הרב שרון רג'יניאנו מדבר על המהפך

השחקן שחצה את הקווים מעולם הזוהר לספר הזוהר ● הוא היה אחד מטובי השחקנים שצמחו בקולנוע, בתיאטרון ובטלוויזיה, וכעת הוא אברך כולל מן המנין ● בראיון מיוחד, מספר הרב שרון רג'יניאנו מה חוללה בו התגלית כי הוא בן לניצולי שואה, על החיים בצל המשחק, ועל החזרה בתשובה

 

מה אומר לכם השם הרב שרון רג'יניאנו? סביר להניח שעבור מרבית הגולשים, לא מדובר בדמות מוכרת. אולם בקרב הציבור החילוני, אזכור שמו, היה בעבר מושא להערצה ומודל לחיקוי.
 
הוא נחשב לאחד מגדולי השחקנים הישראלים בקולנוע, בתיאטרון ובטלוויזיה, קצר הישגים והעפיל לפסגת ההצלחה. גם בהוליווד, עיר תעשיית הסרטים, פסגת החלומות של כל שחקן, כיכב וגילם סדרה של תפקידים לצד שחקנים מפורסמים.
 
אבל בשנת תשס"ה, נטש ר' שרון את ''עולם הזוהר" וחצה את הקווים ל"עולם ספר הזוהר'', כהגדרתו.
 
בראיון מיוחד ל'חדרי חרדים' מספר הרב רג'יניאנו על התגלית שנודעה לו לפני כעשרים שנה כי הוא בן לניצולי שואה, למרות שיוכם לעדות המזרחי; על החיים בצל המשחק וההילה לה זכה; על הפניית העורף לכל החומרניות, הסחי והמיאוס הכרוכים בעולם זה; על החזרה בתשובה; ועל ההרצאות והשיעורים שהוא מוסר, שסחפו אחריהם רבים, כאשר חלקם גם זכו לחזור בעצמם בתשובה.

שרון נולד למשפחה מסורתית שהתגוררה בחולון. הם נהגו לערוך קידוש בליל שבת, שמרו על חג הפסח, צמו ביום הכיפורים - ושמרו באדיקות על הזיקה ליהדות, אף אם לא נטרו את כל המצוות בקפדנות.
 
כששרון החליט ללמוד משחק, לא היה זה ממש לרוחה של המשפחה. הם לא יצאו מגדרם להחמיא לו, אבל אף אחד גם לא עמד בדרכו. כאשר הקריירה שלו התחילה לתפוס תאוצה, ובעיתונים התפרסמו כתבות אודות הכוכב החדש, אמו התרגשה, גזרה את קטעי העיתונות והצניעה אותם למשמרת.
 
דווקא אביו, מתייחס לכך בשוויון נפש ונותר אדיש. עבור היהודי הלובי התמים, אין משמעות לעובדה כי בנו הפך 'סלב'. ההערצה המזויפת שהקהל הישראלי רוחש לבנו, איננה נוגעת לליבו... למרות שהוא בהחלט נהנה שבנו 'עושה משהו עם החיים שלו'. בתקופה זו, שרון משליך מאחורי גוו, גם את הסממנים היהודים האחרונים שעוד השתמרו במשפחה. פועל יוצא מובהק, של הדינמיקה והחיים בעולם המשחק החילוני.
 
במשך שנים, אבות המשפחה חתמו את פיהם ולא שיתפו את הדור הצעיר, בקשר שלה לשואה.
"כשהייתי ילד", מספר רג'ינאנו בכאב, "לא הבנתי למה עושים עניין כזה גדול מהשואה. זה היה נראה לי כמו משהו רחוק שקרה מזמן ולא קשור אליי. לא היה בי את הצער ואת תחושת הסולידריות. רק כשגדלתי ותכננתי להזמין את אבי ואחותי להצגה שהוקרנה על השואה, אמרה לי אחותי: 'עזוב, אל תזמין את אבא. כי הוא היה שם'.
 
"פתאום גיליתי, שמשפחתנו , ילידי לוב - סבי ז"ל, אבי, אחיו ואחיותיו - נשלחו על ידי הנאצים מלוב מדינת מכורתם, למחנה הריכוז 'ברגן בלזן' בגרמניה, בעיצומה של השואה.
 
"ואז אמרתי לעצמי: 'רגע, אז גם אני שייך לסיפור הזה, ולא רק האשכנזים'... הגילוי הזה שהכה אותי בהלם, היה אחד הדברים שחיזקו אצלי את הזהות היהודית".

האישה זעקה: 'אתם הצלתם אותי'

• מה סיפרו לך על 'ברגן בלזן?

"כשהגיע אבא שיבלחט"א עם אביו ז"ל לברגן בלזן, הוא היה בסך הכל ילד בן ארבע. שלוש שנים תמימות התגוללה המשפחה במחנה, תחת סבל, מכות, רעב והשפלה בלתי ניתנת לתיאור. מיותר להרחיב את הדיבור, על מה שכולם יודעים. בשלהי המלחמה, כפו הגרמנים על הסבא שלי, לכרות בור ענק, על מנת לקבור בו ילדים חיים שהתגוללו נפוחי כפן, מזי רעב, שלדי אדם, שהצר הצורר ביקש להספיק לחסל, בטרם ייסוג מהמחנה.
 
"הסדיסטיים הללו עוד הספיקו לבצע את זממם בחדווה שטנית, ואז בדיוק הגיעו כוחות הברית לשחרר את המחנה. החיילים הגרמנים מיהרו לסגת ולעזוב את המקום וסבא מצדו, מיהר אל קבר האחים וגרף בחזרה את כל הררי החול, שהערימו מלאכי המוות על ראשם של הילדים המסכנים. חלקם כבר נחנקו למוות. אבל כשמונים אחוזים מתוכם, הוא עוד הצליח להציל.
 
"שלושים שנה לאחר מכן, הלכו הסבא ודודתי ברחובות נתניה. לפתע, רצה אישה אחת לכיוון הדודה ונפלה בזרועותיה: 'אתם הצלתם אותי' זעקה בהתרגשות. מסתבר, שהיא הייתה אחת מתוך עשרות הילדים שנותרו בחיים וחולצו מהבור בשלום. היא הצליחה איכשהו לזהות את הדודה, שהייתה נערה בתקופת ברגן בלזן, וכעת סגרה הניצולה את המעגל, כאשר הוענקה לה הזדמנות פז בלתי צפויה, להודות למציליה".
 
מאז, רג'יניאנו, טורח להזכיר בכל הזדמנות את העובדה שהוא צאצא לניצול שואה, אך הוא גם סבור שכל אחד צריך להרגיש שהשואה איננה נחלת הניצולים, אלא של כלל ישראל.

"עשיתי דברים שאני מתבייש בהם"

כשהוא מצוי בשיא הפריחה, נהנה מתהילה חובקת עולם, וגם המשכורת איננה רעה בכלל, מחליט ר' שרון לפרוש.
 
הוא לא מצביע על הנקודה הספציפית שגרמה לו לכך, אבל מצהיר, כי נקעה נפשו, מהמתחולל בקליקה שבה הסתובב. הוא לא בורר במילותיו ומכנה אותה, 'חולנית', 'נהנתנית', 'התנהגות חייתית או בהמתית', 'מלאת תאווה וגאווה', שכ'ל הרוע, חוסר המצפון והעדר המוסר בהתגלמותם' - מקננים שם. "עשיתי וראיתי דברים שהיום אני מתבייש בהם".
 
הוא מחליט לעשות סוויץ', אך עדיין לא שינוי פאזה סופי - ומתחיל להתקרב ליהדות. "הים סוער ויש בו גלים, מי שלא שוחה טוב, הים זורק אותו. גם הקב''ה משך אותי וזרק אותי החוצה כמו בעיטת שוער במשחק כדור באצטדיון..." הוא מסבר את אוזננו בלשונו הציורית.
 
באותה עת, הוא גם פותח תיאטרון יהודי-ישראלי, שיעסוק בתכנים יהודיים וילמד צעירים ומבוגרים מהי אהבת ישראל, באמצעות יצירותיהם של רבי יהודה הלוי, הרמח"ל ורבי נחמן מברסלב זצ"ל, לצד יצירות של ש"י עגנון וסופרים יהודים אחרים:
 
"למה שכיהודי אלך ואתעסק בחומרים שאינם שייכים לי? מדוע שאתרגם יצירות מאנגלית? אני בן לעם שהכריתו ממנו 6 מיליון איש, רק בגלל שהם היו יהודים, אז אלך ואעסוק בתרבותם של עמים אחרים, שאולי גם נתנו ידם להכחדת עמי?" הסביר ר' שרון בשעתו, בראיון לאחד מערוצי התקשורת.
 
בהמשך, הולך ומתהדק הקשר שלו עם הדת, ובהכוונתו של אחד הרבנים, שאת שמו מסרב ר' שרון לחשוף, הוא חוזר בתשובה ונוטש כמעט כליל את העיסוק בתחום המשחק.
 
כיום, הוא אברך כולל שמקדיש את עתותיו ללימוד התורה וגם מוסר שיעורים והרצאות ביהדות. הוא משתמש בכריזמה שלו, ברזומה המפואר שמאחוריו ובעיקר בכישרון הדיבור האנליטי שבו ניחן, כדי לקרב יהודים לאביהם שבשמים.
 
רק במקרים מסוימים, מועטים, הוא 'מדגים' - כך להגדרתו, מעולם הדימויים של ענף המשחק, אך במוצהר, הוא כבר אינו מתפרנס מהעסק הזה.

להישאב אל תוך החיים המטורפים הללו?

לא רק שהקשר שלו לעולם המשחק החילוני נותק, אלא שר' שרון דואג גם לפרום כל התקשרות כזו, שמסתמנת אצל אי מי משחרי קרבתו ושומעי לקחו.
 
"מסרתי פעם הרצאה בפני תלמידים חילונים בהרצליה. דברנו על היהדות, על מסרים רוחניים על הקב"ה שמתגלים לנו בכל צעד ושעל, וכמובן גם סיפרתי להם בקצרה על ההיסטוריה שלי. שיתפתי אותם, ברקע שעמד מאחורי החלטתי לנטוש את המשחק לטובת חיי הנצח. לאחר ההרצאה, ניגשה אלי אחת התלמידות, נערה בת 16 וסיפרה לי, כי היא נרשמה ללימודי משחק באחד מבתי הספר המתמחים בכך. כעת, לאור ההרצאה, היא מתלבטת מה לעשות.
 
"אמרתי לה, כשדמעות בעיני: ריבונו של עולם! על מה דיברנו שעה שלמה? הלא כל ההרצאה הזו הייתה מבוססת על האלמנטים הללו. את מעוניינת להישאב אל תוך החיים המטורפים הללו? היא סברה וקיבלה והודיעה על אתר, כי היא משהה את תכניתה. הדברים, כך מסתבר, חלחלו בסייעתא דשמיא לליבה.
 
"במקרה אחר, זכיתי והצלחתי להכניס מספר נערים שהשתתפו בהרצאותיי, ומדובר בנערים חילונים, לישיבות חרדיות .לעתים, ההצלחה מאירה לי פנים 'באופן חלקי', ואני מצליח לגרום לצעירים להסיר את העגילים שבאוזניהם, בחוטמיהם ובמקומות נוספים, ה' ישמרנו. אם קיבלנו מה' כשרון ואנרגיות, אל לנו לשמור אותם לעצמנו. צריך לצאת לציבור ולתרום. אמרתי לעצמי: אם הקב''ה, החזיר אותי מהמקום הזה, בו הייתי, יש לי אחריות ואם אני יכול לקרב, אקרב.
 
"שמעתי מהרב מוצפי שאומר: 'אדם לעמל יולד', "לעמל" , ראשי תיבות, ל'למוד ע'ל מ'נת ל'למד. יש לנו עם מתוק ונפלא. אבל הוא לא יודע מי זה יונה הנביא, הוא לא שמע על עקדת יצחק ובשבילו, ראש השנה, זה עוד יום בילוי. לא תקיעת שופר, לא תשובה ולא מעשים טובים. חשבון נפש, קיים רק בתת המודע שלנו כחלק מהטרמינולוגיה...
 
"וברוך ה' שאנו זוכים לקרב ומחוללים גדולות ונצורות. אני גם הולך לבתי כלא, מוסר להם שיעורים ביהדות ואתה רואה, איך המחסומים מורדים. איך הלבבות הקפואים, נמסים. פתחו להם פתח כחודו של מחט, והם כבר יפתחו לכם כפתחו של אולם".

יונית מילבסקי | כדורינט27/09/2013 16:15
חזרה
עבור לתוכן העמוד