מבט לפרשת השבוע "ויקהל"

נשים בבניית המשכן ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מיישב איך הנשים טוו את יריעות העזים למשכן, הרי מצוות בניית המשכן היא מצוות עשה שהזמן גרמא ● הדין הוא, שכל מצוות שנשים פטורות - אין הן רשאיות לסייע בהן, כמו שאישה אינה יכולה לאגוד לולב ולעשות ציצית ● פרשת ויקהל

"וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחכמה טוו את העזים" (לה, כו).

מבואר בפסוק, שנשים השתתפו במלאכת המשכן. צריך להבין איך היה מותר לנשים לבנות את המשכן, הרי מצוות עשיית המשכן-המקדש, נחשבת למצוות עשה שהזמן גרמא. כל מצוות עשה, שאינה נוהגת כל הזמן, נשים פטורות. כמו מצוות ציצית, שאינה נוהגת בלילה. לכן נשים פטורות מציצית.

רבנו תם פסק במסכת גיטין (מה, ע"ב, ד"ה כל), שאשה אינה יכולה לאגוד לולב ולעשות ציצית, משום שהמצוות האלו הן מצוות עשה שהזמן גרמן. כיוון שאשה פטורה מהמצוות, אינה יכולה לסייע בקיומן ובעשייתן. לפי הדברים האלה תמוה איך השתתפו הנשים במלאכת המשכן?

רבי פנחס הלוי הורביץ מדייק, שרק במלאכת הטוויה עסקו הנשים. לא מצאנו, שנשים עשו מלאכות אחרות. זאת משום שכל מצווה, שהאשה פטורה ממנה, לכתחילה אסור לה אפילו לעסוק בעבודה השייכת למצווה זו. למשל, אסור לאשה להטיל ציצית בבגד, מפני שהיא פטורה ממצוות ציצית. רק מלאכת הטוויה מותרת לה.

מוסיף הרב על הדברים: המשכן בא לכפר על חטא העגל. כידוע, הנשים לא חטאו בעגל. לכן הן לא עסקו במלאכות המשכן, אלא במלאכה אחת - הן טוו את העזים.

חשבתי אולי להסביר, שאת גמר המלאכה עשו הגברים. כגון: חיבור היריעות זו לזו או חיבור הקרסים ליריעות. כלל הוא, שאין המלאכה נקראת אלא על שם גומרה. הגומרים חייבים להיות האנשים, שכן הם המחויבים במצווה. לכן לא נוצרה כל בעיה מכך שהנשים השתתפו בבניין המשכן. לפי הדברים, מובן הדיוק של חז"ל, שהנשים טוו מעל גבי העזים. (רש"י) הן עשו רק את המלאכה הראשונית, כי את הגמר הן השאירו לגברים.

מה הסיבה, שרק במלאכה אחת חיפשו דרך לתת לנשים להשתתף?

הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק א', הלכה י"ב אומר: "אין בונים את המקדש בלילה, שנאמר: "וביום הקים את המשכן"- ביום מקימין, לא בלילה, ועוסקים בבניין מעלות השחר עד צאת הכוכבים. והכל חייבין לבנות ולסעוד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים כמקדש המדבר".

מצד אחד, הרמב"ם פוסק, שמצוות בניית המשכן היא מצוות עשה שהזמן גרמא, הרי לא בונים את המקדש בלילה. ומצד שני, גם נשים שותפות לבנייה.

ה'כסף משנה' מבאר ברמב"ם: "ומה שכתב, שהכל חייבין לבנות ולסעוד בעצמם ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, דכתיב: "ויבואו האנשים על הנשים" (כלומר: שגם נשים תרמו מכספם למשכן) וכתיב: "ויעשו כל חכמי לב" (כלומר: גברים עשו בעבודת המשכן) וכתיב: "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו" (כלומר: נשים טוו למשכן).

מצד אחד, מצוות בניית המשכן היא אכן מצוות עשה שהזמן גרמא. לכן נשים פטורות. ובמצווה שנשים פטורות - הן לכתחילה לא עוסקות במצווה.

אבל המשכן, ואחריו המקדש, הוא מקום להשראת השכינה. כל יהודי ויהודיה רוצים חלק ונחלה במשכנו של הקב"ה. לכן גם הנשים באו לתרום למשכן, למרות שהן לא חטאו בחטא העגל ולא הוצרכו לכפרה. והתורה נתנה מלאכה אחת בלבד, שבה גם נשים השתתפו בפועל, כדי שלכל אחד מעם ישראל יהיה חלק בבניית משכנו של בורא העולם.

אמנם את גמר מלאכת הטוויה עשו האנשים, כי הלכה מחייבת, שרק מי שחייב במצווה יגמור את המלאכה. נשים שבאותו הדור היו צדקניות. כתוב: "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל". הן מצד אחד הקפידו להיות שותפות בכל ענייני הקדושה אבל על פי ההלכה.

ראייה נוספת לשמירת ההלכה - בנתינה של הנשים כתוב: "ויבואו האנשים על הנשים" (לה, כב) הדין הוא, שאין אשה רשאית למכור את תכשיטיה או לתיתם במתנה ללא הסכמת בעלה, ואין הבעל רשאי לעשות כן בלא הסכמת האשה. לכן באו האנשים על הנשים.

מבאר בספר 'פנים יפות': הנשים הביאו את הבעלים כדי להוכיח, שהנתינה שלהן היא ברשות הבעלים. כך ראינו נתינה כשרה לפי ההלכה.