הפאה הסרוגה

כתבה שניה בסידרה, והפעם מבית המגזין "בשבע", המסקרת את תופעת הפאות במגזר הדתי-לאומי ● בשנים האחרונות נראה כי המונופול הבני ברקי על פאות נשבר, ואפשר לראות גם נשים מהמגזר הדתי שעזבו את המטפחת לטובת פאה אופנתית ● הסיבות על פי רוב אינן נובעות מטעמים הלכתיים, אלא מרצון לשידרוג המראה או מטעמי נוחות

 

יותר משנה חלפה מאז פרסומה של הכתבה הקודמת ב'כדורינט', שסיקרה לראשונה את תופעת הפאות בציבור הדתי לאומי. בעוד בכתבה הקודמת דובר על נשים בודדות, כעת זה הפך לטרנד משמעותי שלא ניתן להתעלם ממנו. חברת הכנסת ציפי חוטובלי שהחלה ללבוש פאה ואף הצהירה על כך ב'פייסבוק' שלה, הפכה את התופעה לגלויה. גם מגזין "בשבע" התקשה להתעלם מהתופעה המרנינה שחדרה לציבור הדתי לאומי, של נשים חובשות פאה. האם בעתיד הקרוב לא נוכל להבדיל בין נשים חרדיות ודתיות-לאומיות?

 

"פעם הייתי צריכה להתנצל ולספר לעולם שזה שאני הולכת עם פאה, לא אומר שאני חרדית. היום פחות ופחות אנשים מרימים גבה כשהם שומעים שאני דתית-לאומית", מספרת גיתית מירושלים למירי בן דוד ליוי מעיתון "בשבע". והיא לא היחידה. הפאה היא כבר לא הסמל המסחרי של נשות חב"ד, ולסלוני הפאות לא מגיעות רק נשים חרדיות. קשה לזהות היכן ולמה זה התחיל בדיוק, אבל אפשר לומר שהפאה הפכה לקונזצוס גם בקרב נשים שבעליהן חובשים פאה סרוגה.

 

"אצלי זה התחיל בגלל התיסכול מהמטפחת", משחזרת גיתית, מנהלת חשבונות ואם לארבעה. "אחרי ארבע שנות נישואין, הרגשתי שאני פשוט לא מסתדרת איתה: לא בהתאמה לבגדים, לא בהתאמה למבנה הפנים שלי, וגרוע מכל - הילדים שלי, שהיו אז תינוקות, היו נוטים למשוך לי אותה, מה שלא קורה אף פעם עם פאה".

 

בזמנו, לעבור לפאה היה צעד נועז. "החברות שלי היו בהלם. זה היה לפני 10 שנים, עוד לא היה מקובל בחברה הדתית-לאומית ללבוש פאה. גם בעלי ממש התנגד, אבל ביקשתי ממנו שיתן לי הזדמנות, ושאולי הוא יתרגל ויסתגל, מה שבאמת קרה לבסוף. הוא הסכים כי הוא הבין שזו המצווה שלי ושהיא מספיק לא קלה, כך שדרושה התחשבות..."

 

הנושא ההלכתי

 

על פניו, נראה כי המעבר לפאה או ההחלטה ללבוש אותה מייד לאחר הנישואין היא ענין טבעי, החלטה שנתונה לשיקולים אסתטיים או לשיקולי נוחיות. אלא שחוסר תמימות הדעים בין הרבנים השונים בנושא הזה, הופך את סוגיית הפאה להרבה יותר מורכבת.

 

ישנם רבנים במגזר הדתי-לאומי שאוסרים חבישת פאה, כמו הרב דב ליאור, שכתב כי כיסוי זה אינו מומלץ. מאידך, ישנם רבנים שכתבו כי כיסוי זה מומלץ מאוד. הגאון הרב יוסף קאפח זצ"ל, שהיה מפוסקי ההלכה הבולטים של הציבור הדתי לאומי, ושימש כחבר בית הדין הרבני הגדול, כתב: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור (=מעצב) כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית" (חוברת "המשביר", אוסף תשובות מכתב ידו של הרב קאפח). גם תלמידו, בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות, ציין: "וכן כתב מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא (=וכך מובא במשנה, וזה כיסוי ראש מעולה)".

 

מאידך, יש שאינם אוסרים אך ממליצים יותר על כיסוי אחר, כמו למשל הרב אליעזר מלמד, שכתב בעבר כי "נשות תלמידי הישיבות ההולכות בדרכו של מרן הרב קוק זצ"ל, נהגו להחמיר ולכסות את ראשן דווקא במטפחת או כובע ולא בפאה. והיו שסברו שביישובים שהוקמו על-ידי אותם התלמידים, נחשב הדבר למנהג מחייב. וכפי שפסק בעל המשנה ברורה, שאין להקל ולחבוש פאה נכרית במקום שנהגו להחמיר, משום מראית עין. אולם למעשה, כל הארץ נחשבת כמקום אחד, ומאחר שיש בארץ הרבה נשים שמכסות את הראש בפאה, לא ניתן לומר בשום יישוב בארץ שיש מנהג מחייב לכסות את הראש במטפחת או בכובע ולא בפאה נכרית, ולכן אין למחות או להעיר לשום אשה שחפצה לכסות את ראשה בפאה נכרית, אחר שישנן הרבה נשים חשובות שנוהגות כן".

 

כאמור בכתבה הקודמת שפורסמה כאן ב'כדורינט', יש לא מעטים פוסקי הלכה במגזר הדתי לאומי, שהתירו לנשים ללבוש פאות. החל מהגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, שהיה הרב הספרדי הראשי ראשון של המדינה, נשא בתואר הראשון לציון והיה נשיא תנועת "המזרחי", בספרו "משפטי עוזיאל", וכלה ברב מרדכי אליהו זצ"ל, שאף הוא היה ראשון לציון, ואשתו הלכה בכיסוי חלקי של פאה, שדעתו היתה להעדיף פאה על כיסוי ראש שמעט מגולה (תשובה באתר כיפה).

 

גם הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, שהיה הרב הראשי לישראל, וממנהיגי תנועת המזרחי, כתב להתיר לבישת פאה בספרו "שבט מיהודה". גם הרב אליהו אברג'ל שליט"א, אב בית הדין הרבני בירושלים, ורבה של שכונת בקעה, מתיר לבישת פאה. כך היא גם דעתו של הרב הגאון רבי אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א, אב בית הדין הרבני בירושלים וראש הכולל לדיינות בפסגות. גם הגאון הרב משה אלחרר שליט"א, רב העיר שלומי וראש בית המדרש שערי עוזיאל, כתב להתיר לאשה ללבוש פאה.

גם הרב ש. יוסף וויצן שליט"א, רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל, כתב בתשובה באתר 'ישיבה', במענה לאשה ששאלה האם מותר לה ללכת עם פאה: "מותר לך ללכת עם פאה, אולם זאת בתאום ובהסכמת בעלך. אם יש לך צורך ללבוש פאה משום שרק כך את מרגישה בנוח עם עצמך, אין חסרון בצניעות".

 

פאה לשבת

 

ובלי קשר לנושא ההלכתי, זהו גם נושא חברתי שיש לו כמה פרשנויות. עדי בורג, סטייליסטית במגזר הדתי לאומי, סוקרת את כברת הדרך שעשה כיסוי הראש במשך השנים. "לפני עשרות שנים, כשהאמהות שלנו נישאו, הן היו הולכות עם פאות או בלי כיסוי בכלל. עידן המטפחות הגיע הרבה אחרי כן. הכובעים והמטפחות הם אלמנט אופנתי שחדר בשני העשורים האחרונים, ונשים נשואות התחילו להשקיע בהם יותר ויותר כך שהדרך לחופה עברה תמיד בחנויות שמתמחות בכיסויי ראש ובהתאמה לגרדרובה".

אלא שבשנתיים האחרונות, לדבריה של בורג, טרנד הפאות שב ותפס תאוצה. יותר ויותר בנות צעירות רוצות לחבוש פאה, ופעמים באופן טוטאלי - כלומר הן כלל לא רוכשות כיסוי אחר. השיקול לא תמיד נובע מטעמים דתיים: הבחורה רוצה להיראות טוב והכובע לא נותן לה את המענה האולטימטיבי. הפאה נותנת מענה הן מבחינת המראה המשודרג והן מבחינת הדרישה ההלכתית - היא מכסה את השיער, זהו לא השיער הטבעי שלה.

"אגב, אומרת בורג, "בחוץ לארץ זה לא בכלל לא דבר חדש. כל השנים נשים דתיות מכל המגזרים והסוגים היו חובשות פאה, ושם כמעט לא נראה נשים עם מטפחות. פאה היא פריט מאוד חם על הראש, ולכן בעבר פחות שייכו אותה לאקלים בארץ".

● אז מה ההבדל בין הדתיות-לאומיות לחרדיות בתחום הזה של רכישת פאות?

קודם כל בחברה החרדית מקובל שאת השטריימל קונה המשפחה של הכלה לחתן, ואת הפאה הורי החתן קונים לכלה. בחברה הדתית-לאומית, לעומת זאת, פאה היא מעין פינוק שאם הכלה רוצה שיהיה לה, היא קונה לעצמה. מעבר לכך, מבחינת הסגנונות: בחברה החרדית יש כאלה שהולכות לפי כללים ברורים של אורך, סגנון וצורה, ואילו בחברה הדתית-לאומית הכל מקובל. הדתיות לאומיות לא תמיד חובשות פאה לאורך כל השבוע, יש שחובשות פאה רק בחגים, שבתות ואירועים מיוחדים.

● הפאות מושפעות מאופנות של תסרוקות בעולם האופנה?

"בהחלט כן. למשל, יש את טרנד הפוני שנכנס לאחרונה. כבר כמה שנים יש את הטרנד החזק של הקארה של ויקטוריה בקהאם. בנוסף לכך, פעם פאת סרט, כלומר פאה שבחלקה הקדמי היה סרט, היתה מקובלת בחברה החרדית בלבד. היום היא מאוד מקובלת גם אצל הדתיות-לאומיות, ומי שהייתה פורצת דרך בסגנון הזה ומתמידה איתו עד היום היא סיוון רהב מאיר, שבכלל מהווה דוגמה מצויינת לפריצת האופנה של הפאות במגזר".

מורות אוהבות פאות

רננה ואך, יועצת סטיילינג לציבור הדתי המתגוררת בישוב עלי, טוענת כי זה לא סוד שנשות הציבור הדתי-לאומי עוד לא עלו על 'נוסחת הפלא לכיסוי הראש המושלם'. "הכיסוי מגדיר בכל בוקר מחדש את פנימיותה, השקפתה ומעמדה של האשה, מה שמסביר את הבלבול הגדול והקושי לסמן וי על פרמטרים רבים וחשובים העומדים מאחוריו: נוחות, צניעות, יופי, סטייל ומחיר כמובן. שוק כיסויי הראש רק גדל, ומספק את תחושת השינוי ושידרוג המראה בכל רגע על-ידי ירידים, מכירות ביתיות, ואפילו אתר אונליין המאפשר קניית מטפחות בכל רגע נתון. מבחינה כספית, הפער בין קניית מטפחות לפאה איכותית הולך ומצטמצם בגלל עליית מחירי מותגי המטפחות, ובעצם רכישת פאה היא כבר לא בשמיים. נשים שמאסו בסחרחורת המטפחות המעוצבות, הצעיפים, הסרטים ואינסוף ההמצאות העשויות מבדים שונים מנחלת בנימין, החליטו לאזור אומץ וללכת לראות מה בכל זאת מציעים בחברה החרדית, שיודעת להיראות יפה ומטופח".

● ובכל זאת, מדובר בשינוי מהותי ביחס לפאות. זה מהפך חברתי.

"לא קל לעשות מהפכה שכזאת, במיוחד כשאת במיעוט. אך מי שחשוב לה המראה ומרגישה שכאן טמון הפיתרון, תעז ותצליח. בציבור שלנו, חבישת פאה נתפסת כצעד התחרדותי, ושוב אנחנו מוצאים עטיפות רבות של סטיגמות שנשמנו מגיל קטן. כל הזמן נשמעים מכל עבר משפטים בנוסח "פאה זה ממש כמו שיער ואפילו יפה ממנו, אז מה צנוע בזה"? ואני שואלת: איך הצלחנו לעוות כל כך את מושג הצניעות, כאשר יפה שווה לא צנוע? אני מאמינה שמי שמחוברת לעצמה בצורה כנה ואוהבת, תהיה מסוגלת לעשות כל שינוי שרק תרצה, בטח ובטח אם הוא כל כך נוגד את סביבת מגוריה. אני יכולה להגיד שאפילו בישוב שלי, עלי, יש נשים עם פאה, שזה דבר שלא היה עד עכשיו. כמו בכל טרנד, יש את האמיצות שמתחילות אותו וסופגות את כל תופעות הלוואי, וכשיראו כי טוב, יחקו אותו. אבל רק מי שמתאים לה כמובן".

לפני עשרות שנים, נשים דתיות-לאומיות היו חובשות פאה קצרה, בעיקר בבני ברק והסביבה. אחר כך המטפחות השתלטו, ורק לאחרונה חזרה הפאה לאופנה. בבתי ספר ממלכתיים דתיים בריכוזים מסויימים, כמו למשל בפתח תקווה, מבט חטוף בחדר המורות עשוי להטעות ולגרום למתבונן לחשוב כי מדובר במורות מהמגזר החרדי. מסתבר שגם המורות מרגישות יותר בנוח עם פאה.

"אני מודה שבהחלטה שלי לעבור לחבישת פאה בשבתות ואירועים היה שיקול אסתטי בלבד", אומרת שירה (32), עורכת דין מגבעת שמואל. "אני מאוד אוהבת להתלבש יפה ואלגנטי, ומאז שנישאתי, בגיל 21, הרגשתי שאפילו אם אלבש בגד יפהפה, כיסוי הראש יהרוס לי אותו. בהתחלה חבשתי כובעים. כשהרגשתי שזה לא זה, עברתי למטפחות בסגנון מסויים, אבל עדיין הרגשתי שזו לא מה שאני מחפשת".

הלגיטימציה לרכוש פאה הגיעה מגל חדש בבית הכנסת בו שירה ומשפחתה מתפללים. "הכל תלוי במנהג המקום. ישנם מקומות, כמו ישובים מסויימים, שבהם ממש לא מקובל לראות בחורה דתית-לאומית חובשת פאה, כי המראה הזה נתפס כחרדי נטו. אצלנו בחברה, כמה נשים התחילו להגיע רק לאירועים מיוחדים או לשבתות עם פאה, ובמהלך השבוע מטעמי נוחות וקלילות המשיכו עם המטפחות. באופן אישי, המעבר הזה עשה לי מאוד טוב כי אני יותר שלמה עם המראה שלי, שטבעי לי יותר, וכל עוד יש הרבה רבנים שמתירים את הענין, אני מרגישה לגמרי שלמה עם עצמי. מה גם שאני מופיעה הרבה בבתי משפט, ומרגישה הרבה יותר בנוח להתערות ולא להבליט מדי את עצם דתיותי".

אלא שמשפחת המקור של שירה התקשתה לעכל את השינוי. "גדלתי בישוב בשומרון ושם זה ממש לא מקובל. אמי ואחיותיי מכסות את השיער במטפחת, אז בפעם הראשונה שראו אותי עם פאה הן ראו בזה אקט של פרידה מהזהות שלי, מהאווירה שבה גדלתי. הסברתי להן שאני עדיין מאמינה בכל לבי שאני מקיימת את המצווה כמו שצריך, ושלחבוש פאה כזו חמה בחום הלוהט של הקיץ או לחילופין בגשם השוטף, זה לא כזה תענוג... כמובן שמראה זה ענין של הרגל, ומהר מאוד התרגלו והבינו".

גם בגוש עציון וחברון

איריס בן משה, מנהלת השיווק של פאות 'גלית איטליה', מספקת את הסחורה במקומות שלא חלמה להגיע אליהם לפני שנתיים-שלוש. "הפאות מגיעות למקומות כמו גוש עציון וחברון, המעוז של המטפחות. פעם האחוז של הדתיות-לאומיות שרכשו פאה היה ממש אפסי, היום מדובר בלפחות 20 אחוזים מהצורכות. באופן מעניין ומפתיע הגיעה אליי לאחרונה אשה נשואה וצעירה מקרית משה, ואמרה שהדרישה לפאה באה דווקא מבעלה, שטען שמטפחת שמחליקה היא לא כיסוי טוב, ושעדיף שתכסה את השיער בכיסוי מלא - כן, בפאה. אבל הקהל הדתי-לאומי שמגיע הוא בעיקר 'חוצניקי' או ממקומות כמו מודיעין וגבעת שמואל".

● מה השינוי שחל בנשים במגזר הדתי לאומי?

"אני חושבת שכמו שאצל החרדיות חלה לפני כמה שנים פתיחות לאופנה ולאסתטיקה והן מוכנות להשקיע בה הרבה, כך גם הדתיות-לאומיות נפתחו לעולם הזה. מה גם שרבות מהן הן נשים עצמאיות שמפרנסות גם הן את המשפחה ויכולות להרשות לעצמן. גם דור האמהות, שכבר הלך בעבר עם פאה, חוזר למקורות, והשתדרג עם פאה יפה משיער טבעי, והיום אנחנו רואים אמהות ובנות שבאות ביחד לרכוש פאה, מה שבוודאי לא היה בעבר".

"כן", היא ממשיכה, "יש יותר פתיחות לאופנות, נשים אוהבות לשמוע 'מה הולך' היום. יש גם אחוז יותר גבוה של רוכשות בחנויות מאשר במכירות ביתיות, כי מדובר בהרגלי צריכה - כשרוצים לקנות בגד הולכים לקניון, או כשקונים פאה רוצים לבוא ולראות מבחר, ולא שמוציאים להן פאה מהקופסה. הן נכנסות ומתלהבות כמו ילד בחנות ממתקים... כנראה שמיצו את המטפחות".

חברת 'גלית איטליה החלה להתנהל בקטן לפני 15 שנה, והתפתחה לחברה גדולה ומוכרת. מנכ"ל החברה, ויטוריו ששון, אומר שבשנים האחרונות תעשיית הפאות מתפתחת ומתרחבת בארץ ובעולם, לא מעט בזכות העובדה שאם פעם רק נשים ממגזר דתי מסויים היו רוכשות פאה ונחשבות לצרכניות הפונטציאליות שלה, הרי שהיום הרבה יותר נשים מעוניינות ברכישתה. זו יכולה להיות אשה דתיה ממגזרים שבעבר פחות נחשפו אליה, והיום מעדיפים אותה רק בשבתות, רק באירועים או אפילו ביום יום, ואלו יכולות להיות נשים שאינן דתיות ורוצות פתרון אסתטי.

גם לאה שר, פאנית מנתניה העוסקת בתחום 15 שנה, מעידה על שינוי תפיסתי בולט בחברה הדתית-לאומית. "משהתחלתי לעסוק בתחום הפאות, היו מגיעות אליי נשים חרדיות בלבד. לאחרונה, אפשר לומר שזה התחיל לפני שבע שנים והתחזק מאוד בשנה-שנתיים האחרונות אני רואה נשים ממעגלים אחרים של האוכלוסיה, ובאופן מפתיע - גם מחברה שאינה דתית, ולא חלילה בגלל מחלה או כל סיבה אחרת. זה פשוט נתפס כפתרון נוח, וכשמדובר בכיסוי מוחלט של כל השיער, אז גם הצד ההלכתי מכוסה, כך שנשים גילו את הטוב".

שר מסבירה את המעבר האיטי של הציבור הדתי-לאומי מפאה למטפחת. "רואים פחות נשים שמשאירות שיער בחוץ ועליו קושרות מטפחת או כובע, כי די נמאס להן מהמראה המתפשר הזה שהוא לא כאן ולא שם. הרי אלו שהולכות עם כיסוי חלקי הן כאלו שלא משלימות עם הוויתור על השיער לטובת מצוות כיסוי הראש. הפאה פתרה להן את הבעיה - הן מכוסות מבחינה הלכתית, ובכל זאת עדיין נראות כפי שנראו בצעירותן. הרי מי שמבין יודע שלא מדובר בשיער טבעי".

● אלו סגנונות יותר מבוקשים בקרב הקהל הזה?

"הכל. קצר, ארוך, מדורג, אורך כתף, קצת אחרי. המבוגרות יותר בוחרות דגם שיתאים להן לבית הכנסת, והצעירות אוהבות את הפאה גם ביום יום שלהן. יש פאות גמישות במיוחד, שאני מציעה לאלו שרוצות גם לאסוף את השיער לעבודה ולימי חול, ובשבת משדרגים אותן למראה יותר חגיגי ומסודר".

● ומה אומרים הבעלים?

"זה באמת נושא יותר רגיש, כי בהרבה מקרים הלקוחות מספרות לי שהבעל פחות אוהב, הילדים פחות משלימים עם זה. כשאשה מגיעה לשלב הקניה, זה אחרי שהיא סגרה עם עצמה שזה מה שהיא רוצה, וכנראה שגם הצליחה לשכנע את הבעל. כמעט לא באות נשים עם בני זוג, זה תמיד עם חברה או אמא או אחות. הבעלים מתרגלים ללוק החדש תוך כמה ימים, ודווקא אני מגלה שהרבה מהם מרוצים מהצד ההלכתי, כי נשים שהתפשרו על שיער בחוץ, גם כזה שמבצבץ מהמטפחת, פתאום התחזקו למראה שמרני כשכל השיער מכוסה".

שר מבדילה בין סגנון הפאות אצל הנשים החרדיות ואצל הדתיות-לאומיות. "יש חמישה דגמים קלאסיים ומקובלים שרוב הנשים החרדיות דורשות ואני מספקת להן אותם. מדובר בקודים שקשה לשנות. לעומת זאת, בחברה הדתית-לאומית אני מזהה יותר אינדיבדואליות, סגנון יותר משוחרר, ובהתאמה אישית. אני נהנית לעבוד עם נשים שיודעות מה הן רוצות. דבר נוסף שמאפיין את המגזר הוא הטריגר לעבור לפאות: אחוז גבוה מתוכן עושה את המעבר בגלל אירוע חשוב - בר מצווה לבן, חתונה של אחות או בת, אירוע שהן רוצות להיות מאוד יפות בו וחושבות שלא תסתדרנה עם כובע ומטפחת או לא תשתדרגנה מספיק. היו לי לא מעט קליינטיות שסיפרו שבכל האירועים שלהן הן השקיעו מאות שקלים בכובע אלגנטי ששיגע אותן כל הערב, בעיקר כשרצו לחבק את האורחות שלהן. חלקן למדו לקח מהתמונות שפותחו אחרי אירועים קודמים - עם פאה רואים יותר את הפנים ועם כובע יש צל על העיניים וזה מאוד מפריע. הרבה נשים הופתעו לגלות שאפשר לקנות פאה במחיר יותר זול מאשר כובע יקר ואלגנטי, אז הן מוכנות לקחת את הסיכון ולראות אם הן מסתדרות ושלמות עם עצמן".