נפרדים מהגר"ע יוסף

הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב יונה מצגר: "אני חייב לו הכרת הטוב" ● הרב הראשי לישראל בהווה, הרב דוד לאו: "זכיתי להיות קרוב אליו בחייו, וכך גם בפטירתו, הרגשתי כמו בן וכך הרגיש כמעט כל יהודי שזכה להיות קרוב לרב עובדיה" ● הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק: "מראשית דרכי היה הגאון רבי עובדיה יוסף לאב רוחני עבורי, רבי ומורי"

הרב הראשי לישראל, הרב יונה מצגר

יש לי מידת הכרת הטוב אישית להגר"ע יוסף, על שקרא לי לפני עשר וחצי שנים סמוך לכהונתי כרב הראשי לישראל ומלבד הבעת התמיכה הציע את עזרתו לפעול באופן מעשי לבחירתי.
 
הוא ביקש ממני לבוא אליו עם רשימת אנשים שרשומים אצלי כמתלבטים או כמצביעים למתחרים. ישבנו יחד על שולחנו והוא התקשר לאחד אחד ואמר שלום עובדיה יוסף לפני התגובה שנשמעה בצד השני היה זה הלם של ממש.
 
הרב ביקש באופן אישי והורה להצביע עבורי עבור הרב יונה מצגר לכהונה של רב הראשי לישראל. כמובן שהדבר השפיע על בוחרים רבים ואני מחויב בהכרת הטוב שבין היתר בזכותו נבחרתי.
 
דבר נוסף של הכרת הטוב הנה על תשובות רבות בהלכה ובהנהגה שנועצתי עמו במהלך כהונתי ונהניתי מעצותיו ומניסיונו כרב הראשי לישראל לשעבר. לדוגמה כיוון שהחוק קובע שרב עיר שהגיע לגיל 75 ומבקש להאריך את כהונתו בחמש שנים עד גיל 80 רשאית מועצת של הרבנות להיענות לבקשה ושאלתי אותו האם יש אולי להעדיף אנשים צעירים המשוועים לפרנסה ולרענן את המערכת.

הרב שקל את הדברים ולאחר רגע של מחשבה ענה: לדעתי רב זקן שעדיין מתפקד כראוי אין להסירו מתפקידו, אבל אם יש לו מגבלות מכל בחינה המונעות ממנו תפקוד מלא, ראוי להעדיף רב צעיר ומסור במקומו.

כשיצאתי מחדרו הוא שלח אליי את צבי חקק עוזרו המסור שאמר לי הרב רוצה לומר לך עוד משהו. חזרתי פנימה ואמר לגבי הנושא שדיברנו "אני ממליץ לכבודו שלא יעשה זאת לבד בכדי שלא יכעסו עליך אלא לכן תקים וועדה". בכך הרב הוכיח לי כי הוא מלווה אותי לאורך כל הדרך תוך דאגה אבהית שאני לא ייפגע מהצד על כך אני מכיר לו טובה.
 
הרבה תשובות הלכתיות שחתמתי עליהם רק לאחר שנועצתי בו והקדיש מזמנו כדי שחלילה לא תצא תקלה תחת ידי. הוא ליווה הרבה נושאים הלכתיים קשיים שעמדו על שולחנה של הרבנות הראשית לישראל שהלכנו אחר פסיקותיו עצותיו והלכותיו.
 
מה שהדהים אותי מעבר להתמדתו ושקידתו הוא הסיפור הבא: כשבאתי לנחם את משפחת הרב אלישיב זצ"ל וסיפר שם אחד מחתניו,  שהוא הגיע לחמיו  עם רשימה של שאלות ולאחר שהשיב לו, שאל הרב אלישיב: "האם אתה עם הרכב?" והשיב לו חתנו שכן.
 
אז ביקש הרב אלישיב ליסוע אל הרב עובדיה יוסף כדי לקיים מצוות ביקור חולים, אצל הרב שנפל מהסולם בשעה שעלה להוציא ספר מאחד המדפים הגבוהים בספרייתו.
 
הגר"ע, מתוך סקרנות פתח את הספר בעודו על הסולם כשהוא בדרגה העליונה, ומרוב עיון שכח שהוא על הסולם וחשב שהינו על הריצפה ונפל ושבר את ידו. אמר הרב אלישיב כזאת מסירות לתורה חייבים לבוא לביקור חולים.
 
אנחנו בוכים על אבדה עצומה, ושמחים שזכינו ולו במעט להיות קרובים אליו ולחיבה יתירה ממנו.

הרב אשר וויס, גאב"ד דרכי תורה

אתמול הלכתי אחרי מיטתו של הגאון הצדיק רבי עובדיה יוסף זכר צדיק וקדוש לברכה, והייתי אחד מתוך כמעט מליון יהודים. בהיסטוריה היהודית המודרנית, לא הייתה לוויה כזאת ואני מעז לומר שאנחנו לא יודעים על אירוע יהודי כלשהו שהשתתפו בו כמעט מליון אנשים בעולם הגדול.
 
בזמן שמנהיג מת, מתכננים את הלוויה במשך שבוע ימים. מארגנים אוטובוסים ורכבות כדי להביא את ההמונים. אבל אחרי שהרב עובדיה עלה בסערה השמימה ב-13:30 בצהריים, איש לא תכנן להביא מליון אנשים. אף אחד לא ארגן אותם ואף אחד לא הביא אותם. הם באו בגפם איש איש. באו לחלוק כבוד אחרון לתורה וללוות את גדול הדור.

אני חושב שכל מליון האנשים שהשתתפו בלווה הזאת יזכרו את החוויה הזאת לעולם. הרגישו באוויר שהעם יהודי התייחס לרב עובדיה ביראה בהערצה ובהמון אהבה וכולם הרגישו הרגשה של יתמות כאילו באה השמש בצהריים.
 
והשאלה שנשאלת מאליה היא: הוא היה בן 93, ואף אחד לא חי לנצח. זקן שזכה לאריכות ימים ושנים, איך אפשר להרגיש יתמות כאשר זקן מופלג נפטר לבית עולמו? והתשובה היא כי גדול הדור אף פעם איננו זקן; כאשר גדול הדור עולה בסערה השמימה הוא תמיד צעיר מידי, כי גדול הדור איננו רק אינדבדואל, אלא נוצר חלל ונולד חסר שכמעט אי אפשר למלא אותו.
 
מה היה מיוחד ברב עובדיה יוסף? מה הביא מליון אנשים להתקבץ, ללוות אותו? חרדים, דתיים, אשכנזים, ספרדים וחילונים רבים? אני חושב שבשלושה דברים הוא היה יחיד ומיוחד ואני רוצה להסביר לכם מהם שלושת התחומים הללו.
 
"בגדלותו התורנית. בכל מקום שאתה פותח את יביע אומר אתה נדהם. אתה נדהם מהבקיאות העצומה של אנציקלופדיה ממש. אין דבר שהוא לא ראה ואין דבר שהוא לא זכר, כי כאשר הרב עובדיה כתב את התשובות הוא לא השתמש בתכנת בר אילן ולא באוצר החכמה. הקדוש ברוך הוא לא רק חנן אותו בכישרונות עצומים; הוא היה שקדן ומתמיד שלא היה כמותו.
 
הרב עובדיה היה גם מנהיג פוליטי. הוא הקים מפלגה בישראל, ניהל מערכות והרבה פעמים הכרעות מדיניות קשות הונחו על שולחנו, ואף על פי כן לא פסק פומא מגירסה.
 
"מדינת ישראל רעשה וגעשה, הכנסת רעשה וגעשה, ההכרעות של הרב עובדיה נגעו לכולם אך כשנכנסת לחדר שלו ראית גדול בתורה ששקוע בתלמודו, כאילו הוא לא יודע כלל מה קורה בחוץ.
 
וכאשר הוא היה שקוע בתלמודו, לפעמים אנשים היו נכנסים ויוצאים מהחדר והוא כלל לא שם לב אליהם. כל כך שקוע היה בתלמודו.
 
פוסק הדור היה ולא נרתע מלהקל במקום שרבים החמירו, ולנהוג כעמדת חז"ל 'כוח דהיתרא עדיף'. הוא לא ידע פחד. לא חשש מאיש, ולא ירא רק מהשמיים.
 
כותב בעל חובת הלבבות לפני מאות שנים: 'תמה אני, אדם שירא שמים איך ירא מדבר אחר?'. וכך ראינו אצל רבי עובדיה יוסף, שלא ירא משום אדם רק מהקב"ה.

מיוחד היה בתורתו, אבל מיוחד היה גם במפעל חייו ובהחזרת עטרה ליושנה. הרב עובדיה החזיר יהדות שלמה להקב"ה וזאת משום שיהדות ספרד יותר מאשר כל פזורה אחרת, הוכתה קשות מהעידן המודרני. כאשר רבבות אלפי ישראל עזו את קהילות הספרדים בצפון אפריקה והגיעו לאירופה, לארה"ב ולישראל הם לא הצליחו לעמוד בפני הציונות ובפני המודרנה, וקהילות רבות ומשפחות רבות נטשו את היהדות.
 
והוא הגבר שהקים עולה של תורה והחזיר עטרה ליושנה בעולם כולו. הרים את קרנה וזקף את קומתה ומאות אלפים אולי אף מליונים חזרו להקב"ה בזכות פועלו של הרב עובדיה יוסף. אני חושב שמאות שנים לא היה בבית ישראל אדם יחיד שהייתה לו השפעה כל כך רבה על קהילות ישראל, כמו הרב עובדיה יוסף. הוא החזיר את ההמונים ליהדות אבל הוא גם החזיר את בני התורה הספרדים לבית המדרש, וכל הלמדנים הללו זה בזכותו של הרב עובדיה.
 
הרב עובדיה היה ידוע כלוחם עז נפש על קודשי ישראל, ולא פחד למתוח ביקורת במילים הקשות ביותר על אלו שנלחמו בקודשי ישראל. התקשורת הישראלית לא שוכחת מילים קשות ביותר שאמר לפני עשרים שנה על חבר כנסת יוסי שריד או שאמר רק לאחרונה על השר יאיר לפיד, ועל כל יריביו שאמר עליהם מילים קשות ביותר.
 
ואף על פי כן, כולם - גם היריבים הגדולים ביותר, גם שונאיו הפוליטיים - כולם דיברו בגעגועים בערגה ובהערצה גדולה כי כולם ידעו שאהבת ישראל מלאה את כל ליבו ונפשו. נצטווינו להידמות להקב"ה, וכאשר הרב עובדיה התקיף הרגישו ונזכרו בפסוק כי 'כאשר ייסר איש את בנו כן ייסרך ה' אלוקיך'.
 
אחרי הלוויה, כאשר הייתי בדרך לשדה התעופה בדרכי לרוסיה, התקשר אליי נכד של הרב עובדיה - אחד מחשובי תלמידיי - ואמר לי משהו שמאוד ריגש אותי. לפני חודש וחצי הגיעה שאלה קשה לשולחנו של הרב עובדיה חשש ממזרות של שלושה צעירים בישראל. הרב הרגיש שאין לו את הכוחות לטפל בעניין, והוא הפנה את השאלה אליי ואל בית הדין שלי. הילדים הללו היו בני 12 שנה וענן כבד של ממזרות ריחף מעל ראשם. התעמקתי בסוגיה. גבינו עדות וברוך השם כתבתי פסק דין להתיר אותם וזה היה פסק כדין האחרון שהרב עובדיה חתם עליו לפני שעלה בסערה השמימה. יכול היה לומר - אין לי כוח תלכו למקום אחר, אולם לא כך נהג משום שהוא הרגיש תמיד בצערם של ישראל לא נח ולא שקט עד שידע שמצאו פתרון לצרתם ולצערם של בני ישראל.

ח"כ הרב ישראל אייכלר

"וי חסרא ארעה דישראל גברא רבא". יהדות המזרח האירה בדמותו של הרב עובדיה במשך למעלה משבעים שנה שהיו קודש להחזיר עטרה ליושנה. אנשים כאלה לא נולדים כל יום ולא נפטרים כל יום. זאת למרות שכל ילד שנולד יכול להיות כמו משה רבינו, כדברי הרמב"ם, אבל רק בודדים אכן ממצים את היכולת שלהם ומגיעים לפסגות תורניות ורוחניות כאלה.
 
הרב עובדיה זכה לקרב מליוני יהודים לאביהם שבשמים במישרין ובעקיפין, בכוח עמלו ופעלו ובכוח תורתו. הוא בא לירושלים כילד שנולד בבגדאד לפני תשעים ושלש שנים וגדל כבחור וכאברך עד שזכה להיות עמוד התורה, עמוד התשובה, עמוד ההלכה, שזקף את קומתה של יהדות ספרד.
 
מי ימנה את מעלותיו של האיש הגדול בענקים, הרב עובדיה יוסף זיע"א. יש גאונים שאנשים פשוטים לא יבינו שיחם ושיגם. יש אנשים שיכולים ללמד תורה לעם אבל לא יוכלו להתמודד מול גאונים ותלמידי חכמים.
 
צריך להיות גאון כהרב עובדיה זצ"ל שיכול לצלול לסוגיות עמוקות ולעלות לפסגות התורה בנגלה ובנסתר ובאותה עת יכול לתקשר עם אנשים פשוטים בלימוד הלכות פשוטות שכל ילד יבין אותו. הרב עובדיה זיע"א, כיתת את רגליו כל ימיו ללמד תורה והלכה, לפשוטי עם שהתחזקו ביהדותם אל מול דמותו הקורנת. גם תלמידי חכמים ורבנים וגדולי תורה, התפעמו מספריו ומאהבת התורה שלו.

מליוני יהודים בארץ ובעולם הזילו דמעות על איש זקן שקנה חכמה באהבה ובתשוקה. רוח של תשובה נשבה ביום הזה בקרב אנשים שחשו כיתומים הזקוקים לחיזוק. נסתלק האיש אשר סימל עבור כל עדות המזרח את "דרך ישראל סבא". מליוני יהודים ספרדים ואשכנזים חשו השבוע כי נפל עץ החיים של ספר התורה השלם.

ארז מארזי הלבנון אדירי התורה נגדע מארץ החיים. הוא חיזק מליוני אנשים בחייו וגם במותו הרבה יהודים בכל העולם קיבלו על עצמם להמשיך את דרכו ולחזק ולהתחזק ולחנך את ילדיהם לתורה, כרצונו הטהור של הרב שמסר נפשו על הקמת תלמודי תורה וישיבות, מקוואות ובתי כנסת וזאת היתה כל מטרת חייו.
 
אהבתו וחיבתו אל כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מבעלזא היתה נפלאה וחקוקה על לוח לבו. הוא ביטא זאת בכל הזדמנות שפגש אותנו והיה אומר לי תמיד: תמסור לרבי שאני אוהב אותו אהבת נפש. הוא הדגיש את פעולתו של מרן שליט"א להרבצת תורה ולקירוב רחוקים שזה היה כל מעיינו. הרב עובדיה היה מספר תמיד כי הקשר שלו לרבינו החל כבר לפני כארבעים שנה והדגיש שהוא אוהב את מרן שליט"א, מאז נפשגו בגשם זלעפות לאחר השיעור בביתו של המקובל הק' רבי מרדכי שרעבי זיע"א.
 
גם מלאכים רעים אשר על כרחם ענו אמן, הקשו וחזרו לשאלה: מדוע הרב היה משתמש במילים קשות נגד מהרסי הדת. הם לא הבינו כי בדם לבו זעק מאור ישראל, את הניתוק והחושך הרוחני שגזרו השליטים החילונים על נשמת ישראל. יהודים תמימים באו מכל ארצות ערב באמונת אומן בארץ ישראל ובתורה ישראל. דווקא כאן בארץ חמדה, קמו עליהם בתכנית "התנתקות" מן היהדות. הרב עובדיה בכה עליהם וניסה להצילם בצפרני ידיו ובשיניו ובחדות לשונו. לא לחינם חששו מפניו והסיתו נגדו אלה אשר אמרו: לכו נכחידם מגוי ולא יזכר עליהם שם ישראל עוד.
 
נכניס אותם ל"כור היתוך" שיוציא מלבם כל זיק של אמונה. נטמטם את מוחם בטריפות ותועבות ונרוקן אותם מכל ידיעה בתורה. נהפוך אותם ל"גוי ככל הגויים עם ככל העמים". נעקור את מסורת המזרח מתרבותם היהודית וננחיל לילדיהם את התרבות הרעה של המערב הפרוע והפרוץ. הזקנים ישארו בבתי הכנסת וילמדו זוהר וגמרא ואת הצעירים נעביר את תכנית ההתנתקות מן המסורת היהודית. ילדי העולים הועברו ל"כור ההיתוך" המערבי, בחינוך "ממלכתי" עד שנדמה היה כי כבר כמעט אין צעירים ספרדים לומדי תורה, מלבד אלה שניצלו בתיבת נוח של הישיבות האשכנזיות.
 
בישיבת פורת יוסף שהיתה כמעט הישיבה הספרדית היחידה, כעדותו של הרב עובדיה זיע"א, היו גדולי תורה ויראה אבל תלמידים היו שם פחות ממאה.
 
עד שבא המאור הגדול, מאור ישראל וחולל מהפך של תשובה אדיר במשך יובל שנים. כך נבנתה דמותה של יהדות ספרד שיש בה מליון יהודים שומרי תורה ומצוות בארץ ובחו"ל, שאילולא הרב עובדיה ותלמידיו ותלמידי תלמידיו ואלמלא כוחו וגבורתו ועמידתו האיתנה על קדשי ישראל, מי יודע לאן היו מגיעים. והנה קם מחנה אדיר וגדול של חיילי צבאות ה' אלוקי ישראל מבני עדות המזרח שמפארים את העולם היהודי המקורי בדרך ישראל סבא וכל הזאבים מסביב מייללים שהרב עובדיה הוציא טרפם מבולעם.
 
היתה לי שיחה לפני יותר מעשור שנים עם איש השלטון החילוני, שהוא עצמו נכד לרב גדול בישראל והיה מקרבנות ההתנתקות האשכנזית מן היהדות. כתינוק שנשבה לתרבות הרעה, הוא התריס בכעס נגד ש"ס באומרו: "אתם ביהדות התורה מחנכים את צאצאיכם לתורה ולאורח חיים חרדי ואני יכול להבין את זה. אבל מה שעשתה ש"ס זה פשע נגד הציונות. הם חוטפים ילדים מן החינוך "הממלכתי" ומכניסים אותם לתלמודי תורה וישיבות. הם חודרים אפילו לצבא ומארגנים שם מנינים ו"חוטפים" חיילים לשיעורי תורה ואמונה ומחזירים אותם לימי הביניים. זה הרס הציונות" הוא טען.
 
הבטתי אל תמונת סבו הדגול התלויה מאחורי גבו של בן שיחי ושאלתי: מי כאן הילד החטוף?! אתה בעצמך ילד חטוף ככל הצאצאים לרבנים ויראי ה', כמו הסבא שתמונתו תולה מאחוריך. מליוני ילדים נחטפו בידי השלטון החילוני לחינוך "ממלכתי" והועברו על דתם ועל דעת קונם. איך אתה מעיז לקרא לאנשי ש"ס ובראשם הרב עובדיה יוסף כ"חוטפי ילדים"?!
 
ואכן צדק אותו איש שלטון חילוני שהרב עובדיה "חוטף ילדים" היה. כל מעייניו נתונים היו להגביר חילים לאורייתא, להוריד ילדים מן הרכבות הדוהרות אלי תהום רבה ולהצילם מרדת שחת. אמנם גם האשכנזים עוסקים בקירוב רחוקים, אבל הרב עובדיה יוסף זיע"א גרם לכך שהמזרחיים יסכימו בכלל לשמוע על תורת ישראל ועל אמונת התורה. היו שנים שהעם שקע בזרם אדיר של כור ההיתוך בתהליך התנתקות שסירב לשמוע לדבר ה'.
 
לא לחינם התקשורת החילונית עוסקת כל השנים בהדגשת הפערים בין אשכנזים לספרדים, דווקא במיגזר החרדי, למרות שזה קיים בכל המיגזרים. הם רוצים להשניא את האשכנזים החרדים בעיני הציבור הספרדי, לבל ישמע ולא יתקרב לדת היהודית. מאז שקם הרב עובדיה יוסף ותלמידיו, אין קשר בין הפער העדתי לבין ההתקרבות לתורת ישראל. לא צריך להיות אשכנזי בשביל ללמוד תורה, לאהוב את התורה ולקיים את מצוות התורה.

הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו

בערב ראש השנה האחרון אושפז הרב עובדיה יוסף בבית החולים. בשעת בוקר מוקדמת התקשרתי לבני משפחתו לאחל רפואה שלמה וביקשתי שימסרו לו את תפילתי ואיחוליי בשם העם כולו. לא ציפיתי ולא שיערתי לכך, שרבע שעה לפני כניסת החג מצלצל הטלפון והקול המוכר כל כך נשמע מן העבר השני, "תבורך מפי עליון".
 
שאלתי לשלומו, והוא ביקש ממני רק דבר אחד, "אני מבקש שתתפללו עליי". עניתי לו שאנו מתפללים עליו בכל עת, אבל בעצם מתפללים על עצמנו, כי כולנו מייחלים כבר לרגע שבו ייצאו לאור חלקיו הנוספים של ספריו המחכימים "יביע אומר". איחלתי לו רפואה שלמה בשם העם היהודי כולו, שהתפלל לרפואתו באותם ימים, כמו בכל השבועות האחרונים.
 
אתמול, כאשר נודע לי על מצבו הקשה של הרב, נסעתי לבית החולים לשהות לצד מיטתו ולהעתיר בתפילה, המחזה היה ממיס כל לב, יהודים מכל שכבות הציבור היו שם, למרות שלא היה להם מה לעשות כדי להצילו בהיבט הרפואי – אבל הם היו שם כדי להתפלל, לזעוק ולבקש מבורא העולם שישאיר את הרב עובדיה איתנו.

נכנסתי לחדרו, עמדתי לצדו ואמרתי 'תהילים' כשלידו כל בני המשפחה, כאשר הגיע הרגע הנורא מכל, זעקנו כולנו בתפילה, בתחנונים ובתקווה לבורא העולם כי נזכה ולו לכמה שעות נוספות במחיצתו של הגר"ע. אבל נגזרה הגזירה והקו הישר על המסך מעל ראשו בישר לנו את הנורא מכל. את פטירתו של הרב עובדיה יוסף שקרעה בלבנו ובלב העם היהודי כולו, קרע עמוק ונורא כל כך, שייזכר לדורות.
 
זכיתי להיות קרוב אליו בחייו, וכך גם בפטירתו, הרגשתי כמו בן וכך הרגיש כמעט כל יהודי שזכה להיות קרוב לרב עובדיה, כל מי שזכה להכירו, ללמוד מתורתו ולדעת את עוצמת מנהיגותו, יודע כי העם היהודי איבד היום מנהיג תורני ורוחני עצום שרואים פעם בכמה דורות. אבל מעבר לעצמתו הרוחנית וההלכתית, הוא היה בעל לב רחום וחנון, לא אשכח מחזות בהם ראיתי בביתו זוג עם ילד חולה שבאו לקבל ברכה. הרב מלטף את הילד ובחמימות רבה משוחח עם האב והאם, ולא הפסיק לחזק אותם, לעודד את רוחם ולתת להם כל תקווה שיש.
 
לפני שנים זכיתי לשמוע ממנו את המילים החמות, "אתה רב. רב בישראל. תמשיך בדרך של סבך הרב יצחק ידידיה פרנקל (רבה של תל אביב) שהכרתי היטב, והתאמץ לעזור לזולת. תמשיך כמו אביך. תהיה רב שחושב על כולם". התרגשתי וביקשתי את עזרתו, ומאז ידעתי שבכל פעם כשחיפשתי דרך לסייע בדרך ההלכה למבקשים עזרה, יש לי כתובת. הייתי שולח אליו את פרטי המקרה באמצעות פקסמיליה, ותוך שעות ספורות פלט המכשיר בביתי מענה, ובדרך כלל עם תוספת של מילת עידוד. מילה חמה של יישר כוח על המאמץ.
 
זכינו בדורנו לעשרות שנות 'הרב עובדיה', וכעת אנו נפרדים ממנו למנוחת עולמים. אנו נפרדים ממנו, אך לא מתורתו, מחוכמתו, מפסיקותיו, מהנהגותיו ומאורחות חייו שהטביע במאות אלפי בתי אב יהודיים בארץ ובעולם כולו.

תורתו תמשיך לחיות בקרבנו, ואישיותו הדגולה והנאצלת תיזכר תמיד.

הרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק

מראשית דרכי היה הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל לאב רוחני עבורי, רבי ומורי. הוא אמר לי לא פעם: "אני אוהב ומחבב אותך כמו בן שלי". הוא היה מבקר במוסדות 'מגדל אור' לעיתים קרובות ומלווה אותנו בעצה ותושייה, באומר ומעש. כשהגר"ע נחלה והיה רתוק לביתו בתקופה האחרונה הרגשתי צורך עז לבוא לבקרו.
 
בליל י"ד בתשרי, ערב חג הסוכות, עליתי במיוחד לירושלים והתקשרתי לברר אם אני יכול לעלות אליו. בנו הגאון רבי משה יוסף ורעייתו שתחי' שטיפלו במסירות נפש של ממש בגר"ע זצוק"ל, אמרו לי כי הוא נח עתה ולא כדאי להפריעו. אמרתי לעצמי כי איני עוזב את העיר עד שבעז"ה אזכה לראות את הרב.
 
נשארתי בהר נוף. לאחר כחצי שעה מתקשרים אליי בני המשפחה ואומרים לי כי הגר"ע התעורר והביע רצונו לערוך קידוש לבנה – האחרון בימי חייו. הם מחפשים עשירי למניין. קפצתי ועליתי לבית הידוע ברחוב הקבלן. הגר"ע שישוב היה בחולשתו בכיסא הגלגלים חרד לקראתי ושאלני לשלומי.
 
אמרתי לו: כבוד הרב, כואב לנו הראש. אם עטרת ראשינו במכאוב ובסבל – זה כואב לנו, לכולנו. הוא הרים את ידיו והעניק לי במאור פנים סטירת לחי אוהבת אחרונה לימי חייו.
 
ביום שני השבוע, ג' במר חשוון, עליתי ירושלימה בתחושה כואבת. שר התורה נאנק ונאבק על חייו. נכנסתי לחדרו, נשקתי את ידו, זו הייתה יד חמה של אדם חי. דמעות ניגרו מעיניי: אבינו, רוענו, הישאר עמנו, עם ישראל זקוק לרב. אך משמים נגזרה הגזירה, כחצי שעה לאחר מכן, בעודי נושא תפילה בהר הזיתים, רוכב בערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק.
 
דורות ארוכים לא היה אדם ענק שכזה משכמו ומעלה, גבוה על גבי גבוה. הוא יחסר הרבה לעולם התורה ולעולם היהודי בכל התפוצות, בפרט בעת קשה זו. יהי זכרו הגדול ברוך.