רעיון לפרשת השבוע "נִצָּבִים"

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם" ● האם התורה והמצוות רלוונטיים גם בימינו? ● האם באמת יכול עם ישראל להתקיים גם בלעדיהם? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "נִצָּבִים"

בכל יום ניצב האדם חשוף לפני הקב"ה, הרואה את כל מעשיו ויודע את כל מחשבותיו, וכשם שבכל יום מחייה הקב"ה את העולם מחדש, כך נידרש האדם בכל יום להחיות את עצמו מחדש במעשיו, לגבור ולהכניע את רצונו לקלקל - לנצח את יצרו הרע.

"רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ, מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" - כל אחד מישראל הוא עולם ומלואו (עולם קטן), וקיימים בו כל הכוחות כולם - ועל האדם מוטלת החובה, להפעיל את מכלול הכוחות שבנפשו, כדי לגבור על יצרו, ולתקן את מידותיו.

ומהם אותם כוחות פנימיים באדם?

"רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם" - אלו כוחות ההנהגה שבראשו, היודעים להוביל אותו בחיים בדרך הישר.

"זִקְנֵיכֶם" - כוחות החוכמה שבשכלו, המכוונים אותו להבחין בין טוב לרע – אלו החוכמה והידע, שעליהן נשענת הנהגת האדם.

"שֹׁטְרֵיכֶם" – כוחות ההחלטה בליבו של האדם - הכוחות השומרים על שעריו ומעשיו, שלא יתפתה לקלקל ביצרו, ויפעל כנגד שכלו ("עַיִן רוֹאָהּ וְלֵב חוֹמֵד").

"טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ" – מכלול הרצונות "לקבל" שבאדם, המושכים אליו את השפע (כמו אשתו וילדיו, שחייב לפרנסם). אלו התאוות שמייצר לו גופו החומרי, ולאדם ניתנה הבחירה, לספק את רצונותיו לשם תאווה, או למלא את מחסורו בקדושה וברוחניות (לברך ולקדש כל פעולה חומרית בחייו).

"מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ" – הכוח באדם לקיום המצוות, הרצון לעמול בהן, כמו חוטב עצי הסקה – אוגר מצוות ביגיעה במהלך חייו, בכדי שישמשו לו כדלק למעשיו בעולם הזה (מצווה גוררת מצווה), ולשכר לעולם הבא. האדם נמשל לנר – שהפתילה היא האדם, הלהבה היא נשמתו, והשעווה נמשלת למצוותיו ומעשיו הטובים, שהם הדלק של נשמתו (עצי ההסקה עליהם היא בוערת). "דַּע שֶׁכָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁעוֹשִׂין, נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה נֵר אֶחָד... וְאֵצֶל אֵלּוּ הַנֵּרוֹת, מְחַפֶּשֶׂת הַנְּשָׁמָה אַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת בְּגִנְזַיָּא דְּמַלְכָּא" (לקוטי מוהר"ן רעה).

"שֹׁאֵב מֵימֶיךָ" - הכוח באדם ללימוד התורה, לעמול ולהעלות אותה מן המעמקים. והרי ידוע שהתורה נמשלה למים, כדכתיב ''הוי כל צמא לכו למים'' (ישעיה נה). שני הכוחות האחרונים - אלו מצוות שעשה האדם, והתורה שלמד, הם הכלים שניתנו לו, כדי להשלים את ייעודו ותיקונו בעולם הזה, למלא את מכלול רצונותיו בקדושה, לגבור על יצרו ותאוותיו, ולהתייצב בכל יום מתוקן לפני בוראו, כדי לעשות רצונו ולהצליח בחייו (נִצָּבִים הַיּוֹם).

"וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת ... כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ ... וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם". מסביר רש"י שהכוונה - "ואף עם דורות העתידים להיות", כל נשמות ישראל, העתידות להיוולד לעולם הזה, עד בא המשיח. בכל דור צריך כל יהודי לגייס את מכלול הכוחות הרוחניים הטמונים בו, כדי לתקן את עצמו, ובכך לתרום את חלקו בתיקון העולם. כל נשמות ישראל תלויות זו בזו, כאבריו של יצור חי אחד, וכל ישראל ערבים זה לזה – על כן כל יהודי, המקיים ושומר את התורה, "הַבְּרִית הַזֹּאת" בין הקב"ה לעם ישראל – מוסיף חיות ושפע לעצמו, ולעם ישראל ככלל ("לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם"). אולם, אם, חלילה, מפר את "הַבְּרִית" עם הקב"ה, מרחיק את ישראל מן הקדושה, וסותם בכך את צינורות השפע לעצמו, ולכלל ישראל.

לכל יהודי בדורו יש תפקיד בתיקון העולם, שרק הוא במעשיו יכול לתקן על פי הזמן והמקום בו נולד וחי, ואפילו גדולי ישראל, שחיו בעבר לפניו, אינם יכולים להשלים בבריאה, את תיקונו של יהודי פשוט, החי כיום. על כן, כדי שלא יבוא יהודי בעתיד, ויטען כי התורה בזמנו אינה רלוונטית עוד, מדגיש בפנינו הקב"ה כי "הַבְּרִית" שכרת עם ישראל, מחייבת גם "אֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם" - הדורות העתידים להיות.

"פֶּן יֵשׁ בָּכֶם, שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה" - וגם אם מתוך גזע הקדושה של ישראל, קורה ויוצא שורש מקולקל, אדם שרוצה למרות הכל לעזוב את הקב"ה ותורתו, ללכת בדרכי הגויים, ולהיות כמותם – לכך מגיע בכל דור ודור, ובכל שנה ושנה חודש אלול, זמן המעורר את ישראל לתשובה – ובערי ישראל נשמע קול "שֹׁפָר" - ראשי תיבות" שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ".

"וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ, וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ" - אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב – ראשי תיבות "אלול", סופי תיבות "תכתב" (החיד"א). רמז שהאדם מישראל צריך באלול לעשות תשובה, על ידי הסרת ערלת הלב, ובזכות זו "תכתב" לחיים טובים ולשָׁלוֹם.

"וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי - כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ" - ואם, יהודי יבחר שלא להתעורר בזמן לתשובה, יתעלם מן "הַבְּרִית הַזֹּאת" ויקל ראשו בקללות שבתורה, ויחשב בליבו - כי יהיה לו שָׁלוֹם בכל מקרה, גם ללא הקב"ה ומצוותיו.

"וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ" - יטען כי העיקר זה מה שיש בלב, ולכן אין צורך במעשי המצוות החיצוניים....

"לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ ... וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" - אלו מישראל שלא יעשו חשבון נפש בזמן, ולא יתקנו דרכם, ינהלו את חייהם עפ"י התרבויות הזרות, ויעסקו ברדיפה אחר מנהגי הגויים הפסולים - סופם שבניהם, או נכדיהם יתחתנו עם בנות נכריות (יתבוללו), ודורות ההמשך, שיצאו מהם, כבר לא יהיו יהודים. מאלו לא יוכל להמשיך ולצמוח עם ישראל, כי במו ידיהם גרמו ששמם ימחה מישראל לעולם (וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ).

"וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם... וְאָמְרוּ, כָּל הַגּוֹיִם, עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת" - אנחנו הם בני "הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן", דור הגאולה. ועבורנו מנבאת התורה, כי נביט אל ההיסטוריה ונראה את כל הסבל שסבל עם ישראל בגלותו לדורותיו – חורבן, גלות, רדיפות, השמדות, גזירות, אינקביזיציות, פוגרומים, גירושים, וכמובן השואה הנוראה מכולם – ואז נשאל "מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל, הַזֶּה" - למה צריך היה עם ישראל לעבור את כל הסבל הנורא הזה?

והתשובה תזעק מכל עבר: "וְאָמְרוּ - עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ, אֶת בְּרִית ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתָם, אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם, בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם … וַיֵּלְכוּ, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ, לָהֶם" - כי בכל דור קמים בישראל אלו, אשר בטוחים כי התורה והמצוות אינם נוגעים להם עוד, וחיים את חייהם ככל הגויים, רודפים אחר החומר, הכסף ותענוגות החיים. בטוחים בעצמם כי הם הצודקים בדרכם, הם "המודרניים", הם "המשכילים" והם "הנאורים", וחושבים כי התורה מיושנת, אינה נוגעת לזמנם עוד, ומתאימה רק לקומץ של "קיצוניים חשוכים", אשר עדיין דבקים בה.

"הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת, אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" - יהודי אכן יכול לבחור לאטום אוזניו ולעצום עניו – לא לרצות להכיר באמת, ולשכנע את עצמו שאין עוד צורך בתורה ובמצוות. אבל גם היהודי "המשכיל" ו"המוצלח" ביותר, אינו יכול באמת להסתתר מהקב"ה, ויבוא היום ויידרש לתת את הדין על מעשיו.

"כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי, וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם" (מלאכי ג ו) - כשם שהקב"ה הוא נצחי ונותר לעולם ללא שינוי, כך גם תורתו, וכך גם תפקידו של עם ישראל, ותקומתו מדור לדור. אנחנו הדור אחרון לגלות והראשון לגאולה - על כן זה הזמן להתעורר לתשובה, כי אחרי שריקת הסיום, מי שלא יקפוץ על הרכבת יישאר מאחור, ויעלם לנצח נצחים.

חברים, המשיח בדרך, יום הדין קרב ובא. ראש השנה בפתח, ועדיין לא מאוחר לתקן - זה הזמן לשוב אל אבא שבשמיים, לטעום את הטוב האמיתי שבחיים - רק צריך לקרוא בפשטות את הפסוקים, ולרצות לתקן:
"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֵיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ"
"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ."
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם – לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא, לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא..."
"הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה - וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים".