חפרפרת במנזר

איך גורמים למסיונר לעזוב את הארץ תוך 24 שעות, בעזרת עכברים בלבד? ● יו"ר הארגון הרפואי 'לב מלכה', אהרן לייב אברמן, מגולל לראשונה כיצד הציל ילדים יהודים מציפורני השמד הנוצרי ● וגם: איך נפתח הארגון לב מלכה ● "לא ידעתי כמה קשה לארגן תרומות דם"

את הארגון הרפואי 'לב מלכה', מכירים רבים. גם שמו של אהרן לייב אברמן, יו"ר הארגון, הולך לפניו. אבל לא כולם יודעים, איך התגלגל והוקם המפעל רב הפאר זה.

אולם מסתבר, כי בעוד שאת עיסוקיו בתחום זה, החל רק לאחר נישואיו, הרי שברזומה של אהרן לייב רשום פרק מזהיר והרואי, מתקופת ימי עלומיו, אודותיו לא סיפר מעולם.

'כדורי.נט' מביא את סיפורו המלא של האיש, שהציל ילדים יהודים מציפורני השמד הנוצרי והביא לרישומם של מאות ילדים מבתים חילונים במוסדות חינוך חרדים, במסגרת פעילותו בשורות 'יד לאחים', המציין בסוף השבוע הקרוב, שנתיים להסתלקותו של מייסדו הנערץ, הגאון רבי שלום דוב ליפשיץ זצ"ל.

אברמן נולד בעיר יאסי שברומניה לפני 52 שנה. כאשר היה בן שלוש שנים, עלתה משפחתו לארץ-הקודש. ההורים התגוררו תקופות בלתי ממושכות בקרית גת, חיפה ולאחר מכן בקוממיות. כאשר היה כבן עשר שנים, נפטר עליו אביו - והמשפחה הוכתה בהלם.

באותה תקופה, הכיר את משפחת פרקש מהיישוב קוממיות. היו אלו בני זוג מבוגרים וגלמודים, ר' יעקב ז"ל ורעייתו מרת מלכה ע"ה. מחמת היותם עריריים, אמצו את הילד היתום מאביו וגדלו אותו בביתם כבן. עם הגיעו לעול המצוות, נכנס ללמוד בישיבה לצעירים של ביאלא ולאחר מכן עבר לישיבה הגדולה של קהילת דושינסקיא, עד לנישואיו.

עסקנות ציבורית בגיל צעיר

ראשית פעילותו הציבורית, מתחילה בעצם כאשר הוא היה בסך הכל כבן 17 שנה.

באותה עת, שגשג שמם של ה'פעילים'. היו אלו קבוצת תלמידים שפעלו תחת 'יד לאחים'. הרב אברהם רביץ ז"ל מי שהיה לימים ח"כ מטעם דגל התורה והיו"ר שלה, פעל שכם אל שכם, עם הרב ליפשיץ זצ"ל יו"ר הארגון. הפעילות התמקדה בשני מישורים: ה'רישום' וה'מאבק'.

הרישום: עשרות רבות של תלמידי ישיבות פשטו על יישובים וערים בישראל, נקשו על דלתות ביתם של משפחות מסורתיות, או כאלו שעדיין יש להן זיקה לדת, בפרט מקרב הציבור המזרחי, ושכנעו אותן לשגר את בניהם למוסדות חינוך ולפנימיות חרדיים. הרישום המוצלח, הביא לקליטתם של מאות ילדים חילונים במוסדות אלו, וכיום הינם אברכים שהקימו בתים לתפארת והעמידו דורות מופלאים של המשך מבורך.

המאבק במיסיון, הלא ידוע הוא. כאשר פעילי יד לאחים הצילו ממלתעות המיסיון עשרות ילדים וצעירים, שהיו על סף היטמעות והיטמאות.

כאשר התוודע אברמן, שהיה עדיין תלמיד ישיבה, לקמפיין שהתנהל אודות מעשיהם של ה'פעילים' , התלהב והחליט לחבור אליהם.

פת במלח תאכל

השיטה הייתה כזו: תחילה נסעו המגידים המפורסמים, הרבנים הגאונים רבי שבתי יודלביץ זצ"ל ורבי שלום שבדרון זצ"ל, הרב מרדכי ארנון שיבלחט"א ועוד, לשאת דרשות בקרב הציבור הכללי, אודות חשיבותו וערכו של החינוך החרדי. בתום המשא והמסע, יצאו הפעילים לקצור את הפירות.

כאשר הוא נשאל, באלו ערים ביקר לצורך רישום התלמידים, מסתבר שהרשימה ארוכה: מקרית שמונה שבצפון ועד ירוחם שבדרום.

"אני זוכר", משחזר אברמן וניצוץ ניצת בעיניו, "שנסענו פעם קבוצת בחורים לבאר שבע. על פי התכנית, היינו אמורים לשהות שם שבוע ימים. קיבלנו מספר חדרים באחת הפנימיות של מוסד חינוך בעיר, לצורך לינה. ומה לגבי אוכל? באותה עת, קשה היה למצוא אוכל כשר דיו ברחבי בירת הנגב. מפעילנו, גם לא רצו שניאלץ לנדוד, כדי לחפש לחם ומוצרי מזון כשרים. הם ציידו אותנו במצות וקופסאות שימורים, כמו ואנו יוצאים למסע אי שם באפריקה...

"עם המזון הזה הסתדרנו היטב. ואכן, הצלחנו בסייעתא דשמיא. הרישום היה מוגבר ונחלנו תוצאות טובות. התלמידים הופנו ליעדים שונים. בין היתר, למוסדות חסד לאברהם של סקולען, ל'קרית הילד' שהקים הרב מנחם פרוש זצ"ל ועוד.

"פעם", נזכר הרב אברמן באפיזודה מעניינת, "ביקרתי ביישוב שלומי בצפון לצורך הפעילות. נקשתי על דלת ביתה של משפחה שאינה שומרת מצוות והתקבלנו בפנים מסבירות. ניצלנו את המצוקה הכלכלית ששררה בבית והצעתי להורים להעביר את ילדיהם לפנימיות. הלימודים, האוכל, השינה והביגוד, הכל עלינו, אמרתי להם. בתחילה קצת נחרדו: 'מה, הבנים יצטרכו לגדל פאות?' הרגעתי אותם והבהרתי, כי אין שום כפיה דתית אצלנו. עם זאת, ניסיתי להיצמד לשורשים החרדיים שלהם ולהסביר, עד כמה יגילו וירננו אבותיהם – הסבים של הילדים, כאשר נכדיהם הולכים בדרכם - מורשת ישראל. הקרקע הייתה פורייה. רק היה צריך לחרוש ולזרוע בה. הם נעתרו להצעתי והילדים הועברו למוסדות החרדיים. את התמורה שחוללו בהם, מיותר לציין

"תקופה לאחר מכן, נקלעתי בשעת לילה מאוחרת, שוב ביישוב שלומי. התקשרתי לאבי המשפחה ושאלתי אם אוכל למצוא אצלו קורת גג ללינת לילה. הלה התלהב והזמין אותי בשמחה מתפרצת. משהגעתי, הקיץ את כל ילדיו משנתם העמוקה, כשהוא אחוז התפעמות ומספר להם על האורח הבלתי צפוי: 'תראו, מי האורח שהגיע אלינו...' לא נחה דעתו והוא החל להכין ארוחת ערב מלאה ולא שקט על שמריו, עד שהעניק לי אירוח מלא. לא חשתי כל כך בנוח ולא הבנתי, בשל מה המהומה הזו. אבל הוא מיהר להסביר בקול: 'אנו לך אסירי תודה, על מה שעשית עבורנו. הצלת את הילדים. זו ההזדמנות להוקיר לך על כך'.

"כך גם, פגשתי אברך, לפני שנים אחדות, והוא הציג את עצמו, כאחת התוצאות המבורכות של מעשינו במסגרת ה'פעילים', את ההתרגשות שאחזה בי, למותר לתאר".

המסיונר הסתלק תוך 24 שעות

לאברמן הוצע להשתבץ גם בתחום המאבק במיסיון, והוא הצטרף לכך בהתלהבות ובנחישות.

הוא לא יכול שלא לחייך, כשהוא נזכר במעשה הקונדס שהחברים שלו עוללו למיסיונר – יהודי משומד - שהטיף לנצרות, במסגרת ההרצאות שנשא באוזני יהודים תמימים, באזור שכונת קטמון, בה התגורר.

"לאחר שהלה הוזהר מספר פעמים, כי יחדל ממעשיו ולא ציית, הגיעה השעה לפעול. מספר פעילים רכשו עכברים באזור מחנה יהודה, אספו אותם בתוך שק והגיעו בחשאי לבית המטיף. היצורים הוטלו במרפסת ביתו מבוהלים ומצטנפים... עתה המתינו הפעילים לבאות. הם קראו בשמו של הדייר, כשהם ניצבים ברחוב וביקשו ממנו לצאת למרפסת. הלה כמובן לא ידע, כי מישהו זומם לו משהו.

"כאשר אך פתח את דלת המרפסת, זינקו העכברים פנימה והתפזרו לכל עבר. נקל לדמיין את הבהלה והפחד שתקפה את האיש, שנמלט בבהלה מהבית. הוא מיהר להתקשר למשטרה וזו הספיקה לעצור כמה פעילים, היתר הצליחו להימלט.

"הפטנט עבד. תוך עשרים וארבע שעות, עזב הלה את הארץ ולא שב יותר"...

אבל המשימה המורכבת והנפתלת ביותר , עוד הייתה לפניו. אברמן התבקש לחדור לפנימייה שהייתה בחסות אחד המנזרים הקתוליים בירושלים, ולדווח ל'יד לאחים', מי מתוך הילדים השוהים במקום, הוא יהודי. באמצעות פיתויים חומריים והבטחות שפוזרו על ימין ועל שמאל, הצליחו המיסיונרים, לצוד ברשתם ילדים תמימים מבתים יהודים והעבירו אותם לפנימייה זו, לשם 'חינוכם מחדש' ו'הטבלתם לנצרות' בבוא העת. בין כתלי הפנימיה חסו גם ילדים נוצרים.

אנשי 'יד לאחים', שגרו את אברמן, בעקבות מודעה שפרסמה הנהלת המנזר בעיתונות, על ביקוש 'מדריך' לצורך מגורים במקום, כדי שיציע את עצמו.

"הצלחתי להציל כעשרה ילדים"

"הגעתי לבוש כחילוני. הצגתי עצמי כיהודי שאדוק בתורת הנצרות רח"ל", הוא משחזר. "הם ערכו לי חקירה מקיפה, ניסו להבין את מניעי ואת השקפתי, ולאחר ששוכנעו ב'כנותי' וברצוני לתרום באמת ובתמים למען הילדים הרכים, התקבלתי לעבודה.

"המשימה לא הייתה קלה בכלל. ראשית, הייתי צריך להוכיח נאמנות ללא סייג. היה עלי להניח תפילין בכל יום, אך להצניעם היטב לבל יתגלו. מאידך, אסור היה עלי לאכול את המזון הבלתי כשר שהוגש לפני הילדים. הסברתי להם שאני צמחוני וכי אני מסתפק בפירות וירקות בלבד... הנימוק היה משכנע".

אברמן התבקש להביא מידע על הילדים היהודים. זה היה אתגר מורכב. הילדים התערו באחרים ופליטת פה מיותרת, הייתה עלולה לסתום את הגולל על מאמציו. הוא נקשר אל הילדים, השקיע בהם מרצו וכוחותיו ורכש את אמונם. לאחר שהצליח לדובב אותם, יכול היה לרשום לעצמו מיהו יהודי. הוא הניח ידו על דברי הדואר שהגיעו למוסד, ובדק היטב כל מכתב שהגיע למקום. כל פריט שיכול היה לשמש את יד לאחים - נעלם. החפרפרת עבדה היטב. הוא התגנב מדי פעם למשרדי המוסד והצליח לשלוף את המסמכים הנוגעים לילדים היהודים ואת כל הפרטים הרלוונטיים.

"ההורים התמימים, הוחתמו בנוכחות עורך דין, כי הם מוכנים להפקיד את בניהם ברשות המנזר, וכי ה'בעלות' מופקעת מידיהם לטובת ההנהלה. התצהירים הללו, שכנו במשרד. העלמתי כל מסמך משפטי, שמחייב את ההורים והשמדתי אותו. לידי 'יד לאחים' העברתי את רשימת הילדים היהודים. בסייעתא דשמיא, בתקופת שהותי שם, שנמשכה כשנה, הצלחתי להציל כעשרה ילדים. אבל גיליתי עוד עשרות רבות של ילדים יהודים. כל הרשימות הועברו ליד לאחים והם טופלו בהמשך".

התנכלות ותלונה במשטרה

אברמן עזב את הפעילות הזו, כאשר הגיע לפרק האיש מקדש והבין כי הגיעה השעה לבנות בית בישראל. הנטישה לא הייתה פשוטה, אך נעשתה באבחת חרב אחת.

"הייתי בטיול בצפון הארץ, יחד עם ילדי המוסד. לפתע, ללא כל התראה מוקדמת, הפניתי עורף לכל ה'אני מאמין' שלי. פניתי לעמיתי שהיו עמי והטחתי בהם: 'הגעתי למסקנה שאתם שקרנים ורמאים, ומנצלים אנשים תמימים כדי להעביר את ילדיהם על דתם. אני לא רוצה להיות יותר בחברתכם. שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד".

החברים לא קיבלו את העזיבה באדישות. הם התנפלו עליו והחלו להלום בו פיזית, זאת לצד אלימות מילולית קשה. אבל אברמן הצליח להימלט מידיהם. הללו הגישו נגדו מאוחר יותר תלונה במשטרה, על רמיה והונאה, והוא מצדו התלונן נגדית, על כי הותקף בידי חבריו.

לצורך השלמת סיפור הכיסוי, גם שרט אברמן את קצה פניו, ל'הוכחה' בצדקת גרסתו.

"אמרתי למשטרה, שעזבתי את המוסד משום שהתנכלו לי והכו אותי. הזמתי כמובן את הגרסה ההפוכה של אנשי המוסד. החבלות, היו תימוכין נאותים לטענותיי". התיק, למי שמתעניין, נסגר מחוסר ראיות ואשמה.

בקשתה האחרונה של מלכה

זמן מסוים לאחר נישואיו, התבקש אהרן לייב לסור למרכז הרפואי 'קפלן' ברחובות, כדי לבקר את הגב' מלכה פרקש, שבצילה חסה עד לנישואיו, לאחר שלקתה בהתקף לב.

"אנא", פנתה אליו 'אמו המאמצת' וביקשה ממנו, "הרי אנכי ערירית. אני חשה שהולכת לעזוב את העולם. תייסד בבקשה ארגון חסד כלשהו על שמי". הוא מנסה להרגיע אותה ולהסביר, כי מ'התקפת לב' עדיין לא מתים, וכי היא תצא מכך בריאה, אבל זו מתעקשת כי ימיה ספורים וכי עליו להנציח אותה בגלעד כלשהו. אברמן מהנהן בראשו לאות הסכמה ונפרד ממנה.

יומיים לאחר מכן, שבקה הגב' מלכה פרקש, חיים, למגינת לב.

אברמן מגיע לביתו של הגר"מ הלברשטאם זצ"ל, חבר בד"צ 'העדה החרדית' ושואל, איזה ארגון כדאי לפתוח על שמה. הגר"מ מציע לפתוח גמ"ח לתרופות, שטרם היה נפוץ באותה עת. בהמשך, מתפתח הגמ"ח ועוסק גם בחלוקת ביגוד מוזל, למשפחות נזקקות.

את הארגון הוא פותח, לאחר שחבר מבקש ממנו לסייע לו להשיג מנות דם, עבור ילדתו החולה במחלת הסרטן. "לא ידעתי אז, כמה קשה לארגן תרומות דם. לאחר שהצלחנו והשגנו את המטרה. חשתי סיפוק גדול. אמרתי לעצמי, כדאי לפתוח ארגון שיעסוק בגיוס תרומות דם עבור חולים. שמו של הארגון נבחר, 'לב מלכה' - על שמה של הגב' פרקש, שליבה חדל מפעום והיה הטריגר לפטירתה.

"בהמשך התחלנו לעסוק במגוון תחומים, ארגון מחנות קייט לילדים חולים, הסעות חולים ובני משפחותיהם לבתי חולים או יעדים אחרים, ועוד מגוון פעולות. לא האמנתי שהפעילות תסתעף כל כך, אבל אנו מרגישים כי משמים מוליכים אותנו ועומדים לימיננו, כדי שנוכל להמשיך בפעילויות החסד".

עמיחי אבידן | כדורינט29/08/2013 10:30
חזרה
עבור לתוכן העמוד