שנתיים לפטירת הרבנית קנייבסקי

הרבנית של כלל ישראל ● במלאת שנתיים לפטירת הרבנית בת שבע קנייבסקי, אשת חבר להגר"ח קניבסקי שליט"א, "כדורי.נט" מגיש סיפורים מקורות חייה המופלאים והצנועים ● ומה הציעה הרבנית לנשים שביקשו להתחזק?

הבית הידוע ברחוב רשב"ם. קרוב-קרוב, מאחורי הדלת הנפתחת, ישבה הרבנית הצדקנית. דומם הקשיבה היא למסתרי הנפש שמולה. פתחה את הלב הגדול והרחום, והעניקה תשורת נחמה ועידוד לדמות המבקשת. ברכה לוהטת, מעומק הנשמה, מצטרפת תמיד, נוסכת תקווה ואור חדש לעתיד טוב יותר.

"תפקיד האישה הוא בבית פנימה, לזכות להעביר לילדיה חינוך יהודי טהור", אמרה הרבנית ע"ה לשואליה, "זהו תפקידה במשך כל ימי השנה ועל אחת כמה וכמה בחודש אלול! עליה מוטלת האחריות לשוחח עם בניה על מעלת לימוד התורה, לבחון כי אכן לומדים הם כראוי, לדרבן אותם לשוב וללמוד עוד בחשק ובשמחה". דמותה של הרבנית משקפת במוחש את מילותיה.

המסירות של הרבנית לבעלה הגר"ח שיבלט"א, היתה מן המפורסמות. בכל ערב וערב, ניגשה היא להכין את הסלט היומי בעבורו, ולעולם לא וויתרה על תפקידה זה. אף בימים קשים, כשהלחץ גובר ונשים רבות צובאות על חדר המבוא הקטן, הכנת הסלט נותרת מלאכתה האישית. אף כשבכוונתה לצאת את הבית, ראשית דבר יהיה הסלט טרי ומוכן, ורק לאחריו תתפנה הרבנית לעסקי הציבור הממתינים לפתחה. הכל כדי שיהיה המזון מוכן בעבור הגר"ח, בעיתו ובזמנו.

בשעה שתיים וחצי אחר חצות, קם הגר"ח משנתו הקצרה, שאורכת כשעתיים בלבד. ואז ציפתה לו כוס התה הנצחית, שהרבנית הכינה לו לילה-לילה, חרף חולשתה והעייפות הרבה, תוצאות יום עמוס עשייה ופעילות.

הגר"ח אינו טועם כמעט דבר, אולם הרבנית אינה מוותרת על הכנת סיר ענק של דגים, על חלות לכבוד שבת, על אפיית עוגות. גם הכנת עוגה אינה דבר של מה בכך. הרבנית מורחת את הקרם בשימת לב, מקפידה לפזר סוכריות במידה שווה ושמה את לבה לפרטים הקטנים ביותר.

הרבנית היתה מגלמת בכל הליכותיה את מהות האישה היהודייה, ותפקידה הנשגב לנהל את ממלכת הבית, לדאוג לרווחתם הגשמית של בני הבית, כדי שיוכלו להתעלות ברוחניות בשלווה ולצלול בים התורה ללא דאגות.

מפעים לגלות כיצד קיימה הרבנית, הלכה למעשה, את כל דברי החיזוק שהעניקה למבקשות. לא רק הלכות שמירת הלשון היא הקפידה ללמוד מדי יום, כפי ששמעה בשם הרב סגל זצ"ל ממנצ'סטר, כי מובטח לכל מי שילמד שתי הלכות של שמירת הלשון בכל יום, שיינצל מצרות רבות ורעות ויזכה לישועות.

בכל פעם שמקבלת הרבנית על עצמה משהו נוסף, היא הקפידה בעקביות מעוררת השתאות להתמיד בו דבר יום ביומו. פה 'פרק שירה', שם 'איגרת הרמב"ן'. קטעי ה'קורבנות' בתפילת השחר, שכדי לאומרם בבוקר היא מתעוררת משנת השעתיים של הלילה כשעה לפחות לפני הנץ החמה. אף את תפילת 'נגע צרעת' היא הקפידה לומר מדי יום.

הבית ברחוב רשב"ם ספוג כולו צניעות ופשטות, מהמסד ועד לטפחות. הרבנית לא קנתה פריטים חדשים. היא פשוט לא היתה זקוקה להם. גם כאשר קיבלה מתנה כלשהי: סיר חדש למטבח, משלוחי מנות, או תשורה מאורחים הבאים מחוץ לארץ, היתה מעבירתם.

החיזוק: תפילה נוספת ביום

לנשים שביקשו חיזוק, הציעה הרבנית להוסיף עוד תפילה ביום. גם לאלו הזוכות להתפלל שלוש פעמים ביום, אמרה הרבנית כי כדאי להוסיף עוד קטע. עוד משהו. תפילה לעולם אינה שבה ריקם.

החסד שפרץ מליבה של הרבנית, לא היה לו גבול וקץ. "בשעה שקשה לי בבית", אומרת אחת מהמקורבות "מהרהרת אני ברבנית. מה היתה עושה היא, לו היתה נתונה במצב זהה לשלי? ואז, ברגע אחד, ברורה לי הדרך הלאה".

פעם הציעה הרבנית לבחור ישיבה סגולה בריאותית מסוימת, אשר היא בקיאה בעשייתה. פירטה באוזניו את מרכיבי המזון הדרושים ליצירתה, והבטיחה לו שאם יטעם מתערובת זו במשך שלושים יום רצופים, תצליח הסגולה.

טען הנער כי ישן הוא בפנימיית הישיבה, והמטבח נסגר שם בשעה מוקדמת. לא יוכל הוא, אפוא, לגשת מדי ערב, כשהמקום פנוי בעבורו, ולהכין את התערובת. הציעה לו הרבנית על אתר: "כל ערב, לפני שתלך לישון, גש אליי הביתה, ואכין בעבורך את הסגולה הבריאותית".

כך, בפשטות, כאילו אין היא מסיימת בערבו של יום מסכת שלמה של שיחות, תפילות מעומקה של הנפש ומאמצים רבים. לזכות להתכונן ליום הבא בעוד מעשה של חסד.

מדי ערב שבת, היתה עומלת הרבנית על הכנת סיר ענק של דגים. בעת שהמאכל מוכן וראוי, מתחילה החלוקה: אם לבני משפחתה, ילדים ונכדים, ואם לדמויות שונות הזקוקות לתשומת לב חמה ואוהבת. זו משפחתה אינה מתגוררת בארץ. לזו אין כלל משפחה.

הרבנית לא שכחה אף אחד! מניחה בצד משהו, דבר מאכל מסוים, שיודעת כי המקבל אוהב במיוחד. אין היא מוותרת על פרט קטן כגדול. חסד, במלוא מובן המילה.

מסירות נפש למען הכלל

הרבנית בת שבע קנייבסקי ע"ה, היתה הרבנית הגדולה של כל בנות ישראל ונתנה לכולן את ההרגשה שהיא אמא שלהן. באהבת ישראל עד אין קץ ובמסירות נפש למען הכלל, כפי שלמדה מסבא הגדול ר' אריה לוין, קיבלה בביתה מבוקר השכם עד השעות המאוחרות של הלילה עשרות נשים ולפעמים אף מאות נשים ביום.

יותר ממה שמסרה הרבנית קנייבסקי נפשה על נשות ישראל מסרה הרבנית נפש על התורה של בעלה, במסירות יום יומית שאינה ניתנת להבנה, כבר מהיום הראשון לחתונתם, התמסרה לתורתו והיתה עזר כנגדו בכל המובנים.

הרב מעולם לא היה מעורב בענייני וצרכי הבית, מעולם לא בקשה ממנו שום עזרה והתייצבה לימינו בכל עת בכדי שיוכל לשקוד בתורה ללא הפרעה. הרבנית קנייבסקי נתנה לעם ישראל את הרב ר' חיים קנייבסקי, גדול הדור.

מספרת לאה שהיתה בת בית בביתה שנים רבות, עוד בשנים שלפני שנשות ישראל החלו משחרים לפתח ביתה:

"בוקר אחד כשכבר היו לי חמישה ילדים, הגעתי והודעתי בהכרזה שהיום באתי אליה בתור אמא ולא בתור רבנית כיוון שכך, הכניסה אותי לחדר השינה שלה, ישבתי שם על המיטה ובנתיים שמעתי אותה במסדרון עם אישה אחת שמספרת על הטרגדיה שלה ועוד אישה שבעלה מחכה לניתוח ובנתיים גם הבן התאשפז וזקוק לניתוח ואח"כ היתה אישה שרוצים להוציא את בנה מהחיידר ובקיצור אחרי זמן מה היא נכנסה לחדר והתיישבה לידי על המיטה ושאלה: מה קרה?!

אני שכבר הייתי שנים בת בית אצלה וכבר שמעתי אין ספור סיפורים של נשים משך השנים... פתאום הרגשתי חסרת טעם עם הסיפורים שלי, ועניתי לה: שום דבר לא קרה, אני הולכת הביתה! היא לא הרפתה ורצתה לדעת מה הפעם קרה שכל כך הייתי נסערת והגעתי עם כזו הכרזה. אמרתי לה: שמעתי את כל הסיפורים של הנשים כאן, בתוך עשרים דקות כמות של צרות שאפשר לכתוב עליה ספר, ואין לי כבר שום בעיה...

הסוף היה שסיפרתי לה שלבן שלי בן שמונה יש כאבי ראש והקאות כבר חודש וחצי, וכל הזמן מחזירים אותו מהחיידר, וגם כשרצינו להרחיב את הדירה וקיבלנו הודעה מהעריה שלא מאשרים לנו את ההרחבה. היא נכנסה מיד לר' חיים וסיפרה לו את הסיפורים שלי, שהיו נראים לי באותו הרגע הכי קטנים בעולם.

הרב בירך ואני יצאתי שמחה מביתם.

מיד כשהגעתי הביתה צלצל הטלפון, ועל הקו היה עסקן שהודיע לי חגיגית שעכשיו יצא מהעיריה וקיבל אישור הרחבה לבניין שלנו... ובמקביל מאותו היום חלפו כאבי הראש של בני כלא היו...

בתחילה הייתה הרבנית מאד כאובה מכל סיפור שהגיע אליה וממש לא יכלה לשמוע את הסיפורים על כל גווניהם. תמיד היתה אומרת לי: בעלי שומע ולא נהיה חולה מזה ואני לוקחת ללב.

באחד הימים הגיעה אלי הביתה בטעות, אישה חילונית שעברה ייסורי גהנום עם בעלה, היא הייתה בטוחה שאני רבנית חשובה, נתנו לה בטעות את הכתובת שלנו, האישה התעקשה לספר לי את הסיפור שלה. אני הייתי אישה צעירה ויולדת וכששמעתי את הסיפור כמעט התחלתי לבכות, ממש לא ידעתי מה לעשות.

לפתע אמרתי לה בבטחון, אני אתן לך מכתב לאישה מאד גדולה וחשובה. תלכי אליה ותגידי ששלחתי אותך היא כבר תעזור לך.

כתבתי מכתב לרבנית קנייבסקי נתתי לאשה את הכתובת רשב"ם 23 ונשמתי לרווחה, יש על מי לזרוק את הצרות.

לאחר שבוע וחצי פגשתי את הרבנית קנייבסקי ושאלתי אותה על האישה הזו. הרבנית חייכה ואמרה אני כבר לא זוכרת מה היה איתה, אמני רק זוכרת ששלחת מישהי, כיוון שהסיפור של האישה הזו היה באמת נורא ואיום הייתי המומה איך היא לא זוכרת כזה מן סיפור זוועה?? והרבנית עונה לי: כאלה סיפורים, יש עשר ביום. אז הבנתי שכבר התחשלה.

אני זוכרת שהתפללה עלי כשהייתי בחורה, על זיווג הגון, והייתה שולחת עם בעלה פתקים לסטייפלר שיברך אותי. ושאלתי אותה למה זיווג הגון? למה לא לפרט יותר? היא ענתה שזיווג הגון כולל את הכל.

כעבור כמה שנים היתה לי בעיה וביקשתי שתתפלל עלי. היא ענתה לי בפליאה: בטח! כל יום אני מתפללת עליך ואמרה את שמי ושם אמא שלי... איזה שיעור מאלף קיבלתי!

רשימת האנשים שהתפללה עליהם צמחה עם השנים והפכה למגילה, עד כמה שהבנתי מי שהתחילה להתפלל עליו מעולם לא ירד מהרשימה", היא מסיימת.