מבירא עמיקתא לאיגרא רמא
ראש המאפיה לשעבר הקדיש שיעורים לע"נ אדם שהרג ● הפלסטינאי לשעבר הוכיח בכלא יהודים שלא שמרו שבת ● את המקרים המדהימים האלה מלווה אבינועם כהן, ראש התחום התורני ברשות לשיקום האסיר, ובעצמו בעל תשובה ● בראיון ל"הידברות" הוא מדבר על הכל
כשאבינועם כהן, 51, רואה בסמטאות ירושלים את האסיר לשעבר שחזר בתשובה, הקים משפחה וכיום הוא לומד בכולל - הוא מקבל כוחות להמשיך הלאה בשליחות שהוא ממלא כבר 10 וחצי שנים כראש תחום שיקום תורני ברשות לשיקום האסיר. כהן, חוזר בתשובה בעצמו, אחראי על שיקומם של 133 אסירים שבמהלך השנה האחרונה הגישו מועמדות לקבלת טיפול תורני, ואכן נמצאו מתאימים. אחד המקרים המרגשים והמחזקים ביותר אותם ליווה בשנים האחרונות הוא של יניב אליאסף - גר צדק פלשתינאי שהחל לחזור בתשובה בכלא, ועם שחרורו פתח בתהליך גיור.
כמתבונן מהצד, לא פעם כהן התפעל מהנחישות והרצון הפנימי של אליאסף לעשות את הבלתי צפוי – להפוך מפלשתיני ליהודי שומר תורה ומצוות, שלשם שמים אף מתעקש לנקות את בית הכנסת בו הוא מתפלל. האיש, שעומד מאחורי האנשים שמצליחים לפתוח דף חדש באמצעות התורה, מספר: "התורה היא כלי טיפול שממנה משתלשלים כל האלמנטים של הטיפול. המטרה להגיע לשמחה דרך הגבולות ולחופש אמיתי".
כהן נולד בתל אביב ביד אליהו למשפחה שלא שמרה תורה ומצוות. "הייתי תל אביבי, אבל לא תל אביבי שובב", הוא נזכר, "ההורים שלי אף פעם לא היו אנטי דת. אבי בילדותו שמר מצוות ואביו היה גבאי בית כנסת, וגם סבתי הייתה מכסה את ראשה עם מטפחת ועד היום אני זוכר את הסמובר העתיק שלהם, הפלטה ואת אווירת השבת אצל סבא וסבתא. בפסח למשל לא אכלנו חמץ אבל לא היו כלים כשרים לפסח".
עם הגיעו לגיל תיכון החל כהן ללמוד בעירוני ט´, ולאחר מכן עובר להולץ ללמוד מקצוע תעופה, אך במהרה הוא נאלץ להפסיק ללמוד מאחר שלהוריו לא היה כסף לממן את הלימודים. "נשארתי שם פחות משבועיים, ואחרי שעזבתי, במקום לבזבז זמן, להיות קרבן ולשאול על "למה אני לא לומד ואין לי כסף", פשוט לקחתי יוזמה והתחלתי ללמוד בשעות הערב בעירוני א´. בבוקר עבדתי ולמדתי את שפת התכנות. הייתה לי בבית דוגמא טובה. אבא עליו השלום היה קם מוקדם, הוא עבד באוניברסיטת ל אביב, ובבוקר הוא היה מכין לי ביצה רכה עם פרוסת לחם, אותה הוא היה שם על דף מחשב עם פתק ´לאבינעם בני היקר, לבריאות. בוקר טוב´. אני זוכר שראיתי מאבא הרבה סדר, חינוך למצוינות ואחריות. אמא תמיד חיכתה לי בין הלימודים לעבודה, וכל תוכנית הייתה מתבטלת כי ´אבינועם מגיע לאכול´. היה לי סדר יום עמוס, וזה עזר לי לא להתבלבל בחיים, כי היו כאלה שהתבלבלו כשהם לא למדו. בעלה של אחותי, שלימים חזר בתשובה, ראה אותי כנער ואמר ´אני אדריך אותך´. הסכמתי כי רציתי להיות בסדר".
עם הגיעו לגיל 18 התגייס כאן לצבא, והיה מיועד לקורסים יוקרתיים: קורס חובלים ובהמשך קורס לוחמה אלקטרונית. אבל הוא העדיף שלא לפתוח בקריירה צבאית והפך למש"ק תחזוקה. לאחר שחרורו החל לעבוד בשתי עבודות – בדואר ובחברת כוח אדם. באותם ימים החיפוש הרוחני שאפיין אותו במשך השנים לא מצא מנוח. "שמעתי על מרכזים לחיפוש עצמי ועל כל מיני תורות מהמזרח שלא בדיוק התחברתי אליהן, והייתי תמה איך יכולים להתחבר למשהו חדש בלי יסודות. חיפשתי משהו חזק, שיש לו יסודות ורגליים ושניתן לחקור אותו, ולראות שהוא לא מתקעקע".
בגיל 28, אחרי שאחותו בת שבע ברוך ובעלה שלום הלכו לסמינר, הוזמן כהן לארוחת שבת ששינתה את חייו. "הם לא סיפרו שהם הלכו לסמינר, ותוך חודש הוזמנתי לסעודה. פתאום ראיתי משהו שלא ראיתי כל חיי: הרחתי מאכלי שבת ואת החלות שנאפו, ראיתי את השולחן עם המפה הלבנה, ופתאום ראיתי שלווה נסוכה על אחותי ובעלה. השתוממתי: מה הביא לשינוי הזה? ראיתי בהם ביטחון. משהו אחר. הבנתי שיש שינוי עצום והתחלתי לשאול – מה זה הסיפור הזה? מה לא תבואו לים ולא נפגש יותר? ואז קיבלתי תשובות של בעלי תשובות בתחילת הדרך, אבל גיסי שלום ידע איך לדבר בצורה כזאת שהוא גרם לי לבדוק את הדברים. אחרי סעודת שבת נמשכה ההארה והתחלתי להניח תפילין, ללבוש ציצית וללכת עם טלית קטן, אבל לא הלכתי עם כיפה. חצי שנה אחרי זה הלכתי לסמינר של ערכים עם כיפה".
ואיך היו התגובות?
"אנשים שאלו: ´מי מת לך?´ והתעניינו אם מישהו נפטר במשפחה חלילה. אני הייתי עונה עם מבט עצוב: ´כן, קרה אסון. היצר הרע שלי מת, אני מתאבל עליו´. לאט לאט הגיע הזקן ואז הגיעו האזהרות: ´תירגע, אתה הולך להיות פנאטי, והדבר הבא הוא שתעזוב את העבודה, נכון?´. בפועל המשכתי לעבוד בשני המקומות, כאשר בעל החברה היה קורא לי בסוף המשמרת והיינו לומדים יחד פרשת השבוע".
שנתיים לאחר חזרתו בתשובה נישא כהן, ובני הזוג עברו להתגורר במודיעין עילית, ולאחר מכן בירושלים. "התחלתי לחפש את מסגרת חיי והגעתי לישיבת רחל אמנו של הרב שלמה ועקנין זצ"ל. התחלתי ללמוד כיצד הקבלה מתורגמת לעבודת המידות. זה היה עוצמתי וחווייתי. הרב עצמו הוא איש מדהים. למדנו ממנו איך להיות בעלי תשובה כל הזמן".
אחרי 20 שנות עבודה בדואר, במחלקת השבת אבדות, כהן נעתר להצעה לעבוד ברשות לשיקום האסיר, ומאז הוא משיב אבדות אחרות – נשמות ישראל. את יומו מתחיל כהן באחת אחר חצות, אחרי שינה של שלוש שעות בלבד. "אני מתחיל עם התבודדות של שעה, הולך למקווה, לומד דף היומי, שולחן ערוך, זוהר, וספרים של הרב שלום ארוש. לאחר מכן אני מארגן את שלושת ילדיי ליציאה ויוצא לעבודה".
מה בעצם אתה עושה בעבודתך ביומיום?
"בשלב הראשון האסירים עוברים אבחון כדי לראות אם הם מתאימים לתוכנית. בהמשך אנחנו צריכים לבנות להם תוכנית שיקום תורנית על פי מאפייני האישיות והעבירה שהם ביצעו. למשל, לאדם מכור לחומרים מסוכנים אנחנו בונים תוכנית שנותנת מענה לטיפול בהתמכרות עם אלמנטים של תורה. הרבה אסירים בכלא מתעוררים לחזרה בתשובה. יבואו אותם אנשים ויגידו שכל מי שעשה עבירה שם כיפה ונהיה דתי, אבל אני תמיד אומר ששופטים לא בהכרח אוהבים כיפה, כך שזה יכול להיות לו דווקא לרועץ. באבחון אני מתחקה אחר המשמעות של התורה עבור אותו אסיר, שעם קיום המצוות מתחיל להתרגל לאורח חיים עם גבולות כמו שמירת שבת. התורה היא למעשה כלי הפעלה של החיים הנכונים, והדרך להגיע לשמחת הנפש. גבולות התורה לא באים לצמצם את המוח אלא להיפך – המטרה להגיע לשמחה דרך הגבולות ולחופש אמיתי. ועדות השחרורים מפרגנות לתוכניות שלנו כי הן יודעות שהן איכותיות ורציניות".
בשנה האחרונה 133 אסירים מכל הארץ, מתוך 330 שהופנו אל כהן, עברו אבחון ונמצאו מתאימים לשיקום ולטיפול תורני. "האסיר יכול להיות מבחינה תורנית מצוין, אבל אם הוא לא ייקח את התורה ככלי טיפול ויחבר אותה לעבודת מידות - הוא לא יכול להתאים כי הוא חמור נושא ספרים", מחדד כהן, "אני נעזר ברבני שירות בתי הסוהר, עובדים סוציאליים, וגם בלימוד הפרשה עם האסיר אני יוכל לראות את ההשקפה שלו".
לדברי כהן מופעלות שלוש תוכניות שיקום וטיפול: הוסטל למכורים לחומרים מסוכנים ולאלה שעברו עבירות אלימות. בתוכנית זו המשתקמים מטופלים פרטנית וקבוצתית, כולל שיעורי תורה שמשלבים חכמי מוסר וחסידות. המשתקמים יכולים לשהות בהוסטל תשעה חודשים עד שנה. התוכנית השנייה פחות אינטנסיבית, ובה המשתקמים חוזרים לביתם אחרי שהם משתחררים בתום ריצוי שליש מתקופת העונש, וממשיכים את התהליך שהחל בכלא למשל שנה. לתוכנית השלישית מגיעים לא רבים מקרב החוזרים בתשובה והמשקמים, ובה הם לומדים יום שלם בישיבה - מה שדורש הרבה ריכוז, קשב והתמדה.
אחד המקרים היותר מיוחדים ומרגשים שבהם טיפל כהן הוא כאמור סיפורו של יניב אליאסף – גר צדק שריצה עונש מאסר בכלא כפלשתינאי, והיום הוא יהודי שומר תורה ומצוות עם כיפה ופאות. "הוא גר צדק שבאמת עזב את הנוחיות שלו, ובמקרה שלו הוא אומנם לא היה אחד שכל היום היה במסגד אבל הוא עזב את האלימות, והחליט להיות גר צדק. פגשתי אותו לראשונה בכלא, לפני שש שנים, והופתעתי מאוד. אני מודה שבהתחלה הייתי ספקן, אבל אחרי שרב בית הסוהר הסביר לי שכבר ארבע שנים הוא מניח תפילין, רוחץ את בית הכנסת, מוכיח יהודים שלא שומרים שבת ונלחם על היהדות שלו - השתכנעתי ברצונו האמתי. בנינו לו תוכנית שיקום שכללה לימודים בישיבה בשב"ס ואחר השחרור הוא החל בגיור אצל הרב ניסים קרליץ והמשכנו בשיקום".
לדברי כהן, כאשר פונים לאליאסף בערבית הוא ממאן לענות, ובלשונו שגורים ביטויים כמו "בעזרת השם" ו"מאת השם". לפני שהשלים את תהליך הגיור הוא היה "מתקומם" שהוא לא יכול להשלים מניין ולעלות לתורה, וחזר ואמר בפני מכריו: "אני רוצה להיות יהודי. אני בטוח שאני יהודי".
עבור כהן זהו אחד המקרים המרגשים: "זה חיזק אותי. אני זוכר שלקחתי אותו לשאת דרשה בהוסטל והוא לא היה מוכן להיכנס לשם בגלל שהיה שם קהל מעורב. הוא עמד בקור חצי שעה בחוץ. כיום הוא תלמיד ישיבה שעובד בעבודות מזדמנות ואחראי על ניקיון בית הכנסת".
מקרה נוסף שנגע לליבו של כהן הוא של בחור צעיר, שהיה כמעט ראש כנופיית פשע באחד האזורים בארץ, ונכנס ל-12 שנים לכלא על הריגה. במקביל החל בתהליך התחזקות, גם מחוץ לכותלי הכלא. "המקרה שלו היה חריג כי הוא לא היה צריך טיפול מקצועי. הוא לקח את התורה עד הסוף – ועשה את זה הכי טוב שאפשר", מספר כהן, "הוא התחתן והיום הוא אברך. כשאני מפנה לכולל אסירים - הוא מקבל אותם ועובד איתם. הוא אמר לי שהוא חש שזה התיקון שלו. הוא יודע שהוא ביצע מעשה קשה, וכל מה שהוא עשה הוא מקדיש לעילוי נשמת אותו אחד שהרג, וכן עורך אזכרה ושיעורים. הסיפור שלו מלווה אותי עד היום וכשאני רואה אותו עם עגלת הילדים שיש לו אני מקבל כוח להמשיך כי העבודה סיזיפית אבל היא נותנת הרבה כוח. בסדר היום האינטנסיבי שאני מנהל, זה מה שנותן את הכוח והשם עוזר לנו בנושא התורני, אחרת אי אפשר לשרוד".
16/05/2013 21:45