"בשורות טובות בצרפת"
החתן לא ידע את נפשו. עד שמצא את בחירת לבו, התברר לו כי הוא למעשה פסול חיתון, ואינו יכול לבוא בקהל ישראל מחמת שהוא ממזר ● דוקא אמה של הכלה, שהיתה שבורה מכל הענין, החליטה לעשות מעשה ונסעה לכ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל ● משם הגיעה הישועה באופן פלאי
הם, בחור ובחורה יהודיים, עמדו לפני אחד השלבים המאושרים בחייהם, בשעה טובה ומוצלחת. הם היו בעיצומן של ההכנות לחתונתם. כבר סגרו על אולם מפואר, קייטרינג משביע רצון, צלם מובחר, דירה לעתיד ועוד כהנה וכהנה. בסבך ההכנות המאושרות, הם כמובן לא שכחו להגיע לרבנות בפריז כדי להירשם לנישואין. היה ברור להם שהם יינשאו כיהודים, אם כי הם לא ידעו בדיוק מה זה אומר.
במחלקת הנישואין קיבל אותם הרב בברכת 'מזל טוב' לבבית ולחץ בחמימות את ידו של הבחור. הוא ביקש מהם להציג את תעודות המשפחה ועבר עליהן בעיון. הוא שם לב כי בתעודות של אם הבחור נרשם כי הייתה נשואה בעבר וכי הבחור נולד מנישואיה השניים.
מבטו של הרב התעמעם משהו. "האם אימך התגרשה מבעלה הראשון?", שאל את הבחור בטון לחוץ.
"ודאי", השיב הבחור בנימה הכי אדישה. על כמה שאלות מיגעות צריך להשיב כדי להתחתן?!
לאחר מספר שאלות נוספות התברר כי האם התגרשה בגירושין אזרחיים ולא בגט, שעל קיומו שמעו הבחור והבחורה לראשונה באותו רגע.
לאחר דיון קצר הודיע להם הרב בצער כי היות שהבחור נולד מנישואין שניים לפני שניתן גט לנישואין הראשונים, הוא בקטגוריה של 'פסולי חיתון'. כלומר, אין לו אפשרות להתחתן עם בת ישראל כשרה.
מספר הבחור: "אי אפשר לתאר את גודל השבר אותו חווינו באותו יום ברבנות. ההכנות המאושרות שעמדו לקראת סיום, נקרעו באחת. ניסיתי למצוא קרש הצלה אצל רבנים אחרים. אך כולם הבהירו לי באופן חד משמעי כי שותפים לדעתו של הרב הראשון, ולמרבה הצער אני אכן מוגדר 'פסול חיתון'.
בבת אחת עצרנו את כל ההכנות. כמובן, לא שלחנו הזמנות, והחברים והמכרים שכבר ידעו מתוכניותינו להתחתן לא ידעו מה קרה לנו. יש חתונה או אין חתונה? השתדלנו להימנע מלהשיב לטלפונים של בעלי האולם וכל שאר בעלי השירותים איתם סגרנו עסקאות.
הוריי כבר לא היו בחיים וגם אביה של מי שרציתי שתהיה אשתי לא חי. אמה הייתה היחידה מלבדנו שהייתה שבורה ורצוצה באמת. כל חייה התפללה שבתה תמצא בחור יהודי טוב עימו תוכל להתחתן, ועד שמצאה – פתאום תקלה נוראה שכזו...
אינני יודע מהיכן נפל הרעיון בלבה של האם. היא הציעה כי ניסע שלושתנו אל הרבי מליובאוויטש זצ"ל, כדי לקבל ממנו דולר ולהתברך. אילו הכול היה מתנהל כשורה, לא היינו מעלים בדעתנו לנסוע פתאום לארצות הברית. אבל בצומת הגורלית בו נמצאנו, מבלי לדעת כיצד ייראה עתידנו, החלטנו ליישם את ההצעה. אולי הוא יוכל לקרוע את ים הצער שהיינו בו.
כשהאם נעמדה לפני הרבי זצ"ל, היא התעלמה מכל הסובב אותה. היא לא התייחסה לתור הארוך המשתרך מאחריה וגם לא לדחיפות של 'הוועד המסדר'. היא שפכה את לבה המורתח לפני הרבי. 'כל חיי התפללתי שבתי תינשא ליהודי. היא מצאה בחור טוב וכעת מתברר שהוא 'פסול' ואיננו יכול להינשא לה'. כאן כבר לא יכלה להתאפק ופרצה בבכי.
הרבי נתן לה דולר ואמר: 'יהיו בשורות טובות בצרפת'. אלו בשורות טובות יכולות כבר להיות? ולמה דווקא בצרפת?
נאחזנו בדברי הרבי ממש כמו טובע הנאחז בקש. חיכינו לנס מבלי לדעת את מהותו. איזו התרחשות יכולה כבר לשנות את העובדות הברורות?
חזרנו לצרפת. מספר שבועות לאחר מכן, כשאנו עדיין בסבך הבלגן, נולד לאחד מקרובי משפחתנו בן בשעה טובה ומוצלחת וכולנו הוזמנו אל הברית. כשנכנסנו בשעה היעודה אל האולם ראינו שמתנהל דיון ער בין בני המשפחה המורחבת. חלק מהאנשים צדדו בעד רב מוהל וחלק אחר טענו שעדיף כי רופא יבצע את הטקס.
המוהל כבר נכנס לאולם ופנה להכין את התינוק לברית, ועדיין הוויכוח המשיך להתנהל. פניו של המוהל היו מוכרות לי. היה זה הרב שגילה לי את היותי 'פסול חיתון'. בשלב מסוים, בשונה מאופיי, התערבתי בוויכוח. 'אינני מבין על מה המהומה. מוהלים מומחים במקצועם גם כשמדובר במקרים מורכבים. אבי, למשל, עבר ברית מילה בגיל ארבעים על ידי מוהל והכול עבר בשלום!'
הרב ששמע אותי וזכר את סיפורי הכאוב, הפסיק לרגע להתעסק עם התינוק ושאל, דרוך: 'מדוע אביך עשה זאת בגיל מבוגר כל כך?'
'כי רק אז הוא התגייר', עניתי בטון אדיש.
הרב נסער כולו: 'אביך גר? הרי אם נולדת לפני גירותו, אינך פסול חיתון וכעת תוכל להינשא!'
ברית המילה המשפחתית הפכה למיודעינו לאירוע בלתי נשכח. הבשורות הטובות אכן הגיעו אליהם בצרפת, בדיוק כפי שהבטיח הרבי.
