רעיון לפרשת השבוע "לך לך"

"לך לך מארצך" ● מה היה מיוחד באַבְרָהָם, שדווקא ממנו בחר הקב"ה להוציא את עם ישראל? איך הניסיונות שעבר אַבְרָהָם אָבִינוּ, קשורים לקשיים בחיים שלנו, פה היום? ● הרב אהרן זאב שצמן מגיש: רעיון לפרשת "לך לך"

"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל (עָלָיו) שְׂכַר כֻּלָּם" (אבות ה ב).

מאז המבול לא מצא הקב"ה בעולמו אדם, שיכול היה להוביל את האנושות אל מהלך התיקון הנדרש. אדם, שראוי יהיה להיבחן בניסיונות המתאימים, ובמידה ויעמוד בהם, ממנו ייצא העם הנבחר, שיוביל את האנושות כולה אל הגאולה.

אַבְרָהָם היה שונה מכול האנשים עלי אדמות שקדמו לו, וכבר מילדות, המדרש מספר, כיצד הבין מתוך עצמו, כי חייב שיהיה כוח עליון, המפעיל את מערכות הטבע כולן - חייב שיהיה בורא לעולם.

"מעשה אבות סימן לבנים" - מה שעברו האבות בחייהם, הוא סימן גם למה שעתיד לעבור, במהלך הדורות, עם ישראל. כדי לוודא שאַבְרָהָם אכן ראוי להפוך לאבי העם הנבחר ("וְהָיִיתָ, לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם"), צריך היה הקב"ה לנסות אותו בעשר ניסיונות קשים, שבכל אחד מהם נידרש היה אַבְרָהָם, להשליך את שכלו, ללכת באמונה עיוורת אחר דברי ה', ולפעול מבלי להבין את ההיגיון בדרישות האל.

כל ניסיון שעבר אַבְרָהָם, עתיד לעבור בדקות גם על בניו -עם ישראל, ולכן הנהגתו של אַבְרָהָם אָבִינוּ בכל אחד מן הניסיונות, באה ללמד גם אותנו כיום הנהגה אישית לחיינו.

הניסיון הראשון היה "למות על קידוש השם" -
בהתחלה סירב אַבְרָהָם לעבוד עבודה זרה, ובתמורה היה עליו לעמוד בניסיון קשה, והושלך על ידי נימרוד, שליט העולם, אל כבשן האש – לאחר שראה הקב"ה את נכונותו של אַבְרָהָם להקריב עצמו, ירד והצילו.
הניסיונות, שבאו לאחר מכן בהמשך חייו של אַבְרָהָם, היו קשים בהרבה יותר, ובהם נידרש היה אַבְרָהָם "לחיות על קידוש השם", ומניסיונות אלו בעיקר עלינו ללמוד.

"לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"
ניסיון ה"לֶךְ לְךָ" – הוא ניסיון, שצריך כל יהודי לעבור בחייו. מהותו, היציאה ממצבי הנוחות בעולם החומר, והקריאה לאדם, להתעורר, ולהתקדם בבניית עולמו הרוחני.

יהודי אינו יכול לעמוד במקום, הוא חייב בכל יום בחייו להתקדם רוחנית, ולצעוד במסע תיקונו האישי. תחילה עליו לסור מכל ההשפעות הרעות בחייו, להתרחק מהגורמים, המעקבים אותו מלצמוח. עליו להילחם בתירוצים, ולחדול מלהאשים גורמים חיצוניים במצבו הירוד. כשיחליט לבסוף לקבל על עצמו את האחריות למצבו, אז יוכל גם להצליח - יעמוד בניסיונות, יגבור על יצריו ותאוות גופו המקולקלים, ויוכל לצקת מהות רוחנית חדשה לכל פעולותיו החומריות.

לֶךְ לְךָ "מֵאַרְצְךָ" – עזוב את החברה המקולקלת בה גדלת, שלא הלכה בדרכי היהדות.
לֶךְ לְךָ "מִמּוֹלַדְתְּךָ" – עזוב את תכונות האופי הרעות איתן נולדת, והתגבר על התכונות, הקשות לך ביותר לתיקון.
לֶךְ לְךָ "מִבֵּית אָבִיךָ" – עזוב את החינוך המקולקל שקיבלת בבית אָבִיךָ, שהרחיק אותך מדרך התורה.

לֶךְ לְךָ - זה שתבחר להוליך את עצמך אל דרך הנהגה חדשה, מסלול חיים מתוקן, אשר תעלה בו מדרגה לדרגה, תלמד לעשות שימוש חדש ומקודש בחומר (הָאָרֶץ), באופן שיעזור לך להתפתח רוחנית, להתקרב אל בורא עולם – ולהיות מאושר.

הקב"ה עשה את האדם נשמה בגוף חומרי, ויצר בו שני כוחות משיכה הפוכים ומנוגדים, אשר לשניהם יכולת להטיב לאדם – והאדם נדרש לבחור לאיזה כוח יימשך ליבו – אל כוח הנתינה וההשפעה הבא מצד נשמתו, או אל כוח הרצון לקבל הנאה ותענוג לעצמו, הבא מצד גופו החומרי ויצריו.
הניסיונות של האדם בעולם החומר, הוא לגבור על הרצון לקבל הבא מצד גופו, לבחור מרצון להשפיע ולתת – ובכך להידמות בתכונותיו לאלו של הבורא. רק כך יוכל לשוב אליו בבוא היום- מתוקן, ויקבל את השכר, השמור לו, על עבודת המידות, שעשה בעולם הזה.

"וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה" -
זהו "ניסיון העוני" של אַבְרָהָם – הניסיון שבא לבחון את האדם במצב של לחץ כלכלי, לראות אם ימשיך לדבוק בקב"ה ובמצוותיו, או שמה לא יצדיק על עצמו את הדין, ימרוד ויכפור בהנהגתו של הקב"ה, ויתכן ואפילו יצא לפשוע ולגנוב, כדי לספק את חסרונו ועניותו.
החסר, שיוצר העוני, מוביל לחיפוש אחר מילוי, ובנקודה זו ניצב האדם בפני בחירה חופשית, האם להמשיך ולדבוק ביושר ובקדושה על אף הקושי, או האם לקלקל, ולמלא את חסרונו בדרכים לא ישרות.
ה"רָעָב" מכריח את האדם לעסוק בחומריות, בענייני הפרנסה ובצרכיו הגופניים, על כן הוא מרחיק אותו מהרוחניות, ומקרב אותו ליצריו – זו למעשה הירידה "מִצְרַיְמָה" (ארץ היצרים).

"וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ" -
ההתקרבות אל היצרים, משפיעה אפילו על אַבְרָהָם, ולפתע הוא מבחין גם ביופייה החיצוני של אשתו, שעד לעת ההיא ראה בעיקר את פנימיותה הרוחנית.

"וְהָיָה, כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים.... וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ" -
כאשר האדם יורד ברוחניות ומתקרב לדרגת יצריו (הַמִּצְרִים), קיים החשש כי יצריו ימיתו את האדם הרוחני שבו, ויהפכו הם לשלוט בו ולשעבד אותו, וכל החיות שמאותו הרגע יקבל האדם, תהיה חיות חומרית, של רצון לקבל בלבד – מכאן שעשוי לראות באשתו רק חפץ לשם סיפוק תאוותיו – "וְאֹתָךְ יְחַיּוּ" למטרה זו בלבד.

גם אַבְרָהָם בניסיון זה יורד ברוחניות ומתקרב לחומר – אך אצלו זו ירידה, לצורך עליה רוחנית גבוהה יותר בעתיד.

"וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, ... וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב" -
וַיַּעַל - מרמז כי נגמרה הירידה הרוחנית, ומתחיל ניסיון חדש - ניסיון העושר.
אַבְרָהָם עולה רוחנית מעל דרגת יצריו ("וַיַּעַל... מִמִּצְרַיִם"), לאחר שגבר עליהם ועמד בניסיונות, אך גם לעליה זו יש מחיר -
"וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד" - אַבְרָהָם חוזר ממצרים עם רכוש רב, החומר מכביד על האדם מבחינה רוחנית, עוטה עליו קליפות של "שומן רוחני", ומושך אותו מטה אל מימוש תאוות ויצרים, נותן לאדם אשליית בטחון, ומרחיק אותו מהצורך להתקשר עם הבורא.

"פֶּן תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה... וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ... וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים פרק ח)
עודף הכסף ועודף הזמן הפנוי שמציע העושר, מפתים את האדם לחומריות, לתאוות אסורות, והליכה בדרכים מקולקלות (צבירת רכוש, עסקים, מסיבות, זנות, גרגרנות, תאוות שליטה, רדיפת כבוד, בטלה...)
הסכנה בחומר ובעושר, שהאדם עשוי לאבד את האמונה, ולחשוב בטעות כי בכוחו שלו עשה את עושרו ונכסיו, והוא עשוי לדחות מעליו את עול המצוות, מחשש שיפגעו, לכאורה, בחיי ה"תענוגות" שסיגל לעצמו.

אולם כגודל כוח ההכבדה על האדם, כך גם גודל התיקון, וגודל השכר הרוחני, השמור בצידו. ככול שאדם "כָּבֵד" יותר בכסף וברכוש, ואף על פי כן דבק בקב"ה ומצוותיו, כך הוא גם גדל ומתפתח רוחנית בהתאם – ההישג בהנפת משקולת ייחשב גדול יותר, ככול שהמשקולת תהיה כבדה יותר.

"וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ, אֶת אַבְרָם: הָיָה צֹאן וּבָקָר, וְאֹהָלִים."
כדי להבין את גודל עמידתו של אַבְרָהָם בניסיון העושר, מציגה התורה, לצורך השוואה, את השפעת העושר על לוט, בן אחיו של אַבְרָהָם. גם לוט ירד עם אַבְרָהָם למצרים, התעשר שם, ועלה איתו חזרה, עד שניכר בבירור ההבדל בין הנהגותיהם השונות.

"וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו" – השימוש השונה בעושר ובחומר ("הָאָרֶץ"), ניכר בהבדל בין דרך הקדושה של אַבְרָהָם, לבין דרך התאווה של לוט, והביא אותם לבסוף לידי התנגשות וריב.
הרצון לתת מצד הנשמה של אַבְרָהָם, אינו יכול לדור בכפיפה אחת, עם הרצון לקבל לעצמו, הבא מצג הגוף החומרי של לוֹט.

"וַיְהִי רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט" – רועה תפקידו להוביל את העדר, ולכוונו לדרך בטוחה וטובה - "ה' רֹעִי, לֹא אֶחְסָר" (תהילים פרק כג). הריב בין הרועים, מסמל מאבק בין שתי תפיסות הנהגה, הפוכות זו לזו – האחת דוגלת בגזל וברצון לקבל לעצמו, והשנייה בדבקות במעשי חסד ובמעשי צדקה.

"וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט, אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם... וְלוֹט, יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל, עַד סְדֹם - וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַה' מְאֹד" -
כמו רבים בדורנו, לוֹט אינו חושב על ניסיונות בחייו, הוא, בבחירתו החופשית, דבק בחומר ("וַיִּבְחַר לוֹ") - בוחר לרדת לדרגת שפל חדשה, דרגת "סְדֹם", והיא גרועה ונמוכה אף מזו של מצרים.
מהותם של "אַנְשֵׁי סְדֹם" הייתה רעה, רצון לקבל לעצמו בלבד, חקיקת חוקים האוסרים על מעשי חסד, או על עזרה לחלשים ונזקקים.

"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם, אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ... כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֲךָ, עַד עוֹלָם"-
כאשר אדם מקדש את הפעולות החומריות בחייו (מתפלל, מברך, מקיים מצוות, לומד תורה, נותן צדקה, עוזר, מארח בביתו – משפיע שפע לסובביו), בוחר לראות בכול רגע בחייו ניסיון, ומרחיק עצמו מן הרע - אז זוכה, אדם זה, לעונג רוחני אמיתי, ולשכר אמת לנצח נצחים -"עַד עוֹלָם".

זהו ייעודו של עם ישראל - לתקן, כי אנו בניו וזרעו של אַבְרָהָם אָבִינוּ.
אמנם איש מאיתנו אינו בדרגתו של אַבְרָהָם, וגם הניסיונות בחיינו אינם שווים בעוצמתם, לאלו בהם התנסה הוא, אולם עמידתו של אַבְרָהָם אָבִינוּ בניסיונות, נותנת גם לנו את הכוח לעמוד בניסיונות שלנו, בכל דור ודור.

"רִבּונו שֶׁל עולָם. כְּמו שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו לַעֲשׂות רְצונְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם. כֵּן יִכְבְּשׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעֲסֶךָ. וְיִגּולוּ רַחֲמֶיךָ עַל מִדּותֶיךָ. וְתִתְנַהֵג עִמָּנוּ ה' אֱלקֵינוּ בְּמִדַּת הַחֶסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים".

בכל בוקר, כשאנו מתפללים לקב"ה, אנו מזכירים את נחישותו של אַבְרָהָם אָבִינוּ לעשות רצונו, ולעמוד בניסיונות, ועל כן אנו מבקשים מבורא עולם, כי זכותו של אַבְרָהָם תעמוד גם לנו, יומתקו כול הדינים מעלינו, ושנזכה להתגלותו של משיח צדקנו, וברחמים לגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימנו ממש.