בליל שבת קודש פרשת בהר ה'תשס"ה, מסר הצדיק מוהרא"ש זצ"ל שיחה נפלאה על-פי דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר"ן חלק ב' סי' ע"ב, המדבר ממדת השפלות שהיא עיקר הגדולה ● מדוע בהר סיני לא מצינו שסירב משה רבינו כלל לקבל את התורה? ● מה יהיה הדבר העיקרי שעל-ידו תהיה תחיית המתים לעתיד לבוא? ● זאת ועוד, בשיחה שלפנינו ● תוך הנחל - פרשת בהר
פתח ואמר מוהרא"ש זצ"ל, רבינו ז"ל אומר (מוהרא"ש חזר בקיצור על נקודה אחת שבתורה זו של רביז"ל), דע שלראות את עצמו עם הצדיק האמת הוא גם כן דבר גדול מאד, בוודאי כשזוכין לשמוע מפיו תורה, הוא מעלה יתירה, אבל גם כשאין שומעין תורה, הראיה לבד, שזוכין לראות את עצמו עם הצדיק, על ידי זה מקבלין גדולה, ועיקר הגדולה היא שפלות, כמו שמצינו אצל השם יתברך: 'כל מקום שאתה מוצא גדלתו של הקדוש-ברוך-הוא, שם אתה מוצא ענותנותו' (מגלה ל"א), כי עיקר הגדולה היא שפלות, ועיקר התחיה לעתיד, שיעמדו בתחיה, ויחיו חיים נצחיים, עיקר מה שיהיה נחיה ויקום בתחיה הוא השפלות של כל אחד, כי השפלות של כל אחד ואחד יהיה נחיה לעתיד, ויקום בתחיה, בבחינת (ישעיה כ"ו): "הקיצו ורננו שכני עפר", ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (סוטה ה): 'מי שנעשה שכן לעפר בחייו', כי עיקר התקומה בתחיה יהיה רק להשפלות, שהשפלות של כל אחד ואחד יהיה נחיה ויקום בתחיה לעתיד, כי תענוג עולם הבא אי אפשר לנו להשיג עכשיו, וזה מחמת שאנו עכשיו בגבול, וכל דבר שיש לו גבול אי אפשר לו להשיג תענוג עולם הבא הרוחני, ועל-כן גם ענג שבת, שהוא מעין עולם הבא, אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קיח): 'כל המענג את השבת, נותנין לו נחלה בלי מצרים', היינו בלי גבול, כי ענג שבת שהוא מעין עולם הבא, הוא בחינת בלתי גבול, ועל-כן עיקר חיים נצחיים של לעתיד לבוא, בחינת תענוג עולם הבא, יהיה רק להשפלות של כל אחד, כי שפלות ועניוות הוא בחינת בלתי גבול, כי הוא בחינת אין ממש, ואין לו שום גבול, מחמת שהוא בתכלית העניוות, ועקר חיים נצחיים של עולם הבא הוא רק בבחינת בלתי גבול, ועל-כן שבת שהוא מעין עולם הבא, נאמר בו: "טועמיה-חיים זכו", כי מי שטועם טעם ענג שבת, זוכה לחיים, בחינת חיים נצחיים וכו', עיין שם כל זה בדברי רביז"ל.
והסביר מוהרא"ש זצ"ל, כי הנה עוצם מעלת התקרבות לצדיקים, ומעלת הזוכה לראות את עצמו עמהם בכל פעם, אין לתאר ואין לשער כלל, כי כל פעם שהוא רואה את עצמו עם הצדיק האמת, והצדיק מסתכל עליו, הצדיק מחלק לו גדולה, כי מתנוצץ מוחו על ידי הסתכלותו עליו, ועל ידי זה מקבל גדולה, ועיקר הגדולה הוא שפלות, כי כל מה שנכנס באדם שפלות, והוא בטל בעיני עצמו לגמרי, זהו עיקר הגדולה, וכל מה שיחיה ויקום לעתיד בתחיית המתים, הוא השפלות של כל אחד, וכמו שכתוב (ישעיה כ"ו) הקיצו ורננו שוכני עפר, ודרשו חכמינו הקדושים (סוטה ה.) מי שנעשה שכן לעפר בחייו, היינו שקנה לעצמו מדת הענוה והשפלות, ונעשה שכן לעפר ממש, דייקא הוא יקיץ וירנן לתחיית המתים, כי זהו גדולתו ומעלתו של אדם, מה שיכול לשבר גסותו וישותו, ולבטל את עצמי לגמרי מלפניו יתברך, שהרי אז נכלל לגמרי בו יתברך, ודבוק בחיי החיים, והוא חי לעד ולנצח נצחים, מה שאין כן הנכנס בו ישות וגסות, הרי אין לו קיום ועמידה כלל, וכמו שאמרו (שם) כל אדם שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשירה, כי הישות שלו עושה לו גבול וצמצום, ולכל דבר ממשי יש סוף וקץ, מה שאין הזוכה לשפלות ולהתבטלות אמיתי, אין לו שום גבול וצמצום, והוא חי וקיים לנצח, ולכן אמרו חכמינו הקדושים (שבת קי"ח.) כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, כי על ידי עונג שבת שהוא מעין עולם הבא, זוכה לשפלות אמיתי, כי בשבת קודש מתקיים (שמות ט"ז) שבו איש תחתיו ואל יצא איש ממקומו ביום השביעי, שנמשך על כל אחד שפלות אמיתי, לשבת תחתיו ולהכיר את מקומו, שזהו עיקר השפלות (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סי' ע"ט), ולכן מקבל מדה כנגד מדה נחלה בלי מצרים, היינו בלי גבול וצמצום, כי מיד שזוכה לשפלות ולבטל מעצמו את הישות הגאוה, הרי הוא נכלל באין סוף ברוך הוא, ומקבל נחלה בלי מצרים וצמצום, שהוא עיקר חיי עולם הבא.
וכל זה מקבלין על ידי התקרבותו אל הצדיק האמת, כי הצדיק האמת כבר ביטל את ישותו בתכלית, ונכלל לגמרי באין סוף ברוך הוא, ולכן כל מי שמתקרב אליו, ורואה את עצמו עמו, גם עליו נשפע משפלותו העצומה, ומקבל ממנו גדולה שהוא שפלות, וזוכה לחיים טובים ונצחיים, ולכן אשרי מי שזוכה להתקרב את צדיק אמיתי, ולבטל עצמו אליו, כי על ידי זה יזכה לטעום מעץ החיים, ולהתדבק בו יתברך באמת בזה ובבא לנצח, אשרי לו ואשרי חלקו.
וקישר מוהרא"ש את הענין הנ"ל לפרשת השבוע בקשר נורא ונפלא מאד, כי הנה כתיב (ויקרא כ"ה) וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, ומבואר בספרים הקדושים שמרומז בפסוק זה סוד גדולת משה רבינו, ואיך זכה שהקדוש ברוך הוא דיבר עמו, וקיבל את התורה מידו יתברך, והוא על ידי בחינת "סיני", על דרך שאמרו חכמינו הקדושים (אבות א') משה קיבל תורה מסיני, היינו מבחינת "סיני" שהוא שפלות, כי כל ההרים הגבוהים באו בגדלות שיתנו עליהם את התורה, אבל הקדוש ברוך הוא בחר בהר סיני שהשפיל את עצמו, וכמו שאמרו חכמינו הקדושים (במדבר רבה פרשה י"ג סי' ג') גאות אדם תשפילנו, זה תבור וכרמל, שבאו מסוף העולם מתגאים לומר שאנו גבוהים, ועלינו הקדוש ברוך הוא נותן את התורה, ושפל רוח יתמוך כבוד, זה סיני, שהשפיל את עצמו לומר שאני נמוך, ועל ידי כך תמך הקדוש ברוך הוא כבודו עליו, ונתנה עליו התורה, וזכה לכל הכבוד הזה, עיין שם, וזה ממש דברי רביז"ל הנ"ל, שעיקר הגדולה והכבוד הוא שפלות, ולכן דייקא סיני שהיה שפל באמת זכה לכל הכבוד הזה, ועל שם זה נקרא "הר סיני", היינו "הר" מצד הגדולה והכבוד, ו"סיני" מצד הענוה והשפלות, ובכל זה התבונן משה רבינו עליו השלום, והבין את מעלת הר סיני, ועל ידי זה קיבל את התורה.
והנה מובא בספרים הקדושים שאלה גדולה, למה מצינו במראה הסנה שסירב משה רבינו ללכת לגאול את בני ישראל ממצרים, עד שהכריח אותו הקדוש ברוך אחר שבעה ימים ללכת בעל כרחו, אבל בהר סיני לא מצינו שסירב משה רבינו כלל לקבל את התורה? ולכאורה היא שאלה גדולה, אבל התשובה היא כנ"ל, כי כשראה משה רבינו שהקדוש ברוך הוא מאס בכל ההרים הגבוהים ליתן עליהם את התורה, ולא בחר אלא בהר סיני, שהיה קטן ושפל מכולם, מזה למד קל וחומר לעצמו, שאם קבלת התורה תלוי בשפלות, הרי אני השפל והקטן שבכולם, אם כן הנני ראוי לקבלת התורה באמת, וזהו וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, שהתורה הקדושה מגלה לנו, שכל התורה כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה, נמסרה למשה בכח של "הר סיני", היינו בכח המעלה והגדולה של "סיני" שהוא שפלות, והשם יתברך יזכינו להיות מקורב את צדיקים אמיתיים באמת, ולקבל מהם מדת הענוה והשפלות, עדי נזכה להכלל בו יתברך לגמרי מעתה ועד עולם אמן ואמן.
>> לכל המדורים על פרשת השבוע