רעיון לפרשת השבוע "רְאֵה"

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה, אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה'... וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' ..." ● "בְּרָכָה, וּקְלָלָה" – מהן? ● מה צריך האדם לעשות, כדי שתובטח לו "הַבְּרָכָה"? ●  הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "רְאֵה"

"רְאֵה" - אדם נדרש להתבונן במציאות ומתוכה להבין כי יש בורא לעולם, לראות את הסדר המופתי בבריאה, ואת החוקיות שהוטבעה בטבע – התכנון מעיד על המתכנן, היצירה מעידה כי חייב להיות פה יוצר.

"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה..." (ישעיהו פרק מ)

בעוד שהבריאה וכל הנבראים כפופים לחוקי הטבע, ואינם יכולים לפעול כנגדם, לאדם לבדו נתן הקב"ה את התובנה, ואת הבחירה החופשית. בנוסף צייד הקב"ה את האדם בסדרה של חוקי חיים, שבידלו אותו לחלוטין מעולם החי, ומטרתם לאפשר לו לנהל את חייו באופן תקין, והאדם יכול לפעול בחופשיות עם החוקים או כנגדם.

החיה מרגע לידתה מודעת לרוב דפוסי ההתנהגות, המאפיינים את מינה. תוך מספר שעות בודד היא כבר יודעת לרוץ, לחמוק מסכנות, למצוא את מזונה, ולהסתדר ללא הכוונה כלל. לחיה יש כמעין תוכנה בראשה, המגדירה עבורה מראש איך לנהוג בעולם כדי לשרוד בו. כאשר נבחן את אותה החיה לאחר מספר שנים, נראה כי התפתחותה השכלית הייתה מועטה ביותר, והיא נוהגת בדיוק כפי שנהגה בשנות חייה הראשונות.

התפתחותו של האדם מרגע לידתו שונה מאוד מזו של החיה - הוא נולד תינוק חסר אונים לחלוטין, עם יכולת שכלית נמוכה ביותר, ורק לאחר מספר שנים הוא לומד לשלוט בגופו ויצריו, להבין ולנתח, לבחור בין טוב לרע, ולהחליט איך ינהג בכל מצב חיים.

כדי לשרוד חייב האדם ללמוד את חוקי החיים, אחרת, שלא במתכוון, יכול לפגוע בעצמו. לאדם אין מנגנון מובנה פנימי המורה לו ממה להישמר ומהו המזון הטוב ביותר עבורו – איילה בטבע, שזה עתה נולדה, לא תאכל לעולם משהו שיזיק לה, ואם תראה אריה תברח מיד, לעומתה תינוק עשוי לטעום גם חומר ניקוי, ואם יראה אריה עשוי לרצות לגשת וללטף אותו.

"אֶת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם... וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְות ה' אֱלֹקֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם" –
כיוון שלאדם ניתנה הבחירה החופשית, ויש לו גם הכוח להזיק לעצמו, נתן לו הקב"ה חוקי חיים שישמרו עליו מצד אחד, ו"יצר הרע", שלא לקיים את החוקים, מן הצד השני - כוח פנימי שתפקידו למנוע מן האדם, בתחכום, לקיים את חוקי הבורא, ומושך אותו אחר תאוות מזיקות של רגע.

יצר הרע לא נוצר כדי להכשיל את האדם, אלא כדי שהאדם יתגבר עליו לבסוף. ללא התגברות מרצון ומבחירה חופשית, לא תהיה משמעות להטיב לאדם ולתת לו שכר, ועל כן רק האדם לבדו, מכול החיות, ראוי לשכר אם פועל בהתאם לחוקי הבורא.

במידה והיה האדם כמו החיות, לא היה יכול מתוך עצמו לבחור לקלקל לעולם, ועל כן לא היה שייך לשים לפניו "בְּרָכָה, וּקְלָלָה" כלל. האדם היה אז כמו מלאך, ללא יצר רע, וללא כוח ההתנגדות, הדוחף אותו לסור מהדרך.

בעוד ש"הַבְּרָכָה" היא שכר, ותינתן למי שבחר לשמוע להוראות ולקיימן, "הַקְּלָלָה", היא אינה עונש, אלה פשוט תוצאה של כניעה ליצר הרע, התרחקות מאור הבורא ונטישתו.

האדם נברא כך שתהיה לו כל חייו האשליה כי מתוך עצמו הוא יכול לדעת מה באמת טוב לו. הטעות הגדולה ביותר היא לחשוב כי מה שמביא סיפוק או הרגשה טובה לגוף, הוא בהכרח גם טוב לגוף ורצוי לנשמה. רובן של התאוות המקולקלות ביותר, שהמציא האדם, מספקות לו עונג והרגשה טובה בטווח הקצר, אולם גרועות עבורו בטווח הארוך, ובעל כורחו ישלם עליהן גם מחיר (סיגריות, אוכל שמן, הימורים, סמים, אלכוהול, ריבוי נשים/ גברים, רדיפה אובססיבית אחר כסף...)

"יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר, עֲשׂוֹת חָסֶד...וַיֶּאֱהַב קְלָלָה, וַתְּבוֹאֵהוּ, וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה, וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ" (תהילים פרק קט)
הקְלָלָה, היא הנזק שיבוא לאדם, מידה כנגד מידה, בדיוק במקום בו קלקל בתאווה חסרת מעצורים. במקום שחשב שייהנה מבלי לשים לעצמו גבול – שם גם יינזק ויפתח לבסוף את הסבל ואת המיאוס בחומר.

אדם שאינו עושה שימוש בחומר לשם קדושה – וגם לשם נתינה ו-חָסֶד, משמש בחומר בעיקר לשם סיפוק יצריו, ועל כן, בכל עת שיביא עצמו לידי שיא ומילוי, מיד לאחריו תבוא נפילה, ובעקבותיה תחושת של חסר עמוק אף יותר.

כך שוב יתעורר באדם רף חסר החדש, ובעקבותיו רצון למילוי בעוד ועוד חומר, וכך נוצר לו מנגנון הרס עצמי – וזו הקְלָלָה.
ללא גבולות החומר לעולם לא יספק את האדם באמת.

"וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ,"
הקב"ה מראה לאדם שביל ישר ומסודר לנוע בו, עם גבולות ברורים מצדדיו, וממליץ לו שינוע בגבולותיו במסע חייו. כיוון שהאדם מתוך עצמו אינו יודע איכן לגבול את תאוותיו, מבטיח לו הקב"ה כי קיומם של הוראות הַדֶּרֶךְ, יביא אותו לידי תחושת מילוי וברכה.
כאשר בוחר האדם לסור מן הַדֶּרֶךְ, ולנסוע בשוליים, עד מהרה ימצא עצמו עולה על "האבנים" ויתקל במכשולים, שיאטו אותו בחייו, ויהפכו אותם לקשים ומקוללים.

"אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם"
בכל יום ויום מחייו נדרש האדם לקיים את רצון בוראו, ולהתגבר על יצרו הרע – להשיב עצמו אל הדרך, ולא להתפתות לרדת לשוליים, איכן שמצויים התאוות המקולקלות.

"אם תעזבני יום, יומים אעזבך" (רש"י דברים י"ג, י"א)
לא ניתן להתנתק מהקב"ה ולו ליום אחד, כשם שאדם אינו יכול לבחור שלא לנשום יום אחד. אולם אם יבחר מרצון להרחיק עצמו – מידה כנגד מידה משמיים ירחיקו אותו, ולא יתנו לו לשוב בקלות בחזרה אל הַדֶּרֶךְ.

"וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם"
המצוות אינן עול אלה תוכנית שמירה לאדם – נוסחא לחיים טובים ומספקים, אשר בזכות לגבול שמציבות לאדם, הוא יכול ליהנות מן החומר ומן תאוותיו, לקדש אותן, ולהישמר שלא יכלו את אושרו.

אדם שבוחר שלא לציית לחוקים, ימצא עצמו מהר מאוד מחפש גירויים חושיים חזקים יותר כדי לבוא על סיפוקו, בעוד שאדם, המקיים את המצוות, יבוא מהר יותר על סיפוקו, ותודות לרמות גירוי נמוכות בהרבה.

"אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם... וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן"
לא ניתן להתחיל לתקן לפני שמנקים את ההרגלים הרעים והמקולקלים. כדי לשוב אל דרך האמת, חייב האדם תחילה לבחור מרצון להוציא מחייו את תאוותיו המקולקלות.

"סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהילים פרק לד) – הסגידה לחומר חייבת להיעלם תחילה, ורק אז יוכל האדם להתחיל לגלות מחדש את הקשר אל בוראו – וְנִתַּצְתֶּם, וְשִׁבַּרְתֶּם, תִּשְׂרְפוּן, תְּגַדֵּעוּן ... לא ניתן להישאר אדיש, ולצפות שהתיקון יבוא מעצמו. האדם צריך לעשות פעולות אקטיביות מהותיות בחייו, כדי לבער תחילה את הרע, ששעבד אותו.

"אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם ... לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ, שָׁם לְשִׁכְנוֹ - תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה"
רק אחרי גירוש הרע הפנימי באופן אקטיבי, יכול האדם לגלות שוב את השכינה. אז יוכל האדם למצוא מחדש את המקום בליבו פנימה ששוכן בו הקב"ה (שָׁם לְשִׁכְנוֹ), ולהתחבר אל נקודת האמת הזו בליבו בכל כוחו (וּבָאתָ שָּׁמָּה).

"וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח... וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם …"
בזכות שיבחר לגבור על תאוותיו בטווח הקצר, וישמע למצוות – מובטח לו כי יזכה לשמחה ואושר לאורך חייו – שיהיה שמח ומאושר (וּשְׂמַחְתֶּם), בטחון (וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח), פרנסה (בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם), ילדים (אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם) .... הכל כחלק מהַבְּרָכָה השמורה לישראל למצב בו "תִּשְׁמְעוּ, אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם".

עלינו להתעורר כולנו, ונזכה במהרה לחיים טובים באמת, לבואו של משיח צדקנו במהרה, ולגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש.