מבט לפרשת השבוע "חיי שרה"

ייעודה של האם בישראל ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר איך ייתכן לומר, ששרה אמנו מתה בעקבות בשורת העקדה ● הרי שרה הייתה צדקת, וכיצד ניתן להעלות על הדעת שהיא לא שמחה, שבנה היה מוכן לקדש שם שמים? ● וגם: מה היה ההספד שאברהם אבינו נשא עליה?

"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" (כ"ג,ב).

מבאר רש"י: "ונסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקדה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה".

לכאורה, צריך להבין את הפירוש, שרש"י מביא בשם המדרש תנחומא.

א. מצד אחד, אברהם אבינו עמד בניסיון העשירי. הניסיון הגדול והקשה ביותר מכל עשרת הניסיונות, ניסיון העקדה. ולפתע הוא מתאלמן כתוצאה מקיום המצווה של העקדה. הרי כבר למדנו בגמרא בפסחים (ג, א), ש"שלוחי מצווה אינן ניזוקין". למה אברהם אבינו ניזוק כל כך קשה מקיום השליחות?

ב. ידוע, ששנותיו של אדם קצובות לו עוד בטרם שנברא. במיוחד של צדיקים, שהקב"ה ממלא את מספר ימיהם. בגמרא בקידושין (לח, א) כתוב: "הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש, שנאמר: "את מספר ימיך אמלא". כיצד ייתכן       לומר, ששרה הצדקת נפטרה כתוצאה מבשורת העקדה ולא בזמן הקצוב לה?                   

ג. בפסוק הראשון בפרשה כתוב: " ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה". למה כתוב בכל פעם "שנה"? מבאר רש"י: "לכך נכתב "שנה" בכל כלל וכלל - לומר לך, שכל אחד נדרש לעצמו: בת ק' כבת כ' לחטא – מה בת כ' לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק' בלא חטא". כלומר, ששרה אמנו מתה ללא חטא. לכאורה, בניסיון העקדה שרה אמנו לא עמדה, כמו שאומר המדרש תנחומא, שפרחה נשמתה, כששמעה על בשורת העקדה.  

אולי  אפשר לתרץ את שלוש הקושיות ולומר, שלשרה אמנו לא הוקצבו שנים. אלא ניתן לה תפקיד וייעוד לחיים. תפקידה היה להכשיר המשך לעם ישראל, המשך לאברהם אבינו ע"ה. איזה בן יכול להיכנס לנעליו הגדולות של אבי האומה היהודית? בן שיסכים להעלות את עצמו קרבן לה'. ברגע שבישרו לשרה, שיצחק היה מוכן להיות עולה תמימה, וביקש מאביו, שיעקוד אותו על המזבח, כדי שחלילה לא ייפסל  לקורבן, שרה מתה מיד. לא חלילה משברון לב, כמו שחשבנו, אלא כמו שאומר החכם מכל אדם – " ותשחק ליום אחרון". שרה הבינה, שתפקידה וייעודה בעולם הזה הסתיים בהצלחה.

לפי הדברים, מובן ההמשך "ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה". הפרשה שלנו מאריכה בדברי אברהם לאנשי חת בדבר קניית מערת המכפלה, ובהמשך בהרחבה את חזרת דברי אליעזר בעניין השידוך. אליעזר חזר על דברי אברהם, ולמדו מכך חז"ל, ש"יפה שיחת עבדי אבות מתורתם של בנים", כלומר: הפרשה מתארת את הדיבורים באריכות. וכאן עומד אבי האומה סופד לאם האומה, והתורה אינה מאריכה.

מה, למעשה, אמר אברהם אבינו על אמנו שרה? "ויבוא אברהם לספוד לשרה". הרמב"ן מביא: "לשון רבותינו: מהר המורייה בא. וכן הוא לפי המדרש, שכתבו הרב (רש"י כאן), כי שמעה בעקדה ופרחה נשמתה". ההספד של אברהם היה: תראו מאין באתי – מהר המורייה. שם לקחתי את בנה היחיד של שרה אמנו ועקדתי אותו לקורבן. תארו לכם ילד, בן יחיד, נולד להורים זקנים- האם בת תשעים, האב בן מאה ועשיר מאוד, כבד בכסף ובזהב. ממש שיא הפינוק והעידון. אך לא בדרך זו חינכה אותו האמא היהודייה כי אם להיות מוכן לשמש קורבן לה' – שיא ההצלחה החינוכית היהודית!

ההספד של אברהם אבינו לשרה אמנו - מאין באתי. מי שמבין מה עשיתי בהר המורייה, מבין את כוחה העצום של שרה אמנו, שמילאה את תפקידה בשלמות. זה תמצית ההספד- "ויבוא אברהם". אחרי הספד כזה נשאר רק "לבכותה".