"עזבתי הכל, רגע לפני פריצת הדרך בהוליווד"
בגיל צעיר, טס יובל עובדיה לארצות הברית במטרה להיות ג'ון טרבולטה ● הוא השתתף בסרטים מצליחים, היה חבר של לאונרדו דה קפריו, התגורר במנהטן ושחה בכסף, כמו שאומרים ● היום יובל עובדיה הוא עדיין קולנוען - אבל בכיוון אחר ● צפו בראיון לערוץ 'הידברות'
הוא היה בדרך לעשות את זה בגדול. בשנות העשרים לחייו עבר לארה"ב במטרה להפוך לשחקן, התחיל להתקבל לסרטים, אבל בדיוק כיובל עובדיה היה אמור לקבל תפקיד רציני, הוא הבין שביהדות אי אפשר לקיים רק חלק מהמצוות. מאז הוא מפיק עצמאי של סרטי יהדות ואף הפיק את סרט הקבלה הראשון.
על סרטיו הפופולריים ביותר, 'סעדה', 'שעת האפס', 'סיאנסים בצבא', 'עופרת יצוקה' ועוד, הוא לא קיבל שקל, וברובם אפילו לא הופיע שמו בקרדיטים. הוא יצר את סרט הקבלה הראשון בעולם, 'המשימה X', וחייו הפכו שונים בתכלית לעומת עידן מנהטן.
אז איך הגיע יובל עובדיה משם לכאן? כיצד החליט לעשות קולנוע כשר? וכיצד הכיר את אשתו, גיורת מאוקרינה, דוגמנית לשעבר, שהייתה נוצריה קתולית אדוקה?
"בגיל הטיפש עשרה, עם מצלמת וידיאו של חבר, לא שלי, היינו עושים כל מיני, כאילו, horror films, סרטים מפחידים", מספר עובדיה על תחילת הדרך. "היתה להורים שלי דירת גג ברמת גן, זרקנו בובות מלמעלה וכל מיני כאלה. עשינו כל מיני דברים כאלה, עשינו וידיאו קליפים".
• וכבר מגיל צעיר חלמת על קריירה בחו"ל. למה דווקא חו"ל?
"ידעתי שזה מה שאני הולך לעשות בחיים, וידעתי שהמקום הכי נחשב בעולם לעניינים כאלה הוא בחו"ל, בארצות הברית דווקא. אמרתי, 'אם כבר אני מתחיל, אם כבר אני הולך על זה, אז עדיף להתחיל כבר מההתחלה, את הבסיס ואת הלימוד בחו"ל. בשביל מה להתחיל בארץ? אולי תצליח ואולי לא, ואם תצליח בארץ ממילא תנסה להיכנס לחו"ל'. לכן אמרתי לעצמי, אני אתחיל מההתחלה בחו"ל".
• אז הלכת בגדול. ואיך היה?
"התחרות היא מאוד קשה. אתה מגלה מהר מאוד שאחד מתוך איזה מאה אלף איש זוכה לתפקיד קטן באיזה פרסומת. ארצות הברית, ניו יורק ולוס אנג'לס, מלאה במיליונים יפים ומוכשרים מכל העולם. כולם גדלו עם התוכניות, עם סרטי הקולנוע ועם הסרטים האמריקאים הכי נחשבים בעולם. ובין אם הבן אדם בא מצרפת, מגרמניה, מפולין או מאנגליה, הוא גדל עם אותן תוכניות שאנחנו גדלנו עליהם פה בישראל, ועם אותו חלום ילדות. ואז אתה בא למקום שבו מרוכזים כל הכישרונות שבעולם שבאים לשם, וזו תחרות אדירה".
• ובכל זאת הצלחת, למרות התחרות הזאת.
"הצלחתי לא כמו שרציתי. עדיין לא הגעתי לטופ, אבל הייתי בדרך, כן".
• מה זה הדרך?
"קודם כל, למדתי שם בבתי הספר הכי טובים בעולם למשחק ולקולנוע. עשיתי גם קריוקי, וידיאו קליפים ודברים כאלה. אחרי זה כיכבתי בסרט אמריקאי בקולנוע, שנלקח להפצה בהוליווד, בלוס אנג'לס. זה עדיין לא הטופ, כי ברגע שאתה מככב בסרט שנלקח להפצה, המטרה היא לעשות סרט ועוד סרט עם תקציב גדול יותר, עם שמות יותר מפורסמים, ואז אתה נחשב כאילו 'שיחקת אותה', כמו שאומרים. הסרט נקרא 'Orphan of war', כלומר 'יתום מלחמה'.
"אחרי הסרט הראשון התחלתי לעבוד על הסרט הבא עם תקציב של כ-11 מיליון דולר, סכום הרבה יותר רציני, עם ווסלי סנייפס לתפקיד המשני. היה גם במאי שנקרא צ'ארלס ליין - במאי שחום עור שעשה סרטים מהפכניים שזכו בפרסים והכרה בינלאומית. הוא התלהב מאוד מהתסריט, ורצה אותי בתפקיד הראשי".
• העשייה בחו"ל קיבלה ביטוי גם בארץ?
"כשהסרט הראשון יצא, לפני כ-15 שנים, ראיתי שעשו עליו כמה כתבות ב'הארץ' וב'ידיעות אחרונות'. לא יודע איך זה הגיע אליהם, אני בעצמי לא הייתי קשור לארץ בתחום הזה. הייתי חי כל כולי בארצות הברית. בארץ, זה היה לבוא לביקורים עם המשפחה וזהו. בין הסרט הראשון לסרט הבא, שהיה כבר אמור לצאת בפריצת דרך בינלאומית, עזבתי את הכל".
• עזבת את הכל, אבל עוד לפני שעזבת את הכל מעניין שגם כשהיית בתוך הבוהמה הזאת, תמיד הקפדת על תפילין וקריאת שמע על המיטה. איך זה נשאר? אתה יודע, היית אמור לכאורה להתנתק מהכל.
"בן אדם אוסף את כל חלוקי האבנים שהוא מוצא בדרך, שם את זה באמתחתו, וממשיך עם מה שהוא לומד על החיים. אבל אם הוא לא לומד משהו זה לא אומר שהוא זורק משהו אחרי שלמד קודם. ככה זה היה אצלי. גדלתי בארץ בבית מסורתי, עם אמונה, עם קידוש בערב שבת, עם תפילין ועם קריאת שמע לפני השינה, וזה הלך איתי. במקביל למדתי עוד דברים בדרך ואספתי עוד חלוקי נחל בדרך...".
• אלה לא חלוקי נחל, אלא דברים שמפירים את האמונה הבסיסית הקודמת.
"לי זה לא כל כך הפריע. נשארתי מאמין לכל אורך הדרך. גם כשהייתי למשל בצילומים, באמצע סרט, והחלו עיכובים, הייתי אומר לגויים שם, בתור אדם חילוני: 'כל עכבה לטובה, זה הכל משמיים'. הייתי בעל אמונה חזקה תמיד, ותמיד דיברתי עם ריבונו של עולם, לא משנה אם הייתי עם גויים או באיזו מסיבה, היה לי את זה".
• למה ויתרת על כל אלה בעצם?
"גיליתי את האמת. הבנתי שאני בכיוון הלא נכון".
• איך הבנת את זה?
"זה היה תהליך. אתה שומע בטח אנשים שחזרו בתשובה, או שקרה להם משהו, איזה משהו דרמטי בחיים שלהם. אצלי זה בכלל לא היה ככה. הייתי חי בכיף. הייתי, אפשר להגיד, נסיך של מנהטן, במסיבות ובחיי החברה. לאט לאט התחלתי להסתכל מסביב, ושמתי לי שאני חי בעולם די מושחת, שאחוז הבגידות בו גבוה מאוד, שאחוז הגירושין גבוה. אין חינוך לילדים, אין זוגיות. בקיצור, אין אושר. אומנם הייתי עם חברים, אנשים ששווים שבעים, שמונים, מאה מיליון דולר. הם היו מסתובבים עם מכוניות פורשה במסיבות קוקטייל, במקומות שרק בסרטים אתה רואה. שלא נדבר על מועדונים ומקומות שרק אנשים שיש להם קשרים נכנסים אליהם. אבל רוב ככל האנשים מסביבי היו אנשים על סמים. אם לא על סמים, הם שותים, משתכרים, מתמסטלים. בקיצור, בורחים מהמציאות".
• לא יכולת לחזור בתשובה ולהתקרב, אבל עדיין להמשיך באופן מקצועי כרגיל?
"זה לא הלך ביחד. אתה קורא ספרים, אתה הולך לשיחות, שומע הרצאות. זה לא רק שראיתי שזה בסדר וזהו, כן. עברתי תהליך, תהליך של לימוד, של התבוננות לבד. פה הרצאה, שם הרצאה, הביאו לי איזו קלטת של הרב אמנון יצחק, פה איזה רב אחר. אני בן אדם שפתוח להכל, אני לא רק מתחבר לרב מסוים או רק לדרך מסוימת. אני אוהב את כולם, מתחבר לכולם, שומע את הכל, Open minded כמו שנקרא. קראתי, שמעתי, הבנתי, הגעתי למסקנות. כמובן שאת המכה בפטיש קבלתי בסמינר שנערך במשך 3-4 ימים במונסי, ניו יורק".
• מה שמעת שם שטלטל אותך כל כך?
"עד הסמינר הבנתי שבשבילי הדרך והיהדות זה כיף. שאפשר כביכול לשלב, לשמור שבת, לעשות קידוש, להניח תפילין ולהמשיך עם החיים כרגיל כאילו, מה הבעיה? ברגע שהגעתי לסמינר ושם העבירו לי מה המשמעות של האדם בעולם, איך בכלל נברא העולם, מה זה יצר טוב ויצר רע - הבנתי יותר לעומק".
• מה הייתה המכה בפטיש בדיוק?
"זה לא משהו אחד, זה מרתון של סמינר ביהדות שארך ארבעה ימים, ובמהלכם לא רציתי לעזוב אותו. הוא היה עמוס בכל כך הרבה אינפורמציה. זה היה כיף, נהנתי מכל רגע. בכלל, אני אחד שאוהב ללמוד, אוהב לקרוא, אני קורא מגיל אפס. בתור ילד הייתי קורא המון המון ספרים, עד כדי כך שאם בדרך כלל ההורים מתלוננים למה הילד לא קורא בכלל, אצלי ההורים התלוננו למה הילד קורא יותר מדי. תבין, הם היו לוקחים לי את הספרים".
• אני יודע על מה אתה מדבר, אני הייתי קורא ספרים ברחוב - ונתקע בעמודים.
"גם אני הייתי קורא ברחוב, בבית הספר, בארוחת צהרים ליד השולחן. אז אני כזה שאוהב ללמוד, אוהב להשכיל. 'מכל מלמדי השכלתי', כמו שאומרים. לכן בשבילי הסמינר היה גן עדן עליי אדמות, ולא רציתי להיפרד ממנו. אז אי אפשר לסכם לך סמינר של ארבעה ימים בתוך כמה דקות, בכמה משפטים אבל טעמו וראו כי טוב ה'".
בהמשך הראיון מספר יובל עובדיה על סרטי היהדות שהפיק וערך באופן עצמאי, על ההיכרות שלו עם אשתו - גיורת ודוגמנית לשעבר, וגם על סרט הקבלה הראשון בעולם, "המשימה X". לצפייה בתכנית המלאה:
26/11/2013 11:40