החתונה שהתבטלה
כיצד נישואין של יהודי עם גויה, בכנסיה, בעיצומו של חג השבועות, התבטלו ברגע האחרון לאחר פגישה עם הרבי מליובאוויטש זצ"ל באישון לילה? ● הכל התחיל בקבלה המיוחדת שקיבל צעיר אחד על עצמו ● לצעיר קראו שלמה קרליבך
אריק, בחור יהודי צעיר, צעד בדרכו כמה ימים לפני חג השבועות. אלא שלא בהכנות לחג השבועות היה טרוד מיודענו אלא בהכנות לחתונתו שעמדה לחול בעוד מספר ימים – בעיצומו של חג השבועות. הוא עבר בסיפוק על ההכנות שהתקרבו לסיומן, כלל אינו מודע לחומרת מעשיו בנישואיו לגויה. הטקס נועד להיערך בכנסייה ברובע ברונקס שבניו יורק.
הוא ירד לסאבוויי, הלא היא הרכבת התחתית המפורסמת, שלשל את המטבע בשער ומיהר לעלות על הרכבת לה היה זקוק. הוא לא היה רגיל בנסיעה בשעות כאלו של לפנות בוקר ולכן סקר בחשש מה את עמיתיו לקרון.
אחר כך, החל מהרהר בהכנות לחתונה, שהתקרבו לסיומן. בלא משים עלה חיוך מאושר על פניו. חיוך של חתן חסר דאגות. אריק הבחין בבחור בעל חזות יהודית שעלה על הסאבוויי בתחנה בברוקלין, בשדרת איסטרן פארקוויי. הוא המשיך להרהר בחתונה המתקרבת, זורח משמחה.
הבחור היהודי שעלה לרכבת בדיוק סיים פגישה אישית עם הרבי מליובאוויטש זצ"ל המכונה 'יחידות'. שמו של הבחור היה שלמה קרליבך והוא היה בדרכו הביתה, עדיין מסוחרר מעט מהחוויה הרוחנית המיוחדת שעבר במפגש עם הרבי. בדיוק אז החל הרבי להזכיר ולעורר בכל הזדמנות על הפצת יהדות לכל יהודי באשר הוא וקרליבך הצעיר החליט שבכל פעם שהוא נוסע בסאבוויי יתור אחרי יהודי וישוחח עמו בענייני תורה ומצוות.
טבעי אפוא שקרליבך בסקירתו את פני היושבים בקרון לא יכול להחמיץ את אריק הזורח. לבו של קרליבך אמר לו שמדובר ביהודי. "אתה נראה שמח במיוחד", ניסה לפתוח עמו בשיחה.
הבחור דווקא נהנה לשתף את קרליבך בחדשות המשמחות. "בסוף השבוע אני מתחתן!"
"מזל טוב", איחל קרליבך בחום. "איפה?"
"בכנסייה בברונקס".
"אהה", המהם קרליבך. "אתה יהודי?" הפתיע אותו פתאום בשאלה.
"כן", השיב אריק, "למה?"
קרליבך תכנן את משפטיו הבאים. הוא גמר אומר בלבו כי סוף השבוע הקרוב יהיה מיוחד מאוד לבחור הצעיר, אך לגמרי לא מהסיבה אליה הוא מתכונן.
"אתה יודע", פתח בטון מזדהה, "חתונה היא דבר חשוב מאוד בחיים. אני חושב שכדאי לך לשוחח עם ראביי יהודי לקראת החתונה. במרחק תחנות ספורות מכאן מתגורר ראביי גדול, חכם ורחב אופקים. היית רוצה שאסדר לך פגישה אתו?"
הרעיון נשמע לבחור מעניין. כמה דקות אחר כך הם כבר היו ישובים ברכבת לכיוון ההפוך, בדרכם אל בית-המדרש של הרבי. אריק הופתע לשמוע שאפילו בשעה מוזרה כזו מקבל הראביי אנשים לפגישה. זה הפך בעיניו למשהו מרתק ולא שגרתי במיוחד.
קרליבך הצעיר עדיין לא ידע איך זה יקרה, אך הוא היה בטוח שהרבי יכול לשנות לאריק את התוכניות. השניים נכנסו לקומה בה נמצא חדרו של הרבי. באופן נדיר שררה במקום דממה כמעט מוחלטת. זו הייתה שעה של לפנות בוקר. התור הארוך של פגישות ה'יחידות' כבר הסתיים והרבי עמד לצאת לביתו. קרליבך הרגיש שמדובר במקרה חרום אמיתי ולכן העז לדפוק על דלת חדרו של הרבי.
הדלת החומה נפתחה ובפתח ניצב הרבי במלוא הדרו. מבטו של הרבי היה ערני במיוחד. עיניו כאילו התעלמו ממחוגי השעון. "רבי, הבחור הזה מתכוון להתחתן בשבת שהוא גם חג השבועות עם גויה בכנסייה", 'ירה' קרליבך ביראת כבוד.
הרבי הנהן לקרליבך. אריק מצדו הרכין ראשו, המום מנוכחותו הקדושה של הרבי.
על פי הוראת הרבי, נותר אריק לבדו במחיצת הרבי. קרליבך המתין מאחורי הדלת הסגורה. עד היום איש אינו יודע מה בדיוק דיבר עמו שם הרבי. אלו מהדברים אותם ספגו באלם הקירות של החדר הקדוש. אך לא רק הקירות. נשמתו של הבחור התוהה ספגה גם היא לעמקי קרביה את דברי הרבי. לאחר שלוש שעות (!) יצא אריק מהחדר כשעיניו אדומות. "קח אותו למקווה והנח לו תפילין", הורה הרבי לקרליבך.
אותו סוף שבוע אכן היה מיוחד מאוד בשביל אריק. לראשונה בחייו הוא זכה לחוות חג יהודי כראוי – בבית מדרשו של הרבי. מיותר לציין שהוא לא נישא לגויה, אלא הקים ברבות הימים בית יהודי כשר.
