מבט לפרשת השבוע "שמות"

כתר תורה ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר, מדוע יוכבד לא קיבלה כמתנה גם את כתר התורה, שלמעשה ניתן לבנה - משה רבינו, שלמד תורה בחברותא עם הקב"ה ● במה שונה כתר תורה מכתר כהונה וכתר מלכות? ● פרשת שמות

"ויהי כי יראו המיילדות את האלוקים, ויעש להם בתים" (א, כא).

מבאר רש"י באלו בתים זכו יוכבד ומרים המיילדות העבריות - "בתי כהונה ולוויה ומלכות שקרויין בתים.... כהונה ולוויה מיוכבד, ומלכות ממרים".

ידוע, שהקב"ה משלם שכר כשיש סיבה או נוהג מידה כנגד מידה. צריך להבין מדוע זכו המיילדות העבריות דווקא בשכר הזה תמורת מסירות הנפש שלהן.

אבי מורי שליט"א בספרו "על התורה ועל העבודה" מסביר: הגזרה של פרעה הייתה רק על הבנים. כך אמר פרעה המלך למיילדות העבריות: "ויאמר: בילדכן את העבריות וראיתן על האובניים - אם בן הוא, והמיתן אותו, ואם בת - וחיה" (א, טז).

אמנם גזרה נוראה ואיומה עד מאוד, אבל לא גזרת שמד. לפי ההלכה, יהדות נקבעת לפי האם. גם אם, חלילה, בנות ישראל היו נישאות למצרים, הילדים שלהם היו יהודים, ועם ישראל היה ממשיך להתקיים.

אבל ייחוס לא היה להם. איך קובעים מי לוי או כהן - לפי האב, לא לפי האם.

כהן יכול להיות רק מי שאביו כהן. וכן לוי. אף מלכות בית דוד עברה מדור לדור- מצאצאי דוד המלך משבט יהודה. כידוע, הייתה תביעה על החשמונאים, שמלכו על ישראל, והם לא היו משבט יהודה. נמצא, שבזכות מסירות הנפש של המיילדות העבריות- שפרה ופועה, המשיך הייחוס לשבטים של עם ישראל. בזכותם יש בני לוי, שזכו לשרת בקודש, ובזכותם יש שבט יהודה, שזכה למלוך על ישראל, כולל משיח בן דוד, שיבוא ויגאלנו בקרוב. לכן מגיע למיילדות, שמהן ייבנו אותם בתים מפוארים- בתי כהונה, בתי לוויה ובתי מלכות.

התנא רבי שמעון בפרקי אבות מונה שלושה כתרים: "רבי שמעון אומר : שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות".

לכאורה, גם לכתר תורה זכתה יוכבד. אמנם הבן הגדול שלה זכה להיות כהן גדול, אהרן הכהן, ברם הבן השני היה רבם של ישראל - משה רבנו. "משה קיבל תורה מסיני". משה למד חברותא עם הקב"ה: "ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי". למה לא מובא גם הבן הזה, הכתר הזה, כשכר שלהם?

רבנו יונה מחלק בין הכתרים- מלכות וכהונה נקראים "בתים". הנביא ירמיהו מדבר על בית דוד: "בית דוד, כה אמר ה'- דינו לבוקר משפט" (ירמיהו כא, יב). וכן "בית כהונה בית הלוי". אבל יראת ה', שהיא כתר תורה- אין בית מיוחד, שנאמר: "יראי ה', ברכו את ה'." (תהילים קלה, כ) "בכל מקום, אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך" (שמות כ, כא).

ההבדל בין הכתרים הוא שיש בית, שזכה לכתר מלכות - בית דוד. יש בית שזכה לכתר כהונה - בני אהרן, וכן לוויה - בני לוי. אבל התורה הקדושה - אין משפחה מסוימת שזכתה לה אלא תורה מונחת בקרן זווית. כל הרוצה ליטול, יבוא ויטול.

כל יהודי ויהודי- גם גר צדק, גם ממזר, יכול לעמול בתורה הקדושה ולזכות לכתר תורה.

לכן כתר תורה לא ניתן ליוכבד כשכר על מסירות נפשה מול פרעה הרשע. הקב"ה לא ייחד את התורה רק למשה רבנו ולמשפחתו, להפך- התורה שייכת לכולם.

המיילדות, במסירות הרבה שלהן הקימו בתים מפוארים בישראל. בלי הבנים הבית היה חסר. מלכות או כהונה באים רק מבתים מיוחסים. אבל כתר תורה יכול לבוא מכל משפחה, מכל בית. גם מבית חסר, גם מבית שבור. עד כדי כך שחז"ל קבעו: כהן גדול עם הארץ ותלמיד חכם ממזר- תלמיד חכם ממזר עדיף! מדוע? כי הכהן הגדול לא עמל להגיע למדרגתו. הוא הרי עם הארץ. רק הודות לאביו הוא זכה לתפקיד. לעומתו, הממזר- אביו גרם לו השפלה גדולה. אבל הוא בעצמו עמל ויגע בתורה וזכה להיות תלמיד חכם.

לפי הדברים מובנים המשך דברי התנא באבות: "וכתר שם טוב עולה על גביהן". מהו שם טוב? – מסביר רבי עובדיה מברטנורא: "מי שיש בידו מעשים טובים ושמועתו טובה מחמת מעשיו".

מי שזוכה להיות טוב במעשיו בשמועתו, הוא החשוב מכולם. ייחוס הוא דבר חשוב מאוד, אבל צריך להתאמץ יותר להיות טוב במעשיו ובדיבורו.

יוכבד אמנם זכתה לשלושת הכתרים: כתר תורה, כתר כהונה וכתר לוי, אבל כתר תורה ושם טוב אינם עוברים בירושה אוטומטית. אפילו משה רבנו, שזכה לכתר תורה, זכה לכתר בזכות עצמית של מעשיו ובזכות מסירות נפשו לעזור ליהודים שסבלו במצרים, לא בזכות אמו הצדקת, שמסרה את נפשה מול גזרת פרעה, כמו שנאמר בפרשה - "ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם" (ב, יא). משה לא נשאר ספון בארמון, הוא מחפש לעזור ליהודים, כואב לו הסבל היהודי, הוא מטפל באיש מצרי, שמכה יהודי, וכואב לו, ששני אנשים עברים נצים. הדרך של משה זיכתה אותו לכתר תורה.