דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "שופטים"

'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "שופטים", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך

"צדק צדק תרדוף, למען תחיה וירשת את הארץ" (טז, ב).

אפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת תענית (דף ט'), על הפסוק "עשר תעשר", שפירושו "עשר כדי שתתעשר", כי המעשרות מביאים לידי עשירות.

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת בבא מציעא (דף נ"ט), שהמכבד את אשתו וקונה לה תכשיטים, זוכה לעשירות.

ונמצא א"כ, שאפשר לאדם להתעשר ע"י שני אופנים: או שיעשר נכסיו לצדקה, או שיכבד את אשתו. אלא שהבדל יש ביניהם, שהמעשר נכסיו זוכה לשכר הרבה בעולם הבא, ומאידך יכול לבוא לידי קטטה עם אשתו, שתאמר לו מדוע ידך פתוחה לעניים ולי אינך נותן מאומה. והמכבד את אשתו, זוכה לשלום בית, ומאידך אין לו את השכר הגדול השמור בעולם הבא לנותני צדקה.

וזהו ביאור הפסוק, "צדק צדק תרדוף", צריך אתה לרדוף אחרי שני מיני צדקות: מאידך לתת צדקה לעניים, ומאידך לכבד את אשתך ולקנות לה תכשיטים, וזהו "למען תחיה" בשלום עם אשתך, ולא תבוא לידי מריבה, "וירשת את הארץ" שתירש את ארץ החיים בזכות מתן הצדקה...

ועוד אפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת פסחים (ח'), שאדם האומר תנו סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני, או כדי שאזכה בכך לחיי העולם הבא, הרי זה צדיק גמור.

וביארו שם, שאע"פ שאמרו שאין מתן שכר מצוות בעולם הזה, מכל מקום אם עשה יותר מהראוי לו, יכול לדרוש שכר גם בעולם הזה.

וזהו ביאור הפסוק, "צדק צדק תרדוף", ואם תעשה צדקה כפולה, ותוסיף על הראוי לך, תוכל לדרוש שכר גם בעולם הזה, וזהו "למען תחיה", למען יחיה בנך ויהיו לך בנים, שהרי מי שאין לו בנים קרוי מת, וכמו כן "וירשת את הארץ", ארץ החיים הנצחיים, שהוא העולם הבא, ומרמז הפסוק לשני דברים אלו שהוזכרו בגמרא הנ"ל...

ועוד אפשר לבאר, בהקדים המשנה במסכת אבות (פרק ה'), "חרב באה לעולם על עיוות הדין, גלות באה לעולם על עובדי עבודה זרה".

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת סנהדרין (דף ז'), "כל המעמיד דיין שאינו הגון, כאילו נטע אשירה" (עץ של עבודה זרה).

ונמצא א"כ, שהמעמיד דיינים שאינם כשרים, מביא חרב לעולם מפני שגורם עיוות הדין, ומביא גלות לעולם מפני שהוא כנוטע אשירה ועובד ע"ז.

וזהו ביאור הפסוק, "צדק צדק תרדוף", למנות דיינים כשרים, "למען תחיה" ע"י שתמנע חרב מהעולם, "וירשת את הארץ" ע"י שתמנע ממך את הגלות...

"שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלוהיך בו, מקרב אחיך תשים עליך מלך" (יז, טו).

יש להקשות, מדוע בתחילה אמר "שום תשים" שמשמעו פעמיים, ובסוףהפסוק אמר "תשים" לבד?

ויבואר בהקדם הגמרא במסכת סנהדרין (דף י"ח), שמלך ממלכי ישראל לא דן ולא דנים אותו, אבל מלך ממלכי בית דוד רשאי לדון וכן דנים אותו.

וזהו ביאור הפסוק, "שום תשים עליך מלך", פעמיים, גם לדון וגם למלכות. אבל זה רק אם מדובר במלך "אשר יבחר ה' אלוהיך בו", ממלכי בית דוד, שנאמר עליו "בחרתי בדוד עבדי". אבל אם הוא "מקרב אחיך", ממלכי ישראל, אזי "תשים עליך מלך", רק למלכות, אבל לא לדון...