מפורסמים מספרים על עצמם

הפרשן צבי יחזקאלי הרגיש בתוכו בודד ומתוסכל. בתהליך החיפוש אחר האמת, הוא מצא אותה דוקא בשיחה עם מבוקש ערבי ● ויהודה ברקן, השחקן המיתולוגי, גילה את ההנאה הגדולה ביותר דווקא בלימוד התורה: "הנאות העולם הן כמו פלאשים"

לפני כשנתיים, הופתעו רבים מצופי מהדורת החדשות של ערוץ 10 הופתעו לראות את צבי יחזקאלי, ראש הדסק לענייני ערבים של הערוץ, מופיע כשזקנקן מעטר את פניו.

"ברוך ה' אני חוזר בתשובה", אמר יחזקאלי אז בראיון. "יש לי ציצית מתחת לחולצה וכיפה בכיס בזמן השידור, ולאחר מכן אני חובש את הכיפה על ראשי, אבל בשביל לחזור בתשובה לא צריך לגדל זקן".

יחזקאלי ורעייתו החלו להתקרב לדת, לשמור שבת ולהקפיד על קלה כבחמורה, והם משתתפים בשיעורים בתורתו של רבי נחמן מברסלב. יחזקאלי אף פקד את ציונו של רבי נחמן באומן בראש השנה.

בימי ספירת העומר גידל יחזקאלי זקן, ואז נשאל בתוכנית 'לונדון וקרישנבאום' מהי הסיבה לכך. התשובה המפתיעה של יחזקאלי בשידור - הייתה: "אני בעומר. אני מתאבל על מותם של תלמידי ר' עקיבא".

בראיון לתוכנית "בכיוון אחר" בערוץ 'הידברות', אומר יחזקאלי: "גדלתי לסביבה שבה החילוניות היא הכותרת. חופש, אין גבולות. כל התחנות של ה'ישראליות'. רק דבר אחד שכחו בסוף: שכחו לעשות לי היכרות עם היהדות. התחלתי את החיפוש שלי בהודו. מצאתי בעיקר דברים שתואמים לשלב שחיפשתי. כל הרוחניות ארוזה תמיד כמעין גלולת מרץ למה שאתה מבקש. אם אתה רוצה להיות מנהל טוב, שיפור בעסקים - תלך לאיזו סדנת יוגה. תמיד זה שירת את 'מטרת העל', שזה לאן אני הולך. אף פעם לא התבטלתי לדברים הללו, אלא תמיד לקחתי אותם ככאלה שצריכים לעזור לי בדרך. חשבתי שיהיה לי איזון אם אשהה במזרח ואחיה חיים מערביים, משהו כזה.

אבל במקום לפרוח, זה הפך אותי לבודד ומתוסכל... בתוך תוכו האדם מנהל דו-שיח עם עצמו, ושואל מה רשימת המלאי והמצאי של חייו. גיליתי שבשיא הקריירה ושיא הפרסום והכסף והאהבה שקיבלתי מהקהל כרווק, בסופו של דבר הרגשתי בתוכי בודד וממוצה. מיצוי יתר של החיים בשלב מוקדם מדי, גרם לי להבין בסופו של דבר שאלה שטויות.

האירוע המכונן הראשון שעברתי בדרך ליהדות הייתה לי שיחה כזו עם מבוקש. באותו דיבור הוא אמר לי: "מה אתה? תגדיר את עצמך". אמרתי לו: "אני ישראלי, ואחרי זה עברי, ואחרי זה אדם". הוא שאל: "ואחרי אדם?". אמרתי לו: "אני גם ערבי, כי שפתי ערבית". הוא אמר: "איפה יהודי בסולם?" "לא יודע". הוא ענה: "אז אתה יכול לשים במקום הראשון - טיפש, כיוון שאם אני הורג אותך עכשיו, אני לא עושה את זה בגלל שאתה ישראלי או עברי, אלא בגלל שאתה יהודי. אז אתה טיפש, כי אתה תמות עבור משהו שאתה לא".

דנתי עם עצמי הרבה בעניין הזה, ושאלתי - מה אני? בסופו של דבר החלטתי שאני רוצה לדעת מה זו יהדות. כשטעמתי והבנתי - קיבלתי החלטה חד משמעית להתחיל את המסע הזה", אומר צבי.

"הכל זה סוג של פלאשים, בלי המשכיות"

"הייתי צעיר נהנתן בתקופה של שנות השמונים", מספר יהודה ברקן בראיון לדודו כהן מערוץ 'הידברות'. "שיחקתי בסרטים מצליחים, והתמכרתי לכל הקריצות שהעולם מספק. היצר הבהמי פעם בי, ולא מנעתי ממנו שום דבר שהוא חשק בו. זה הגיע למצב שאתה מחפש מה הלאה, ומבין שאין עוד משהו בעולם הזה שיכול לספק את הרצון שלך. בעצם הכל זה סוג של 'פלאשים', בלי המשכיות. השאלות הקיומיות לא העסיקו אותי, חיפשתי רק את השאלות שנגעו לי לכיס ולא לנפש.

אבל אז הגיעה מלחמת המפרץ שעוררה אותי. לא הצלחתי להבין איך יכול להיות מצב שבו נוחתים 39 טילים על ישראל בלי אף נפגע, לעומת טיל אחד שפגע בסעודיה – שהרג 25 חיילים אמריקאים. פתאום קלטתי שיש מישהו שסוכך עלינו, ואז רציתי לבדוק אם יש למושג 'השגחה עליונה' אחיזה במציאות.

התחלתי ללמוד תורה, ולבסוף חזרתי בתשובה שלמה. טעמתי טעם של תורה והתמכרתי. זה פשוט לא יאומן, אם ההורים שלי היו רואים אותי היום – הם לא היו מאמינים שאני לומד 4 פעמים בשבוע בחברותא. הם בטח היו צובטים את עצמם ואומרים: "הילד הכי עצלן בכיתה נכנס ללמוד מרצונו החופשי? לא הגיוני!". ובאמת אני חושב שלימוד התורה זה המקור לכל שמחת החיים. כשאני מצליח לפצח סוגיא קטנה בתלמוד – זה אושר גדול עבורי. אני מאוד מתחבר לתורה ובעיקר לערך החסד – שהתורה רואה בו חשיבות עליונה, עד כדי כך שאברהם אבינו, עם כל הכאב של צער ברית המילה שלו, יצא החוצה לחפש אורחים. זאת התורה בתפארתה.

התקופה שבה התחלתי לחזור בתשובה הייתה קשה מבחינה חברתית. ישבתי על תקן של 'מצורע', ואנשים התרחקו ממני. חשבו שהשתגעתי. אבל ברגע שהושבתי את עצמי ללמוד תורה – הבנתי שהכל בטל בששים. זה בכלל לא עניין אותי שכולם צוחקים עלי. אגב, היום כל אלו שצחקו עלי אז – בינתיים גם הספיקו לחזור בתשובה..."