"את הבן שלך לא היית זורק מהישיבה"

בכינוס של ראשי ישיבות קטנות, דיבר הגראי"ל שטיינמן שליט"א, וקרא להתייחס אל כל בחור ישיבה כאל נשמה ● הוא יצא בתוקף נגד תופעת סילוק בחורים מישיבות: "מדובר על נשמות של כלל ישראל" ● "מי ששולח ילד, ואחר כך הוא יוצא לתרבות רעה, ישאלו אותו בעולם האמת: למה הבחור יצא לתרבות רעה?"

הגראי"ל שטיינמן נשא השבוע דברים חד-משמעיים, באשר לחובה להתייחס אל כל בחור ישיבה כאל נשמה, ונגד התופעה של סילוק בחורים מישיבות.

הוא דיבר בכינוס של ראשי ישיבות קטנות, וכך אמר: "הגמרא אומרת בפרק הכונס, הנותן דינר זהב לאשה ואמר לה הזהרי בו של כסף הוא, הזיקתו בכונה חייבת לשלם, אבל אם רק לא שמרה טוב, משלמת של כסף, מפני שיכולה לומר קיבלתי עלי נטירותא דכספא ונטירותא דדהבא לא קבילית עלי. ממילא, אפילו שזה בעצם זהב, אי אפשר לחייב אותה יותר מדינר כסף, כי אומרת שמרתי פחות כי חשבתי שזה דינר כסף. כך כתוב בגמרא".

"הוסיף אותו גאון, שכך בן אדם צריך לדעת איזה נטירותא יש לו. אם אדם חושב שעוסק בדברים פשוטים, צריך לומר לו שילדים – זה נשמות, זה נטירותא דדהבא! ועוד יותר מנטירותא דדהבא. הוא לא יכול לעסוק בזה אם הוא לא יודע מה הוא עושה, כמו נטירותא דכספא, כי נטירותא דכספא לא מספיק. זה נשמות של כלל ישראל".

"הראשי ישיבות כאן קיבלו עליהם נטירותא של נשמות של כלל ישראל, ואפילו נטירותא דדהבא זה לא משל לזה".

"ממילא כל ראש ישיבה צריך לדעת שלא מדובר כאן על סתם דברים רגילים, מדובר כאן על נשמות של כלל ישראל, צריך לשמור נטירותא דדהבא, שמירה כזאת שלא שייך יותר! זה צריך כל אחד לדעת, להתייחס אחרת לתלמידים ולא לחשוב שזה דבר כזה שאפשר לזלזל בו, אלא זה נטירותא דדהבא!"

"ממילא כל אחד אם הוא יודע את זה, הקב"ה יעזור שבאמת יצאו נשמות טהורות של גדולי ישראל, יצאו מהם תלמידי חכמים כמו שהקב"ה רוצה".

ואז הוסיף: "מימי לא זרקתי בחור מהישיבה! רק פעם אחת כשעשו עוול וחוצפה נוראה שאין לה דמיון. מי ששולח ילד מהישיבה, ורחמנא לצלן אחר כך יוצא לתרבות רעה, ישאלו אותו בעולם האמת למה הבחור הזה יצא לתרבות רעה? מה הוא יגיד, שהוא עשה כך וכך. יאמרו לו: אם זה היה הבן שלך האם היית שולח אותו?! אם זה היה הבן שלך היית זורק אותו?! היית צריך לחשוב כמו שזה הילד שלך, ילד שלך!"

"האחריות כלפי הילדים, אדם צריך לדעת שיש עליו אחריות של דהבא, ועוד יותר מדהבא..."

"צריך שאלת חכם על כל בחור"

בהמשך נשאל מרן הגראי"ל, איך אפשר לגרום לבחורים לאהוב את הלימוד.

"אומר לך", אמר הגראי"ל, "אם הוא בעצמו יש לו געשמאק, הוא יכול להעביר את זה הלאה, כי יש לו וזה עובר לשני, אבל אם אין לו, האיך יעביר לאחרים?"

"כך אמר לי פעם החזון איש, שהיה אצלו ראש ישיבה אחד ושאל אותו החזון איש למה לא אומר לתלמידים פשט? ענה אותו ראש ישיבה שהם לא נהנים מלימוד פשט. אמר לו החזון איש: אם לך היה הנאה מפשט היה גם לתלמידים הנאה, רק שאתה בעצמך גם כן אין לך הנאה מלימוד פשט. כך סיפר לי החזון איש".

"היום נותנים לתלמידים רק צימוקים - היינו פרפראות וחידושים, מרגילים אותו רק לאכול צימוקים, אבל צריך לאכול 'לחם' - גמרא רש"י תוספות".

"וצריך לדעת מכאן והלאה לא לסמוך על זה שהילד נכנס לישיבה וחושבים שכאן זה נגמר. גם בישיבה צריך עיניים טובות לראות כל דבר, ולדעת גם כן ללמד עם חן וחסד ואהבה, לא פשוט, ולא עם כעס על כל דבר, לא הקפדן מלמד, צריך לדעת ללכת עם רחמים, ללמד יידישע קינדר - ילדים יהודים של הרבונו של עולם, הייליגע נשמות – נשמות קדושות".

ראש ישיבה נוסף העלה שאלה מעניינת: האם צריך לזרוק בחור ששקוע באינטרנט?

"אני אגיד לך", ענה הגרא"יל. "על כל בחור צריך שאלת חכם, על כל יחיד צריך לדון בפני עצמו. העיקר הוא שלא לזלזל בשום תלמיד! לא לומר תלמיד זה - מילא.

"יש עוד דוגמא, אתם יודעים שר' חיים וואלוזין יסד את ישיבת וואלוזין בשנת תקפ"ב, והישיבה עמדה עד תרנ"ב, שבעים שנה בדיוק. והיו ראשי ישיבה, ר' חיים וואלוז'ינר ואחריו בנו רבי יצחק, ואחר כך עוד חתן של ר' חיים ועוד חתן, ואחר כך הנצי"ב, ובסך הכל מי אמר שיעור חמישים שנה - הנצי"ב, יוצא שכל ישיבת ואלוזין היתה על הנצי"ב! והנצי"ב מתחלה חשבו עליו שהוא לא כל כך... אבל למעשה כל הישיבה חמישים שנה היתה עומדת על הנצי"ב, מה רואים לא לזלזל במי שחושבים שהוא לא כל כך מיוחד".