מבט לפרשת השבוע "שמיני"

בני אהרן ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מסביר מה גרם לבני אהרן למות ● בחז"ל מובאות מספר סיבות, אף התנא רבי אליעזר אומר במסכת עירובין: "לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן" ● אולם במסכת יבמות מובא טעם אחר - שלא עסקו בפריה ורביה ● פרשת שמיני

"ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'" (י, ב).

הגמרא במסכת עירובין (סג, א) "רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן". 

וקשה: הן רבי אליעזר בעצמו אומר במסכת יבמות (סד,א): "כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה - חייב מיתה, שנאמר: וימת נדב ואביהוא..... ובנים לא היו להם". לכאורה, סותר רבי אליעזר את עצמו, כי אם בני אהרן מתו מפני שהורו הלכה בפני משה רבנו, הרי אין ראיה להלכה שנלמד, שמי שאינו עוסק בפריה ורביה - חייב מיתה. ואם הסיבה, שהם מתו, היא בגלל ההלכה, שהם לא עסקו בפריה ורביה, מדוע במסכת עירובין אומר רבי אליעזר, שהם מתו מפני שהורו הלכה בפני רבן?

למעשה, בחז"ל יש עוד טעמים להסביר מדוע מתו בניו של אהרן הכהן.

רבי ישמעאל אומר: שתויי יין נכנסו למקדש, ומוכיח התנא את הסברו: "תדע, שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא ייכנסו שתויי יין למקדש".

במסכת סנהדרין (נב, א) מבארת הגמרא טעם נוסף: "וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך, ונדב ואביהו מהלכין אחריהן, וכל ישראל אחריהן. אמר לו נדב לאביהוא: אימתי ימותו שני זקנים הללו, ואני ואתה ננהיג את הדור? אמר להן הקב"ה: "נראה מי קובר את מי". מבאר רש"י: "דבשביל שהיו מבקשים שררה ורבנות- מתו", כלומר: הטעם למיתת נדב ואביהו - לפי הגמרא - משום שהם ביקשו לעצמם תפקידים, שיש בהם כבוד ורבנות. מסיים רב פפא: "היינו דאמרי אינשי (=זה מה שאומרים אנשים) נפשי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני". (=הרבה גמלים זקנים, שטעונים עורות של גמלים יונקים צעירים, שמתו כבר).

אם כן בחז"ל יש סיבות אחדות מדוע מתו בני אהרן, והשאלה היא: מהו החטא, שגרם את מיתתם של שני גדולי הדור האלו? 

ואולי אפשר לומר, שכל עברה מן העברות המוזכרות לא הייתה גורמת בפני עצמה לעונש מיתה, שהרי החטאים הינם רק בהתאם לדרגתם הגבוהה של בני אהרן, ורק הצירוף של כל החטאים ביחד גרם להם את העונש החמור של מיתה.

ה"שפת אמת" מבאר את טעמו של רבי ישמעאל, שהחטא היה, שהם נכנסו שתויי יין למקדש.

חלילה לנו מלומר, שהם נכנסו למשכן מתוך ביזיון וזלזול בעבודת הקודש, שכן אז בוודאי, שהחטא היה חמור מאוד. אלא הם ידעו את מעלתו הגדולה של היין המשמח לבב אנוש, כמו שהעידו חז"ל במסכת פסחים: "אין שמחה אלא ביין" (קט, א) או במסכת יומא (עו, ב): "חמרא פקחין" (=היין פותח את מעיינות החכמה), ורצו להיעזר ביין לתועלת- כדי להתעלות בעבודת הקודש.

מסביר ה"שפת אמת": החטא שלהם היה- "אשר לא ציווה אותם". כהן שואב את כוחו מהמשלח- מהקב"ה, אסור לו להוסיף מעצמו על ידי שתיית יין, למשל. ומדקדק הקב"ה עם צדיקים כחוט השערה. וזהו הפשט בפסוק: "אשר לא ציווה אותם", שהם לא פעלו את השליחות בדיוק כמו שציוה ה' אלא הוסיפו משל עצמם, בשתיית יין.

כהן רגיל במקומם לא היה נענש על שתייה כזאת, במיוחד שהם שתו לפני שה' ציווה במפורש, שלכהן אסור לשתות יין, אבל הם היו גדולי הדור, הם באמת היו הבאים בתור להנהיג את ישראל! עם צדיקים הקב"ה מדקדק.

גם לגבי החטא, שהם לא נשאו נשים - ידוע, שהתנא רבי יונתן בן עוזיאל לא נשא אשה, כי הוא התחתן עם התורה הקדושה. ברור, שהתנא לא חטא, וברור, שכוחם בתורה היה גדול מאוד, אם הם אמורים היו להמשיך את רבן של ישראל משה רבנו. לכן חשבתי לבאר, שרק הצירוף של כל החטאים הקטנים ביחד, לפי דרגתם הגבוהה של בני אהרן, גרם להם מיתה.

מסופר, שרבי דוד מזאבלוטוב, חתנו של רבי משה מסאסוב, חלה במחלה אנושה. הרבנית פסה-לאה הייתה צדקת גדולה. היא עמדה כל הזמן ליד מיטתו והתפללה בכל כוחה, עד שבחסדי שמים החלים הרב.

פנה הרב לאשתו הצדקת בהכרת טובה ובחיוך של תודה: עכשיו הבנתי את המדרש, שבין החטאים, שגרמו את מותם של נדב ואביהו הוא - "שלא היו להם נשים". האם החטא הזה גרם את מיתתם? - שאל הרב, אלא הכוונה היא: "אילו הם היו נושאים נשים צדקניות, כמו פסה-לאה, והן היו מתפללות ומתחננות, הקב"ה היה מרחם עליהן ולא מענישם".

חז"ל אומרים, שלפעמים מגיע לאדם למות, אבל לאשתו לא מגיע להיות אלמנה או לבנים לא מגיע להיות יתומים. ברור ממאמרי חז"ל, שנדב ואביהו היו גדולים מאוד ואי נשיאתם נשים והעדר קיום פריה ורביה לא היוו כשלעצמם סיבה למותם, רק כל העניינים ביחד גרמו להם למות ולקדש את המשכן.