רפואה וחינוך
הבת היתה צריכה ניתוח, אך ההורים חששו מסיבוכים ● הרב שניאור-זלמן גוראריה זצ"ל, שהיה מקורב מאוד לרבי מליובאוויטש, אירגן להורים פגישה דחופה עם הרבי ● כשהאבא שמע לעצת הרבי, ורשם את הבת ל"בית יעקב", התחולל הנס המופלא ● סיפור לשבת
נקרא לו יצחק, לצורך הסיפור. יצחק נישא בגיל מבוגר יחסית, וכל חייו התרכזו בילדיו, ארבעה במספר. לכן למותר לתאר מה רבה הייתה דאגתו כאשר נתגלתה אצל אחת מבנותיו צ'יסטה נפוחה בצווארה.
הרופאים המליצו להסיר את צ'יסטה בניתוח, אולם האב חשש מסיבוכים אפשריים ולא ידע מה להחליט. הוא פנה לבקש את עזרתו של ידידו הרב שניאור-זלמן גוראריה (ז"ל), שהיה מקורב מאוד לרבי מליובאוויטש זצוק"ל. יצחק ביקשו לארגן לו פגישה דחופה עם הרבי. רק אם ימליץ הרבי על ניתוח הוא מוכן לתת לרופאים את הסכמתו לכך.
הרב גוראריה הפעיל את קשריו, ובשל דחיפות המקרה נקבע לאיש תור קרוב לפגישת 'יחידות' אצל הרבי. הרבי האזין בתשומת-לב לבעיה, אחר השיב כי כדאי לדחות את הניתוח בכמה חודשים. הימים היו שלהי חודש כסלו והרבי העריך כי לא יספיקו לקבוע תור בו בחודש. בחודשים טבת ושבט לא רצוי לערוך את הניתוח, הסביר הרבי, ולכן מומלץ להמתין לחודש אדר, עליו אמרו חז"ל כי 'מזלו בריא' – "ואז נראה".
הרבי התעניין לדעת באיזה בית-ספר לומדת הילדה. יצחק נקב בשם של בית-ספר יהודי, שנחשב לדתי פשרני.
"מוטב שהילדה תלמד בבית-יעקב", הגיב הרבי. "נוכח התמורות שחלו בדור האחרון, הכרחי להשקיע בחינוך יהודי איכותי גם לבנות".
לאב היה קשה לקבל את התערבותו של הרבי בשטח בו סמך על החלטותיו העצמיות. "לדעתי, היא מקבלת חינוך מצוין בבית-הספר שלומדת", אמר.
הרבי תלה בו מבט מוכיח מה: "התחום שלי הוא בעצם חינוך ולא רפואה, ודווקא בו אינך מקבל את דעתי?!".
האב נבוך ולא השיב. הוא הודה במילים קצרות ויצא מחדרו של הרבי. קשה היה לו להרכין את ישותו לנוכח הוראת הרבי. את העצה לדחות את הניתוח לחודש אדר – הוא קיבל, אך את העברת הבת לבית-הספר החרדי לא ביצע.
כחודש לאחר מכן, פגש הרב גוראריה ברחוב מכר משותף לו וליצחק. המכר סיפר כי מצבה של הבת החמיר מאוד בשל דחיית הניתוח. הצ'יסטה התנפחה, הילדה פיתחה זיהום קשה והיא קודחת מחום גבוה. היא מאושפזת כעת ובשל הזיהום הדלקתי גם אי-אפשר לנתח אותה ולהסיר את הצ'יסטה. "מדוע מתערב הרבי בהחלטות רפואיות? הוא אמר בעצמו שאין זה התחום שלו!", הלין הלה.
הרב גוראריה הוטרד מאוד מן המחשבה שעצתו של הרבי הביאה לתוצאות כה קשות. עוד באותו יום נכנס אל הרבי ודיווח לו על ההחמרה במצב הילדה.
הרבי מיד התעניין: "האם הוא רשם את בתו ל'בית יעקב'?". הרב גוראריה לא ידע בוודאות, אך הניח כי התשובה שלילית, ועל כן לא השיב דבר. "אמור לו שימהר לרשום את בתו ל'בית יעקב'", אמר הרבי ובזאת הסתיימה השיחה.
הרב גוראריה חש שלא בנוח. הוא הבין מדברי המכר, כי האב משוכנע שעצתו של הרבי הייתה בלתי מקצועית. כעת, הניח, יקשה עוד יותר לדבר אתו על לימודי הילדה ב"בית-יעקב" – נושא שמלכתחילה לא שעה בו לדברי הרבי.
הבעיה האמיתית הייתה, שכרגע ממילא לא היה רלוונטי לדבר על לימודים כלשהם של הילדה, בעודה מרותקת למיטה. מכל כיוון שרק בחן את הנושא, נראה היה משונה, מיותר ולא מתאים לשוחח עם האב על הוראת הרבי.
אולם, על אף המבוכה הרבה, היה הרב גוראריה חסיד, והבין כי יהיה אשר יהיה, הוא מוכרח לבצע את הוראת הרבי. הוא ידע כי מהרבי לא נסתר דבר ובוודאי שהוא הביא בחשבון את כל השיקולים, כולל מצבה הרפואי של הילדה. אם בכל זאת יצאה מפיו הקדוש הוראה כזאת, אות הוא כי הדבר חיוני לבריאות הילדה! מוטב להישמע מוזר, מאשר לקחת אחריות באי-העברת דברי הרבי.
הרב גוראריה אזר כוחות-נפש והתקשר אל יצחק. הוא מסר את התייחסותו החוזרת של הרבי, תוך שהוא מדגיש עד כמה ברור כי הדבר חיוני לבריאות הילדה.
הדברים חלחלו אל לבו של האב האומלל, ואט אט עמדתו התרככה. הוא הבין כי מדובר במשהו שמימי והבין כי לא כדאי להשתהות עם העניין. אמנם במצב הנוכחי, כאמור, לא יכלה הבת ללמוד בשום מקום, אך רישום טלפוני לא היה בלתי נמנע. התקשר אפוא האב ל"בית יעקב" ורשם את בתו ללימודים שם.
בתוך ימים ספורים התרחש הפלא. הצ'יסטה התבקעה והמורסה שבתוכה התייבשה! בתוך זמן קצר, שוחררה הילדה לביתה וכלל לא היה צורך לבצע ניתוח. אפילו לא בחודש אדר...
לימים, סיפר הרב גוראריה לרבי, עד כמה השפיע סיפור המופת על אנשים רבים. הגיב על כך הרבי: "אתה תאמר שזה מופת שלי. אני אומר שזה מופת של מורי וחמי (הרבי הקודם מליובאוויטש). אולם ה"מופת" העיקרי הוא, שמסרת את ההודעה בזמן הנכון"...
