רעיון לפרשת השבוע "שְׁלַח לְךָ"

"שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" ● האם תכלית החיים היא הימנעות מן הסבל, וסיפוק תאוות? ● למה בעצם באנו לעולם הזה? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "שְׁלַח לְךָ"

מסעם של בני ישראל במדבר אל עבר הארץ המובטחת, הוא משל למסע שיעשה כל אדם בחייו, כחלק ממסלול התיקון של נשמתו בעולם החומר. בני ישראל במדבר קבלו את כל צורכיהם משמיים ללא יגיעה (מָּן מן השמים, בשר שַׂלְוִים בשפע, מים מבאר מרים, ענני כבוד שסללו את דרכם, רחצו את גופם...), אולם בכניסתם לארץ ישראל היו צריכים בני ישראל להילחם על הישרדותם, וכן לפרנס עצמם ביגיעה, בחקלאות ובמסחר.

כך גם נשמת האדם הורדה מעולמות עליונים, בהם קיבלה מילויי ותענוג אינסופי לצרכיה בחינם וללא גבול, וצריכה הייתה להתלבש בגוף חומרי בעולם הזה, ולעמול בו ביגיעה להישרדותה, לפרנסתה הגשמית, וכן לספק לעצמה גירויים אינטלקטואלים, כדי להשיג אושר, ותכלית לחיים.

"אֶרֶץ כְּנַעַן" – היא משל לגוף החומרי אליו יורדת הנשמה באל כורחה, במטרה שתלמד להתמודד אל מול פיתויי העולם, תעמוד בניסיונות היצר, ותשלים את תיקונה. עבודת הנשמה בגוף החומרי ניתנת לה כבחירה חופשית, ורק בזכות מידת היגיעה שתבחר לעצמה בעולם החומר, תוכל לאחר מכן לזכות לשכרה בכבוד בעולם האמת הרוחני (יגיעתה של הנשמה בעולם החומר, תזכה אותה להיפטר מתחושת הבושה, של קבלת מתנת חינם בעולם האמת).

"וַיַּעֲלוּ, וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ"
אדם בא לעולם ושולח ללא הרף "מרגלים", כדי להכיר את עצמו ואת העולם סביבו (לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן). עוד בעודו תינוק הוא שולח "מרגלים", ומשתמש בחושיו כדי ללמוד את המציאות סביבו, טועם כל חפץ ולומד להפעיל את גופו בהתאם לגירויים החיצוניים לו.
אולם כאשר מגיע האדם לגיל בגרות, "מרגליו" הופכים להיות יותר שכליים, והוא לומד להכיר גם את מערכת הכוחות הפנימיים הפועלים בו, ולגבש לעצמו דעה, לעניין תפקידו בעולם, ומטרת חייו.

"וּמָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא, אִם רָעָה"
ללא הדרכה מתאימה, האדם לא יצליח להבין מתוך עצמו את מנגנוני היצר והתאווה הטבועים בו. במידה ולא יעצור ללמוד ולחקור את מערכת הכוחות הפועלים בו ולשם מה נוצרו, סביר שייכנע בקלות לנפשו הבהמית וליצרו הרע, וכל עניינו בעולם יהיה הימנעות מסבל, ומרדף מתמיד אחר השגה של עוד ועוד חומר, בניסיון לספק את תאוותיו עד לבלי גבול.

אנשים רבים מדי מחפשים לכאורה חיי "הפקרות" חופשיים מעול, ומנסים לייצר לעצמם אושר "נמוך" הבא בעיקר ממילוי החסרים חומריים (אוכל, עישון, יחסי אישות, אלכוהול, כבוד, רכילות...), או אושר הבא ממילוי של תענוגות שכליים בלתי מוחשיים, המביא לרוב רק לשבירה של שגרת החיים המונוטונית (חופשות, סרטים, הצגות, בילויים, תחביבים...)
כדי להפיג את השעמום מנסה האדם, ללא הרף, לאסוף לעצמו חוויות חולפות, שאין בהן יגיעה רבה מדי, בתקווה שהן תשבורנה את שיגרת חייו, ותיצורנה עבורו עניין להמשיך ולהתקיים בעולם.

"אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא"
מילוי של חסרים ותאוות, הוא מנגנון אושר בעייתי, המביא את האדם לידי הרס עצמי - אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ.
תכלית חיים של אכילה, שתייה, התרבות, בילויים פאסיביים ולבסוף מוות - היא תכלית חיים בהמית בסיסית, ואינה מתאימה ליכולות הגבוהות איתן נברא האדם. על כן אדם שיש בו תבונה, יחפש אחר מנגנוני אושר גבוהים יותר בחייו - אושר הבא ממקור רוחני גבוהה, אושר שיש בו אלמנט של יגיעה.

העמים היושבים באֶרֶץ כְּנַעַן – נמשלים לכוחות היצר הרע ותאוות הגוף החומרי, כוחות התנגדות לנשמה, שעל האדם לגבור עליהם ביגיעה, כחלק מן הדרך אל השלמת המסע הרוחני, והשגת האושר האמיתי הנצחי.

"וְאֶת הָעָם, הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ, הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, הַמְעַט הוּא אִם רָב"
המרגלים ששלח משה, נדרשו לחקור את האויב - במונחי כל אחד מאיתנו, לבחון מה כוחו של היצר הרע הטבוע בו, האם הוא חזק ויכול להכניע את האדם בקלות, או האם יש דרכים וכלים לגבור עליו ולהתקדם.

"אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ"
כל שנתבקשו המרגלים לעשות, היה לחקור את הארץ ולשוב עם המידע בלבד, אולם הם חזרו גם עם דעה מגובשת משלהם - שלא ניתן לכבוש אותה.

הם נשלחו ללמוד ולחקור את המקום בו יוכלו להגיע אל התיקון, ואל הגאולה – אבל בחרו לשוב עם מסר שכולו לשון הרע ודיבה על הארץ הקדושה ("וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל").

"וְהֶעָרִים, בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם"
המרגלים העדיפו לברוח מהקושי, לנסות ולשמר את המציאות הניסית במדבר, כדי להמשיך ולקבל בחינם אוכל ותנאים מהקב"ה, ולחיות חיים פאסיביים, מבלי להתמודד עם בעיות חיים קיומיות בארץ ישראל.

המרגלים הם כמו אותן הנשמות הרוצות להישאר תחת כס הכבוד, ולא לרדת אל מסלול התיקון בעולם החומר – להמשיך לקבל השפעה מן הקב"ה בחינם, ולעסוק ברוחניות לשמה, ללא צורך להתמודד עם מערכת חזקה של יצרי הגוף החומרי.

"וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק, רָאִינוּ שָׁם"
כך דרכו של היצר הרע – הוא מנסה את האדם, ומחפש ללא הרף איך להערים עליו, וליצור לו מצג שווא של קושי גדול, כדי לייאש אותו מלהתקדם רוחנית. היצר מציג עצמו לאדם כענק, שאינו ניתן להכנעה, במטרה להפיל את רוחו ולהניא אותו מלנסות. במקביל מנסה היצר לשכנע את האדם שיהיה מאושר באמת, רק במידה וייכנע לו, וישביע את תאוותיו החומריות.
אדם פיקח מבין שזו השליה מסוכנת, ולומד להתבונן ולהבחין כי האושר טמון דווקא בהפך הגמור - ללא כוח התנגדת לא יהיה תיקון, ולא ניתן יהיה להגיע אל השלמות, ועל כן, ניתנו לאדם הכלים והכוחות, לגבור על יצרו, ולא להיכנע לו.

"כִּי חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ"
יש כאלו שאתגרים מדרבנים אותם, אולם יש רבים שאתגר חדש משתק אותם, והם רואים קושי ענק בכל משימה, ובכל עניין הדורש מהם שינוי באורך חייהם.

אין באדם תכונה או יכולת, אשר היא טובה או רעה במהותה, אלה הכל תלוי בדרך שיבחר האדם לראות את העולם, ובדרך שיבחר להתמודד עם הקשיים להם יקלע בדרכו – לתקן לטובה או חלילה לקלקל לרעה.

"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם, אֶל מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ"
לעומת המרגלים, שרצו לייאש את העם, יש גם באדם גם כוחות נפש אחרים – כאלו המבינים כי עליה רוחנית אמיתית ואושר נצחי, ניתן להשיג רק בדרך של יגיעה, לאחר התמודדות בעולם החומר, ועמידה בניסיונות - "עָלֹה נַעֲלֶה".

"אִם חָפֵץ בָּנוּ,ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"
אם בחר הקב"ה להוריד את הנשמה אל העולם הזה, ולתת לה להתמודד בו אל מול תאוות ויצרים, אז סמוך ובטוח שיצייד אותה ביכולת, וכן בספר ההדרכה, שיורה לה איך להצליח במשימה, ואיך להפוך את החיים בעולם הזה לחיי "זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".

"וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא ... וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה"
אם חפץ האדם באמת לצאת מהמעגל הבהמי, ולהיות מאושר, לא יתכן שיעשה שוב ושוב את אותו הדבר בחייו, ויצפה לתוצאה שונה. האדם חייב לבחור בדרך חדשה, לגבור על יצרו ולגלות את האמת, אשר לשמה בא לעולם. על האדם ללמוד לקבל על עצמו את הוראות ההפעלה לגופו ולנפשו, כפי שהכין לו בורא עולם בתורתו הקדושה.

"אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ, וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם"
רק בכוח התורה, ובקיום המצוות, ניתן לגבור על היצר. ורק מי שיבחר ללכת בדרך זו, יזכה מהרה להכיר גם את הנפש האלוקית שבו, ואת רצונותיה הגבוהים.

התורה מלמדת את האדם כיצד לחיות את חייו באיזון, ולהשביע את שני חלקיו הפנימיים – את הנפש הבהמית הגשמית, ואת הנפש האלוקית הרוחנית. כאשר אדם חי באמונה שלימה כי הקב"ה הביא אותו אל העולם לטובתו, ועל כן הוא מקיים את מצוותיו, ויוצק רוחניות לכל פעולה חומרית שעושה, הוא מצליח בכך לגבור בקלות על כל קושי, ולחיות חיי שבע, בטחון, שמחה ואושר.

"וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: אִם יאמַר לְךָ אָדָם: יָגַעְתִּי וְלא מָצָאתִי - אַל תַּאֲמֵן , לא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי - אַל תַּאֲמֵן, יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי = תַּאֲמֵן" (מְגִלָּה דַּף ו, עַמּוּד ב)
הן בחיינו הפרטיים כיהודים, והן בחיינו הלאומיים כעם ישראל ישנם אתגרים רבים. אדם, החי באמת בדרכה של תורה, בוחר תמיד לראות את חציה המלא של הכוס, ויודע שכל קושי בחייו הוא סה"כ אתגר לנשמתו, כחלק מתוכנית חייו. מרגע שיעמוד האדם בניסיון בגבורה, יגלה כי המציאות כולה משתנה לטובתו, ויכיר בכך שלא היה יכול להתעלות ולהשיג תוצאות טובות יותר בחייו, אלה בזכותה של ההתגברות על אותו הקושי שחווה.

מי ייתן ונשכיל לקבל כל קושי לטובה, הן בחיינו הפרטיים והן בחיינו הלאומיים. יש לזכור כי התורה וארץ ישראל נקנות בייסורים, ואין שכר ללא יגיעה בעולמנו, אולם העומדים באתגר יזכו לביאת משיח צדקנו, ולגאולה האמיתית והשלימה - במהרה בימינו ממש.