דוגמנות או סגירת מעגל?

כשהתגוררה במאה שערים, ביקשה רות לר לטעום מהעולם החילוני ● היא זכתה לכתר מלכת החן ונישאה לדוגמן גוי ● לאחר פטירתה נולדה נכדתה, נקראה על שמה, ובגיל 17 הציעו לה לדגמן ● אלא שהאחרונה החליטה לשוב למקורות ● "היתה כאן סגירת מעגל", מספר בעלה ל"הידברות"

ארבעה דורות חיה לה משפחת לר הנכבדה בשכונת מאה שערים שבירושלים בשקט ובשלווה, ושמרה על הגחלת שלא תכבה. אך החיבור התרופף בשנות השישים, כשרות לר בת ה-17 ביקשה להכיר את מה שמעבר למעגל הסגור של משפחתה השמורה, והחליטה להשתתף בתחרות מלכת היופי, בה זכתה לתואר ´מלכת החן´. את המשך חייה של רות בעולם הרחוק מיהדות נראה שאפשר לנחש. האם תיתכן בהמשך הדורות חזרה לדרך הסלולה? לבעלה של נכדתה, עמנואל טימסטית, תשובה מעניינת.  

"אחרי חמישה דורות במאה שערים, המשפחה נחשבה לשמורה מאוד", מספר עמנואל. "רות הגיעה לגיל 17, ורצתה לראות את העולם השני. אנשים סיפרו לה שיש תחרות מלכת היופי, והיא החליטה ללכת על זה. היא הלכה ללא ידיעת ההורים, כמובן, וזכתה לתואר ´מלכת החן´. בסופו של דבר נודע להורים, הם כעסו מאוד וכבר לא רצו כל קשר עמה. אחרי שזכתה בתואר היא הכירה דוגמן לא יהודי בשם יוסי גלבר, התחתנה עמו, והם חיו במרכז העיר ירושלים. נולד להם בן יחיד בשם רונלד, או בשמו העברי משה חיים. רולנד גדל והתחנך כגוי לכל דבר ועניין, הם פשוט פרשו מהכל".

עמנואל טימסטית, 26, אברך כולל המתגורר בגילה, מספר את השתלשלות האירועים המעניינת במשפחת אשתו, רות: "רולנד הגיע לגיל 18, התגייס, ואחרי הצבא היה פקיד בבנק. בהיותו בנקאי, הכיר רונלד לקוחה בשם כוכבה. הוריה של כוכבה היו מסורתיים, ורשמו אותה בבית ספר חילוני. אלא שראו שאינה מתרכזת בלימודים בתערובת בנים ובנות, והחליטו לשלוח אותה למוסד חרדי של ´בית יעקב´. שם היא אכן הצליחה בלימודים, אבל סלדה מאוד מהדת. כל אחיה היו במוסדות חילוניים והיא הרגישה תמיד שונה, מה שהגביר אצלה את רגשי הסלידה. בקיצור", חוזר עמנואל לעניין, "רונלד וכוכבה התחתנו".

"בסוף עשינו את זה לבד, התחתנו"
 
"חודשיים אחרי שהם התחתנו", ממשיך עמונאל, "אמו של רונלד, רות, נפטרה. זה היה בז´ בטבת. פטירתה היתה קשה לרונלד מנשוא. שנה אחר כך נולדה לו בת, בה´ טבת, והוא קרא לה על שם אמו, רות, לימים אשתי. אחר כך נולדו להם עוד שני ילדים. רונלד היה עובד באינטל, בהייטק. הם חיו בלי יהדות כלל: חמץ בפסח, אוכל בכיפור ומה לא. כשהגיעה רות לגיל 17, כמעט בלי שמץ של יהדות, כאמור – היא הכירה אותי. אני גדלתי במשפחה דתית. אמנם טלוויזיה בבית, אבל דתית. למדתי בתיכון ´אורט בית אל´ בירושלים. אז הכרתי אותה". רות: "היתה לי תמיד אהבה לדת, תמיד רציתי שאבא יעשה קידוש, היתה לי זיקה פנימית ליהדות".

"שלושה חודשים אחרי שהכרתי אותה טסתי לאוּמן. אמרו לי שיש כרטיסים חינם, שרק על הוויזה משלמים. קפצתי על המציאה. ואז התחזקתי, קיבלתי על עצמי ציצית, חבשתי כיפה. ובד בבד גם רות התחילה להתחזק. היא התחילה לשמור שבתות בבית, ללבוש חצאיות. באותה תקופה באו ניסיונות לא קלים", מספר עמנואל.

רות: "באותה תקופה פנה אלי סוכן והציע לי לדגמן. אחרי מסלול אחד בבית מלון, הבנתי שזה לא מתאים. דיברנו על זה אני ועמנואל והחלטנו לעצור".

עמנואל: "בהמשך היה צריך לפטור אותה מגיוס. כשסיפרנו לרב הצבאי בתל השומר את הסיפור של הסבתא – הוא אמר שהוא מכיר את משפחת לר ממאה שערים, ומיד נתן פטור.

"אחר כך התחלנו להתקדם לקראת החתונה. קבענו להיפגש, ההורים שלי וההורים שלה, אך אביה סירב. הוא לא היה מוכן לשמוע על השידוך. בסוף עשינו את זה לבד. התחתנו, ובעל כורחו אביה קיבל זאת. כשהתחתנו היינו בני 20, והחתונה היתה בהפרדה מלאה. בהמשך היא פנתה ללמוד הנהלת חשבונות.

היום", מסכם עמנואל, "כשעל ראשה כיסוי ראש והיא מקפידה על צניעות מאל"ף ועד תא"ו, ותומכת שנה וחצי בבעל שלומד תורה – ברור לנו שהיתה כאן סגירת מעגל מדהימה. רות הנכדה, שנולדה שנה לאחר פטירת רות הסבתא, מסרבת להצעה לדגמן ופונה פנייה חדה בחזרה לכיוון הקדושה. המשפחה חוזרת לשורשה".     

לפני שלושה חודשים נפטרה בתם של עמנואל ורות, יעל חיה ז"ל, ממחלה נדירה. מן השמים ינוחמו. הסיפור מוקדש לעילוי נשמתה.