על תופעת ה"חרדופוביה"

אמנם מדובר בחברה עם כמה נקודות חולשה מובהקות ומעצבנות, אבל החרדים הולכים ומשתלבים בחברה הישראלית, ועדיין הם השנואים ביותר על הציבור הישראלי - אולי כי לשנוא חרדים זה פשוט נוח? ● עקיבא נוביק, חרדופוב בגמילה, מנסה לשרש את הגזענות

מסביב יהום הסער. ימין נאבק בשמאל, ספרדים נגד אשכנזים, עשירים מול עניים - כמה מרגיע שבתוך כל זה, לפחות על הדברים החשובים באמת יש קונצנזוס: כולנו שונאים חרדים. כך עולה מסקר גשר, לפיו 57 אחוזים מהאוכלוסיה סבורים כי החרדים הם הציבור השנוא ביותר בישראל.

למה אנחנו שונאים אותם? ובכן, זה פשוט. כי הם נוסעים באוטובוסים נפרדים, כי הם שרפו את הכרמל, הנהיגו שעות נפרדות בחדר הכושר של הטכניון וכי חרדי אחד בירושלים אפילו רב עם חיילת וקילל אותה (מעשה שרק חרדים עושים, אגב).

בשנת 1882 טבע הפעיל הציוני יהודה לייב פינסקר את המונח 'יודופוביה'. שנאת היהודים, קבע פינסקר, מקורה בפחד נפשי עמוק מפני היהודי שכוחו הולך וגדל. הוא הדגים את הפוביה הזו כך: "נהוג לעשות את כלל האומה היהודית אחראי לעבירות הממשיות או המדומות של פרטים מתוך חבריה, ולהלעיז עליה למכביר, להכותה על פניה בחרפה (...) לאמור הם צלבו את ישו, הם שותים דם נוצרים, מרעילים בארות, מלווים בריבית וכו'". הדברים שנכתבו לפני 130 שנה רלוונטיים היום יותר מתמיד. בישראל 2012 ערב בחירות, רווחת החרדופוביה. שנאת חרדים צרופה. מזוקקת. מענגת.

כתב האישום הציבורי ברור: הם משתמטים, זוללים תקציבים, נבערים, וכמובן מדירי נשים. אך הסיבה האמיתית לשנאה הזו עמוקה יותר. זה הפחד מפני היום שבו נקום בבוקר, ונגלה שהחרדים הפכו לרוב. שלפי כללי הדמוקרטיה המדינה שייכת להם. ואז - אוהו. מדינת הלכה הם עוד יקימו כאן! לאיראן הם יהפכו את ישראל, לאיראן! (שונאי החרדים משתמשים בביטוי הזה אפילו יותר מנתניהו). הפחד הזה הוא יותר נפשי מאמיתי, שהרי ככל שהציבור החרדי גדל, כך יגידו המומחים, הוא דווקא מתמתן משמעותית. אבל למה שנפנה למומחים? אנחנו מעדיפים לראיין את הקיצוני התורן, עם הגימיק השבועי שלו. וכמובן, יש את עניין הגיוס לצבא.

אז הבה נצייר תרחיש דמיוני: איגוד ראשי הישיבות מתכנס ומחליט שבאמת הגיע הזמן להתגייס. 60,000 אברכים עומדים בשערי הבקו"ם, חותמים על נשק ויוצאים להגנת המולדת. האם באותו רגע יפרוץ שלום בין חרדים לחילונים, ואברך עם תל-אביבי ירבץ? הו לא. במקום זה, יופיעו פה מחקרים מלומדים שיעסקו ב'נזקי ההשתלטות החרדית על הצבא'. חרדופוביה, כבר אמרנו?

ובינתיים מתרחש המהלך הכולל, שאנחנו מתעקשים לא לראות, והוא חיובי מאד:

בפרספקטיבה היסטורית ה'חרדים המתונים' פשוט מביסים את הקנאים. בואו נזכור מה היה פה עד לא מזמן - הפגנות שבת אלימות, גניבות גופות מבתי חולים, ומחתרת חרדית אלימה שנלחמה במדינה. את הדברים האלה החליפה מגמה של השתלבות בחברה ובאקדמיה. אם נניח רגע לגיוס לצה"ל (הנח"ל החרדי והתכניות האחרות הם עדיין לא 'צבא אמיתי') אלפי חרדים הופכים בכל שנה לעורכי דין, מנהלי עסקים ורואי חשבון. תהיו בטוחים שהילדים שלהם כבר ילכו לצבא. לא כדי שנאהב אותם. פשוט כי אלה החיים.

לא באתי לטעון שמדובר בחברת מופת. החרדים כמובן אינם חפים מפגמים - כמו קידוש התלותיות, גזענות חברתית והתנשאות - אלה דברים שאולי אמורים לגרור ביקורת נוקבת, לא שנאה יוקדת כמו שיש כאן.

השנאה הזו, הפכה לפני שנה ילדה בת 8, שחוליגן חרדי ירק עליה, לסמל כוחות האור בעל כורחה. במשך חודש בערה בית שמש משנאה שלא הועילה לעיר המסכנה הזו במאום. שנה אחרי הפסטיבל ההוא, נעמה מרגוליס מפחדת לא רק מחרדים קיצוניים, אלא גם מעיתונאים. השלטים ("נשים, אל תתעכבו כאן") חזרו לרחובות, רק שעכשיו הם גדולים וחדשים, ועד אז הם היו חלודים וכמעט נשכחו. אז מה הועילה השנאה הזו? למה כל אלימות אחרת היא נסלחת, חוץ מאלימות חרדית, שאותה יש להגדיל ובעצם ללבות?

בשנתיים האחרונות אני מסקר את העולם החרדי עבור 'ידיעות אחרונות', ומסתובב בישיבות החרדיות, במסדרונות האקדמיה החרדית וגם במאה שערים. בכל מקום אני מוצא אנשים נחמדים יותר או פחות, מודרניים יותר או פחות, אבל אנשים, ובעיקר אחים שלנו שרובם המוחלט מרגישים שותפות גורל אמיתית עם הציבור הישראלי.

ונקודה למחשבה לסיום: במקום השני בסקר השנואים הוצבו המתנחלים. הרי כל מה שמביא לשנאת חרדים לא קיים בציבור הזה - המתנחלים מתגייסים לצה"ל בהמוניהם, עובדים, משלמים מיסים ומשקמים שכונות בעיירות פיתוח. אז למה הם מככבים במדד השנאה, מקום אחד מתחת לחרדים? כי גם הציונות הדתית רואה ערך בללדת כמה שיותר ילדים, ובמדינה עם סדר יום יהודי ברור.

ילדים ויהדות, אם כך, זה כנראה האיום האמיתי על מדינת ישראל של השונאים.