עגלת קניות |
||||
|
כניסה לחברים רשומים |
רעיון לפרשת השבוע "שמיני" |
||||||
הרב ערן שצמן | כדורינט | ||||||
12/04/2015 09:15 | ||||||
"זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" ● מהו סודן הרוחני של החיות הכשרות על פי התורה? ● מה מרוויח היהודי, כאשר הוא בוחר להזין את עצמו רק מהבשר הכשר? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "שְּׁמִינִי" "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" כל חומר אוצר בתוכו את תכונותיו הרוחניות, כפי שטבע בו הקב"ה (הזהב טהור ואינו מחליד, הברזל גמיש ומתכופף, הזכוכית קשיחה ונשברת, המים נוזלים, השמן נדבק למשטח...), באותו האופן, כך גם ברא הקב"ה את החיות, והטביע בבשרה של כל חיה וחיה את תכונותיה הרוחניות, איתן נולדה (ה DNA הרוחני). כאשר אדם ניזון על חיות בעלות אופי אגרסיבי, טורף, מזוהם, או פראי – הוא יקבל חיזוק למהויות רוחניות אלו בנפשו. וכאשר אדם ניזון על חיות בעלות אופי רגוע של אוכלי עשב (בָקָר וָצֹאן) – זו תהיה המהות הרוחנית, אשר תזין ותבנה את נפשו (בהתאם לתכונות שהכניס לתוכו). בבראשית נכתב: מכלול התכונות החייתיות, שהוטבעו בנפשו של האדם, מנסות להשתלט על תודעתו, וללא הרף הן מושכות אותו להידמות להן, להתחבר אל הבהמיות (אל נפשו הבהמית), ולדאוג לצורכי תענוגי עצמו בלבד (זהו שורש הרצון לקבל לעצמו). אולם הקב"ה נטע באדם גם כוח רוחני נוסף, שאינו קיים בחיות ("וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים") - וזוהי הנפש האלוקית שבו. "זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ" "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ, וַתֹּאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ, וַיֹּאכַל" (בראשית ב') "אַל תְּשַׁקְּצוּ, אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּכָל הַשֶּׁרֶץ, הַשֹּׁרֵץ, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, וְנִטְמֵתֶם בָּם" הכוונה: שלא תתנו למהות מקולקלת לחדור אליכם, אשר תטמא אתכם, ותאטום אתכם מלקבל את אור הבורא, ותחזק בכם יצרים שליליים, ובכך תמנע מהחיות הטובה לחדור אל נשמתכם. מסביר האדמור הזקן: "המדרגה התחתונה היא שלש קליפות הטמאות, ורעות לגמרי ואין בהם טוב... ומהן נשפעות ונמשכות נפשות כל אומות עובדי גלולים, וקיום גופם ונפשות כל בעלי חיים הטמאים, ואסורים באכילה, וקיום גופם וקיום וחיות כל מאכלות אסורות" (תניא, ליקוטי אמרים, פרק ו) חיותם של בעלי חיים הטמאים, ואסורים באכילה, נמשכת מ"שלוש הקליפות הטמאות", אלו קליפות רוחניות על נפש האדם, אשר אוטמות את ליבו, ומונעות ממנו להתחבר אל אורו הטהור של הקב"ה, ועל כן לא ניתן כלל להעלות קליפות אלו לקדושה – הכוונה, שלא ניתן לברך (..."שהכול נהיה בדברו"), ולאכול לאחר מכן בשר חזיר, או כל מאכל, שהינו אסור באכילה על פי ההלכה, כוון שתהה זו ברכה לבטלה מוחלטת. במידה ויהודי יברך על בשר של חיה טמאה ואסורה באכילה, ואפילו יעבוד את הקב"ה בכוח אותה האכילה, עדיין הוא לא יוכל לחלץ ולהעלות את ניצוצות הקדושה, הדבוקים באותו הבשר, הניצוצות הלכודים באותן הקליפות הטמאות (עד בוא המשיח יהודי אינו יכול לחלץ את הטוב מג' הקליפות הטמאות, ולכן ההתחברות אליהן כרגע תזיק לו). אף על פי שכלפי חוץ גוף היהודי וגוף הגוי (אדם שאינו יהודי), נראים מבחינה חומרית זהים, קיים הבדל מהותי במבנה הרוחני של נפש היהודי לעומת נפש הגוי. יהודי מבחינה רוחנית הוא מזוכך בהרבה יותר, ועל כן אם יכניס לגופו בשר, שמקורו בחיה טמאה, הוא מיד ייאטם רוחנית, ואילו הגוי, בדרגתו הרוחנית הנמוכה, לא יינזק מכך כלל. "כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ" תכונה פנימית - שאינה נראית לעין "מַעֲלַת גֵּרָה" (מעלה את האוכל מקיבתה, ולועסת אותו בפיה שוב ושוב, ובולעת) – משל לאדם שנקי בפנימיותו, ליבו וכוונותיו טהורים, וכל מחשבותיו הן לשם שמיים. זהו אדם שכל רצונו להטיב, ולדאוג לרווחת סבביו, ולהשפיע שפע מעצמו לאחרים. השילוב הכפול של "מַפְרֶסֶת פַּרְסָה" ו"מַעֲלַת גֵּרָה" – זהו המשל לאדם המתוקן. גם נאה במעשיו החיצוניים, הנראים לעני כל, אך גם במחשבותיו ובכוונותיו הפנימיות הוא טהור, שולט ומקדש את נפשו הבהמית הפנימית (בדיוק כך נדרשים בני ישראל להיות). "מַפְרֶסֶת פַּרְסָה" – שישקלו ישראל היטב כל צעד וצעד (כל פַּרְסָה) לפני שיבחרו לצעוד אותו (ישקלו היטב את מעשיהם). "הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא, וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה, וְהוּא, גֵּרָה לֹא יִגָּר, טָמֵא הוּא לָכֶם" "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיֹת לָכֶם, לֵאלֹהִים, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" עם ישראל נדרשים להקפיד על חוקי הכשרות, לבדל עצמם בענייני האכילה משאר אומות העולם, ולחזק בכך בעצמם את הצלם האלוקי הייחודי שבהם. כאשר יהודי מקפיד לאכול בשר כשר, ומקפיד שלגופו תכנסנה אך ורק מהויות רוחניות טובות, הוא מקרב בכך את עצמו אל תכונותיו של הקב"ה, בונה לעצמו כלי רוחני גדול, ומסוגל כך להשפיע גם לסביבה מהשפע שקיבל. בזכות שנקדש עצמנו בבשר שהותר לנו לאכילה, ונחזק בנפשנו את כוחן של המידות הטובות ("וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים"), נעשה עצמנו משכן ראוי לאורו של הקב"ה ("כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"), נזכך את העולם, יוכשרו התנאים, יגיע משיח צדקנו בקרוב, ונזכה כולנו בשמחה לגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש. |
||||||
|
||||||
אולי תרצה לקרוא גם: |