החילוניים החרדים: למה אתם שונאים אותנו?

שכנתי נועלת בכוונה את דלת הכניסה לבניין בשבתות, ואיש זר צעק לחברתי להסתלק מרמת השרון ● השנאה כלפי המגזר הדתי והחרדי כבר גלויה בראש חוצות ובתקשורת, ואת פירות הביאושים שלה נאכל כולנו, ובמיוחד "אויבי העם" - החרדים

די, נמאס לי. נמאס לי לשמוע כמה שונאים אותי. אותנו. הדתיים, החרדים, חובשי הכיפות, החוזרים בתשובה, מרובי הילדים, השחורים, החשוכים, הפרזיטים, שומרי השבת.
 
בכל ערוצי התקשורת המרכזיים זרועה ללא מפריע שנאת יהודים. מפיציה מן הסתם לא יאהבו את ההגדרה "שנאת יהודים". הם יבקשו לדייק שזו שנאת הפרזיטים שלא עובדים, לא מתגייסים ולא תורמים.
 
חלקם טורחים להסתיר את סלידתם מאיתנו. הם שונאים בארון. אבל מדי פעם בורחת להם שחצנות פלורליסטית במסווה של סאטירה חבויה. אחרים מנסים להסתיר את יהירותם תחת מעטה של "קירוב לבבות", כאותו סטיריקן שכתב עד כמה הוא חפץ באחדות העם, ולכן שהאנשים השחורים עם הבגדים המצחיקים יצאו כבר לעבוד. אחדות משמעה: אני האחד, ואתם תתיישרו לפי צביוני.
 
הבעיה הכי קשה שלכם זה הדוסים?
 
בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים לועגים קבל עם ורייטינג על ה' יתברך. הוא בוודאי צוחק מהבדיחות, אך אנחנו לא בעלי אורך רוח כמוהו. אבל מה אכפת לקברניטי הערוץ לזלזל באמונה של חלק מהעם, אם גם ככה אין לנו טלוויזיה, ואי אפשר לעשות עלינו כסף מפרסומות?

אפשר ולהמשיך לתת דוגמאות: איך בוחרים לראיין דווקא חרדים עילגים (לא שזו בושה גדולה אחרי שמשה רבנו היה גמגמן)? איך יש אייטמים אך ורק כאשר איזה דוס נעצר או מקושר לאברג'יל? על הנתינה, התרומות ורוח הנדיבות בקרב הדתיים שמעתם לאחרונה?
 
לא מזמן קראתי מאמר של דוקטורית שקוראת לנו להפסיק לעשות כל כך הרבה ילדים - או לחלופין, שהמדינה תפסיק לשלם ביטוח בריאות וחינוך חובה החל מהילד הרביעי. שהרי ה-בעיה של המדינה היהודית בארץ ישראל, זו כמות הזאטוטים החרדים שמסתובבת ברחובות, ומתכננת בחדרי-חיידרים להחזיר את כולם בתשובה, רחמנה לצלן. מזל שרמי לוי חזר להוריד מחירים והדלק הוזל, כי דוסים קטנים עם פאות הם האויב החדש.
 
עוד לא תמה שנאתנו

אני שואלת את עצמי, למה התעוררתי דווקא עכשיו? הרי אין חדש תחת השמש והתקשורת החילונית. האם זו אני שהשתניתי? ברור. האם זו השנאה שהפסיקה להתבייש, ויוצאת קבל עם ועולם? גם.
 
ואולי זו השכנה שלי, שטורחת ויורדת פעמיים בכל חג ושבת, בכדי לעלות את הצ'ופציק של הדלת הצדדית של הבניין - זה שמאפשר לנו להיכנס מבחוץ, מבלי לתקתק את הקוד כניסה החשמלי. בכל שבת מאז ראש השנה, נאלצים אני, ילדיי ואורחיי לחכות דקות ארוכות עד שמישהו ירד במקרה במעלית, ויפתח לנו את הדלת, בלי לחלל שבת.
 
בסוכות, משפחה בנתה סוכה על המדרכה שמעבר לכביש, אבל השכנים התלוננו לעייריה וביקשו להורסה בתואנת בנייה לא חוקית (העובדים הלא חוקיים שמתנחלים באתרי הבנייה שלידנו לא מפריעים להם כלל וכלל). אדם זר דפק על חלון מכוניתה של חברתי, וביקש ממנה להסתלק מרמת השרון ולא להחזיר את הילדים הרמת-שרונים בתשובה.
 
אלו אך מעט מדוגמיות השנאה שאני נתקלת בהם בתקופה האחרונה, ואני מתארת לעצמי שאני לא היחידה. אנשים אוכלים את השנאה מהתקשורת, ומוציאים את העצבים של השכנים. במקרה הזה - אני.
 
אנחנו דוסים, אנחנו פה, תתמודדו

אני מנסה לדון לכף זכות את מפיצי השנאה באשר הם. לחשוב שהם מאמינים שהם רוצים בטובתם, ולא ברעתנו. שהם לא באמת מבינים את עומק השנאה שהם מפיצים, וכי לא זו מטרתם, למרות שכל סטודנט שנה א' בתקשורת מבין כי למדיה יש השפעה ישירה על הלך הרוח ברחוב.

אם אשמש לרגע לפה של אותם "נטולי האג'נדה", שעד לא מכבר נמניתי על חלק מהם - ייתכן שהם יאמרו כי הבעיה היא בדוסים. אותם היהודים החשוכים שלקחו בעלות על היהדות ועל אלוקים, כאילו שיש עליהם זכויות קניין, והם לא מחלקים את "השלל" בין כולם - כל מי שנכחו במעמד הר סיני. שגם ליהודים החופשיים מגיע א-ביסלע יהדות, ושהזכויות על יהדות.קום כוללות גם אותם.
 
אז אם אתם רוצים באמת להבין מה זה יהודי ומי אנחנו, אני ממליצה לכם לשמור שבת אחת על-אמת, ולהרגיש איך הלב נפתח.
 
אבל אם אתם מתעקשים להיות יהודים חופשיים מתורה ומצוות, לפחות התנהגו כמשנתכם הפלורליסטית. תפסיקו להפיץ שנאת חינם. קבלו את האחר כשונה ושווה לכם. חדלו מלנסות "לצבר" אותו.
 
קירוב לבבות הוא לא לקחת את הצד השני, להוציא אותו מנבערותו ולקרב אותו אל הנאורים. לזה קוראים מסעי הצלב. ואם אפשר לשפוט לפי ההיסטוריה - עברנו את פרעה ואת מסעי הצלב, ונעבור גם את זה.