מבט לפרשת השבוע "בא"

המתקת הדין ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מקשה: אם הגיע זמן השבועה, שנשבע הקב"ה לאברהם לגאול את בניו - מדוע הוסיף הקב"ה תנאי, שיקיימו מצוות מילה ופסח? הן בשבועה לא הייתה התניה על כך ● פרשת בא

 

"והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים" (יב, ו).

שואל רש"י: "ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים, מה שלא ציווה כן בפסח דורות? היה ר' מתיא בן חרש אומר: הרי הוא אומר- "ואעבור עליך, והנה עתך עת דודים" (יחזקאל טז, ח), הגיעה שבועה, שנשבעתי לאברהם, שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שייגאלו, שנאמר: "ואת עירום ועריה" (שם ז), ונתן להם שתי מצוות - דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה".

לכאורה, תמוה - הרי בשבועה שנשבע הקב"ה לאברהם לא היתה שום התניה? הן כך אמר ה' לאבינו: "ויאמר לאברהם: ידוע תדע, כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (טו, יג).

אם הגיע זמן הגאולה, הרי גם בלי שעם ישראל ימול את עצמו, ובלי שישראל ישחטו פסח - מגיעה להם גאולה, ואם לא הגיע הזמן - מה יועילו המצוות?

כאשר נלמד את שבועתו של הקב"ה בברית בין הבתרים, נראה, ששם ה' קבע זמן -"ארבע מאות שנה". בפועל, גלות מצרים ארכה מאתיים ועשר שנים.

רש"י מסביר, שארבע מאות שנה עברו מלידתו של יצחק אבינו עד יציאת מצרים.

הקב"ה ריחם על ישראל וקיצר להם את הגלות. מידה טובה מרובה ממידת פורענות. אבל גם כשהבורא יתברך בא להיטיב, צריך שתהיה סיבה, צריך זכויות, מצוות שיש בהם מסירות נפש של יהודים, כדי שימתיקו את הדין ויקצרו את הגלות הקשה כל-כך, גם פיזית וגם רוחנית.

ה"אור החיים" הקדוש מבאר את הפסוק, שנאמר למשה לפני קריעת ים סוף: "ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל, וייסעו". כתוב בזוהר הקדוש, שישראל היו נתונין בדין. ראו מלאכי השרת וטענו כלפי ישראל: הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. נכון, שהמצרים עובדים לעץ ולאבן, אבל גם ישראל באותה דרגה, וכאן מדובר כבר שישה ימים אחרי יציאת מצרים.

מוסיף ה"אור החיים": "ודבר ידוע הוא כי כוח הרחמים הוא. מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה - יוסיפו כוח במידת הרחמים". ישראל עשו עוד במצרים מצוות שיש בהן הרבה מסירות נפש - הם זבחו במצרים בהמות, בזמן שאצל המצרים בהמה היא קדושה. כמו שאומר משה רבנו לפרעה: "ויאמר משה: לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצרים נזבח לה' אלוקינו, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו?!"

 

מבאר רש"י: "דבר שנאוי הוא למצרים, זביחה שאנו זובחים, שהרי יראתם אנו זובחים". כך מסביר משה רבנו לפרעה ערב מכת ארבה. והנה עכשיו יהודים לוקחים את יראתם של מצרים- ארבעה ימים מתעסקים במצווה, קושרים את השה בבית, בודקים שהוא מתאים ללא מום לקיום המצווה. הרבה מסירות נפש של עבדים מול האדונים, ששעבדו אותם קשה במשך שנים, בנוסף לברית מילה. זכות המצוות האלו הקדימה את הגאולה.

 

יש רמז, שהספירה החלה בלידתו של יצחק אבינו. יצחק מסמל עבודה, עבודת ה', מסירות הנפש של יצחק אבינו התבטאה בעקדה,  שלא ייפול בו מום.

היום, כשעם ישראל נמצא בגלות הארוכה ביותר, מול כל הקשיים והצרות, שעברנו בשנות הגלות, צריך ללמוד מפרשת השבוע, שיש דרך להקדים את הגאולה, להמתיק את הדין - אם נקבל על עצמנו עול תורה ומצוות.

הרב יחזקאל שינפלד | כדורינט29/12/2013 07:30
חזרה
עבור לתוכן העמוד