נס מהלך: הרב שנורה חזר לצעוד על רגליו
שליח חב"ד, הרב עובדיה יסאקוב שליט"א, שנורה ונפצע אנושות בדגאסטן לפני כשבוע, ומצבו הוגדר כקריטי, החל היום לצעוד על רגליו ● מיוחד ל"כדורי.נט": טייס האמבולנס האווירי שהביא את הרב יסאקוב לישראל, מספר על הדרמה האווירית וחושף את הקשר לחב"ד ● וגם: סיפור חייו המפעים של השליח שסגר מעגל
היום הוא י"ז מנחם אב. דברנט, מחוז דגאסטן. שעת לילה. שליח הרבי, הרב עובדיה יסאקוב, שב לביתו משחיטה שערך עבור הקהילה היהודית. לפתע, מפלח את הדממה קול ירי. מוסלמי פותח באש לעבר השליח ופוצע אותו באורח אנוש.
מהרגע הזה ואילך, יתנהל מרוץ נגד הזמן להצלת חייו של השליח.
הרב יסאקוב הובהל לבית רפואה מקומי, שם החלו ניסיונות לייצב את מצבו. במקביל, הוטס מישראל צוות רפואי בכיר. אמבולנס אווירי, ובקרבו טובי הרופאים מישראל, עשה את דרכו לדגאסטן. המטרה: הצלת חייו של השליח.
בתא הטייס ישב באותה עת צביקה מנוביץ'. טייס וותיק, מקורב לחב"ד.
בראיון לאתר 'שטורעם', מספר מנוביץ' על מה שארע. "ביום חמישי, בשעה 10:00 בבוקר יצרו איתי קשר והורו לי להתכונן לטיסה. היא נקבעה לשעה 15:00. התארגנו בהתאם.
"הצוות הרפואי מנה שני רופאים ופרמדיק. אחד מבית הרפואה בילינסון ומנתח מבית-הרפואה רמב"ם. היינו צוות מתוגבר".
חברי הצוות עודכנו בחומרת האירוע, ובמצבו הקשה של השליח. "אנחנו חייבים להיות מעודכנים בזהות הנוסע, מה מצבו והאם הוא יכול להחזיק מעמד בטיסה", מסביר מנוביץ'.
לצוות הרפואי נמסר כי מצבו של השליח קריטי. "אחרי שנחתנו, חיכה מסוק שלקח את הצוות הרפואי לבית הרפואה המקומי. לא ידענו אם המסוק הרפואי יביא את החולה, או שישוב בידיים ריקות".
כששב המסוק עם השליח, הוא הועלה על המטוס תחת עיניהם הבוחנות של הרופאים הבכירים. האמבולנס האווירי יצא לדרך.
מנוביץ' הטיס לא מעט חולים במהלך הקריירה שלו, אבל את הטיסה הזאת הוא יזכור עוד זמן רב. "מטבע הדברים כמי שמקורב לחב"ד, היה לי חשוב לראות מה שלומו, וזו הסיבה שבאתי לבקר אותו ביום ראשון בבית הרפואה".
על הקשר עם חב"ד סיפר מנוביץ' כי הוא נמשך שנים ארוכות. "בתשמ"ו הייתי אצל הרבי במשך חמישה ימים. הייתה לי פגישה אישית עם הרבי. זה היה מעמד מאוד מרגש, מעמד מכונן", הוא נזכר.
הקהילה היהודית שקמה לתחיה
סיפורו של הרב יסאקוב הוא סיפור תחייתה היהודית של דברנט. תקומת הקהילה היהודית מעפר, בנייתה מחדש, עד לפריחתה המשגשגת.
הרב עובדיה יסאקוב נולד בשנת תשל"ג בדגאסטן. הקומוניזם, מתברר, לא הרתיע את הוריו של השליח. כשהיה בן שמונה ימים הוא הוכנס בבריתו של אברהם אבינו, בטקס שנערך בבית המשפחה.
"תמיד ידענו מושגים בסיסיים ביהדות", סיפר השליח בראיון שקיים בעבר עם שעה טובה. "ידענו מה זה פסח, ובליל הסדר היה נערך סדר בבית המשפחה".
בגיל 13 נערכה לו חגיגת בר-מצווה גדולה. "הגיע רב מבית-הכנסת בעיר והניח לי תפילין. הילדים הגויים תמהו לפשר המסיבה, והאמת היא שלא ממש ידעתי מה לומר להם. אני עצמי לא ידעתי על מה בדיוק החגיגה הגדולה", הוא מספר.
מגיל צעיר נמשך לעולם הציור. "ציור היה כל חיי. אהבתי לצייר, נשמתי את הציורים". כך מצא את עצמו באחד מן הימים בבירת רוסיה, מוסקבה, מתדפק על שערי אוניברסיטה גדולה. המטרה: ללמוד ציור, לרכוש מקצוע לחיים.
בנקודה הזאת התרחשה תפנית ששינתה את חייו לנצח.
דמי השדכנות: שליחות בארץ רחוקה
בתחילת שנות התשעים מסך הברזל קרס והיהודים ברוסיה חדלו לחיות חיי פחד.
חנוכה תשנ"ג. הסטודנט עובדיה יסאקוב צעד ברחובות מוסקבה, ונתקל במודעה המזמינה יהודים למסיבת חנוכה. המודעה סקרנה אותו והוא הצטרף לחוגגים. זו תהיה הפעם הראשונה שבה יפגוש את שלוחי הרבי. לימים, יהפוך לחלק אינטגרלי מהם.
ממסיבת החנוכה הזאת יצא איסקוב עם חנוכייה קטנה. כששב למעונות הסטודנטים בהם התגורר, הדליק את החנוכייה בפתח החדר. השלהבת שריצדה באותו לילה במסדרון המעונות תהפוך ללהבת ענק, שתאיר את הקהילה היהודית בדברנט שנים ארוכות.
מכאן הדרך ליהדות הייתה קצרה. איסקוב רכש ספרי יהדות ועבר ללמוד בישיבת חב"ד במוסקבה. קצב ההתקדמות היה מהיר, ורבני הישיבה הציעו לאיסקוב לנסוע לישראל וללמוד בישיבה בנחלת-הר-חב"ד, כדי להעמיק את ידיעותיו ביהדות.
כעבור שנה, כששב למוסקבה, החל למסור שיעורים בעצמו. והציור, מה יהיה עליו? מטבע הדברים, איסקוב צייר פחות אבל לא זנח את אהבתו למכחול ולבדים. כעת סדר העדיפויות שלו התהפך: פעם הציור כל עולמו, היום עולמו היה מלא תורה ויהדות.
יסאקוב הכיר את השליח הראשי לרוסיה, הרב בערל לאזאר, ששידך לו את רעייתו. "אחרי החתונה, בא הרב לאזאר לגבות 'דמי שדכנות' חסידיים. הוא ביקש ממני לצאת לשליחות במדינה שבה נולדתי".
מרכז יהודי פעיל במדינה מוסלמית
דרבנט שוכנת על שפת הים, סמוך לאיראן ובמרחק נסיעה קצר מצ'צ'ניה.
מיד עם בואו לעיר, החל הרב יסאקוב בפעילות רחבת היקף: מנייני תפילה, שיעורי תורה, גן ילדים ושחיטה כשרה.
לפני כמה שנים, הגיעה הפעילות לשיא. בטבורה של דברנט נחנך מרכז היהודי, הכולל בתוכו בית כנסת מפואר, מקווה טהרה, גן ילדים, מוזיאון, ספרייה, חדרי אירוח, בית תמחוי ומסעדה.
לא קלים חייו של השליח בדברנט. העובדה שמדובר במחוז מוסלמי מובהק, מרתיחה קנאים מוסלמים, ובמשך השנים ידעה הקהילה לא מעט התנכלויות על רקע אנטישמי. "בחג הסוכות זרקו פצצה למקווה של הנשים", סיפר השליח לאחר שנורה. "בפעם אחרת, זרקו על הבית שלנו אבן גדולה".
למרות ההתנכלויות, השליח הצהיר כי הוא ומשפחתו אינם חוששים להתגורר בעיר. "אני רוצה כבר לשוב לשליחות", אמר.
הרבנית מספרת את הסיפור לראשונה
הרבנית חיה יסקוב, אשת השליח, הגיעה לישראל עם ארבעת ילדיה, כדי לשהות ליד מיטת חוליו של בעלה ואביהם, שליח הרבי מליובאוויטש, הרב עובדיה יסקוב, שנפצע אנוש בשבוע שעבר.
רגע לפני שיצאה מביתה בדרבנט למוסקבה, היא שוחחה בראיון ל'חב"ד אינפו', ודיברה על הכל:
"אני מגיעה עם ארבעת הילדים שלנו, הגדול בין 8 שנים והקטן בן שמונה חודשים, כדי לעודד ולחזק את עובדיה. אנו מתגעגעים אליו מאוד ועדיין לא יודעים כיצד להודות לה' על הנס הגדול שהוא התעורר ומצבו משתפר", אמרה ברוסית.
לדבריה, ברגעים הקריטיים שבו נורה בעלה, "הייתי בבית, עם הילדים. החלונות היו סגורים והמזגן הרעיש, כך שלא שמעתי כלום".
לראשונה, היא חשפה את השתלשלות האירועים, כפי שטרם פורסמו: הרב יסקוב חזר מהשחיטה סמוך לשעה 1:00 בלילה. הוא יצא מהרכב, והבחין באדם שהמתין במדרגות הבית. זה היה המתנקש.
כשהשליח התקרב לכיוונו, הלה שלף אקדח וכיוון אותו לעבר יסקוב. הרב, בשבריר שנייה, הסתובב מתוך אינסטינקט, וחייו ניצלו: הכדור, שכוון ללב, פגע בחלק הימני של הגוף. זה מה שהציל את חייו.
"בעלי, פצוע ושותת דם, פשוט רץ לחצר המשותפת והתחיל לצעוק. הוא אדם עדין, זה לא הטבע שלו", היא מדגישה. "אבל הוא ידע שהוא נלחם על חייו". היא, כאמור, לא שמעה מאומה, אבל החלונות והדלתות של השכנים החלו להפתח בזה אחר זה. המתנקש, שהיה עסוק עם האקדח והתכוון לירות שוב ברב, נמלט.
תוך דקות בודדות הגיעו למקום שוטרים. הרב, מעורפל, מסר להם את תיאור היורה - שהופיע ללא מסכה - ואז איבד את הכרתו. הוא פונה לבית-הרפואה, ורעייתו, היסטרית, כתבה לחברותיה "תתפללו על בעלי".
מאז, היא כמעט ולא תפקדה. הייתה מבולבלת והתקשתה לשוחח עם אנשים.
כעת, עם השיפור שחל במצבו, היא כבר נשמעת רגועה הרבה יותר, מבינה שקיבלה אותו במתנה. בעלה, הרב עובדיה יסאקוב, שנורה לפני שבוע סמוך לביתו, החל היום לצעוד על רגליו.