כשהרב הלפרין לימד כתב רש"י

השבוע חל יום הזיכרון לרב רפאל הלפרין זצ"ל, המתאבק האגדי ואיש האשכולות, שהיה בחור ישיבה מבריק שנסמך לרבנות, ולאחר מכן אחד המתאבקים הגדולים בהסטוריה, שקידש שם שמים ברבים בעצם יהדותו ● בשנות החמישים לחייו הוא חזר לחבוש את ספסלי הישיבה וחיבר עשרות ספרים, וכאן בעצם מתחיל הסיפור שלנו

"אני רוצה לחזור אחורה במנהרת הזמן, כשלושים שנה פלוס", כותב אבי בנטוב, סמנכ"ל רשת העיתונים 'קו עיתונות'. "השנה שנת תשל"ח. השמועה פשטה בבני ברק, שרפאל הלפרין - המתאבק האגדי, יושב ולומד ללא הפסקה בהתמדה עצומה בישיבת "אהל יעקב" שנוסדה ע"י אביו.

שם, בפינה קבועה, האיש שקוע בלימודו. התמדתו הייתה לשם דבר, לא במושגים ישיבתיים רגילים, שעות על גבי שעות, ללא הפסקה. בבני ברק של פעם, השמועה עשתה לה כנפיים, והגיעה עד לאוזננו, ילדי בית הספר "זיכרון מאיר". כדרדקים שובבים, החלטנו לבוא ולראות את הפלא הזה מול עינינו. בסיום הלימודים עברנו קבוצה של קונדסנים לחזות בגאון המתמיד: עמדנו מולו, עשינו קולות, ניסינו להפריע, אך לשווא, הוא שקוע בשלו, תורתו אומנותו".

בנטוב ממשיך ומספר: "בתור קונדסן ותיק, נפל עלי הגורל להפריע למתמיד בהתמדתו. כיצד מפריע ילד בני ברקי? הכנתי שאלה מפרשת השבוע, נעמדתי לידו, עולל בכיתה ו', קטנצי'ק, ליד האיש הענק בגוף וברוח. שאלתי בקול ילדותי, את קושיית ההפרעה שלי. לאחר דקות מספר, שהצלחתי להוציאו מריכוזו, כשכל חברי מביטים בהישג, הוא ענה לי: "הרש"י עונה לשאלתך" החל להקריא לי...

תוך כדי הקראה, קלט האיש שהקריאה ברש"י זה לא הצד החזק שלי. הוא ליטף את ראשי ופנה אלי בקול אבהי: אני מרגיש שקשה עליך הקריאה ברש"י, אני מציע שתבוא כל יום אחרי הלימודים, ואלמד איתך את האותיות והקריאה ברש"י, התלהבתי מההישג, הסכמתי במיידי, לא סיפרתי לחברי, שכן לא כבוד הוא לי, שאינני יודע כל כך את הקרוא ברש"י.

וכך הווה, הייתי בא כל יום אליו לישיבה, הוא כמתמיד גדול, תמיד היה שם, כאילו חיכה לי, יום יום היינו לומדים יחד, בזכות סבלנותו המדהימה, התקדמתי פלאים, אף אחד עד להיום, לא יודע מי היה המורה הפרטי שלי לקריאת כתב רש"י, בסוף כל יום לימודים היה נותן לי מטבע שווה ערך לשקל הייתי קונה לי בקיוסק הקרוב לישיבה, ממתק קוקוס וורוד כזה, הוא בעקביותו הנפלאה, היה שואל תמיד ביום המחרת, קנית אתמול ממתק, הייתי מהנהן כן, בסוג של בושה ילדותית, בסוף השבועיים שלושה הקסומים האלה, ערך לי מיני מבחן, והודיע לי שהוא סיים את תפקידו, נתן לי שוב מטבע גדול יותר, אמר, זה יספיק לך לממתקים עד סוף החופש הגדול.

בגרתי, את שנת לימודי הראשונה בישיבה גדולה, עשיתי בישיבת הנגב דאז, אצל, ר' ישככר מאיר זצ"ל, השנה עם השטייגען החזק ביותר בחיים שלי, לילה אחד בסוף סדר שלישי, כשהאולם התרוקן מתלמידי הישיבה, החברותא שלי פרש לישון, אבל בי נותרו עדיין כוחות, חיפשתי עם מי ללמוד חברותא, ראיתי בקרן זווית, בחור מתמיד שקוע בלימודו, נגשתי ושאלתי אם אפשר להצטרף, בשמחה אמר הבחור, אבל, אני לומד מסכת "מכות" בשיטת עיון ספרדית, כל אות כל מילה, עם שימת דגש על כל אות ברש"י הקדוש, אם נראה לך, בוא תצטרף, מילותיו הדהדו בראשי, הוא לא ידע את הקשר העמוק שלי לכתב רש"י, זכיתי והצטרפתי לחברותא הקדושה, רבי יקותיאל אבוחצירא שליט"א,  שהינו בנם של קדושים, של רבי מאיר אבוחצירא, הבבא מאיר זצקולל"ה,  כך למדנו יחד כל זמן חורף, מסכת מכות, לאורכה ולעומקה.

לאחר כשנה בישיבת הנגב, החלטתי להתקדם וללכת ללמוד בישיבת מיר המעטירה. כידוע, בשביל להתקבל לישיבה גדולה, צריך להכין 'חבורה' רצינית, הכנתי אותה יחד עם רבי יקותיאל שליט"א על "עדים זוממים" ותשלומי ממון, והקנס שלהם, הינו השלמת הממון. חבור'ה יפה ומושקעת. הגעתי להיבחן אצל ר' בנימין ביינוש פינקל זצ"ל. שאל, על מה הכנת חבורה? עניתי בגאווה, על כל הרש"י של מסכת מכות, ובמיוחד על עדים זוממים ותשלומי ממון. הוא בחן אותי כשעה ארוכה, ולאחר המבחן נתן לי פתק בכתב ידו, ואמר 'לך לר' אהרון חדש שליט"א, ותגיד לו שקבלתי אותך'.

עם התשובה המאושרת הזו חזרתי לבני ברק, לשתף את הורי היקרים. אבל לפני, ירדתי אצלו, אצל הרב רפאל הלפרין זצ"ל, סיפרתי לו שקבלו אותי לישיבת מיר, ושנבחנתי שם על חבורה ברש"י, שבזכותו אני יודע. הוא קם מהכיסא, במשרדו המפואר, ניגש אלי וחיבק אותי, אני שמח מאוד שבאת לבשר לי את הבשורה הטובה הזו, שלף מארנקו מאה דולר, ונתן לי, על בשורה טובה משלמים במזומן, כך אמר, עשית לי את היום את השבוע את החודש, אני חייב לו את הידע שלי בקריאת רש"י, אני חייב לו את עברי, ועתידי הרוחני, כי בזכותו קבלו אותי לישיבת מיר.

כשהורידוהו לקברו למנוחת עולמים, ביקשתי סליחה, שלא באתי מספיק פעמים לבקרו ולהודות לו על כך. אז עכשיו אני עושה זאת בפני קהל עם ועדה: רפאל, תודה לך, יהי זכרך ברוך, תנוח על משכבך בשלום, והיה מליץ יושר על המשפחה הכבודה ועל כל משפחתי!" מסיים בנטוב בהתרגשות.