צדק חברתי, מהו?
העשירים אינם האויבים שלנו ● פעילי הצדק החברתי ראויים לשבחים רבים, רק שלפעמים הם טועים לחשוב שכל מי שיש לו כסף הוא אויב ● בדיוק כמו שלא מגיע לעניים שיבוזו להם רק בגלל שהם עניים, כך לא מגיע לעשירים שישנאו אותם רק בגלל שיש להם כסף
הייתי רוצה שהאנשים שנלחמים למען "צדק חברתי", יבהירו קצת יותר על מה בדיוק הם מוחים. פעמים רבות נוצר הרושם שהם עדיין לא הגדירו מיהו בדיוק האויב שלהם. ולפני שאוכל להחליט אם אני תומך בהם או לא, אני חושב שהם צריכים להסביר לנו אם מה שחשוב להם יותר זה כסף או מוסריות.
מה שמאוד מטריד אותי הוא, שכפי הנראה חלק ניכר מכעסם של המוחים נובע מתוך גישה כללית לנושא העושר, אותה דחתה היהדות כבר לפני זמן רב. תמיד היו אנשים שהאמינו שרוחניות מחייבת לוותר על חומריות, שהעשירים מושחתים מעצם מהותם, ושצבירת הון רב היא חטא.
אולם, מנקודת מבט יהודית, העושר אינו בזוי, והוא מספק לנו הזדמנויות יקרות ערך. כשאברהם אבינו גילה את האלוקים והנחיל את מתנת המונותיאיזם לעולם, מסופר גם שהוא זכה להצלחה כלכלית רבה משמים. הפילוסוף פילון האלכסנדרוני צדק כשסיכם את היחס היהודי לנושא במילים הבאות: "הממון גורם לדברים טובים אצל אנשים טובים, ולדברים רעים אצל אנשים רעים".
כבר מקדמת דנא הבינו היהודים שמשימת חייהם היא לשפר את העולם. הם גם היו מציאותיים מספיק כדי להבין שחלק ניכר מהטוב שנדרש מהם לעשות בעולם הזה, יוכל להיעשות רק באמצעות משאבים כלכליים מתאימים. עזרה לעניים, עזרה לקהילה ומילוי צרכיה, בניית בתי כנסת ובתי מדרש ותמיכה בחברים, משפחה ושכנים – על מנת לבצע כראוי כל אחת ממצוות אלה, דרוש ממון.
במדרש מקסים מסופר לנו שכשהשם ציווה על משה לִמנות את עם ישראל על פי תרומת מחצית השקל שלהם, משה הופתע. הוא לא הבין. ואז אלוקים הראה לו מטבע של אש ודעתו נחה.
מה היה כל כך קשה למשה להבין? האם משה צריך היה לראות מטבע מוחשית כדי להבין מה זה חצי שקל? ומה היה העניין בלהראות לו דווקא מטבע של אש?
הפרוש התורני מקסים ועמוק. הסיבה למבוכתו של משה, הייתה הקושי שלו להאמין שדבר כל כך חומרי ולא רוחני ישמש כדי למנות את עם ישראל. איך יכול כסף לשחק תפקיד בהגדרת יהודים וקדושה?
התשובה הייתה להראות לו מטבע של אש. לאש יש שני תפקידים מנוגדים לכאורה - האש הורסת, אבל היא גם יוצרת. אש עלולה לשרוף, אבל היא יכולה גם לבשל, לחמם ולשמש למטרות המועילות ביותר. כסף ואש קשורים זה בזה. עושר עלול להרוס את אלה שמחזיקים בו, אבל הוא יכול גם להיות מקור לברכה הנעלה ביותר שלהם. ודווקא בגלל זה, קדושתו גדלה כפליים. כשאנחנו בוחרים להשתמש באובייקט בעל פוטנציאל הרסני בצורה מועילה וחיובית, סימן שלמדנו את סוד הקדושה האמיתית.
פעמיים ביום אנחנו אומרים את הפסוק שמגדיר את אמונתנו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". המילים שבאות אחריו מבהירות כיצד אנחנו אמורים לבטא את אהבתנו במעשים. "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך, ובכל נפשך ובכל מאודך". למרות שרבים מתייחסים למילה 'מאודך' כאל 'כוחך', הפירוש המדויק יותר הוא 'ממונך'.
כסף רב אינו בעיה, חוסר הידיעה כיצד להשתמש בו הוא שיוצר כמעט את כל הקשיים. ושימוש נכון בכסף הוא אתגר החיים שלנו אשר יקבע בצורה הטובה ביותר אם נוכל לעמוד בשלווה מול הדין הסופי.
"הראה לי את הספחים של פנקס הצ'קים שלך" אמר הפסיכולוג אריך פרומן, "ואספר לך הכל על עצמך". שקיעה בהנאות או עזרה לזולת? יין, נשים ומוסיקה או פעולות חסד? נהנתנות או אלטרואיזם? שִכחת האלוקים משום שאינך זקוק לו יותר, או רוחניות שנובעת מהכרת תודה על מזלך הטוב?
אלה שרואים במסע צלב נגד השחיתות הכלכלית מילה נרדפת לנקמת דם נגד כל העשירים, צריכים לדעת על כל המעשים הנפלאים שעושים רבים מאלה שהתברכו בעושר. עצם העובדה שמישהו הצליח "לעשות את זה", לא הופך אותו לנבל. כשמצמידים את התואר "מושחת" לשמו של כל עשיר, מענישים באופן לא הוגן את אלה שאולי זכו לגמול אלוקי דווקא בגלל שהם מספיק חכמים לעבוד למענו ביצירת עולם טוב יותר.
כולנו היינו יכולים ללמוד ממייקל בלומברג, מייסדה המיליארדר של חברת המידע הכלכלי בלומברג וראש העיר ניו-יורק, שהחזיק במשך שנתיים רצופות בשיא התרומות בארה"ב. בלומברג אמר לאחרונה שהוא מתכוון לתרום את רוב הונו, משום ש"אבן הבוחן המדויקת ביותר לפילנתרופ היא שההמחאה שהוא משאיר לקברן תחזור". דבר שמבטיח לו למות כאדם מאושר במיוחד.
קפיטליזם אינו עוסק רק בצבירה של יותר ויותר כסף. רק לפני כמה שנים העניק ה-TIME את תואר אנשי השנה למלינדה וביל גייטס. גייטס, סופר-סטאר כלכלי, היה ידוע כאחד האנשים המשפיעים ביותר בעולם – לא בגלל כמות הכסף שהייתה לו אלא בגלל כמות הכסף שהוא היה מוכן לתרום. הוא הגיע למסקנה שתאוות בצע אינה אמורה להפוך למטרת חיים.
אחרי שהוא הרוויח יותר כסף ממה שהוא יצטרך אי פעם, נותר לו חזון אחד שעדיין מניע אותו. הוא היה רוצה לשכנע מנהיגים עסקיים בעולם שאחריות חברתית אינה רק אלטרואיזם, אלא התנהגות עסקית ברורה. גייטס אומר שהוא למד שלתאוות הבצע יש כוח הרס עצמי. היא הורסת את האנשים שסוגדים לה.
היום גייטס מוביל קמפיין שמטרתו להביא את האנשים העשירים ביותר בעולם להתחייב בפומבי לתרום את רוב הונם למטרות צדקה – בין השאר גם ווארן באפט, יו"ר ברקשייר הת'אוויי ואחד מהאנשים העשירים ביותר בעולם, נרתם למאמץ ראוי לציון זה.
כשאנשי "הצדק החברתי" מדברים על לטהר את השחיתות; כשהם מפנים אצבע מאשימה לכל אלה שפזיזותם הכלכלית הכניסה את העולם למיתון קשה; כשהם נותנים קול לכעס של כולנו ביחס לפשעים שמבצעים עסקים בלתי מוסריים בעליל, אשר פוגעים במיליוני קרבנות חפים מפשע – על כל הסיבות המוצדקות האלה הם ראויים לאלפי תודות.
רק כשהם טועים לחשוב שכל מי שיש לו כסף הוא אויב, אני חושב שעלינו להזכיר להם שבדיוק כמו שלא מגיע לעניים שיבוזו להם רק בגלל שהם עניים, כך לא מגיע לעשירים שישנאו אותם רק בגלל שיש להם כסף.
