דבר תורה קצר לשולחן השבת, פרשת "אמור"

'כדורי.נט' מגיש: פנינים לפרשת השבוע "אמור", מתוך הספר "אוצר הפנינים" על התנ"ך

"ויאמר ה' אל משה, אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם, לנפש לא יטמא בעמיו" (כא, א).

מדרש: "הדא הוא דכתיב, אמרות ה' אמרות טהורות". ולא מובן.

ואפשר לבאר, בהקדים הגמרא במסכת ברכות (כ"ב), שדברי תורה אינם מקבלים טומאה, מפני שכתוב "הלא כל דברי כאש נאום ה'", ואש אינה מקבלת טומאה. ולכן מותר לאדם טמא ללמוד תורה.

ועוד יש להקדים, הגמרא במסכת סנהדרין (ל"ט), ששאל מין אחד את ר' אבהו, במה טבל אלוהיכם כשקבר את משה, והרי כהן הוא כמש"כ "ויקחו לי תרומה", ואסור לו להיטמא למת. וענה לו, שטבל באש.

וזהו ביאור הפסוק, "אמור אל הכהנים... לנפש לא יטמא בעמיו", וממילא תקשה שאלת המין, כיצד נטמא הקב"ה כביכול, והרי הוא כהן, ואיך קבר את משה, וע"ז עונה המדרש "הדא הוא דכתיב אמרות ה' אמרות טהורות", ואינם מקבלים טומאה מפני שהם אש, וא"כ יש ללמוד מכאן קל וחומר, שהקב"ה שהוא אש אוכלה, ובוודאי שאינו מקבל טומאה...

"ולאחותו הבתולה... לה יטמא" (כא, ג).

רש"י: "מצווה".

ויש להקשות, מה נשתנה ציווי זה מכל המצוות, שראה רש"י להדגיש במיוחד שהוא מצווה.

ויבואר בהקדם הגמרא במסכת זבחים (ק.), "מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב הפסח ולא רצה ליטמא, ונמנו אחיו הכהנים וטימאוהו בעל כרחו".

וזהו ביאור הרש"י, "מצווה" על בית דין לכופו ולטמא אותו בעל כרחו, אם מתחסד הוא ואינו רוצה להיטמא לה...

"קדושים יהיו לאלוהיהם, ולא יחללו שם אלוהיהם" (כא, ו).

יבואר בהקדם דברי הירושלמי, ששאל מין אחד את חכמי ישראל: הרי כתוב "אלוהים קדושים הוא", ומשמע מתיבת 'קדושים' שיש שני אלוהים ח"ו! וענו לו שאין זה ראיה כלל, שהרי כתוב "קדושים הוא" ולא "קדושים הם". ובהכרח יש לפרש את הפסוק שהקב"ה הוא אלוהיהם של ישראל, שנקראו קדושים.

וזהו ביאור הפסוק, "קדושים יהיו לאלוהיהם", ואם יהיו ישראל קדושים, ממילא: "ולא יחללו שם אלוהיהם", שהרי אם לא יהיו ישראל קדושים, לא נוכל לפרש הפסוק "אלוהים קדושים" שהכוונה היא לאלוהיהם של קדושים, ואז יהיה פתחון פה למינים לומר שיש שני אלוהים ח"ו...

>>לכל המדורים על פרשת השבוע