בדרכו למסירת שיעור בבית כנסת "היזדים", בצוותא עם הגר"ע יוסף זצ"ל, נסע הצדיק מוהרא"ש מיבניאל לירושלים, כאשר בדרך הטבע לא היתה שום אפשרות להגעה בזמן ● בדרך נס, אירעה לו קפיצת הדרך, אשר עד היום היו גירסאות סותרות לגביה ● אז מה קרה באמת?
שיעורו השבועי של הרב עובדיה יוסף זצ"ל במוצאי שבת היה השיעור הגדול בעולם. במשך שנים רבות מסר הרב את שיעוריו בבית הכנסת "היזדים" שבירושלים ופרט לקהל הגדול שהגיע לשם לשמוע את דבר ה' – זו הלכה, היו עוד אלפים ורבבות שזכו להיות משומעי לקחו דרך הלווין הסמוך למקום מגוריהם בכל קצוות תבל.
לאחד משיעוריו אלה - בשנת תשנ"ט - הזמין הגר"ע את כ"ק מוהרא"ש שליט"א שידבר אף הוא בפני רבבות ואלפי המאזינים, שכן קשרי ידידות עמוקים היו בין השניים. היה זה במוצאי שבת אשר מועד יציאתה היה מאוחר מאד, סמוך ונראה למועד תחילתו של השיעור.
מנהיג חסידי ברסלב סיים להבדיל על היין בבית הכנסת שביבנאל, וכבר הניע הנהג את מנוע הרכב. הצדיק בלווית משמשיו החלו את דרכם ירושלימה במה שהיה נראה כמרדף אחר השעון. זמנו של השיעור הלך וקרב והם רק החלו את דרכם מיבנאל שבצפון...
כביש 6 עדיין לא היה קיים אז. לא היתה שום אפשרות לקצר את הדרך. ואם נוסיף לכך את העובדה שאנשים רבים אשר בילו את השבת בצפון, עושים כעת את דרכם חזרה לביתם שבמרכז הארץ, הרי שניתן היה לומר שסיכויים רבים להגיע לשיעור בזמן לא היו. ובכל זאת, מוהרא"ש בחר לצאת לדרך.
היו בין הנוסעים ברכב כאלו שביקשו לחטוף תנומה קלה לפני ההגעה לירושלים. אחרי הכל שבת מלאה וגדושה עברה עליהם במחיצתו של הצדיק וכעת הם עומדים בפני פגישה חשובה שבין רבם הקדוש לבין פוסק הדור לעיני רבבות אלפי ישראל. הם קיוו לנום קצת ולחדש את כוחותיהם לקראת הבאות.
אמת, לפי דרך הטבע וכמנהג המכוניות והכבישים דאז, היתה אמורה הנסיעה להימשך בין שעתיים וחצי לשלוש שעות, מה שנתן לנוסעים את התחושה שיש להם את האפשרות והזמן לנמנם. אלא שכעבור מחצית מן הזמן וקצת פחות, הסב הנהג את תשומת לבם והכריז: "הגענו לירושלים!".
גם מי שלא ביקש להתנמנם ואף עקב בדריכות אחר הדרך, היה מוכן להישבע שחלקים שונים ממנה חסרו לו. עד היום ברור לו שחלק מהמסלול הרגיל לירושלים פשוט לא הופיע במהלך הנסיעה...
הנסיעה בתוך ירושלים עצמה חלפה אף היא במהירות ובתוך זמן קצר מוהרא"ש הקדוש כבר ישב לצידו של הגר"ע ונשא מדברותיו, עורר את העם על אחדות ואהבת ישראל, הסביר מה מעלתו של השטריימל אשר נוהגים לחבוש בשבת ומפני מה החלו לנהוג בזה. הפליג בגודל המעלה והזכות להגיע אל ציון רבנו נחמן מברסלב זי"ע באומן ולסיום בירך את מרן ושב ליבנאל.
הרושם העז של קפיצת הדרך שהיתה להם בנוסעם לירושלים ליווה את כל בני החבורה עוד ימים רבים לאחר מכן, והם ביקשו לפרסם את הנס ולספרו לרבים. אלא שחזקה עליהם פקודת רבם שלא לעשות כן ולהסתיר את הדבר.
כנראה שמשמים רצו אחרת והסיפור התגלה, אלא שהיו לו נוסחאות שונות, כשם שפרצופיהם שונים. אחת מהן גרסה שמיד עם יציאתם מיבנאל הכריז הצדיק שיש לעצום את העיניים (גם הנהג!) וכעבור מחצית השעה הוא ביקש לפותחן והנה הם בירושלים...
כשהציג כותב השורות את הגרסאות השונות בפני מוהרא"ש הקדוש, זו היתה תגובתו: "בעניין הסיפור של קפיצת הדרך וכו', אל תגזים, הנהג לא סגר את העיניים... באמת עשינו את זה תוך שעה ועשרים וחמש דקות שזה ממש בלתי אפשרי, אבל לא צריכים להגזים שהנהג סגר את העיניים ונהג..."
"יש דיבור מר' נחמן טולטשינר ז"ל שלהיות אחד מל"ו צדיקים לא צריכים ללכת קרוע ובלוי ועם בגדים קרועים וסרוחים וכו'. אותו דבר בעניין קפיצת הדרך, לא צריכים שהנהג יסגור את העיניים..."
"הקדוש ברוך הוא עזר, וזאת הייתה המציאות שנסיעה של שתיים וחצי שעות ולפעמים שלוש שעות, לקח לנו רק שעה ועשרים וחמש דקות, ואיך ומה גם אני לא יודע", כתב הצדיק בענווה וסיים: "אבל אני יודע שהייתה סיעתא דשמיא".
אם כן, קפיצת הדרך אכן היתה כאן. אלא שלא צריכים שהנהג יסגור את העיניים...
אגב, בנוגע לשעה ועשרים וחמש הדקות שארכה הנסיעה, הנוסעים ברכב מתעקשים שזהו פרק זמן שהצדיק כתב מחמת ענוותנותו הרבה. במציאות זה לקח הרבה פחות. אפילו פחות משעה...
צפו בשיעור המדובר:
.jpg)
.jpg)
