עגלת קניות |
||||
|
כניסה לחברים רשומים |
רעיון לפרשת השבוע "רְאֵה" |
||||||
הרב ערן שצמן | כדורינט | ||||||
30/07/2013 14:20 | ||||||
"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה, אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה'... וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' ..." ● "בְּרָכָה, וּקְלָלָה" – מהן? ● מה צריך האדם לעשות, כדי שתובטח לו "הַבְּרָכָה"? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "רְאֵה" "רְאֵה" - אדם נדרש להתבונן במציאות ומתוכה להבין כי יש בורא לעולם, לראות את הסדר המופתי בבריאה, ואת החוקיות שהוטבעה בטבע – התכנון מעיד על המתכנן, היצירה מעידה כי חייב להיות פה יוצר. "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה..." (ישעיהו פרק מ) בעוד שהבריאה וכל הנבראים כפופים לחוקי הטבע, ואינם יכולים לפעול כנגדם, לאדם לבדו נתן הקב"ה את התובנה, ואת הבחירה החופשית. בנוסף צייד הקב"ה את האדם בסדרה של חוקי חיים, שבידלו אותו לחלוטין מעולם החי, ומטרתם לאפשר לו לנהל את חייו באופן תקין, והאדם יכול לפעול בחופשיות עם החוקים או כנגדם. החיה מרגע לידתה מודעת לרוב דפוסי ההתנהגות, המאפיינים את מינה. תוך מספר שעות בודד היא כבר יודעת לרוץ, לחמוק מסכנות, למצוא את מזונה, ולהסתדר ללא הכוונה כלל. לחיה יש כמעין תוכנה בראשה, המגדירה עבורה מראש איך לנהוג בעולם כדי לשרוד בו. כאשר נבחן את אותה החיה לאחר מספר שנים, נראה כי התפתחותה השכלית הייתה מועטה ביותר, והיא נוהגת בדיוק כפי שנהגה בשנות חייה הראשונות. התפתחותו של האדם מרגע לידתו שונה מאוד מזו של החיה - הוא נולד תינוק חסר אונים לחלוטין, עם יכולת שכלית נמוכה ביותר, ורק לאחר מספר שנים הוא לומד לשלוט בגופו ויצריו, להבין ולנתח, לבחור בין טוב לרע, ולהחליט איך ינהג בכל מצב חיים. כדי לשרוד חייב האדם ללמוד את חוקי החיים, אחרת, שלא במתכוון, יכול לפגוע בעצמו. לאדם אין מנגנון מובנה פנימי המורה לו ממה להישמר ומהו המזון הטוב ביותר עבורו – איילה בטבע, שזה עתה נולדה, לא תאכל לעולם משהו שיזיק לה, ואם תראה אריה תברח מיד, לעומתה תינוק עשוי לטעום גם חומר ניקוי, ואם יראה אריה עשוי לרצות לגשת וללטף אותו. "אֶת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם... וְהַקְּלָלָה, אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְות ה' אֱלֹקֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם" – יצר הרע לא נוצר כדי להכשיל את האדם, אלא כדי שהאדם יתגבר עליו לבסוף. ללא התגברות מרצון ומבחירה חופשית, לא תהיה משמעות להטיב לאדם ולתת לו שכר, ועל כן רק האדם לבדו, מכול החיות, ראוי לשכר אם פועל בהתאם לחוקי הבורא. במידה והיה האדם כמו החיות, לא היה יכול מתוך עצמו לבחור לקלקל לעולם, ועל כן לא היה שייך לשים לפניו "בְּרָכָה, וּקְלָלָה" כלל. האדם היה אז כמו מלאך, ללא יצר רע, וללא כוח ההתנגדות, הדוחף אותו לסור מהדרך. בעוד ש"הַבְּרָכָה" היא שכר, ותינתן למי שבחר לשמוע להוראות ולקיימן, "הַקְּלָלָה", היא אינה עונש, אלה פשוט תוצאה של כניעה ליצר הרע, התרחקות מאור הבורא ונטישתו. האדם נברא כך שתהיה לו כל חייו האשליה כי מתוך עצמו הוא יכול לדעת מה באמת טוב לו. הטעות הגדולה ביותר היא לחשוב כי מה שמביא סיפוק או הרגשה טובה לגוף, הוא בהכרח גם טוב לגוף ורצוי לנשמה. רובן של התאוות המקולקלות ביותר, שהמציא האדם, מספקות לו עונג והרגשה טובה בטווח הקצר, אולם גרועות עבורו בטווח הארוך, ובעל כורחו ישלם עליהן גם מחיר (סיגריות, אוכל שמן, הימורים, סמים, אלכוהול, ריבוי נשים/ גברים, רדיפה אובססיבית אחר כסף...) "יַעַן אֲשֶׁר לֹא זָכַר, עֲשׂוֹת חָסֶד...וַיֶּאֱהַב קְלָלָה, וַתְּבוֹאֵהוּ, וְלֹא חָפֵץ בִּבְרָכָה, וַתִּרְחַק מִמֶּנּוּ" (תהילים פרק קט) אדם שאינו עושה שימוש בחומר לשם קדושה – וגם לשם נתינה ו-חָסֶד, משמש בחומר בעיקר לשם סיפוק יצריו, ועל כן, בכל עת שיביא עצמו לידי שיא ומילוי, מיד לאחריו תבוא נפילה, ובעקבותיה תחושת של חסר עמוק אף יותר. כך שוב יתעורר באדם רף חסר החדש, ובעקבותיו רצון למילוי בעוד ועוד חומר, וכך נוצר לו מנגנון הרס עצמי – וזו הקְלָלָה. "וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ," "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם" "אם תעזבני יום, יומים אעזבך" (רש"י דברים י"ג, י"א) "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת, אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם, הַיּוֹם" אדם שבוחר שלא לציית לחוקים, ימצא עצמו מהר מאוד מחפש גירויים חושיים חזקים יותר כדי לבוא על סיפוקו, בעוד שאדם, המקיים את המצוות, יבוא מהר יותר על סיפוקו, ותודות לרמות גירוי נמוכות בהרבה. "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם... וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם, וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם, וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ, וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן" "סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהילים פרק לד) – הסגידה לחומר חייבת להיעלם תחילה, ורק אז יוכל האדם להתחיל לגלות מחדש את הקשר אל בוראו – וְנִתַּצְתֶּם, וְשִׁבַּרְתֶּם, תִּשְׂרְפוּן, תְּגַדֵּעוּן ... לא ניתן להישאר אדיש, ולצפות שהתיקון יבוא מעצמו. האדם צריך לעשות פעולות אקטיביות מהותיות בחייו, כדי לבער תחילה את הרע, ששעבד אותו. "אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם ... לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ, שָׁם לְשִׁכְנוֹ - תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה" "וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח... וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם …" עלינו להתעורר כולנו, ונזכה במהרה לחיים טובים באמת, לבואו של משיח צדקנו במהרה, ולגאולה האמיתית והשלימה במהרה בימינו ממש. |
||||||
|
||||||
אולי תרצה לקרוא גם: |