מנהיג ה'מתמידים': "הרבי היה חד בדרא"
הגרי"ל מינצברג, ראש קהילת ה"מתמידים", שבעבר התבטא בחריפות נגד חב"ד, משנה כיוון ומצהיר: "היום המצב שונה" ● בראיון לעיתון "כפר חב"ד", אמר הגרי"ל כי "אם בקשר ללימודו וגאונותו היה הרבי חד בדרא - הרי בקשר ליהודים שקירב והחזיר בתשובה הרבי היה חד בכל הדורות"
הרב יהודה לייב מינצברג, מנהיג קהילת 'המתמידים' בירושלים, העניק ראיון מפתיע ונדיר לשבועון 'כפר חב"ד', אחרי שנים רבות של נתק, ולאחר שתקף הנהגות שונות בחסידות חב"ד. הראיון, שראה אור בגיליון סוף-השבוע של 'כפר חב"ד', מחולל סערה בקהילות המתמידים וחב"ד.
"אני נוהג לעיין בספרי הרבי. הוא היה חד בדרא בכישרונותיו וחד בדרא בגאונותו", אמר הרב מינצברג, "ואם בקשר ללימודו וגאונותו היה הרבי חד בדרא – הרי בקשר ליהודים שקירב והחזיר בתשובה הרבי היה חד בכל הדורות".
במהלך הראיון הנדיר, התייחס הרב מינצברג לשלוחי חב"ד הפזורים ברחבי העולם. "מפעל השליחות הוא אחד הדברים הכי יפים ביהדות. כמה יהודים הוא קירב והחזיר בתשובה", אמר הרב מינצברג בהתפעלות, על דמותו של הרבי מליובאוויטש זצוק"ל. "המרגש הוא לראות איך זה ממשיך לפרוח. לא מכבר נתקלתי בתמונה של אלפי השלוחים הניצבים בחזית. מרגש! מרגש! לא רק ממשיך לפרוח אלא הולך ומתחזק".
הרב מינצברג, שבשמו פורסמו בעבר דברים חריפים על הרבי, ביקש, באמצעות הראיון לשבועון הרישמי של חסידות חב"ד, לתקן את דבריו. "כתוב בפרקי אבות שכל כנסיה שהיא לשם־שמיים סופה להתקיים. אנחנו כמובן לא זקוקים לשום הוכחה על ה'לשם־שמיים' של הרבי. גם אלו שהיו מתנגדים לדרכו הודו בפה מלא כי כל כולו מסירות לקב"ה. שהוא יהודי שכולו מסירות־נפש.
המשנה שהבאתי על כך 'שכל כנסיה שהיא לשם־שמיים סופה להתקיים', מהווה הסבר להצלחה. זה ההסבר האמיתי לסוד הגדול של פעולותיו ומפעליו שלא רק מתקיימים אלא הולכים ומתחזקים", אמר מנהיג קהילת ה'מתמידים'.
הרב מינצברג התייחס לתקופה בה דיבר נגד חב"ד. "לכל דבר שבקדושה יש התנגדות", אמר לשבועון 'כפר חב"ד', "ככל שמנהיג גדול יותר ההתנגדות גדולה יותר. המנהיג הראשון שסלל דרך והיתה לו התנגדות חזקה היא משה רבינו, המנהיג הראשון של העם היהודי. כך גם מנהיג בעל שיעור קומה כמו הרבי שחולל שיטה מיוחדת - טבעי שהייתה התנגדות. מצד אחד זו עובדה ואין מה לעשות. מצד שני הבשורה הטובה היא שבסוף האמת מנצחת. גם כאן. רואים את זה בפועל".
הרב מינצברג דיבר ספציפית על דבריו שפורסמו בשמו בנוגע לחב"ד ואמר. "אני מודע לדברים שהעלילו על ליובאוויטש, כגון שלא לומדים נגלה וזה שקר וכזב. כל הדברים שאמרו בשמי שכביכול אמרתי על ליובאוויטש זה שקר, כשמישהו אמר מילה מיד הוציאו אותה מהקשרה ואינטרסנטים בעלי עניין ניפחו את זה בכלל לא בהקשר ובתוכן שבו נאמרו הדברים".
"ובכלל מי אני שבכלל אבוא ואעז להגיד 'מבינות' על מישהו כמו הרבי? הרי על זה בדיוק נאמר: 'אל תגעו במשיחיי ובנביאיי אל תרעו'".
"המסקנה המתבקשת", אמר הרב מינצברג, "כששומעים שמישהו דיבר כך וההוא עשה ככה – אל תאמין, 'פתי יאמין לכל דבר'. "יש אינטרסנטים הנתפסים במילה ובונים ממנה תילי תילים של שמעות שקריות, כמו במקרה הזה לצערי".
חרטה או טקטיקה?
בשאלה זו התחבטו אנשי קהילת המתמידים וחסידי חב"ד, נוכח הראיון. הרב מינצברג נשאל, בין היתר, אודות משפטים וציטוטים רבים שיוחסו לו, בהם תקף את האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל, את דרכו ואת משנתו - והשיב למראיין, כאמור, כי רבים מתוך הדברים הוצאו מהקשרם, חלקם בדיות, ומקצתם כלל לא הובנו כהלכה. במילים פשוטות: 'לא אמרתי ומה שאמרתי שובש ולא יצא מפי בסגנון שהוצג'.
אבל מריפרף באחד הקבצים שיצאו מבית מדרשה של קהילת המתמידים - 'על התורה ועל התמורה', ניתן למצוא בראשיתו פרק המכונה 'במקום הקדמה', ובו דברים שאמר הגרי"ל בכינוס אברכים לפני שנים אחדות, במהלכם מתח ביקורת נוקבת ויצא בקצף רב על חסידות חב"ד ומנהיגה, האדמו"ר מלובאוויטש זצ"ל.
גם בארכיון קהילת המתמידים שמורות הקלטות רבות, מפי מנהיג הקהילה, בהן הוא נשמע מצליף בשבט חובלים, על כל הקדוש והיקר לחסידות חב"ד ומורה דרכה.
אז מה קרה פתאום, שהגרי"ל שינה עורו וטעמו וריכך את עמדתו הנוקשה, עד כדי טענה ש'הדברים הוצאו מהקשרם ואינם נכונים'? האם הוא שינה את דעתו ובאמת ניחם על השקפתו הישנה או שמא הוא מזגזג על פי הרוח הנושבת באותה עת?
'בחדרי חרדים' פנה לגרי"ל וביקש את תגובתו לדילמה. הגרי"ל סרב להתייחס לתוכן הדברים והשיב לאקונית:
"מה שאמרתי בעבר, נשאר נחלת העבר. היום המצב שונה".
• מה זאת אומרת? אדם אובייקטיבי הצופה מהצד בשני המאמרים, רוצה לדעת מהי ההשקפה הנכונה, שבה דוגל ראש הישיבה - הראשונה או האחרונה?
"זו לא גמרא שיש להבין אותה. אינני אחראי למחשבותיו של איש. העתים השתנו. גם התכנים השתנו. יש השקפה התקפה לזמן מסוים ואחר היא משתנה על פי רוח הזמן והנסיבות. אין בכך סתירה".
ההיסטוריה נמחקה?
בקרב 'קהילת המתמידים' התקבלו הדברים שנאמרו בראיון לביטאון 'כפר חב"ד', בתדהמה ובהפתעה מוחלטת. אחד הבכירים בקהילה טען כי קשה לקבל את העובדה שרבם מחק את כל ההיסטוריה, שינה פאזה והחליט לאמץ אל חיקו את חב"ד.
• אז איך בכל זאת מסבירים זאת את הפארסה הזו?
"האם כאשר הגרי"ח זוננפלד זצ"ל יצא נגד משנתו של הגראי"ה קוק ז"ל, זה אומר שהוא ביטל את ישותו? בוודאי שלא. אי-אפשר להפחית כמלוא נימה משגב אישיותו. עובדה, שהם שתפו פעולה בנושאים שונים שעל הפרק וגם יצאו למסע הרבנים, כתף אל כתף. עם זאת, הגרי"ח סבר, כי הוא טועה בהשקפה בכל הכרוך ביחס לציונות.
גם הגרא"מ שך זצ"ל שחלק בשעתו על האדמו"ר, לא זלזל חלילה בגדולתו, הוא מעולם לא פקפק כי האדמו"ר גדול בתורה ובעבודת ה', הוא גם לא יכול היה לבטל את מפעלי השליחות האדירים בכל קצוות תבל, וכי אין ספק שכוונתו הייתה לשם שמים. אבל הגרא"מ ראה זאת בפרספקטיבה אחרת וסבר שדרכה של חב"ד בתחומים מסוימים, לא עולה בקנה אחד עם השקפת עולמו (של הגרא"מ) ולכן תקף אותה.
גם הגרי"ל מעולם לא גימד חלילה את דמותו של האדמו"ר. אבל בהחלט הייתה לו ביקורת על הנהגות ותופעות שפשו בחסידות ואשר חלקן זכו לגושפנקא, על פי החסידים, מפי האדמו"ר. רובן בעידודו ומקצתן, על ידי הסכמה שבשתיקה ולכך התייחס בדרשותיו החוצבות", אמר הבכיר בקהילה.
מי היא קהילת המתמידים?
הקהילה, הידועה גם בשמה 'קהל עדת ירושלים', מונה כ-800 משפחות, המתגוררות בירושלים, ביתר עלית, בית שמש ומודיעין עילית - ובקרוב גם ב'הר יונה' שבנצרת עלית. לרשותם כתריסר בתי כנסת, מספר ישיבות קטנות וגדולות וגם תלמוד תורה (בבית שמש, בשם 'צאן קדשים').
תחילת דרכה של 'ישיבת המתמידים' היתה בשנת תש"ח. באותה תקופה, הסדרים בישיבות השונות הסתיימו לקראת הערב ורבים מהתלמידים הסתובבו בלילות באפס מעש. בנוסף, התרבה הנוער הנושר, שלא הצליח לעמוד בפני הפיתויים הציעה החילוניות, והם פזלו לעבר ההווי והתרבות הקלוקלת.
או-אז הוחלט על-ידי מספר עסקנים ירושלמים, לפתוח ישיבת ערב לתלמידי הישיבות. הוצעו להם טיולים ופרסים בתמורה לשעתיים של לימוד. הבחורים נענו לאתגר ומילאו את שערי בית הכנסת שבו התקיימו הלימודים.
חלפו שנים, חדשים תפסו את מקומם של הוותיקים, התלמידים בגרו אך עדיין שמרו על גיבוש חברתי. בשלב מסויים ביקש הגאון רבי אשר לוסטיגמן, מחשובי המשגיחים בבעלזא, שהיה חבר בהנהלת המתמידים, לפתוח בית כנסת עבור יוצאי ה'ישיבה'. דווקא הרב לייבל מינצברג, שכבר נמנה אז עם רבני הישיבה - התנגד. הוא טען שהמתמידים אינם 'קהילה' ולא 'חסידות' ואין להם צורך בבית כנסת סקטוריאלי. אבל איכשהו, בסוף התארגן מניין, ובית כנסת ראשון בבתי וורשה הפך להיות פעיל.
במרוצת הזמן, הלכה והתרחבה הקהילה עד שהוחלט למנות את ההגראי"ל לרב ומנהיג, בשל דמותו הדומיננטית, אישיותו המיוחדת, ידענותו המופלגת בתורה, ומשנתו הבהירה בענייני השעה.
גם כאשר נוסדו מספר בתי כנסת, המשיך הגרי"ל להתפלל בבתי הכנסת הסמוכים למקום מגוריו. רק כאשר עבר להתגורר ברחוב מנחת יצחק בירושלים, וכאשר הוקם מרכז הקהילה בסמוך לביתו, החל לקבוע תפילותיו במקום, בבחינת 'ההכרח לא יגונה'.
הגרי"ל נוהג בפשטות בכל הליכותיו. הוא איננו יושב בכותל המזרח, בשום אופן. הוא מסתפק בישיבה על הספסל הראשון שבו יושבים זקני העדה. גם בבתי הכנסת של הקהילה ברחבי הארץ, הוא שומר על מרחק מהמזרח ומתנזר מגינוני כבוד למיניהם. עד לאחרונה, גם נהג לנסוע באוטובוסים ולא ראה בכך פחיתות כבוד. כאשר חסידיו דחקו בו לנסוע במונית, טען ש"חבל על הכסף, אני מסתפק בנסיעה באוטובוס".
רעידת אדמה
לפני שנתיים, התחוללה רעידת אדמה בקרב הקהילה, כאשר במשרדי הישיבה נתפסו על ידי המשטרה תעודות זהות שנחשדו כמזויפות. הסיפור, שעורר רעש תקשורתי, גרם לזעזוע בקהילה. חתנו של הגרי"ל, הרב מתתיהו הירשמן, שניהל את מוסדות הקהילה, עמד אז בעין הסערה והקולר נתלה בו.
הגרי"ל ביקש ממנו לפנות את מקומו, כדי להסיט מהם את הזרקורים, להשיב את השקט על כנו ולהחזיר את הישיבה לפסיה הראויים.
אולם הרב הירשמן ניסה להתנגד לכך. לאחר תקופה מסוימת, החליטה הנהלת הקהילה להזיז את הרב הירשמן ממקומו. המהלך הדרמטי הוביל למחלוקת קשה, שהפכה ליחסים קרירים ולבסוף גם יצרה נתק מוחלט בין הגרי"ל ומשפחת הירשמן. כאות מחאה על הדחתו, פרשו אז גם ראש הישיבה הגאון רבי חיים מן ההר ומספר ר"מים מהישיבה, שסברו כי הקהילה הייתה צריכה להעניק רוח גבית לרב הירשמן ולא להפנות לו עורף. בפרט שהוא היה זה, שתחת ניהולו ושרביטו שגשגה הקהילה והגיעה למעמדה המכונן. כיום מנהלים את הישיבה הגדולה, הרבנים חיים יוסף גפנר ואהרן תפילינסקי, ואילו את הישיבה הקטנה מנהל הרב יוחנן ערנטל.
בנוסף, פרשה קבוצה קטנה מהקהילה, המכנה עצמה 'תפארת ירושלים', בראשות רבי שלמה מינצברג. קהילה נוספת שפרשה מכנה עצמה 'אנשי ירושלים'. הקהילה גם ידעה עליות ומורדות ביחסיה עם 'העדה החרדית', כאשר נטען כי היא נהנית ממנעמי השלטון הציוני, ומקבלת מגרשים חינם מעירית ירושלים לטובת מוסדותיה. עד היום, היחסים עם 'העדה החרדית', מוגדרים כמעורבים.
כיום, מעמדו של הגרי"ל איתן ועל פיו יישק כל דבר בקהילה, אם כי מתנגדיו ניצלו את הראיון שהעניק כדי להפיץ פשקוולים בגנותו. הוא נוהג בעממיות, ואת הליכותיו מאפיינת הפשטות. הוא מדבר עם כל חבר בקהילה, תלמיד או אברך בגובה העיניים. אין שעות קבלת קהל ומי שמחפש אותו בטלפון, איננו צריך לעבור סוללת גבאים.
הוא זמין לכל, ותדיר מייעץ בנועם ובחן לכל שואליו.
שילוב חסידות עם תורת ליטא
להגרי"ל מינצברג גם דרך ייחודית בהנחלת הש"ס והסברת התנ"ך. הוא נוהג למסור שיעורים לבחורים ולאברכים. השיעור לאברכים נמסר בכל ליל שישי והוא נסוב על חומש ורש"י, במסגרתו הוא גם מרצה את ה'דוקטרינה' שלו והשקפתו בנושאים שעל הפרק.
תפישת עולמה והקונספציה של הגרי"ל והמתמידים, משלבות בין תורת ליטא למשנת החסידות. מחד, הם צועדים על פי תורת הגר"א מווילנא, הגר"ח מוולוזין, שושלת בריסק וגדולי ליטא זצ"ל, ומאידך הגרי"ל מזכיר במשאותיו את תורת החסידות, בהם הבעל שם טוב, בעל ה'נועם אלימלך' מליזענסק, בעל ה'תניא', ה'קדושת לוי' מברדיטשוב, ה'פרי צדיק' (מאת הרה"ק רבי צדוק הכהן) מלובלין זצ"ל ועוד. יש כאן תמהיל ומיזוג, שזכויותיהם שמורות לו בלבד.
האידאולוגיה של הגרי"ל דוגלת בצורך של האדם ליהנות מהעולם שברא הקב"ה בדברים המותרים והראויים, לצד חיי הרוחניות. תורניות לצד פתיחות.
"ה' לא ברא תבל ומלואו כדי שנביט מהם מהצד", אומרים ב'מתמידים'.
את שיטתו הוא מבסס על מקורות בחז"ל, כמו למשל דברי הירושלמי הידוע הכותב כי 'עתיד אדם לתת את הדין על שראתה עינו מיני מגדים ולא אכל' וכיוצא בזה. סיגופים אינם נמצאים בלקסיקון של הגרי"ל. מותרות לא קיימות בקלאסיקה של 'המתמידים', שכן הכל, פחות יותר, בגדר המותר, כל עוד שזה אינו נוגד את התורה.
"האדם איננו צריך לצער את עצמו. השם יתברך איננו רע... הוא טוב והיטיב עם בריותיו ועלינו להוקיר לו טובה", נוהג הגרי"ל לומר.
22/08/2013 14:20