מבט לפרשת השבוע "במדבר"

חשיבות הזימון ● הרב יחזקאל שינפלד שליט"א מבאר, מתי זימון הוא תואר של חשיבות ומתי לא ● תלוי את מי מזמנים ולאיזו מטרה: כאשר מזמנים רב, נשיא, או כל אדם חשוב לדברים חשובים ומועילים, יש כבוד למזומן ולמזמין. אולם כשמזמנים לדברים רעים, כמו דתן ואבירם, הזימון מבזה ומראה את רעתם של המוזמנים ● פרשת במדבר

"אלה קרואי העדה נשיאי מטות אבותם ראשי אלפי ישראל הם" א', טז.

מבאר רש"י את המילים "אלה קרואי העדה", וז"ל: "הנקראים לכל דבר חשיבות שבעדה".

לפי רש"י, "קרואי העדה" הוא תואר חשיבות לאנשים חשובים. הקשה בספר "אבני שמחה" מפרשת פנחס, ששם נאמר התואר "קרואי העדה" על דתן ואבירם, שכתוב: "הוא דתן ואבירם קרואי העדה" (כו, ט') והם היו רשעים ולא חשובים?!

אולי אפשר להסביר, שהכול לפי העניין: "קרוא" הכוונה – מזומן. המן הרשע אומר במגילת אסתר: "גם למחר אני קרוא לה עם המלך". אדם שמוזמן הוא קרוא. כאשר מדובר אצלנו בפרשה על נשיאי העדה, הם קרואים ומזומנים לדברים שבקדושה, אצלם התואר "קרואי העדה" הוא תואר של חשיבות, כי הם "ראשי אלפי ישראל הם". ה"שפתי חכמים" מוסיף ביאור על דברי רש"י, וז"ל: לכן פירש הנקראים וכו' – כלומר: לתת עצה ולתקן כל צרכי העדה". כאשר מזמנים את הנשיאים - המטרה היא לתת עצה, לתקן דברים בעבור כלל ישראל. לכן ברור, שהקריאה היא של חשיבות מתוקף מעמדם הרם.

לעומת זאת, בפרשת פנחס אצל דתן ואבירם הפסוק ממשיך: "הוא דתן ואבירם קרואי העדה, אשר היצו על משה ועל עדת אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'" (שם). הם היו מזומנים לדברים רעים - להתחבר לקרח ולעדתו ולפגוע בהנהגה של משה ואהרן.

ויותר מכך, משה רבנו מחל על כבודו, ובאמצע כל המחלוקת עם קרח הוא שולח לקרוא לדתן ואבירם, שנאמר: "וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם, בני אליאב, ויאמרו: לא נעלה" (טז, יב). מבאר רש"י: "מכאן, שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום".

משה ניסה לקרוא להם, לזמן אותם לשם שלום, ומה הם עונים לו? "ויאמרו: לא נעלה..... העיני האנשים ההם תנקר, לא נעלה" (טז, יד). מסביר רש"י: "אפילו אתה שולח לנקר את עינינו, אם לא נעלה אליך, לא נעלה". ביאר ה"חפץ חיים": מכאן למדים עד כמה גרועה אש המחלוקת.

דתן ואבירם היו מזומנים לחלוק על ההנהגה. הם נכנסו לאמביציה כזאת, שהם לא שמעו באוזניהם מה שפיהם דיבר. הם אמרו, שאפילו ינקרו להם את העיניים, הם לא יעלו. מוכנים להפסיד מאור עיניים – העיקר לא להיפגש עם משה. הם רצו מחלוקת, הם רצו לפגוע במשה ולא להשלים איתו. אנשים כאלה הם אכן קרואים, אבל לדברים רעים. הם מזומנים למחלוקת.

הגאון מוילנא התנה עם פרנסי העיר, שלא יזמנו אותו לאספות, רק אם מתקנים הם תקנה חדשה.

מסופר, שפעם אחת החליטו פרנסי העיר לתקן תקנה חדשה. בגמרא במסכת בבא מציעא עא, א, נאמר: עניי עירך קודמין". לכן הם רצו לתקן, שלא ירשו לעניי ערים אחרות לבוא ולקבץ נדבות בוילנא, כי גם כך אין ממון הצדקה מספיק לעניי וילנא. כינסו אספה וקראו לגאון שיבוא.

שמע הגאון את תוכן התקנה החדשה, קם ושאל: מדוע זימנתם אותי?? הרי הותנה בינינו, שתקראו לי רק כאשר אתם מתקנים תקנה חדשה!! שאלו הפרנסים: האם לא מדובר בתקנה חדשה? 

ענה הגאון: התקנה הזו ישנה מאוד – עוד מימי סדום ועמורה, כבר אז תיקנוה... כאשר מזמנים רב, נשיא, או כל אדם חשוב לדברים חשובים ומועילים, יש כבוד למזומן ולמזמין. כשמזמנים לדברים רעים, כמו דתן ואבירם, הזימון מבזה ומראה את רעתם של המוזמנים.

בפרשה שלנו קרואי העדה היו לדברים חשובים, כמו שביאר ה"שפתי חכמים": לעצה ולתקן דברים חדשים ומועילים. לכן אצלנו רש"י מבאר, שהכוונה היא לתואר חשיבות.

>> לכל המדורים על פרשת השבוע