מבט לפרשת השבוע "לך לך"

מגן אברהם ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מדגיש מפני מה התברך אברהם אבינו, שיחתמו את הברכה הראשונה בתפילת "שמונה עשרה" רק בשמו - במלים "מגן אברהם" ● האפשר לחשוש, חלילה, כי אברהם התקנא, שגם בנו או נכדו יוזכרו בסיום הברכה?

"ויאמר ה' אל אברהם .. ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה". (י"ב, א-ב)

מבאר רבי שמעון בן לקיש, שכל ההבטחות הללו, שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו, נאמרו בברכה הראשונה בתפילת 'שמונה עשרה'.

"ואעשך לגוי גדול" - זהו שאומרים 'אלוקי אברהם'.

"ואברכך" - זהו שאומרים 'אלוקי יצחק'.

"ואגדלה שמך" - זהו שאומרים 'אלוקי יעקב'. יכול (הייתי יכול לומר, שמאחר שמזכירים את שלושת האבות בגוף הברכה הראשונה של שמונה עשרה), יהיו חותמין בכולן (כלומר: נסיים את הברכה- "ברוך אתה ה', מגן אברהם, יצחק ויעקב"). תלמוד לומר: "והיה ברכה"- בך חותמין, ואין חותמין  בכולן". (אברהם אבינו זכה, שסיום הברכה יהיה רק על שמו. לכן הסיום של הברכה – "מגן אברהם") (פסחים קי"ג, ב)

רבי שמעון בן לקיש מבאר ,שאברהם אבינו זכה, שסיום הברכה יהיה על שמו בלבד. לכאורה צריך להבין, חז"ל לימדו אותנו "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו". יצחק אבינו וגם יעקב זכו להתחנך בדרכו של אברהם אבינו. הם המשיכו את דרכו הרוחנית בכל הכוח והעוצמה, וזכו להקים את העם היהודי. לכן עד היום הזה אנו מרבים בתפילות לבקש בזכות האבות הקדושים.

האם לאברהם היה מפריע אם היינו מסיימים את הברכה גם בשמם של בנו ונכדו? האם האב היה מקנא בבנו או בנכדו, שהם גם תלמידיו וממשיכי דרכו?

אברהם אבינו נקרא 'עמוד החסד'. אברהם קירב אנשים לאמונה בזכות חסד, הידר בהכנסת אורחים, האוהל היה פתוח לארבעה כיוונים באופן שכל רעב וצמא היה נכנס, כשבאו לומר 'תודה' על האירוח, אברהם הסביר להם, שהתודה והברכה לבעל הבית, למלך מלכי המלכים. לכן כאשר מכוונים בברכה במילים 'אלוקי אברהם', מכוונים על חסד.

יצחק אבינו הצטיין בעבודה, כונה 'עמוד העבודה'. יצחק מסר את עצמו לקרבן על המזבח בעקדה. יצחק ידע, שהוא העולה, וביקש מאביו, שיעקוד אותו כדי שלא ייפסל הקורבן. לכן מכוונים בברכה 'אלוקי יצחק' על עבודה.

יעקב אבינו הצטיין בתורה, באמת. יעקב היה איש תם יושב אוהלים, שקוע בתורה בבית המדרש של שם ועבר, וכך מכוונים ב'אלוקי יעקב'. נשאלת שאלה: האם אברהם אבינו לא הצטיין גם בעבודה ותורה, או יצחק בחסד ותורה, או יעקב בחסד ועבודה?! ברור, שהאבות הקדושים הצטיינו בכל שלושת העמודים שעליהם עומד העולם כמו שאומר התנא באבות "שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר: "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים" (א, ב).

אברהם היה הראשון - "אברהם העברי". כל העולם מצד אחד עבדו לעץ ולאבן. אברהם היה בצד אחר, בצד שמעבר, בצד שמאמין בבורא. בעולם כזה צריך היה להתחיל בחסד. חסד שווה לכל. אדם רעב או צמא מבין לומר תודה למי שדאג לו. אחרי שאברהם אבינו קירב הרבה אנשים לאביהם שבשמים, יכול יצחק להמשיך בעבודה ולעלות לעמוד השני ולקרב את הבריות בעבודה השם, בתפילות, בהקרבה עצמית.

יעקב אבינו כבר הגיע בדור השלישי, דהיינו: אחרי שמידת החסד והעבודה כבר נשתרשו בעולם, אפשר היה להמשיך לתורה הקדושה. האבות הקדושים הצטיינו בכל מידה נכונה. אבל ההשפעה שלהם לסביבה הייתה לפי מה שציבור יכול לקבל.

ראיתי חידוש בשם הגרא"ש בהגרא"ד הי"ד וסרמן זצ"ל, שהיה אומר, שיש כאן עניין נוסף: בך חותמין את הגלות. סיום הגלות יהיה על ידי המשכת המסורת של אברהם אבינו, של גמילות חסדים ושל קירוב רחוקים לאבינו שבשמים.

לפי יסוד זה, אפשר להבין את הברכה לאברהם אבינו. כמו שהדור של אברהם היה חלש, רק על ידי עמוד החסד - הקל מבין שלושת העומדים - אפשר היה לקרב את הבריות. מבטיח הקב"ה לאבינו אברהם: בזכות הניסיון של "לך לך מארצך וממולדתך" סיום הגלות יהיה בזכות חסד. הקב"ה לא ידרוש מאיתנו בדור חלש של עיקבתא דמשיחא שלמות בעבודה או בתורה.

אם נצטיין בחסד בלבד, עמוד שכל אחד יכול להתחבר ולתרום בו, בזכות גמילות חסדים נוכל לזכות לחתימת הגלות.

אמנם זאת ברכה עצומה והקלה גדולה. אבל לפחות בחסד צריך להתחזק, להשתדל בכל הכוחות ולהפעיל את כל המשאבים כדי לחתום במהרה בימינו את הגלות, אמן.