מבט לפרשת השבוע "פקודי"

חכם לב ● איך יהודי בודק את עצמו אם יראת השמים שלו היא רק פחד מעונש או אמיתית בלב פנימה? ● כשהוא חוטא באונס ח"ו. איך הרגשתו לאחר מכן, האם הוא אומר לעצמו 'מה לעשות היה אונס', או אם הוא ממשיך להצטער ולסבול בגלל החטא ● פרשת פקודי

"ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה" (לא, כב).

מבארת הגמרא במסכת ברכות דף נה עמוד א': "א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן" (משה רבנו הפך את הסדר של הקב"ה, ה' אמר קודם משכן ואח"כ הכלים, ומשה אמר לבצלאל קודם הכלים ואח"כ המשכן).

ממשיכה הגמרא: "אמר לו (בצלאל למשה) משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם ? שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים ? אמר לו (משה רבנו לבצלאל) שמא בצל קל היית וידעת".

הגמ' מבארת שמשה רבנו אומר לבצלאל לעשות הפוך ממה שציוה הקב"ה, בצלאל מעצמו תופס את הטעות, ומסביר למשה שקודם בונים משכן כדי להכניס בתוכו את הכלים.

לכאורה צריך להבין איך בצלאל מתווכח עם משה רבנו. בצלאל היה הרבה יותר צעיר, הוא נכד של חור שהיה בנה של מרים אחות משה רבנו, כלומר נין של אחות משה.

העוצמה של בצלאל הצעיר להבין את הטעות, ולהעיר למשה רבנו, ויותר קשה למה משה רבנו הפך את הסדר שציוה הקב"ה.

בעל הטורים מבאר וז"ל: ג' פעמים בתורה נתייחס (בצלאל בן אורי בן חור) כנגד שלשה מעלות שהיו בו, "חכמה ותבונה ודעת". בצלאל הגיע למעלה הגבוהה של דעת, לכוון לדעת עליון, לדעתו של הקב"ה.

בספר זכרון מאיר של הרב מאיר רובן זצ"ל מבאר את המושג "חכמת לב" שכתוב בפרשת ויקהל (לה, לה) יש אנשים חכמים מאד אבל החכמה לא משפיעה על המדות שלהם.

"ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" בישראל לא קם אבל באומות העולם קם. ומיהו בלעם הרשע, יש לנו שני נביאים, משה רבנו ובלעם הרשע.

משה מגיע לדרגה הגבוהה ביותר "פה אל פה אדבר בו" ובלעם מנצל את כוחו להרשיע.

הדבר דומה לאדם שיש לו מחסן גדול מלא תרופות, כל מה שבסל התרופות ומחוצה לו. אבל כל הכמות לא תעזור לחולה, כדי לרפאות חולה צריך לדעת איזה תרופה לקחת ובאיזה מינון.

התורה הקדושה דומה לתרופה. הגמרא במסכת קידושין דף ל' עמ' ב', "בני – בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרין בידו" אדם שלומד תורה מרגש פנימי מתוך אמונה בלב ניצל מיצר הרע. לתורה יש כח לרפא, "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".

איך מרפאים את הלב? ע"י לימוד תורה בלב. איך יהודי בודק את עצמו אם יראת השמים שלו היא רק פחד מעונש או יראת שמים אמתית בלב פנימה. אדם שחלילה חטא באונס, איך הוא מרגיש אחרי, אם הוא אומר לעצמו מה לעשות היה אונס, סימן שהפחד הוא הדבר החשוב אצלו. אם הוא ממשיך להצטער ולסבול סימן שהיראה שלו פנימית.

קבוצה של מטיילים יהודים כשרים נסעו לטיול מאורגן לחו"ל. לאחר כמה ימים התברר שהם אכלו במסעדה טרפה ממש. חלקם עזבו את הטיול וחזרו לישראל. כל הקבוצה באה לאחר זמן לדין תורה לבקש פיצויים על הטיול. אלה שחזרו מיד לישראל  קיבלו את מלוא הסכום, כך פסק בי"ד. הם חזרו לישראל מבחינתם הטיול נהרס כליל אין להם אימון בחברה.

החברה נתנה להם טרפה לאכול, אצלם זה כמו סם מוות. במקום שפעם אחת נתנו סם מוות בורחים משם לתמיד, כמו שבורחים מאש.

בצלאל לא רק ידע תורה הוא לא רק היה מבין דבר מתוך דבר. הוא הפנים את הדברים ללב. היה לו דעת. הדרגה הגבוהה ביותר הוא היה חכם לב, לכן הוא זכה מעצמו להבין מה הקב"ה אמר באמת. ואולי אפשר לומר שמשה רבנו רצה לבחון את הלב של בצלאל את הפנימיות שלו. לכן משה הפך את הדברים.

לפי הדברים אפשר להבין גם את עניין מחצית השקל שנתנו לבניית האדנים. הקב"ה מראה למשה מטבע של אש, מדוע?

האדנים הם היסוד של המשכן, יסוד האמונה של יהודי צריך להיות עשוי מאש פנימית. אש של אמונה בה'. גם אם לנו עיני בשר ודם לא מובן למה אנשים כל כך עשירים, כמו שהיו עם ישראל באותו הדור, אחרי ביזת מצרים וביזת הים, למה הם נותנים רק מחצית השקל, אבל הקב"ה ציווה, נותנים, באמונה שלימה מתוך אש פנימית של התלהבות ושמחה לקיים מצוות הבורא יתברך. רק ככה בונים יסוד למשכן ה'.

אם מבינים שחטא זה כמו סם המוות, ורצון ה' הוא סם החיים גם כשלא מבינים. דרגה כזאת זוכה לבית שבו הקב"ה שוכן בלבו של האדם, ויהודי שזוכה שחכמתו בלב, הוא מבין מה רצונו יתברך גם כשהופכים לו את הדברים.