג עוד מידה טובה, עוד דף גמרא, עוד מצוה.

יעזור ה' שיזכה לנצל את הזמן לעלות במעלות התורה, היראה, והחסידות.

המטרה הנכספת לנצל את כוחות הנעורים למלחמת החיים, לתיקון המידות שיובילו אותו להיות "זקן ויושב בישיבה".